בחודש אוקטובר האחרון שינתה חברת ג'ון דיר האמריקנית – יצרנית הציוד החקלאי הגדולה בעולם – את הסכם השירות שלה מול לקוחות הקצה, בדרך כלל חקלאים שמשתמשים בציוד מתוצרתה, באופן שאוסר עליהם לתקן בעצמם את הציוד.
לטענת היצרנית, תיקון לקוי של ציוד עלול לגרום לפגיעה "בצדדים שלישיים" ולחשוף אותה לתביעות, לפגוע בביצועים וביכולות של הציוד וגם לסכן את המשתמשים עצמם ולפגוע ביכולת שלה להעניק להם אחריות.
ג'ון דיר, כמו לא מעט יצרניות של מוצרים שונים – מטלפונים סלולריים דרך ציוד רפואי ועד למכוניות ואופנועים – טוענת שכל מלאכת התיקון של מוצרים שיוצרו על-ידה עדיף שתתבצע באמצעות רשת השירות שלה "כדי להגן על הצרכנים ועל עצמה".
חקלאים אמריקנים שמשתמשים בציוד מתוצרת ג'ון דיר רואים תמונה שונה: מבחינתם, לא רק שתיקון תקלות באמצעות רשת השירות יקר יותר, או שהוא עלול להיות יקר יותר בעתיד, הוא גם פוגע בהם כלכלית מפני שרשת השירות לא תמיד ערוכה לספק להם תיקון מהיר מספיק בעוד שכל עיכוב בתיקון גורם להם לנזקים כלכליים עצומים.
לדבריהם, מכלולים עיקריים בציוד חקלאי חדיש מכילים כיום רכיבי תוכנה שבלעדיהם הציוד לא ניתן לשימוש, ובעת החלפה או תיקון שלהם גובה ג'ון דיר 230 דולר ועוד 130 דולר לשעה עבור טכנאי שמגיע כדי לחבר מחשב של החברה אל שקע USB רק כדי לפתוח את ההגנה ולאפשר לחלק לפעול.
מצד שני, הסכם השירות מול היצרנית פוטר אותה מנשיאה בכל נזק שעלול להיגרם לחקלאים בגלל תקלות שמעכבות אותם בביצוע עבודתם – למשל אובדן יבול שלא נזרע או לא נקצר בזמן בגלל ציוד מקולקל.
אתר האינטרנט motherboard מדווח על כך שהלחץ שמפעילה ג'ון דיר על החקלאים יצר "שוק שחור" שמתנהל באמצעות האינטרנט, שבו הם רוכשים מהאקרים מזרח אירופאים מחשבים עם תוכנות פרוצות ובאמצעותם עוקפים את המגבלות שהוטמעו בציוד החקלאי.
אלא ששימוש בתוכנות פרוצות או כל סוג אחר של עקיפת מנגנוני נעילה של יצרני מוצרים פוגע באחריות שמוענקת למוצרים ועלול לחשוף את מי שמבצע אותו לתביעות – ואת זה מנסה כעת למנוע לובי אמריקני שנאבק על "זכות התיקון".
מי שמניע את המאבק הזה הם בעיקר אלפי עסקים קטנים שמתפרנסים מתיקונים, ואלה יוצרים את הקודקוד השלישי במשולש שבו נמצאים מצד אחד צרכנים ומצד שני יצרניות שהן בדרך כלל חברות ענק.
הלובי, שפועל בין השאר תחת מסגרת repair.org, מקדם בימים אלה את חקיקת "זכות התיקון" בשמונה מדינות אמריקניות – רובן חקלאיות, והן קנזס, מינסוטה, נברסקה, ניו-יורק, טנסי, מסצ'וסטס, אילינוי וואיומינג.
ממש בימים אלה נערכים בארה"ב, במיטב המסורת האמריקנית, שימועים במוסדות המחוקקים, ונציגי הציבור חשופים ללחצים של לוביסטים מצד כל המעורבים.
אחת הדוגמאות שממחישות את מורכבות הנושא היא הגישה של ענקית הטכנולוגיה אפל, שמנסה למנוע כל סוג של התערבות בתיקון המכשירים מתוצרתה וממקדת כרגע את מאמצי השתדלנות שלה בדיונים שנערכים בנברסקה.
אנשי אפל טוענים שסוללות ליתיום-יון שנמצאות ברוב המכשירים מתוצרתם עלולות להתלקח ולגרום לפגיעות בגוף ובנפש או אף להצית שריפות, כפי שקרה לא מכבר במפעל של סאמסונג בסין.
צרכנים, לעומת זאת, טוענים שמרגע שרכשו ציוד, והוא בבעלותם, זכותם לעשות בו ככל העולה על רוחם ומניעת האפשרות לטפל בו או לשנות אותו פוגעת בזכות הקניין שלהם.
המאבק על "הזכות לתקן" נוגע למגוון רחב מאד של מוצרים והחקיקה שאותה דורשים צרכנים ועסקים קטנים היא שהיצרניות תאפשרנה מכירה של חלפים ותוכנות כמו גם מכשירי אבחון (דיאגנוסטיקה) וספרות טכנית.
בנוסף, הצרכנים והעסקים מבקשים להפוך הסכמי אחריות ומכירה כמו אלה של ג'ון דיר לבלתי חוקיים.
המאבק הזה, כמובן, הוא על כסף גדול: שליטה ברשת שירות למוצרים מונעת, או לכל הפחות מצמצמת מאד, את התחרות על שוק התיקונים והשירות ומעלה את עלויות התיקון לצרכנים, מה גם שהיא מוציאה מן המשחק את כל בעלי המקצוע שמעוניינים להתפרנס מתיקונים שלא באמצעות רשתות השירות של היצרניות.
"חקלאים מתקנים את הציוד שלהם בעצמם מאז ומעולם", טוענים נציגי החקלאים של נברסקה בדיון, "והחשש שלהם כיום הוא מפני מצב שבו ג'ון דיר תפעיל מרחוק פונקציות של כיבוי כך שהציוד יהפוך לחסר ערך מבלי שנוכל לעשות שום דבר בקשר לכך".
משרד התחבורה הישראלי תקוע
המאבק על זכות התיקון באמריקה משתקף גם אצלנו, בישראל, ועובר כחוט השני בסעיפים רבים של חוק שירותי הרכב אשר מקדם משרד התחבורה שלנו.
החוק, שהוא הגלגול המתקדם ביותר של מסקנות 'ועדת זליכה' להגברת התחרות בשוק הרכב, נמצא כעת בשלביו האחרונים שבהם מגבש משרד התחבורה בוועדת הכלכלה של הכנסת את התקנות שנדרשות כדי ליישם אותו.
אלא שבמהלך ארבע השנים האחרונות אנשי אגף הרכב במשרד התחבורה לא שמו לב לכל נושא הקריאות לתיקון הלא בטיחותיות ("ביוליטינים" או TSB) שמפרסמות יצרניות הרכב, ולא ניסחו כל סוג של חקיקה שמחייבת פרסום פומבי של מידע כזה.
התוצאה היא שבעלי רכב אשר לא מטפלים במוסכים של רשתות שירות של יבואני הרכב נאלצים לשלם מכספם על תיקונים שאמורים היו להיות מכוסים על-ידי יצרניות הרכב גם מעבר למסגרת האחריות הרגילה.
לחילופין, מצב כזה פוגע ביכולת של מוסכים שאינם מורשי יבואן להתחרות ברשתות המורשות-יבואן, מפני שלקוח יעדיף להגיע פעם אחת למוסך שיפתור לו בעיה מאשר להגיע לשני מוסכים שונים, למשל לצורך תיקון ולטיפול שוטף. הבעיה בישראל צפויה להחריף עוד יותר ככל שמכוניות הופכות יותר ויותר מחוברות (connected), היות שהחיבור שלהן הוא אל… יבואניות הרכב.
על-פי דרישת יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, אמור אגף הרכב במשרד התחבורה להגיש לוועדה מתווה לפתרון בעיית הוראות השירות, אולם דבר כזה טרם בוצע עד כה.
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.
