בית המשפט מאיים: אם ההנהלה של התחנה המרכזית בירושלים לא תצמצם לאלתר את זיהום האוויר במקום, היא תואשם בביזיון בית משפט וסך הקנסות שהיא תספוג עשוי להגיע למיליוני שקלים. בית המשפט קיבל אמש (ד') תביעה שהגישה קבוצת אזרחים והוציא צו להנהלת התחנה, ובו הורה על נקיטת שורת צעדים מידיים לצמצום הזיהום. השופט אברהם טננבוים, המוכר בפסיקותיו החריגות בתחום התעבורה, גם חייב את הנהלת התחנה ואת חברת אגד – שאחראית לזיהום במידה פחותה – לשלם לתובעים ולעורכי דינם סכום של 1.3 מיליון שקלים.
תוך שהוא חורג מהמקובל, השופט טננבוים הבהיר להנהלת התחנה המרכזית מה צפוי במקרה של הפרת הצו: "רציתי להפנות את תשומת לב הנתבעות (החברות שמנהלות את התחנה, ש.ה) כי אם הזיהום יישאר בעינו, הרי לאור טיב העניין יהיה בכך ביזיון בית משפט, והקנסות ימדדו במיליוני שקלים ויותר… כל מקרה שבו ייצא אדם ללא סיבה לרציפי הנסיעה, ואין פקח המעיר לו ומבקש ממנו להיכנס תוך שתי דקות מקסימום, מהווה הדבר הפרה של הצו ויכול להוות עילה של תשלומים בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים".
יש לציין שבמשרד להגנת הסביבה מתריעים כבר חודשים ארוכים על זיהום אוויר חריג בתחנה המרכזית – זיהום שמסכן את בריאות הציבור. בהודעה קבועה באתר האינטרנט של המשרד, מובהר כי מומלץ "לציבור הנוסעים להימנע משהייה שלא לצורך ברציפים העלייה לאוטובוסים בתחנה המרכזית, בשל זיהום אוויר גבוה".
מדוע המשרד עצמו אינו אוכף את החוק הרלוונטי על הנהלת התחנה? "עקרונית, עדיף שהרשות המבצעת (הממשלה) תהיה הממונה על אכיפת חוקי איכות הסביבה", כתב השופט טננבוים, "אולם החוק נועד במיוחד למקרים מעין אלו – שבהם הרשות המבצעת אינה מסוגלת לאכוף את מרותה. חוסר האונים של הרשות המבצעת התבטא בבירור בתיק זה".
הגענו לחלל, נפחית גם את הזיהום
בהתייחסו לטענות שהעלתה הנהלת התחנה, לפיהן לא ניתן לעמוד בערכי הזיהום שקבע המשרד להגנת הסביבה, כתב השופט טננבוים כי "עינינו הרואות כיצד מצליחים בני האדם לשלוח חלליות לכוכבי לכת, לחקור את מעמקי האוקיינוס, לבנות גורדי שחקים רבי-קומות, ורב בעשן האוטובוסים בתחנה המרכזית בירושלים אין איש ביקום היודע כיצד לטפל? הטענה נשמעה מוזרה". השופט ציין שלאחר שהסתיים המשפט, ובמהלך כתיבת פסק הדין, שינתה לפתע ההנהלה את דעתה בעניין, ונמצא מהנדס שסבור שאפשר לפתור את הבעיה.
הצו שהוציא השופט טננבוים כולל שורת צעדים שבהם מחויבת לנקוט הנהלת התחנה: התקנת תחנת ניטור קבועה, ביצוע ניטור באופן שוטף ורצוף, הצבת פקחים מבוקר עד ערב, פרסום מידע לנוסעים, התקנת אמצעים שימנעו מנוסעים מלצאת לרציפים שלא למטרת עליה לאוטובוסים וניהול של תורי הנוסעים כדי לצמצם את זמני ההמתנה. חברת אגד חויבה לדאוג לכך שמנועי האוטובוסים ידוממו בזמן עמידה, ובנוסף עליה לוודא שעובדי החברה ישהו פרקי זמן מינימליים באזורים שבהם יש זיהום חריג.
מי הייתה מזיזה עולמות וצווחת?
על-פי השופט טננבוים, אחריותה של אגד לזיהום האוויר פחותה משמעותית מזו של הנהלת התחנה, ולכן חויבה בתשלום חלק קטן (כ-10%) מהסכום שנקבע לטובת התובעים ועורכי דינם. "אגד לא הייתה בעבר ואיננה היום אחראית על המבנה (של התחנה)", הסביר השופט, "אחריותה נובעת מכך שלא עשתה די כדי לגרום לנתבעות (החברות שמנהלות את התחנה) לעמוד בחובותיהן. נניח כי לא מדובר היה בזיהום אוויר אלא בכביש פגום… אין לי ספק שאגד הייתה מזיזה עולמות, צווחת ככרוכיא, ועושה כל שביכולתה על-מנת להסיר את המפגע".
דברים אלה ודאי התקבלו במורת רוח (לכל הפחות) בחברת אגד, שמנהלת מערכת יחסים עכורה עם השופט טננבוים כבר שנים ארוכות. בעבר הרשיע השופט את אגד בעבירות על תקנות התעבורה, והטיל עליה קנסות בסך עשרות אלפי שקלים. בחברה הגיבו בהטחת האשמות קשות נגד השופט טננבוים, ואף הגישו בקשות לפסילתו מלדון בכמה כתבי אישום שהוגשו נגדה. באחד המקרים הרשיע השופט את אגד וכמה מנהגיה באי-סיוע לנכים, ובחברה הגיעו עד בית המשפט העליון בניסיון לפסול את השופט – ניסיון שכשל.
חוקר תורת היחסות שפעל למען החברה
השופט טננבוים מחמיא לתובעים, ומאריך – באופן חריג – בתיאורם. "התובעים שלפני הם סטודנטים, גמלאים ואחרים, שהמשותף להם הוא שהם נוסעים בתחבורה ציבורית וכמדומני שלרובם הגדול אין כלל כלי רכב. ודאי הוא שלא מדובר באנשים שהאינטרס הכספי הוא (שעומד) לנגד עיניהם, וודאי הוא שלא עשו זאת (הגישו את התביעה) למטרות אישיות של רווח כספי". בעניין זה, יש לציין שחלק הארי של התשלום שבו חויבו הנהלת התחנה וחברת אגד יגיע לעורכי הדין – כ-900 אלף שקלים.
למשל, אחד התובעים, כך עולה מפסק הדין, הוא "תלמיד לדוקטורט בפיזיקה, ונושא מחקרו הוא אסטרו-פיזיקה ותורת היחסות הכללית. מדבריו לפני הוברר כי לא רק שלא תכנן לקבל גמול בהליך שלפני, אלא אפילו לא ידע כלל… שניתן לקבל גמול כלשהו. אני מקבל לחלוטין את דבריו כי עשה זאת מסיבות של פעילות חברתית".
בהמשך פסק הדין מפליג השופט בשבחי התובעים, ומבהיר כי "אין לי ספק ולאור ההליכים לפני אני קובע עובדתית, כי לולא תביעתם לא היה משתנה המצב בתחנה המרכזית… אך ורק בגלל תביעתם המשפטית של התובעים (שהוגשה כבר לפני כשנתיים וחצי, ש.ה) שינסו סוף סוף הנתבעות מותניים, וסביר להניח שהבעיה תיפתר ובוודאי ישופר המצב… וכל זה, אך ורק בשל פעילותם של התובעים, ועל כך יש לשבחם מבחינה ציבורית ואישית".
