ק.ט.מ חוללה מהפיכה לפני כשנתיים בקטגוריית אופנועי השטח הדו-פעימתיים המקצועיים כאשר עברו להשתמש בהזרקת דלק. שנתיים לתוך המהפכה הזאת ביצעו האוסטרים עדכון למגוון אופנועי האנדורו הספורטיביים שלהם, וזאת חתיכת עדכון משמעותית, ודאי על רקע העובדה שדגמי 2019 כמעט ולא עודכנו ביחס לדגמי 2018.
לדברי האוסטרים, העדכונים שבוצעו כעת, לדגמי 2020, הונדסו בהתאם לניסיון שנצבר ובפרט על סמך חוות דעת וביקורת של משתמשים מקצועיים.
אם מניחים בצד את הנתונים הטכניים היבשים, או את העדכונים הכלליים והפחות מעניינים, ראוי להתמקד בשלושה תחומים עיקריים שאותם ארצה לבחון היום לעומק, וזאת בעיקר מכיוון ש”בגללם” לא התחברתי עד היום למנועים המוזרקים של ק.ט.מ.
הטענה המרכזית שלי כלפיהם היא האופן שבו הם מגיבים לפעולות המצערת, תגובות שמבחינתי לא הצליח עד היום להתקרב לתחושה שמתקבלת כאשר “נותנים בגז” עם קרבורטור. לטענת אנשי ק.ט.מ הם שינו את מפות ניהול המנוע ושדרגו אותן וזאת במקביל להחלפת רכיבים נוספים – והכל כדי לפתור בדיוק את הבעיה הזאת.
טענה שנייה שלי היא כנגד הצורך ביותר פעולות תחזוקה במנועים המוזרקים ביחס למנועים עם קרבורטורים, וזאת מכיוון שנדרשת החלפת משאבת שמן ושקיימת רגישות מוגברת לאיכות השמן ולחימום יתר של המנוע. אנשי ק.ט.מ מודים, למעשה, בצקדת טענתי בכך שהם מבטיחים ששדרגו את מערכות הקירור והשימון של המנוע.
טענה שלישית שלי היא לגבי בולמי ה’אקספלור’, אשר עד כה היו רכים מידי לטעמי, ובעיקר לא סיפקו מספיק ביטחון ברכיבה מהירה ואגרסיבית ובנחיתות מ’דרופים’ גבוהים. כיצד טופל, אם בכלל, נושא זה אזכה ככל הנראה לגלות מחר, כאשר ארכב לראשונה על כל מגוון דגמי השטח של ק.ט.מ, ובפרט על EXC150 TPI החדש והמעניין.
האם ק.ט.מ מצאה פתרונות לבעיות שציינתי כאן והאם הדגמים החדשים מספקים מעתה חבילה שלמה יותר? הישארו בהאזנה.
