ישראל כץ, אשר נושא בתואר שר התחבורה והבטיחות בדרכים מאז חודש מרץ 2009, שבר לאחרונה כמעט את כל השיאים של משך הכהונה בתפקיד זה.

מאז קום המדינה ועד היום מילאו 31 אנשים 36 קדנציות של שרי תחבורה בישראל, ורובם המכריע (28) מילאו את תפקידם למשך פחות מארבע שנים. 19 מהם לא כילו אפילו שנתיים בתפקיד זה.

כץ, אשר מכהן כשר התחבורה והבטיחות בדרכים מזה שבע שנים ותשעה חודשים (ועוד ידו נטויה), שבר זה מכבר את שיא הכהונה הרצופה אשר נקבע בשנת 1988 על-ידי חיים קורפו ז"ל.

רק שלושה אנשים חוץ מישראל כץ – משה כרמל ז"ל, חיים קורפו וישראל קיסר יבדל"א – כיהנו בתפקיד שר תחבורה למעלה מארבע שנים, ורק אדם אחד – חיים קורפו, הנהיג את משרד התחבורה ברציפות למשך יותר משבע שנים.

נותר לכץ עוד "הישג" אחד נוסף כדי שיהיה שיאן השיאנים: משך הכהונה הכולל הארוך ביותר של אדם אחד כשר תחבורה. שיא זה נקבע בשתי קדנציות נפרדת על ידי משה כרמל (בין השנים 1955-1959 ו-1965-1969), והוא עומד (יחד) על שמונה שנים ושמונה חודשים.

אורך הקדנציה הממוצע של עשרה שרי התחבורה שקדמו לכץ עומד על שנה ושלושה חודשים, כלומר שכץ הוא השר היציב ביותר בתפקיד, בהפרש עצום, מזה כעשרים שנים.

קדנציות של שרי תחבורה בישראל מאז קום המדינה

כישלון שעולה בדם

ישראל כץ הוא השר השני, אחרי שאול מופז, אשר נושא בתואר "שר התחבורה והבטיחות בדרכים", וזאת מתוקף החלטת ממשלה משנת 2005 אשר אימצה "תוכנית לאומית רב-שנתית לבטיחות בדרכים".

בהחלטה נכתב בין השאר: "לקבוע את המחויבות הממשלתית לבטיחות בדרכים כיעד לאומי… למנות את שר התחבורה כאחראי על הבטיחות בדרכים, באופן שייקרא – שר התחבורה והבטיחות בדרכים… לשנות את מעמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אשר הוקמה בחוק המאבק הלאומי בתאונות דרכים… לרשות סטטוטורית עצמאית, לשנות את מבנה הרשות ולקבוע את תפקידיה…"

במבחן התוצאה כץ כשל באופן ברור בתפקידו כאחראי על הבטיחות בדרכים וזאת מבלי שספג על כך כמעט כל ביקורת ציבורית: בשש וחצי מתוך שבע וחצי שנות כהונתו של כץ חלה עליה במספר ההרוגים והנפגעים בתאונות ביחס לכל שנה שקדמה לה. מדובר במגמה הפוכה למגמת הירידה במספר קורבנות הקטל בדרכים אשר מתקיימת בכל המדינות המפותחות בעולם, והפוכה גם לזו שהתקיימה בישראל עד לכניסתו של כץ לתפקיד.

כץ, כך נראה, מתחמק ככל שהוא יכול לא רק מן התוצאות בשטח – במספר ראיונות שפורסמו ושודרו איתו בתקשורת הוא הסיט כל שאלה שהוא נשאל בנושא הקטל בכבישים מבלי לענות עליה ברצינות, אלא גם מאחריותו המוגדרת על-ידי תפקידו: כותרת עמוד הפייסבוק שלו, למשל, היא "שר התחבורה והשר לענייני מודיעין, חבר הקבינט הביטחוני מדיני".

כץ נושא לא רק באחריות הפורמלית והמיניסטריאלית למצב הבטיחות אלא גם אחראי לפגיעה המעשית במאמצי המדינה לשפר את המצב: אחת הסיבות לעליה במספר התאונות והנפגעים בתקופת כהונתו היא שיתוקה וניוונה, המכוונים ככל הנראה, של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – הגוף שהוקם כדי לרכז את כל מאמצי הממשלה במאבק בתאונות, ואשר כפוף ישירות לישראל כץ.

בשונה משאול מופז, אשר הקים את הרשות בהתאם לחוק שנחקק בתקופת כהונתו, כץ לא רק שלא קיים ישיבות סדירות של ועדת השרים לבטיחות בדרכים (או לפחות של ועדת מנכ"לים בנושא זה), אלא גם גרם במעשה או במחדל לריקון הרשות הלאומית מכל תוכן, ולהפיכתה לגורם חסר משמעות – כפי שעולה בין השאר מדוגמא אחת מיני רבות מתוך דוח הביקורת האחרון של מבקר המדינה בנושא זה: "הביקורת העלתה כשלים רבים בפעילות משרד התחבורה והרשות. הרשות כשלעצמה לא הצליחה להפוך לגורם מוביל במאבק המתמשך בתאונות הדרכים, בין היתר עקב גורמים חיצוניים לה, אך גם עקב כשלים רבים ושונים בתפקודה. נמצאו ליקויים משמעותיים בפעילות להפחתת הסיכונים בדרכים ובטיפול במוקדי סיכון מרכזיים, וכן בתחום הכשרת הנהגים… הליקויים שנמצאו מצביעים על תשומת לב בלתי מספקת לנושא הכשרת הנהגים ועל הצורך הדחוף לקדם נושא זה ואת נושא הבטיחות בדרכים בכלל בסדר העדיפויות של הנהלת משרד התחבורה".

כפי ששר הביטחון אחראי לביטחונם של אזרחי ישראל ושר הבריאות לבריאותם – ישראל כץ הוא השר שנושא באחריות לכל נפגע והרוג בתאונות דרכים. כדי להדגיש, גם בפניו, את אחריותו זאת ראוי לכנותו מעתה: "שר תאונות הדרכים".