השופטת רנד זועבי מבית משפט השלום בבית שאן דחתה לאחרונה תביעה "מקורית" של מבוטח שתבע תגמול מחברת הביטוח הפניקס בגין תאונה עצמית שארעה לטענתו לרכבו.
התובע, נ.ס, ביטח ב.מ.וו. X5 בת שמונה שנים שכבר עברה כ-400 אלף ק"מ, וטען בפני הפניקס שמכוניתו נהרסה בתאונה עצמית כאשר נהג בה לכיוון הירידה לכפר עילוט.
לדבריו, כאשר ניסה למנוע התנגשות עם רכב שבא מולו בנתיב הנסיעה הנגדי הוא סטה אל השול שמימין לדרך, ומכיוון שהיה זה יום גשום והשול היה בוצי התדרדרה המכונית אל תהום שפעורה לצד הדרך ועלתה באש. כתוצאה מכך הוכרזה ה-X5 כ"אובדן מוחלט".
חברת הפניקס סירבה לשלם פיצויים בטענה שמדובר בתאונה מבוימת ובמכונית שבכלל הייתה מעוקלת לטובת ההוצאה לפועל, ולכן במבוטח שמנסה להוציא ממנה פיצוי במרמה.
ואכן, במהלך הדיון התבררו עובדות רבות שלא מתיישבות עם נסיבות התאונה כפי שנמסרו על-ידי בעל הרכב.
גרסתו, וגרסת העד שהיה איתו במכונית בעת "התאונה", הוגדרו על-ידי בית המשפט כ"לא אמינות ומלאות סתירות ובקיעים, אשר אינם מתיישבים עם ההיגיון".
כך, למשל, בוחן התנועה של המשטרה קבע שהרכב בכלל לא התדרדר לתהום אלא הורד אל הקרקעית באופן מבוקר, תוך שימוש בבלמים, עד לנקודה שאליה הגיע.
עוד הסתבר שבניגוד לגרסת התובע, והעד שלו, לפיה הם פתחו את דלתות הרכב וקפצו מממנו ברגע שהחל להתדרדר, הרכב נמצא לאחר התאונה כשכל דלתותיו סגורות.
בוחן התנועה שלל את האפשרות לפיה הדלתות נסגרו תוך כדי התדרדרות במורד תלול כשפניו קדימה ולמטה, ולא יתכן שהקופצים מן הרכב, כביכול, הספיקו לסגור את הדלתות תוך כדי קפיצה.
העובדה שהתובע עצמו לא נפגע כלל בעת קפיצתו, על אף שמדובר במדרון סלעי, ולא פנה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה (בטענה שלא היה לו זמן לכך) לא חיזקה את גרסתו בלשון המעטה, וגם טענתו לפיה הוא נפל על הידיים שלו בשעה ששותפו לבדיה טען שהוא נפל על הגב לא לא חיזקה את אמינות הסיפור.
חלק נוסף בגרסת התובע שעורר סימני שאלה עוסק בשריפת הרכב, אשר באופן פלאי החלה רק כשעתיים לאחר "התאונה".
בוחן המשטרה העיד על כך שדליקה ברכב יכולה הייתה להתרחש רק בעקבות ההתדרדרות של הרכב ופגיעתו בקרקעית התהום ולא שעתיים לאחר מכן, ובוודאי כשמדובר ביום גשום.
הסבר נוסף של התובע שלא זכה לאמונה של השופטת הוא הטענה לפיה הוא לא ניגש אל הרכב כדי לבחון את מצבו מיד לאחר התאונה בגלל שמיהר לפנות את חברו לבית חולים ומכיוון שממילא לא יכול היה לעשות דבר כדי לחלץ את הרכב מן התהום. השופטת קבעה כי אדם סביר היה ניגש לבחון את מצב הרכב כדי להחליט האם להזמין למקום גרר או לחלץ אותו בדרך אחרת.
סתירות נוספות התגלו לגבי השאלה האם הנהג והנוסעים היו חגורים בעת התאונה או לא, וכן אודות מועד הפינוי לבית החולים.
"בנוסף לכל אלה קיימים סממנים אחדים שהצטברותם ביחד מחזקת את המסקנה כי לא אירעה תאונה כאמור", כותבת השופטת זועבי, "או ככל שאכן התרחשה תאונה אזי לא באופן המתואר על ידי התובע והעד מטעמו. ראשית לכל, לא ברור מדוע איבד התובע שליטה ברכב, שכן רכב תקין לא יתדרדר גם אם גלגליו הימניים נוסעים על שוליים עם בוץ, ובמיוחד כשהרכב נוסע במהירות נמוכה. עיון בתמונות שצורפו לחוות דעת מטעם הנתבעת מגלה כי מדובר בשול רחב המאפשר נסיעה של הרכב בשלמותו בתוך השול. בנוסף, תמוה מאוד כיצד זה הרכב לא עלה באש מיד בסמוך לתאונה אלא רק לאחר שעתיים או שלוש שעות מהתרחשותה, מקום בו היה מזג האוויר גשום.
בתנאים סביבתיים כאלה ניתן לצפות כי מנוע הרכב יתקרר לאחר שעתיים מהתרחשות התאונה והסיכוי כי הרכב יעלה באש קלוש", קבעה השופטת, והוסיפה שבוחן התנועה הסביר בעדותו שלא ייתכן שרכב שמתדרדר ללא נהג יעצור באמצע שיפוע חד מאוד.
"לאור האמור", כותבת השופטת, "משהוכח בחוות דעתו של בוחן התנועה ובעדותו בפני כי התדרדרות הרכב הייתה כאשר נהג הרכב שולט בו, ואף עוצר אותו באמצעות הבלמים, וכי אין סיכוי שהרכב ייעצר במקום בו נעצר אלא אם היה בשליטת הנהג, וכן משעלה כי נזקי השריפה אינם תוצאה של התדרדרות הרכב, הרי העובדות אשר מסר התובע אודות התאונה הן עובדות כוזבות וגרסתו של התובע אינה מתיישבת על הדעת ומסירת הודעה לנתבעת על אירוע "התאונה" לא הייתה בתום לב, אלא מתוך ידיעה ברורה של הנסיבות שגרמו לנזקים ברכב בפועל וכוונה להוצאת כספים שלא כדין מן הנתבעת".
"למעלה מן הנדרש, אציין כי אין לשלול את טענת הנתבעת כי המניע לאמור נעוץ בעובדה כי הרכב נמצא בשימוש 8 שנים, גמא מעל 400,000 ק"מ, ואף מעוקל בלשכת ההוצאה לפועל כפי שעולה מעיון בחוות דעת השמאי ובפוליסת הביטוח. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את גרסת התובע ומקבלת את טענת הנתבעת כי הינה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לתובע".
בסופו של יום חויב התובע לשלם לחברת הפניקס הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ת"א 23500-02-15
