טאטא, יצרנית הרכב ההודית הגדולה בעולם, מתכוונת להפסיק לייצר את 'נאנו', שהיא המכונית הזולה ביותר בעולם. שמועות בנוגע לחיסול הפרויקט המעניין הזה מסתובבות בתעשייה מזה לא מעט חודשים, והן לא מפתיעות לנוכח המכירות המדשדשות של מכונית ששולי הרווח עליה ממילא צנועים מאד.
ובכל זאת מדובר ברגע מעט עצוב עבור תעשיית הרכב היות ש'נאנו' מסמלת את הניסיון – שאפשר להתווכח עליו – להנגיש מכוניות לכל שכבות האוכלוסיה ולהפוך את המכונית לתחליף לאופנוע. מעבר למחיר, נאנו היא אמנם מכונית שמגדירה מחדש את המונח "ספרטני", אבל לפחות מבחינת העיצוב החיצוני שלה – שמזכיר קצת זרע של שעועית – זאת מכונית חמודה להפליא.
נאנו, אשר לפי השמועות ופרסומי החברה נהגתה באופן אישי על-ידי הבעלים והמנכ"ל של החברה – ראטן טאטא אשר רצה להביא "מכונית תקציב" להמונים – הושקה בהודו בשנת 2009 בתצורות מרכב של 4 ו-5 דלתות. תג המחיר שהוצמד לה היה 2,200 דולר לצרכן, לגרסה הבסיסית.
כמובן ש"אין ארוחות חינם", וכדי לייצר את המכונית הזולה ביותר בעולם נאלצה טאטא לוותר אפילו על הסטנדרטים המינימליים של בטיחות וזיהום אוויר, ובמהלך השנים נקשר שמה של המכונית לבעיות איכות ולשריפות כתוצאה מהתלקחות של מכונית במומביי. זה בסופו של דבר גם מה שמחסל את הפרויקט: נאנו לא עומדת בדרישות תקינת הבטיחות וזיהום האוויר שייכנסו לתוקף בהודו ב-1 באוקטובר השנה, ולכן עליה לפנות את הזירה. ל'נאנו' הזעירה אין אפילו מערכת ABS בסיסית, וזאת דרישת חובה שנכנסת לתוקף בהודו באפריל 2020. מבחינת החברה אין היגיון כלכלי להשקיע בשדרוג של המכנית, לכן היא תמשוך עד לרגע האחרון לפני שתעביר את נאנו אל הארכיון.
"עם כל הצער שבדבר" לא נראה שההודים יתגעגעו מאד למכונית הזעירה והזולה הזאת. כבר באמצע השנה שעברה הגיעו המכירות של נאנו לשפל של כל הזמנים בהודו, כאשר נמסרו ממנה רק שלוש יחידות. לאורך כל המחצית השנייה של 2018 נמסרו בהודו רק 310 מכוניות כאלה, ואנחנו מדברים על המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, עם שוק רכב שנמצא בזינוק עצום מבחינת היקף מכירות. לא מיותר גם להזכיר שכאשר נאנו הושקה הצהירו אנשי טאטא שהם מקווים למכור 25,000 יחידות שלה מידי חודש. שנה לאחר מכן נמסרו רק 9,000 מכוניות כאלה ובשנת 2010 טאטא מכרה רק 500 מכוניות, תוך שהיא מתרצת את המספר הזה בבעיות ייצור.
אנשי החברה לא ויתרו: בשנת 2013 הם שידרגו את המכונית, הוסיפו לה תיבת הילוכים רציפה ובדי ריפוד עליזים ושמחים, כמו גם הגברת כח למערכת ההגה. אלא שזה ייקר את המכונית ולא סייע לטאטא להגשים את החזון של הבעלים.
מצד אחד, נאנו נולדה בתזמון מושלם אל תוך המשבר הכלכלי העולמי של 2008-2009, וכדי לזכות בתואר המכונית הזולה ביותר בעולם ויתרו מהנדסי החברה על כל מה שלא היה הכרחי. מצד שני, יש שטוענים שמדובר באחד הכישלונות השיווקיים הגדולים בתעשיית הרכב, ושהוא נבע דווקא מחוסר הבנה של קהל היעד.
נכון אמנם שהמטרה הייתה להציע פתרון תחבורה נגיש למי שידו אינה משגת לרכוש מכונית "טובה", אלא שזאת בדיוק הייתה הבעיה. "זה היה כישלון שיווקי", אמר הורמזד סורבג'י, עורך הגרסה ההודית של השבועון 'אוטוקאר': "המכונית הוצגה כ"מכונית של האדם העני", וכל הרעיון של מכונית שמחליפה אופנוע אולי נשמע הגיוני על הנייר אבל במציאות היה בעיקר מעליב".
בשלב מסוים החליטו אנשי טאטא לפתח דור חדש ל'נאנו', והם השקיעו לא מעט כסף בפרויקט למכונית ששם הקוד שלה הוא 'פליקן' (Pelican – שקנאי). דגם זה עתיד היה לקבל מנוע חזק יותר ומרכב שיאפשר לו להציג ביצועי בטיחות סבירים. אלא שגם תוכנית זאת נגנזה, ככל הידוע, לנוכח ביצועי המכירות האיומים של הדגם היוצא.
מה שמשתנה בעולם זאת לא רק התפישה לפיה לקוחות מבקשים לחסוך בכל מחיר (הם לא), אלא ההבנה של יצרניות רכב שאי אפשר להתפרנס ממכוניות זולות, ושאין טעם להשקיע במגוון רחב של דגמים רגע לפני שכל תעשיית הרכב מתהפכת על ראשה לנוכח המעבר ל"ניידות כשירות" (כלומר מעבר ממודל של רכישת רכב לשימוש בו). בשנת 2008 רכשה טאטא את לנד-רובר ואת יגואר מפורד, ובשוק היוקרה היא מרוויחה הרבה יותר כסף. במקביל, החליטו קברניטי החברה לצמצם את מספר הפלטפורמות של חטיבת הרכב, ולהסתפק בשתיים בלבד.
הפסקת הייצור של נאנו מסמלת סוף עידן בתעשיית הרכב מפני שלא סביר שמישהו צפוי לחזור ולמלא את הנישה שהתרוקנה. מספר מצומצם של יצרניות רכב משקיעות אמנם ב"מכוניות לואו קוסט" – הבולטת מכולן היא קבוצת רנו-ניסאן עם דאצ'יה ודאטסן, אבל אלה היוצאות מן הכלל שמעידות על הכלל.
