בתערוכת פריז, בתחילת החודש, חשפה סיאט את הקרוסאובר הגדול ביותר שלה, 'טאראקו', אח קרוב של סקודה 'קודיאק' ופולקסווגן טיגואן, ואח גדול, שבעה מושבי, ל'אטקה' בן חמשת המושבים.
בסוף השבוע הודיעה פולקסווגן באופן רשמי שטאראקו של סיאט ייוצר על-ידה במפעל שלה בוולפסבורג, "עיר הבירה" של פולקסווגן, בו מיוצרים, בין השאר, 'גולף', 'טיגואן' ו'טוראן' – שכולם מבוססים על פלטפורמת MQB של קבוצת פולקסווגן.
עצם העובדה שטאראקו, שנושא את הסמל של המותג הספרדי, לא ייוצר בספרד לא צריכה להפיל אף אחד מן הכיסא. למען האמת, רוב דגמי סיאט מיוצרים כיום מחוץ לספרד, ומספר הדגמים האלה הלך וגדל עם השנים, מאז שהחברה נרכשה בידי פולקסווגן. 'ארוסה' (פולקסווגן 'לופו') יוצרה בוולפסבורג בין השנים 1996-1998, 'אלהמברה' (פולקסווגן 'שאראן') מיוצרת בפורטוגל במפעל של פולקסווגן (עוד מן הדור הראשון שלה, כשהמפעל היה שייך במשותף גם לפורד), 'Mii' מיוצרת בסלובקיה (יחד עם סקודה 'סיטיגו' ופולקסווגן 'UP'), ואילו 'טולדו' (סקודה 'ראפיד') ו'אטקה' (סקודה 'קארוק') מיוצרים עבורה על-ידי סקודה בצ'כיה. הדגמים שסיאט מייצרת עבור עצמה בספרד הם 'איביזה', 'ארונה' ו'ליאון'.
מבחינת סיאט לא תמיד מדובר בסידור מושלם, במיוחד לנוכח הביקוש הרב לדגמי סקודה אשר מצמצם את הקצאות הייצור שלה בצ'כיה, אבל אין ספק שהוא מייעל את הייצור ומוזיל אותו בזכות ההסתמכות על מקום פנוי במפעלי קבוצת פולקסווגן.
לא מיותר להזכיר שסיאט עצמה רחוקה מלהיות נטל על קבוצת פולקסווגן בכל הקשור לייצור, ובמשך שנים רבות היא מייצרת דגמים שונים עבור פולקסווגן ('פולו' למשל) ואאודי (A1 ו-A3). הייצור בוולפסבורג עשוי להועיל לסיאט אם יהיו לה הקצאות נדיבות יותר מאלה שיש לה עם 'אטקה' ממפעלי סקודה, ובהנחה שעלויות הייצור לא יהיו יקרות יותר. כך או אחרת, זאת הפעם הראשונה ב-20 השנים האחרונות שבה מיוצר במפעל של פולקסווגן בוולפסבורג דגם שאינו נושא את הסמל של פולקסוואגן. בשנות ה-70 פולקסווגן בנתה את אאודי 50 ("האמא של פולו" 1974-1978), ולאחריה את אאודי 80 (1994-1998) ואת אאודי 100 (1993-1997), ולאחר מכן, כאמור, את סיאט ארוסה.
ההחלטה לייצר את טאראקו בוולפסבורג התקבלה כחלק מן ההסכמים של הנהלת פולקסווגן עם עובדי החברה במסגרת תוכנית ההתייעלות שבוצעה לפני כשנתיים, אבל כדי להסיר כל ספק מדגישים אנשי סיאט ש"טאראקו פותח ועוצב ב-100% בספרד, על ידי אנשי סיאט".