הונדה משיבה לחיים את 'אינסייט', אחד משמות הדגם הראשונים שסללו את המהפכה ההיברידית בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת.
בתערוכת דטרויט הקרובה, שתיפתח לקהל בעוד כחודש, תחשוף הונדה "אב טיפוס" של הדור השלישי של 'אינסייט', אשר הפעם יהיה למעשה גרסה מוגדלת של סיביק, ויעוצב בעיצוב הרבה יותר "נורמלי" למראה מאשר שני הדורות הקודמים. מכונית מייצור סדרתי, שכמו אב הטיפוס תהיה בעלת ארבע דלתות, חמישה מקומות ישיבה ופרופיל סדאן-קופה, תגיע לאולמות התצוגה בארצות הברית עוד לפני מחצית 2018, וכמה חודשים לאחר מכן תיוצא מן המפעל של הונדה באינדיאנה, ארה"ב, גם לאירופה ולישראל.
הדור הראשון של הונדה אינסייט הוצג כאב טיפוס בתערוכת טוקיו באוקטובר 1997, וזאת הייתה מכונית דו-מושבית בעיצוב אירודינמי מוזר ועתידני למראה, אשר הציגה תחת מכסה המנוע שלה חידוש חשוב: מערכת היברידית קלה. בשנת 1999 החלה הונדה את המכירות של הדור הראשון של אינסייט בארה"ב והקדימה שם בחודשים אחדים את טויוטה עם הדור הראשון של 'פריוס'.
דור שני של 'אינסייט', שנמכר גם בישראל, הוצג בשנת 2009 על בסיס פלטפורמה מוארכת של הונדה ג'אז. גם מכונית זאת הונעה באמצעות המערכת ההיברידית הקלה של הונדה, והייתה לה גם גרסה דו-מושבית, ספורטיבית למראה, שנקראה CR-Z. אצלנו, גם בזכות הטבת מס, זכתה אינסייט להצלחה לא מבוטלת, בעיקר בקרב ציי רכב, אולם באופן כללי הונדה לא מאד הצליחה איתה בעולם ולכן הפסיקה את הייצור שלה בשנת 2014 מבלי לברוא לה מחליפה.
בשנת 2014 החלה הונדה לפתח דור חדש של מערכת היברידית, מתוחכמת בהרבה מזו של הדור הראשון והשני, אשר נקראת "מערכת היברידית דו-מנועית". מערכת זאת לא כוללת תיבת הילוכים ומטילה את רוב מלאכת ההנעה על המנוע החשמלי. במצב הראשוני, כאשר יש די אנרגיה בסוללה החשמלית, הגלגלים מונעים באמצעות המנוע החשמלי, ואם נדרשת אנרגיה נוספת – או לצורך תאוצה מהירה או מפני שאין די חשמל בסוללה – מונע מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר שמשמש בשלב זה כגנרטור לאספקת חשמל למנוע החשמלי.
במצב ההנעה השלישי, שנכנס לפעולה כאשר נדרשת אספקת כח רב יותר (למשל בעת תאוצה חזקה או בנסיעה בעליה), מצמיד מצמד את גל ההינע של מנוע הבנזין ומשתף אותו בהנעת המכונית.
מערכת ההנעה ההיברידית הדו-מנועית מניעה כבר מספר דגמים של הונדה ועד לשנת 2030 תניע 66% מכל המכוניות שהונדה תייצר, והיא תוצע גם בגרסאות היברידיות רגילות וגם בגרסאות נטענות.
הונדה הייתה בין יצרניות הרכב הראשונות ששילבה מערכות היברידיות (קלות אמנם) בדגמים סדרתיים רגילים, אולם החזרתה של 'אינסייט' לזירה מהווה מהלך דומה לזה של יונדאי עם 'איוניק': לצד מכוניות כמו אקורד היברידית (או סונטה היברידית במקרה של יונדאי) היא מציעה למכירה מכונית בעלת עיצוב שונה ונבדל, אשר מוצעת אך ורק עם מערכת הנעה אלטרנטיבית (וללא אופציה למנוע בעירה פנימית בלבד).
מבחינת העיצוב שלה 'אינסייט' נראית כמו הכלאה בין מהדורה מלוטשת ומוגדלת של סיביק החדשה לבין 'קלאריטי' – המכונית המימנית של הונדה, אם כי עם קווים הרבה יותר נעימים ומעודנים, שלא לומר "סולידיים". עיצוב סביבת הנהג, כפי שהוא מוצג באילוסטרציה שהונדה פרסמה, נראה פשוט ויעיל, אינטואיטיבי לשימוש ולא מבולגן. בסך הכל נראה שהונדה הצליחה לברוא מכונית נעימה ויפה גם מבחוץ וגם מבפנים – וזאת במידה רבה בזכות ויתור על עיצוב מוזר.
כמו עם 'איוניק', ואף יותר מ'פריוס' של טויוטה, 'אינסייט' החדשה נראית כמו מכונית שתקסום ל"מחבקי העצים" היות שהיא "ירוקה" בהגדרה ונראית ייחודית, אבל גם אנשים מן השורה יוכלו לחיות איתה בשלום היות שהיא לא מוזרה למראה.
אינסייט החדשה תתבסס על הפלטפורמה המודולרית החדשה של הונדה שעליה בנויות אקורד וסיביק הנוכחיות, והממדים שלה נמצאים במקום טוב באמצע – כלומר שזאת תהיה מכונית מרווחת למדי לארבעה נוסעים.
