הכלכלה הגרמנית חייבת הרבה מאד לתעשיית הרכב שלה, אחת המעסיקות הגדולות במשק, ובשעה שהתעשיה עוברת לייצור של כלי רכב חשמליים מבינים בממשלה הגרמנית שעליהם לתמוך בסקטור הזה ולעודד אותו. על פי העיתון הכלכלי היפני ה-״Nikkei Asian Review״, עד לשנת 2030 צפוי שוק הסוללות לכלי רכב חשמליים להגיע לשווי של 60 מיליארד דולר, ולפי סוכנות הידיעות בלומברג – 70% ממנו יוחזק כבר בתוך מספר שנים בידי שתי שחקניות סיניות: CTAL ו-BYD. במקביל, שתי שחקניות חזקות נוספות הן הדרום קוריאניות – LG וסאמסונג, והיפנים מיוצגים בשוק הזה בהצלחה על-ידי חברת פנסוניק.
כרגיל בסין, חברות מקומיות נתמכות במידה רבה – בין אם באופן ישיר ובין אם בעקיפין – בידי הממשלה, וגם המשק הקוריאני בנוי באופן שמעודד את התעשייה ואת התעשיינים המקומיים. בהתאם לכך מבינים בממשלת גרמניה שאם לא תהיה הירתמות למען התעשייה המקומית שלהם היא תתקשה מאד להתמודד.
בחודש נובמבר שעבר הכריזה הממשלה הגרמנית על הקמת קרן בהיקף של מיליארד אירו להשקעה במיזמים מקומיים למחקר, פיתוח וייצור סוללות לכלי רכב, ובתחילת השנה הנוכחית פרסמה הממשלה מסמך שכותרתו ״אסטרטגיה תעשייתית לאומית 2030״ – ובו נכתב ש״אם הפלטפורמה הדיגיטלית לרכבים אוטונומיים תגיע מארצות הברית, והסוללות יגיעו מאסיה – גרמניה ואירופה יפסידו 50% מהערך הכלכלי שיוצר תחום הרכב״.
בשונה מלוחות הזמנים שמוכרים אצלנו, בישראל, בין החלטות ממשלה לבין היישום שלהן בשטח, הגרמנים פעלו במהירות ראויה לציון. הקרן, כאמור, הוקמה בנובמבר, וכבר עד לפברואר השנה הוגשו לה יותר משלושים בקשות של חברות מקומיות שבהן מפורטים פרויקטים שונים. רוב הבקשות עדיין נותרו חסויות אבל מספר חברות גדולות וידועות – בהן קבוצת פולקסווגן וחברת ב.מ.וו, הכריזו כי ביקשו סיוע ומענקים. כפי שפרסמנו כאן, פולקסווגן כבר הכריזה לאחרונה על הקמת מפעל ענק לפיתוח וייצור סוללות, בגרמניה, וכולנו מצפים בדריכות להכרזה דומה של ב.מ.וו. – אשר לעת עתה הבטיחה את אספקת הסוללות שלה בהסכם עם CTAL הסינית.
פרדיננד דודנהופר – פרופסור לכלכה באוניברסיטת דיסבורג-הסן, אשר מתמחה בתעשיית הרכב – טוען שלגרמנים יהיה קשה מאוד להתחרות באסייתים. בשיחה עם המגזין העסקי ״Fortune״, הוא הסביר שכדי שלא להישאר הרחק מאחור נדרשת גרמניה להשקעה כספית עצומה לצרכי מחקר ופיתוח ולהאצת התהליך. אם לא די בכך, גם לאחר ההשקעה הזאת אין ביטחון בכך שהידע שייצבר בגרמניה לא ישוכפל אל מקומות אחרים בעולם, וכל זאת בשעה שליצרניות האסייתיות ממילא יש כבר עמדת יתרון.
יתרון אחר, לדבריו, נובע מן הראיה הכלכלית השונה של הסינים ביחס לאירופאים, אשר מאחוריה מסתתרת בסבירות רבה תמיכה ממשלתית סינית נרחבת ו/או ראיה כלכלית אירופאית "שונה". פרופסור דודנהופר מביא כדוגמא את העובדה ש-CATL משקיעה כעת 240 מיליון אירו בהקמת מפעל לייצור סוללות בעיר הגרמנית ארפורט, בהשקעה של 240 מיליון אירו. בהשוואה לכך, כאשר חברת בוש הגרמנית התכוונה להקים מפעל דומה היא העריכה את העלויות שנדרשות לכך בכ-20 מיליארד אירו, כלומר כמעט סדר גודל יותר, וההחלטה שם הייתה שלא משתלם להם לקחת את הסיכון.
