לפני מספר שבועות פרסמה דוברות משטרת ישראל הודעה אודות תפיסת כנופיה של גנבי ממירים קטליטיים ואנחנו כמובן מחמיאים ומודים לה על כך, אלא שכרגיל – מדובר בטיפה בים. הגנבים, שהם ממילא החולייה הפחות חשובה בתעשייה הזאת, שוחררו זה מכבר לבתיהם ומן הסתם הספיקו כבר לגנוב שוב ושוב.
עוסקים בתחום מדווחים שהיבוא מחו"ל של ממירים קטליטיים, בעיקר תחליפיים, מזנק בחודשים האחרונים בעשרות אחוזים, כפועל יוצא של מאות בעלי רכב שמתניעים בבוקר את המכוניות שלהם, שומעים רעש חזק ומוזר מן המנוע, ובתוך זמן קצר מבינים שגם הם נדפקו בלא מעט כסף.
כחלק מן הפשע שמשתולל בישראל פועלות כיום עשרות כנופיות גנבים ש"מתמחות" באחד מסוגי הגניבות הפשוטים, הרווחיים וכמעט נטולי הסיכון ביותר: ניסור הממיר הקטליטי שמותקן כחלק ממערכת הפליטה ברכב, ומכירתו לסוחרי מתכות תמורת כמה מאות שקלים. הנזק לבעלי הרכב יכול לנוע בין כ-1,500 שקלים במקרה הטוב ליותר מ-5,000 שקלים, וזה אם יבחרו בחלקים תחליפיים. מי שירכוש ממיר מקורי צפוי לנזק של בין 4,000 ל-8,000 שקלים.
ממירים קטליטיים החלו להיות מותקנים במכוניות בעולם כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובישראל הם מותקנים בכל מכונית מאז שהממשלה הצליחה להביא דלק נטול עופרת לתחנות התדלוק שלנו, בשנת 1994. תפקיד הממיר הקטליטי פשוט: להפחית את כמות הרעל שנפלט ממערכת הפליטה בכלי רכב – בעיקר תחמוצות חנקן – באמצעות ריאקציה כימית של גזי הפליטה עם מתכות יקרות, בעיקר פלטינה, רודיום ופלדיום. גזי הפליטה של המנוע עוברים דרך מסבך מתכת שבנוי בתצורה של חלת דבש, שעליו מרוחות המתכות האקזוטיות, ופחממנים שונים, ותחמוצות חנקן, מומרים לגזים פחות מזיקים כמו דו-תחמוצת הפחמן וחנקן.
עד לתחילת שנות האלפיים הותקנו רוב הממירים ברוב המכוניות בין הצינור שמחובר לסעפת הפליטה של המנוע לבין העמם האמצעי שמותקן בהמשך אותו צינור. בשני העשורים האחרונים הוצמד הממיר לסעפת הפליטה, וזאת כדי שהוא יתחמם מהר יותר לאחר התנעת המנוע, מכיוון שממיר מתחיל לעשות את עבודתו רק כשהוא חם מאד.
בשנת 2015, כזכור, התפוצצה בעולם "פרשת דיזלגייט" ורוב הממשלות בעולם החמירו את התקנים ואת האכיפה של זיהום אוויר מכלי רכב. היות שכ-80% מן הפלדיום והרודיום שנכרים בעולם, בעיקר באפריקה, משמשים את תעשיית הרכב בכלל ובפרט בממירים קטליטיים – הגידול בביקוש גרם לזינוק במחירים שלהן. התוצאה: מחירה של אונקיה (כ-31 גרם) של פלדיום זינק מכ-500 דולרים בשנת 2015 עד לכמעט 3,000 דולר כיום. מחיר אונקיית רודיום, שעמד בשנת 2015 על 640 דולר, עולה כעת… כ-22,000 דולר, כלומר פי 12 ממחיר אונקיית זהב.
לא פלא, לכן, שגניבת ממירים ומכירתם לכנופיות שמתמחות בפירוק והתכת המתכות היקרות האלה זינק גם הוא, בכל רחבי העולם, ומכיוון שמשטרות וגופי אכיפה מתקשים להתמודד עם מי שיוצר את הביקוש – כלומר תעשיית ההתכה שאליה מגיעים הממירים הגנובים – מי שמשלם את מלוא המחיר הם בעלי הרכב.
במדינות מתוקנות, שבהן אזרחים מאמינים במשטרה וטורחים לדווח על גניבות, ובהן המשטרה מתנהלת באופן שקוף עם הציבור ומפרסמת סטטיסטיקות מסודרות – דווח בשנתיים האחרונות על זינוק של מאות אחוזים – לעיתים פי 8 ופי 10, בגניבות של ממירים קטליטיים. אין סיבה להניח שהמצב בישראל שונה.
ממיר קטליטי מותקן כיום כמעט בכל מכונית שמתגלגלת על כבישי הארץ, ובמכוניות יוקרה רבות מותקנים לרוב שני ממירים. גנבים שסיגלו לעצמם את "ההתמחות" של גניבת ממירים לא צריכים להתמודד עם מערכות הגנה מתוחכמות ברכב או עם שירותי האיתור השונים, הם לא חשופים למרדפים מסמרי שיער אלא מצוידים בסך הכל במסורית ובשק, ובמקרה הנדיר שבו הם נתפסים הם צפויים לחמוק אל הגניבה הבאה שלהם כמעט ללא עונש.
אי אפשר לתקן, חייבים להחליף
לממירים קטליטיים יש אורך חיים מרבי, ולמעט במקרה המצער של גניבה – בעל רכב יגלה שהממיר שלו סיים את חייו באחת משתי דרכים: במבחן הרישוי השנתי ("טסט"), או כאשר על לוח המכשירים שלו תידלק נורת אזהרה צהובה כללית שמתריעה מפני תקלה במערכת הפליטה והדלק. אורך החיים המוצהר של ממירים קטליטיים נע סביב ה-160,000 קילומטרים, אם כי בפועל ממירים רבים שורדים הרבה יותר מכך, לפעמים גם כפול ואף יותר.
מה שמקצר מאד את אורך החיים של ממיר (אם גנב ממירים לא קיצר אותו עוד קודם לכן) הן תקלות שונות במערכת הדלק וההצתה של המנוע אשר סותמות את הממיר עם פיח ומשקעים של בעירה לא מלאה. שני המצבים – גם תקלות במערכת הדלק וגם סתימת הממיר – גורמים גם לזינוק בתצרוכת הדלק של המכונית, וזאת אחת הדרכים לגלות שיש בעיה.
מספר יצרני כימיקלים מציעים נוזלים שונים שאמורים "לנקות" או אף "לחדש" ממירים קטליטיים ולהציל אותם, אבל עד היום טרם נתקלנו בנוזל כזה "עם קבלות", כלומר עם מחקר בלתי תלוי שמוכיח את היעילות שלו. סביר מאד שרוב החומרים האלה – שאותם יש למהול עם הדלק – מנקים משקעי פיח מן המנוע וממערכת הדלק, וזאת אמנם פעולה ברוכה בפני עצמה אבל היא לא צפויה להציל ממיר בסוף דרכו או להקנות לו חיי נצח.
ככל הידוע לנו – אין דרך להעריך את האיכות של ממירים תחליפיים, שחלקם אמנם מיוצרים על-ידי אותם יצרנים שמייצרים עבור יצרניות הרכב, אבל אחרים יכולים להיות מאיכות ירודה מאד, והיתרון העיקרי שלהם – כמו של כל חלק תחליפי, הוא מחיר נמוך משמעותית ממחירי הממירים המקוריים.
ישנם לא מעט בעלי מקצוע שמתיימרים לשפץ ממירים שסיימו את חייהם באמצעות "קיטים" של חלקים ייעודיים, וגם כאן מדובר בתחום די פרוץ שאין לו סטנדרטים שאפשר לאכוף. מחיר שיפוץ לא מאד שונה, לקרוב, מעלות ההתקנה של ממיר חלופי חדש, ויש גם את עניין האחריות: כמו לגבי רוב חלקי הרכב, ממירים מקוריים מקבלים אחריות של חצי שנה לכל היותר, ועל חלק מן הממירים התחליפיים אין אחריות בכלל (בשני המקרים, תקלות חוזרות צפויות לצוץ רק כעבור כשנה).
איך שומרים על האוצר?
שמירה על הממירים הקטליטיים נחלקת לשניים: מניעת גניבה והארכת חיים. הדרך היעילה ביותר למנוע גניבה של ממיר היא להקשות על החיים של הגנבים ולשכנע אותם לדלג למכונית הבאה שבדרכם. קל לעשות את זה אם יש לכם חבר מסגר שיכול לרתך מספר פסי פלדה מעל לממיר באופן שיקשה את הניסור שלו. חשוב להיעזר במי שיודע מה שהוא עושה כדי למנוע פגיעה בחלקים רגישים ברכב, ולזכור שמדובר בתחום אפור: תקנות התעבורה הדרקוניות של מדינת ישראל אוסרות על ביצוע עבודות ברכב על כל מי שלא מחזיק בתעודת מקצוע מתאימה.
כדי לשמור על פעולתו התקינה של הממיר ולהאריך את חייו חשוב לוודא שסלילי ההצתה של המנוע, ומערכת ההזרקה והדלק, תקינים. בכל מקרה שבו מרגישים שהמכונית קצת "מקרטעת", ובוודאי כאשר נדלקת נורת התרעה על לוח המכשירים, צריך להיכנס למוסך ולטפל בתקלה לפני שתגרום לנזקים עקיפים. כמעט כל מוסך מצויד כיום במיכשור דיאגנוסטיקה שבאמצעותו אפשר לקרוא תקלות שאותרו על-ידי מערכת הדיאגנוסטיקה של המכונית (OBD), ובחלק מן המוסעים יש גם מכשירים למדידת רמת הפליטות ("ארבעה גזים") – וזאת בדיקה שכדאי לבצע ברגע שבו מורגשת תצרוכת דלק חריגה. סימן אזהרה נוסף לבעיה בממיר הוא ריח חריג של "ביצים סרוחות" או של גזים שרופים מן הרכב. חלקים פנימיים בממירים קטליטיים עלולים גם להישבר, פשוטו כמשמעו, למשל בגלל חבלה או בלאי, או בגלל סתימה והתחממות-יתר. במקרה כזה תתקבל תחושה של "אוטו לא סוחב", ואז צריך לשקול שיפוץ או החלפה של הממיר.
במשטרת ישראל קוראים לכל מי שממכוניתו נגנב ממיר קטליטי להתלונן, וגם שם מודים שמדובר ב"מכת מדינה שגורמת לנזקים של מיליוני שקלים לציבור", אולם לטענתם נתפסו בשנה האחרונה מאות גנבים "על חם", מה שהביא – לטענתם – לצמצום מסוים של התופעה.
במדינות אחרות בעולם מקדמים כיום חקיקה שדורשת מכל מי שעוסק בסחר או טיפול בממירים קטליטיים להחזיק ברישיונות מתאימים, וכן לסמן באופן ברור את מספר השילדה של כל מכונית על הממיר הקטליטי שלה. במקביל נעשים שם צעדים להחמרת הענישה כלפי מי שנתפס כשהוא מחזיק בממירים גנובים או מתיך כאלה.
