לאחר שחגיגה המקומית, הפרובנציאלית והמאולצת של חתונת הנסיך הארי ובחירת ליבו הסתיימה, וסיימנו את כל הממים האפשריים אודות כובעים וצלחות לווין, כדאי לעצור לרגע ולחשוב: האם הארי עשה את הבחירה הנכונה?
הרי ישנן כל כך הרבה יפות, אקזוטיות, קלאסיות, מתוחכמות, אחדות מהן עם שורשים בריטים מפוארים והגונים ולא, חלילה צאצאיהם של מי שגורשו על ה'מייפלאוור'. רובן צעירות יותר ממנו, מה שכמובן לא גורע ממעלותיהן אלא להפך. ובכל זאת הוא בחר בה.
היא מבוגרת יותר ממנו, זה ברור. אם כי הגיל לא ניכר בה. נהפוך הוא – הוא רק מעצים אותה. יש לה רזומה של שוברת לבבות, הבת המוצלחת ביותר במשפחה שלא תמיד התנהלה כ"משפחה למופת". מה שבטוח זה שהיא תפורה למעמד הזה, ממש נולדה עבורו. היא מושא הפנטזיה של רבבות ברחבי העולם (וגם שלי), ובהיסטוריה של כל מי שגולש באתר הזה היא הוכתרה, ללא כל ספק, כבעלת חשיבות ומשמעות גדולים בהרבה מאשר תכשיטי הכתר. מה שאולי חשוב יותר מהכל זה שגם הסבתא והמלכה לא הייתה יכולה לסרב לה.
בין אם הוא בחר בה, או שהיא נבחרה עבורו – קשה לחשוב על שידוך מתאים יותר.
אני מדבר, כמובן, על יגואר E טייפ, לא חלילה על הכלה ששמה מוכר רק לחובבי טרוויה.
כל כך הרבה מכוניות יכלו להתאים למעמד של "חתונת הזוג המלכותי" הבריטי, שהרי לתעשיית הרכב הבריטית המפוארת (ולמה שנותר ממנה) יש המון מועמדות ראויות, חלקן מפוארות יותר, חלקן בעלות שורשים עמוקים יותר, אחדות מהירות יותר ולבטח יש נדירות ואריסטוקרטיות יותר. רולס רויס, בנטלי, אסטון מרטין, ריינג' רובר, מורגן, אלביס, לגונדה, ואנדן פלאס, ואפילו לוטוס או מקלארן המודרניות – כולן יכלו להתאים למעמד.
אבל זאת הייתה יגואר E טייפ מפני שהיא חייבת הייתה להיות E טייפ. מכונית זאת, עם חרטומה הארוך וקימורי הגוף הנשיים והנצחיים שלה, עוצבה על ידי סר מלקולם סאייר והוצגה בשנת 1961, והיא ללא ספק המכונית היפה ביותר שעוצבה אי פעם בבריטניה, ואולי אפילו בעולם. E טייפ היא סמל בריטי ממש כמו 'יוניון ג'ק', 'ביג בן', 'הביטלס' או פיש אנד צ'יפס שכרוכים בנייר עיתון ביום ראשון בצהרים בפאב השכונתי.
יגואר E טייפ היא מכונית בריטית לא פחות מ'מיני' (אשר ודאי הייתה גונבת את ההצגה) אבל ממש כמו החתונה עצמה היא מייצגת געגועים ל"Great Britain" של פעם, כאשר בית המלוכה היה מספק כותרות לצהובונים, בריטניה הובילה את העולם מבחינה תרבותית וגם בכדורגל, והייתה לה תעשיית רכב עצמאית, חדשנית ומפוארת.
לצערנו שלנו – הנשואים הטריים בחרו לנסוע בגרסה משוחזרת של המכונית, עם מנוע חשמלי ולא עם ה-V12 הקלאסי שהניע את המקור. אפשר להבין אותם, ולאו דווקא מן הפן הסביבתי-חברתי, אלא מכיוון שהצליל הנפלא של מנוע הבנזין היה עלול לגנוב את תשומת הלב מן הזוג המאושר, או סתם לסרב להניע (מה שהיה יוצר את אחד הרגעים הבריטיים הקומים ביותר).
