קבלו מותג חדש בתעשיית האופנועים, ‘Lynk & Co‘, ויחד איתו גם את הסיכוי למהפך מעניין בשיטת הבעלות על כלים דו-גלגליים ובאופן השימוש בהם. ‘לינק-אנד קו’ השיקה בשבוע שעבר בסין אופנוע חדש שנושא את שמה ואת שם הדגם ‘601’, אבל כאשר בוחנים מה נמצא מתחת לסכמת הצביעה הייחודית ולסמל של החברה מגלים שם “אופנוע מדבקה”: בנלי TNT 600 שהוטבל מחדש תחת הסמל של יצרנית המכוניות הסינית-שבדית.

כדי לפרום את הפלונטר ולהציג את הפוטנציאל המרתק שמסתתר מאחורי האופנוע החדש-קיים הזה נתחיל בהצגת כל השחקנים, והחשוב מכולם הוא זה ששמו טרם נכתב כאן: ‘ג’ילי’. יצרנית הרכב הצעירה ג’ילי, שנוסדה כיצרנית מקררים לפני 35 שנים והחלה לייצר מכוניות אך לפני 19 שנים, היא היצרנית הסינית המרתקת ביותר בתעשיית הרכב בימינו.

בתוך 13 שנים, מיד לאחר שרכשה את ‘וולוו‘ השבדית מידי חברת פורד האמריקנית בשנת 2008, היא הפכה לאחד הטורפים הבולטים ביותר בתעשייה והשתלטה על טכנולוגיה, מותגי רכב ואמצעי ייצור ברחבי העולם כולו. בנוסף לוולוו, שאיתה היא חולקת את מיזם ‘לינק אנד קו’ וגם את מותג הרכב החשמלי ‘פולסטאר‘ (חברה שוולוו קנתה עוד לפני עידן ג’ילי אך הופרדה ממנה רק לאחר מכן), ג’ילי והחברות שמסונפות לה הן הבעלים של “המונית הלונדונית” (חברת LEVC), ‘פרוטון‘ המאלזית (בעלות חלקית), לוטוס הבריטית, יצרנית הרכב החשמלי המתוחכם ‘זיקר‘ (ZEEKR), מותג הרכב החשמלי ‘גיאומטרי‘ (שייבואו לישראל יתחיל בקרוב), ואם לא די בכל אלה – היא מחזיקה גם בכ-10% מן הבעלות בדיימלר-בנץ (מרצדס), ובשותפות של 50-50% עם מרצדס במותג ‘סמארט‘.

הפורטפוליו של ג’ילי כולל השקעות נוספות בחברות רכב שונות, רובן בסין ובדרום מזרח אסיה, ובין השאר היא גם הבעלים של Qianjiang – אחת מיצרניות האופנועים הגדולות ביותר בסין אשר נוסדה בשנת 1985 ונרכשה על-ידי ג’ילי בשנת 2015. ‘קיאנג’יאנג’ מייצרת עשרות דגמים תחת מספר רב של שמות מותג, וחוץ מאשר ‘בנלי’ – שאותה היא רכשה בשנת 2005, מותג היצוא המוכר שלה הוא Keeway שנמכר גם בישראל.

רכישת ‘קיאנג’יאנג’ הייתה בשעתו מעין סגירת מעגל עבור לי שופו, היזם השאפתן שהפך את ג’ילי למה שהיא, מכיוון שהצעד הראשון שלו בהסבת המפעל המשפחתי וכניסה לתעשיית הרכב באמצע שנות ה-90 היה רכישת חברה ממשלתית כושלת שייצרה אופנועים. מאז ועד היום מתאפיינת הפעילות של ג’ילי ברכישת חברות וטכנולוגיות ויצירת סינרגיות ביניהן.

את בנלי, המותג המפורסם ביותר של ‘קיאנג’יאנג’ ברחבי העולם, אין צורך להציג, חוץ מאשר ציון העובדה שהמשרדים הראשיים של החברה, ומרכז הפיתוח שלה, עדיין ממוקמים בפזרו שבאיטליה אבל רוב הייצור מבוצע בסין. החוליה הנוספת, והמעניינת ביותר כאן, היא ‘לינק אנד קו’ שהוא, לכאורה, מותג רכב אבל למעשה תרגיל בשיווק מודרני של כלי רכב ושירותי ניידות.

נכון להיום מייצרת לינק אנד קו בסין שמונה דגמים של מכוניות וקרוסאוברים שכולם מבוססים על פלטפורמות ומכלולים של וולוו, ושם, בסין, היא גם מפתחת את מודל הבעלות הייחודי שלה על כלי הרכב האלה. לפני כשנה החלה לינק אנד קו לשווק את המכוניות וליישם את שיטת השיווק הייחודית שלה גם בסקנדינביה, ולאחר מכן גם בגרמניה, בלגיה, איטליה וספרד.

האופנוע “החדש” שלינק אנד קו חשפה בסין מתהדר אמנם בסמל שלה, אבל אפילו לא מנסה להסוות את שורשיו: על גבי האופנוע עצמו מופיע גם הכיתוב ‘בנלי’, וכך גם על גבי מכלולים שונים כמו המזלג הקדמי ומקומות נוספים.

לא צריך פרה בשביל כוס חלב

הייחוד של ‘לינק אנד קו’ ביחס ליצרניות הרכב הוותיקות הוא ראשית לכל בשיטת שיווק ישירה שלקוחה מן העולמות של ‘טסלה’ האמריקנית. לחברה יש אמנם רשת של אולמות תצוגה בסין, אבל אלה לא “סוכנויות רכב” במובן המוכר אלא “מועדוני חברים”, והמכירה בכלל – גם באותם אולמות – היא ברובה “השכרה לטווחי זמן שונים” והיא מבוצעת באופן אינטרנטי מלא. מצד אחד זה אומר שקונים (או שוכרים) מכונית מן המחשב האישי או הטלפון החכם, ושם גם מאפיינים אותה ובוחרים את הצבעים ואת מפרט האבזור, אך מצד שני זה אומר גם שאין משא ומתן עם איש מכירות, ויש תעריפים אחידים לכולם.

חלק לא נפרד מחוויית השימוש במכוניות של לינק אנד קו הוא שייכות לאותם מועדונים, מכיוון שהרכישה היא לא של “ברזלים” אלא של “שירותי ניידות”. יש מספר תוכניות ואפשרויות רכישה אך בדרך כלל הלקוח מבצע סוג של עסקת ליסינג תפעולי – למעשה שכירות ארוכת טווח, והוא לא כבול למכונית שלו אלא יכול להחליף אותה בכל רגע נתון במכונית אחרת. בנוסף, “המועדון” מאפשר ללקוח לחלוק את המכונית שלו עם בני משפחה וחברים, ואפילו עם אנשים זרים לגמרי.

בתוכנית הבסיסית, באירופה, לקוח משלם תשלום חודשי של 500 אירו תמורת חברות שמעניקה לו מכונית חדשה כולל ביטוח ותחזוקה, ואפשר לבטל את החברות הזאת בכל זמן. הדבר המעניין יותר – שמבוסס על העובדה שרוב המכוניות במערב מנוצלות רק במשך 5% מן הזמן וב-95% מן הזמן עומדות סתם כך בחניה – זאת האפשרות להשתמש בפלטפורמת השיתוף של המועדון כדי “להשכיר בשכירות משנה” את המכונית כאשר לא משתמשים בה, וכך להוזיל את העלות החודשית באופן משמעותי.

למשל, מי שלא משתמש במכונית שלו בסוף השבוע יכול “לפתוח אותה להשכרה”, ואז יש מי שישכור אותה ממנו לכמה שעות או ליומיים. סכום של, לדוגמא, 50 אירו ליום או 5 אירו לשעה יופחת מן החשבון החודשי של בעל הרכב, כאשר הפלטפורמה של לינק אנד קו מנהלת ברקע את מאגר ההיצע והביקוש. לקוח יכול לבחור, למשל, למי הוא מוכן או לא מוכן להשכיר בהתאם לדירוג שביעות הרצון של משכירים אחרים מאותו שוכר, ולהיפך – שוכר יכול לבחור במשכירים עם מוניטין טוב.

האם זה מתאים גם לאופנועים?

עבור רובנו, שחיים במדינה שבה עלויות הרכישה והביטוח של אופנועים כל כך גבוהות, לאופנוע יש ערך סנטימנטלי ואמוציונלי לא פחות מאשר כלכלי. בנוסף יש גם בעיות ביורוקרטיות אחרות שעלולות להפוך את העניין לבלתי רלבנטי לישראל. לכן נשים רגע בצד את השוק שלנו וננסה לבדוק אם אפשר לשכפל את רעיון ‘לינק אנד קו’ גם לאופנועים.

נדגיש שבשלב זה כל מה שפורסם בסין זה ש’לינק אנד קו’ הציגה אופנוע שנושא את שמה, ושמדובר, למעשה, באופנוע מדבקה שמבוסס כאמור על בנלי TNT 600. האופנוע של לינק אנד קו מוצע למכירה באמצעות חברות במועדון שלה, וזאת הרחבה טבעית של “שירותי הניידות” שהחברה מציעה שיכולים להתרחב בעתיד גם לקורקינטים או לתחבורה שיתופית.

אבל אם מתעלמים מן הקשר האישי לאופנוע, וזוכרים שגם אופנועים עומדים בחניה במשך רוב ימי חייהם, אין סיבה שלא להשתמש בתוכנית ליסינג גמישה לאופנוע, עם או בלי להשכיר אותו לצדים שלישיים כדי לצמצם את עלויות השימוש החודשיות או אפילו להרוויח כמה לירות. אם הרעיון הזה יתפוס – יש סיכוי גדול שהוא יאומץ במהרה גם על-ידי המתחרים.

The post האם ‘Lynk & Co’ תשנה את הדרך שבה משתמשים באופנועים בעולם? first appeared on TheDoo.