כל מי שזכה "לקלף את הניילונים" מעל מושביה של מכונית חדשה מכיר וזוכר את ההתרגשות וההנאה שכרוכים במוצר חדש שאף אחד לא עשה בו שימוש קודם, ומעל אלה מרחף הריח המיוחד של מכונית חדשה.
יש מי שמכורים לריח הזה, ויש אפילו חברות שמייצרות תרסיסי ריח מיוחדים שאפשר לרסס כדי להקנות את התחושה הזאת גם במכוניות לא צעירות. אלא שיש גם מי שסובלים מריח של מכונית חדשה וחשים תחושות בחילה, ומסתבר שיש גם מי שבריאותם עלולה להיפגע ממנו.
לא כל המכוניות החדשות מריחות באותו אופן, ויש מכוניות שבהן הריח הזה ממש בלתי נסבל. אבל האם מדובר בסיכון בריאותי? האם נשימה של "ריח של מכונית חדשה" באמת עלולה להזיק לבריאות שלנו ושל היקרים לנו?
התשובה, למרבה הצער, חיובית: בתא הנוסעים של חלק מן המכוניות החדשות מצויים חומרים שמדיפים אדים אשר גורמים לאנשים שרגישים אליהם לחלות מאוד, וזה מגובה במחקרים מדעיים שמצאו שהריח המיוחד למכוניות חדשות גורם לסיכונים בריאותיים חמורים. למרבה המזל יש גם אור בקצה המנהרה, ואפשרות לפתור לפחות חלק מן הבעיה ככל שתהיה מודעות גבוהה יותר כלפיה.
"ריח של מכונית חדשה" נוצר בגלל שחרור אדים מ"תרכובות אורגניות נדיפות" (VOC) ושל כימיקלים רעילים אחרים. אדים של תרכובות אורגניות נדיפות משתחררים, למשל, מסוגים שונים של דבקים, מצבעים של חלקי מתכת ופלסטיק, מבדי ריפוד ודיפון, מן הפלסטיקה החדשה עצמה ומחלקי ויניל שכולם מרכיבים בעיקר את חלקי הפנים של מכוניות. מעצם ההגדרה מדובר באדים נדיפים, כלומר שהם נעלמים במהלך הזמן, אבל עד שזה קורה הם עלולים לגרום לכאבי ראש, כאבי גרון, בחילות, וחמור מכך – לנמנום שעלול לפגוע בכושר הנהיגה.
מחקרים בדקו ומצאו סדר גודל של 50-60 תרכובות אורגניות נדיפות שונות אשר משתחררות ברוב המכוניות החדשות, ובגדול מדובר בתופעה שנמצאה גם בדירות ומבני משרדים חדשים שבהם מחלחלים כימיקלים כאלה מקירות, שטיחים ומתקנים שונים. ההבדל המשמעותי הוא שתאי נוסעים של רכב הם חללים קטנים עם מעט אוורור, ובמקרים רבים נהגים ונוסעים סוגרים את כניסת האוויר החיצוני לרכב כדי לצמצם חדירה של זיהום אוויר מכלי רכב סמוכים.
מה שמגביר עוד יותר את הסיכון הספציפי במכוניות הוא שב"רשימת הבושה" של הכימיקלים הייחודיים לרכב מככבים בין השאר חומרים כמו אתיל בנזן, פורמלדהיד וטולואן, שלושה מסרטנים שמצויים בשפע במוצרים כמו דבק, צבע ומסיר צבע.
ארגון המחקר והתעשייה של אוסטרליה פרסם בשנת 2001 מחקר שמצא בשעתו שעצם הישיבה במכונית חדשה עלול לחשוף את הנוסעים לכמות פליטות רעילות גבוהה בהרבה ממה שמוגדר כ"רמות חשיפה בטוחות", וכבר לפני עשור הזהיר עורך המחקר, סטיב בראון, ש"חלקי פנים ברכב חדש פולטים רמות VOC גבוהות בהרבה מכל מבנה שחקרנו. מה שצריך לשאוף אליו אלה מכוניות שבנויות מחלקים שיוצרים רמות פליטה נמוכות".
מחקר שנערך בשנת 2012 על ידי 'מרכז האקולוגיה' – ארגון ללא מטרות רווח שמרכזו במישיגן, ארה"ב, בחן כלי רכב משנות הייצר 2006 עד 2012 ומדד את נוכחותם של כימיקלים שונים כמו כלור, עופרת ו-VOC אחרים. בסיכום המחקר נכתב כך: "הכימיקלים שיוצרים את הריח של מכונית חדשה יכולים להזיק מאוד בשאיפה או בליעה ועלולים לגרום לתופעות בריאותיות חמורות כמו מומים מולדים, לקויות למידה וסרטן. היות שאמריקני ממוצע מבלה יותר מ-1.5 שעות במכוניתו מידי יום – חשיפה כימית רעילה בתוך כלי רכב הופכת למקור עיקרי לזיהום אוויר". המחקר מצא גם שהתופעה לא אחידה בכל המכוניות ובכמה מהן ישנם יותר רעלים מאשר באחרות.
כדי להבין האם וכיצד הגיבה תעשיית הרכב לבעיה הזאת צריך קודם כל לשאול את עצמנו האם אנחנו מכירים את התופעה, מה קראנו או שמענו אודותיה, ושמא אנחנו נחשפים אליה כרגע בפעם הראשונה. התשובה לשאלות אלה מסבירה את רמת הדחיפות הנמוכה שתקדיש כל תעשיה, גם תעשיית הרכב, לנושא שלא נמצא יותר מידי בשיח הציבורי ולא משפיע על החלטות רכישה של לקוחות.
מה שעשוי להציף מחדש את הדברים, גם אם באחור, הוא מחקר שפורסם לאחרונה ביפן אשר בדק מיניוואן חדש (לא משנה מאיזו תוצרת) וגילה שרמות ה-VOC בתוכו גבוהות פי 35 מן הערכים המותרים. מעניין לציין שהעובדה שמחקר זה נערך ופורסם ביפן איננה מקרית: ממשלת יפן היא בין הראשונות והיחידות שקבעה – יחד עם תעשיית הרכב שלה – יעדים לצמצום מספר החומרים שפולטים VOC במכוניות חדשות וצמצום של ההיקף הכולל של פליטות כאלה. כל יצרניות הרכב האמריקאיות, לעומת זאת, אפילו לא עוקבות (לפחות לא באופן פומבי) אחר נושא זה, בעיקר מכיוון שהן לא נדרשות לעשות כך על-ידי הרשויות.
נאחז באוויר
כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן יש דיעות לכאן ולכאן ומחקרים שמסיקים מסקנות שונות. לצורך מחקר שפרסמה האוניברסיטה הטכנית של מינכן בשנת 2007 אספו חוקרים דגימות אוויר בתאי נוסעים של מכוניות חדשות שנחשפו לתאורה בעוצמה גבוהה במטרה לדמות חניית רכב בשטח פתוח. לאחר מכן חשפו החוקרים את הדגימות שנאספו לתאי אדם, אוגר ועכבר במטרה לבחון אם יש להן השפעות רעילות. הבדיקה לא העלתה דבר והותירה את החוקרים ללא הוכחות ברורות לכך שריח של מכונית חדשה הינו רעיל. מצד שני, המחקר כן מצא שהדגימות עלולות להחמיר אלרגיות קיימות.
הנחמה היחידה עבור מי שרגיש לכימיקלים היא שחומרים נדיפים – כשמם כן הם – בסופו של דבר מתנדפים. מחקרים שבחנו את התופעה מצאו שההשפעה הכימית של אלה מתפוגגת בדרך כלל כעבור חצי שנה עד שמונה חודשים, ושאפשר לצמצם את הפגיעה הרעה כל עוד שלא חיים בישראל: מסתבר שבין המאיצים לנידוף כימיקלים בתוך הרכב בולטים קרינת שמש ישירה וחום, לכן עדיף להחנות את המכוניות בחניה מקורה ולהשתמש ברפלקטור או סדין שמונע קרינה דרך השמשה הקדמית לתוך תא הנוסעים.
גם את הפעולה האפקטיבית ביותר לצמצום החשיפה לכימיקלים לא קל לבצע בישראל לאורך רוב ימות השנה, והכוונה היא לנסיעה עם חלונות פתוחים לצורך אוורור. מסתבר שאוורור רב הוא המפתח להימנעות ממחלות VOC, ולצורך זה רצוי להכניס כמה שיותר אוויר צח לתוך המכונית בכל דרך אפשרית. הבעיה היא שבין האנשים הרגישים ביותר לחומרים נדיפים הם מי שממילא סובלים מאלרגיות, ואלה מתאמצים להימנע ככל האפשר מאוויר שנושא איתו אבק ואבקות צמחים שונות.
אמצעי מניעה
למרות היעדר הוכחות חד משמעיות, וכרגיל במצבים שבהם קיים ספק – עדיפה ה"זהירות המונעת": יצרניות רכב שמודעות לסכנה משקיעות בשנים האחרונות מאמצים לשימוש בדבקים ובחומרים שפולטים פחות VOC. לדוגמא, המחקר של 'מרכז האקולוגיה' מצא שתרכובת נדיפה שנקראת פוליוויניל כלוריד שימשה כמעט בכל חלקי הרכב החדשים בשנת הייצור 2006, אבל רק ב-27% מכלי הרכב שיוצרו בשנת 2012. זאת דוגמא מצוינת לכך שכאשר תעשיית הרכב רוצה לשנות תהליכים היא יכולה לעשות את זה, ותמריץ חשוב לממשלות להחיל על תעשיית הרכב סטנדרטים ודרישות כדי לצמצם סיכונים בריאותיים.
במקביל, יצרניות רכב שונות עושות בשנים האחרונות שימוש הולך וגובר בחומרים טבעיים וממוחזרים, בהם סיבים צמחיים וחומרים שמבוססים על פסולת סויה, וגם להתקין במכוניות מערכות אוורור וסינון טובות יותר כדי להאיץ את סיום תהליך ההתנדפות של כימיקלים רעילים.
צרכנים, מצידם, צריכים גם הם לתרום את חלקם ולהיות מודעים לסכנה. הפעולות הפשוטות והיעילות ביותר שצריך לנקוט כל מי שנוהג או נוסע במכונית חדשה בחודשי השימוש הראשונים בה הן להקפיד על מקסימום אוורור, וגם לנקות ככל האפשר את האבק מתוך הרכב, מכיוון שחלקיקי האבק לוכדים VOC ואחר כך חודרים איתו לריאות. בנוסף, צריך להקפיד לחנות את הרכב בצל ובמידת האפשר להותיר את החלונות מעט פתוחים לצורך אוורור.
