שימוש בתוכנת הניווט 'Waze' הפך בשנים האחרונות לעזר שכיח וחיוני עבור מאות אלפי נהגים בישראל, ויחד איתו ניכרת גם תופעת לוואי שלילית: הסטת תנועה מכבישים בינעירוניים לצורך קיצור דרך בתוך ישובים קטנים. מדובר בתנועת רכב שחולפת בתוך ישוב שהוא לא היעד הסופי שלה, וזו לא בעיה ישראלית בלבד. תופעה זאת נחשפה, ולעיתים אף גרמה לזעם של תושבים ולמחאות כנגד המשתמשים ב'וויז' במספר מקומות בעולם.
הגדלת היקף תנועה בכבישים שכונתיים מגדילה מאד את הסיכון לתאונות מכל הסוגים, ובמיוחד לפגיעה במשתמשי הדרך הפגיעים ביותר – הולכי רגל ורוכבי אופניים. בנוסף, תנועת רכב מזדמן דרך ישובים מגדילה את זיהום האוויר – גם שם וגם באופן כללי, וכן את זיהום הרעש וזיהום האבק – וכל אלה פוגעים באיכות החיים של מי שבחרו להתגורר בסביבה כפרית.
למרבה האבסורד, ולמרות תחושת ה"דפקתי את המערכת" שעשויה להתלוות ל"קיצור דרך" כזה (אשר במרבית המקרים דווקא מאריך את הדרך) – גם הנהגים נפגעים: תנועה בדרכים פריפריאליות פוגעת בנוחות שלהם ומגדילה את עלות הנסיעה. אלה כבישים צרים ומרובי צמתים או כיכרות, רמזורים, מעברי חצייה ופסי האטה – וכל אלה מחייבים עצירות וזינוקים אשר מגדילים את תצרוכת הדלק ואת הבלאי של הרכב.
איך זה קורה?
תוכנת 'וויז' יכולה לבחור בין מספר מסלולים אפשריים, וכאשר אנחנו מציבים לה נקודות מוצא ויעד היא מחשבת את זמני הנסיעה במסלולים שונים ומציגה כאפשרות הראשונה את המסלול שזמן הנסיעה בו הוא הקצר ביותר. רבים מן המשתמשים לא שמים לב לכך שלעיתים מזומנות המסלולים האלטרנטיביים הינם קצרים יותר, ולפעמים גם מהירים יותר ברוב אורכם. החיסכון בזמן הנסיעה בינם לבין המסלול המוצע יכול להיות מזערי, לפעמים עד כדי דקות בודדות בלבד. התוצאה, ודאי מבחינת נהגים שלא בודקים מסלולים אלטרנטיביים שמוצעים להם, היא הסטת חלק מן התנועה מכבישים ראשיים – שהם מהירים ובטוחים יותר – אל כבישים עוקפים, ואל מסלולים ארוכים יותר מבחינת סך הקילומטראז' – והכל לטובת חיסכון זניח במשך זמן הנסיעה. ברמה לאומית מדובר בבזבוז רב של דלק, ובפגיעה סביבתית קשה ויקרה מאד.
קל להוכיח את הטענה הזאת באמצעות מספר דוגמאות שכיחות. למשל, כאשר מבקשים מ'וויז' מסלול נסיעה מצומת רעננה (על כביש 4) לישוב בני ציון, המערכת ממליצה על נתיב שעובר דרך המושב בצרה, ולא על נסיעה בדרך הבינעירונית (כביש 4) עד למחלף הדרים וממנו דרך כבישים 501 ו-551 (גם הם בינעירוניים) עד לכניסה לבני ציון. משך הנסיעה בנתיב ש'וויז' בוחרת הוא 12 דקות, בעוד שמשך הנסיעה בדרך הבינעירונית ארוך בדקה אחת יותר, בלבד.
מעבר לנסיעה המסוכנת יותר דרך מושב, הנתיב שנבחר על-ידי 'וויז' כולל שש פניות, שתי כיכרות, ארבעה מעברי חצייה ושנים עשר פסי האטה. הדרך המהירה כוללת שלוש פניות בלבד, וצפויה לחסוך לנהג לא מעט דלק ולחץ.
דוגמא נוספת: כאשר נוהגים בשעות עומס על כביש החוף (כביש 2) מתל אביב לשפיים בוחר האלגוריתם של וויז להפנות נהגים דרך מושב רשפון, ולעבור על פני חמש פניות, שתי כיכרות, שלושה מעברי חציה וחמישה פסי האטה – וכל זאת כדי לחסוך 60 שניות של נסיעה על כביש 2 העמוס.
'וויז' אינה "חברה רעה" והיא לא גורמת לנזק במזיד, וכאשר ניתחנו את הבעיה, ופתרונות אפשריים, לקחנו כמובן בחשבון שהפופולריות של 'וויז' נובעת בראש ובראשונה מן התחושה של נהגים ש"האח הגדול" יבחר עבורם את הדרך המהירה ביותר להגיע למחוז חפצם. לא שכחנו גם ש'וויז' היא אפליקציה מסחרית פרטית שלא כפופה לאילוצים או לסדרי עדיפויות של המדינה. יחד עם זאת, האינטרס הציבורי, וגם האינטרס של המשתמשים, הוא לצמצם את הסטת התנועה אל כבישים צפופים ומיושבים, כלומר ש"החוליה החסרה" היא מוטיבציה לתעדף גם את הגברת הבטיחות ואת צמצום המפגעים הסביבתיים.
הפתרון פשוט. רק צריך לרצות בו
כאמור, בהיבט של נהג בודד נהיגתו תהיה קלה וחסכונית יותר ככל שהוא ייאלץ לעבור דרך פחות עצירות, פניות, כיכרות, צמתים וכיוצא באלה. גם בהיבט של הזרמת תנועה עדיף להעביר כמה שיותר כלי רכב על גבי כבישים בינעירוניים בטוחים ולא על כבישים צרים דרך אזורים מיושבים.
הפתרון המוצע הוא לקבוע רף להפרש זמנים בין שני מסלולי נסיעה – למשל שתי דקות, וכן להוסיף פרמטר נוסף, להלן: "מדד הבטיחות". האלגוריתם של וויז יחשב לגבי כל מסלול את "מקדם הבטיחות" שלו, וכל עוד שחישוב המסלולים מוצא שהפרש הזמנים בין המסלולים קטן מן הערך הזה – וויז תמליץ כהמלצה ראשונה על המסלול הבטוח יותר. חישוב מדד הבטיחות לא מסובך, ומבוסס ראשית לכל על נתונים ברורים, בהם מספר הצמתים והפניות לאורך המסלול, מספר הכיכרות, מספרן הכולל של הנחיות קוליות שהנהג יקבל לאורך המסלול, ומגבלת המהירות בכל קטע כביש (שמהווה אינדיקציה לכביש בעל אופי עירוני או בינעירוני).
לנתונים אלה יש להוסיף את נתוני מספר הרמזורים, תמרורי עצירה, פסי האטה, מעברי חציה וכדומה, שאותם אפשר להפיק בקלות יחסית מתוך דפוסי השימוש של מיליוני המשתמשים באפליקציה. כמובן שאפשר לשכלל עוד יותר את מדד הבטיחות, למשל באמצעות הוספת נתונים כמו שכיחות התאונות בכל קטע כביש, אבל אנחנו לא ממליצים לאנשי 'וויז' כיצד לפעול אלא מניחים את הבעיה לפתחם.
משתמשים רבים דווקא אוהבים את "תחושת הקיצור", והחשש הסביר הוא שהימנעות ממנו תגביר את העומס בדרכים הראשיות ותאריך את משך הנסיעה. אלא שלחשש זה אין בסיס, שהרי ממילא, היסוד לבחירה בין הדרכים האפשריות הוא קביעת הפרש זמנים מרבי ביניהן. במילים אחרות – העדפת הדרך הבטוחה תתבצע אוטומטית רק כל עוד שהיא לא מאריכה את משך הנסיעה יתר על המידה. אגב, נהגים יוכלו לקבוע שהם מעדיפים לנהוג תמיד בדרך הבטוחה – גם במחיר של הארכת משך הנסיעה.
בדיקת הנושא, בין השאר עם חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב, העלתה שאפשר להציע פתרונות מבוססי אלגוריתם ניווט ברשת, אשר יפתרו את הבעיות שתוארו כאן, וזאת לרווחת הנהגים ולמען בטיחות משתמשי הדרך. האם וויז תרים את הכפפה ותוסיף "מדד בטיחות" לאפליקציה שלה? כנראה שזה תלוי בציבור המשתמשים, ובמידה מסוימת גם ברגולטור. כחברה פרטית, אנחנו נתפלא מאד אם קברניטי וויז "יעשו את הדבר הנכון" גם בלי לחץ כזה, אבל כמובן שנשמח לעדכן אתכם כאן בכל התפתחות.
בינתיים, עד ש'וויז' תוסיף "מדד בטיחות", כל משתמש יכול לבחור בדרך כזאת באופן "ידני": מיד לאחר שמקלידים יעד לאפליקציית הניווט צריך ללחוץ על כפתור "דרכים" (כפתור שמסומן עם חץ מתפצל), ולבחון את האפשרויות שהאפליקציה מציעה ואת פער הזמנים בין המסלולים השונים. כל עוד שהפרש הזמנים לא מהותי מבחינת המשתמש – בחירה בדרך ראשית צפויה לחסוך לו דלק ובלאי, ולהעביר אותו בדרך הבטוחה יותר.
The post האם החיסכון של WAZE עולה לנו ביוקר? appeared first on The move.
