למרות התנהלות מקוממת של התביעה המשטרתית, הצליחה נהגת להוכיח את חפותה וזוכתה מאשמת גרימת תאונה שבה נדרסה הולכת רגל. "טוב הייתה עושה התביעה לו הייתה מביאה את שני עדי הראייה לאירוע", נזף שופט התעבורה בנציגי מדור התביעות של המשטרה
בתאונת הדרכים שבה הייתה מעורבת י' לא הייתה מחלוקת באשר לעובדות המקרה: בזמן שנהגה ברחוב ויצמן בגבעתיים, פגעה י' בהולכת רגל שחצתה את הכביש שלא במעבר חצייה. בכתב האישום שהגישה התביעה המשטרתית נגד י', נטען כי היא "נהגה בקלות ראש, לא שמה לב לדרך, לא הבחינה מבעוד מועד בהולכת (ה)רגל שחצתה את הכביש, התקרבה אל הולכת הרגל יתר על המידה ופגעה בה לאחר שהספיקה לחצות את רוב רוחב הכביש, העיפה אותה ועקב כך הולכת הרגל נפלה לכביש… כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש (שברים וטיפולים)".
אולם, בניגוד לטענות שהעלתה התביעה, סברה י' כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, ולכן אין להטיל עליה אחריות. הנהגת טענה שעשתה כל שביכולתה כדי למנוע את תאונת הדרכים, אך הולכת הרגל – אשר חצתה את הכביש שלא במעבר חצייה – התפרצה לכביש בריצה בזמן שבו שדה הראייה הוגבל על-ידי משאית חונה ואוטובוס חולף, ולכן התאונה אירעה.
למה התביעה לא זימנה עדי ראייה?
גרסתה של הנהגת נתמכה בעדויות של שני עדי ראייה וכן בחוות דעת של הבוחן המשטרתי. גרסתם של שני עדי הראייה, שלא היה ספק כי עדותם אובייקטיבית, נגבתה על-ידי המשטרה לאחר התאונה. אלא שמסיבות שלא הובררו בבית המשפט, התביעה בחרה שלא לזמן את שני עדי הראייה – ואלו זומנו על-ידי ההגנה. "אני בהחלט שותף לביקורת של ההגנה על התביעה", כתב השופט עופר נהרי בפסק הדין שבו זיכה את י'. "לא ההגנה היא שצריכה הייתה לזמנם כעדי הגנה… טוב הייתה עושה התביעה לו הייתה מביאה לכלל מצב שבו שני עדי הראייה לאירוע, שגרסתם נגבתה על-ידי המשטרה, היו גם הם מוצאים את מקומם ברשימת עדי התביעה".
הביקורת (העדינה) של השופט נהרי מצטרפת לביקורת (חריפה) שמטיחים שופטים וסנגורים בתביעה המשטרתית, ולפיה תובעים ושוטרים מתמקדים בחיפוש דרכים להאשים חשודים ולהרשיע נאשמים – במקום לגבות ראיות ולחפש הוכחות שיובילו לחקר האמת. שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, רענן בן-יוסף, כתב בפסק דין שבו זיכה נהג מאשמת פגיעה ברוכב אופנוע כי "החובה לחקור ולאסוף ראיות רלוונטיות מוטלת בראש ובראשונה על רשויות האכיפה… תפקידן של המשטרה ושל הפרקליטות אינו להאשים חשודים או להרשיע נאשמים, אלא לאסוף ראיות לצורך חשיפת האמת".
"קצר מפרק הזמן המאפשר ביצוע עצירה"
מלבד עדותם של שני עדי הראייה, שתמכה בגרסת הנהגת לפיה הולכת הרגל רצה בכביש, גם חוות הדעת של הבוחן המשטרתי לימדה על כך שהתאונה הייתה בלתי נמנעת. השופט נהרי מסביר בפסק הדין כי "מחישובי הבוחן המשטרתי, כפי שנערכו בבית המשפט בהילקח נתוני חצייה בריצה ובהינתן קיום כלי הרכב שתוארו על-ידי עדי הראייה, עולה כי פרק הזמן שעמד לרשות הנאשמת להגיב ולבלום כדי מניעת הפגיעה בהולכת הרגל, היה קצר מפרק הזמן המאפשר אובייקטיבית ביצוע עצירה טרם פגיעה".
יש לציין שלא נטען כי י' נסעה במהירות מופרזת – טענתה, לפיה נהגה במהירות של כ-30 קמ"ש, לא נסתרה בבית המשפט והתביעה אף לא ניסתה לערער על טענה זו. יתרה מכך, י' אף ניסתה לבלום ולסטות, על-מנת להימנע מלפגוע בהולכת הרגל – התנהלות שוודאי צריכה לפעול לטובתה במאזן השיקולים של בית המשפט. וכך אכן קבע השופט נהרי: "אירוע תאונתי של פגיעה בהולכת רגל, שחצתה שלא במעבר חצייה וככל הנראה גם בריצה, וזאת בכביש הומה וככל הנראה מאחורי משאית חונה ואוטובוס חולף – בכך כפתה היא למרבה הצער תאונה בלתי נמנעת על נהגת המכונית, אשר מלכתחילה ניכר כי נעה במהירות סבירה… על אף שדווקא הספיקה להגיב ולבלום, לא עלה בידה, אובייקטיבית, למנוע כליל את הפגיעה".
