בהמשך לידיעה שפרסמנו אצלנו אתמול אודות אפליקציית שיתוף הנסיעות המצרית פיונקה, היום (ג') התבשרנו על אפליקציה ישראלית, לדוברי ערבית, אשר פותחה על-ידי חוקרי המכון לחקר התחבורה בטכניון, בשיתוף עמותת "כיאן – ארגון פמיניסטי" ובתמיכת יחידת המדען הראשי במשרד התחבורה.
ממש כמו האפליקציה המצרית, גם זאת שפותחה כאן אצלנו בחיפה נועדה לפתור בעיית נגישות לנשים ערביות שמבקשות להגיע אל מקומות עבודה, וכך להגדיל את שיעור השתתפותן בשוק העבודה. אלא שההבדל המהותי בין האפליקציה המצרית לישראלית הוא שלמצרים מותר להשתמש בשירותי תחבורה משתפת, כמו 'אובר' ו'ליפט', ואילו לנו, הישראלים – זה אסור.
מי שאחראי לאיסור הוא שר התחבורה הישראלי בעשר השנים האחרונות – ישראל כץ, אשר אמנם מתגאה ברפורמות גדולות כמו "פתיחת שוק הרכב לתחרות" והפרטת מבחני הנהיגה המעשיים (שתי רפורמות אשר עד כה גרמו הרבה יותר נזק מתועלת) – אבל לא הצליח להתגבר על הלחץ של כמה מאות נהגי מוניות שהם גם חברי ליכוד. במבחן התוצאה, ובשונה מן הרפורמות האחרות שצוינו כאן, כץ לא הורה לאנשי משרדו לבצע רפורמה שתאפשר תחבורה משתפת בישראל, ואפילו מי שמבקש לבצע "שיתוף נסיעות" (קארפול) מוגבל בסכום הכסף שמותר לו לגבות כדי לחלוק בהוצאותיו.
לזכות משרד התחבורה, וביתר דיוק למדען הראשי שי סופר, צריך לומר שהאפליקציה הישראלית, אשר פותחה במסגרת שיתוף פעולה בין המכון לחקר התחבורה בטכניון לבין עמותת "כיאן – ארגון פמיניסטי", זכתה לתמיכה כספית של משרד המדען הראשי. עמותת כיאן מתאמצת לקדם את מעמד האישה הערבייה בישראל ואת זכויותיה, והמטרה של האפליקציה היא להציב אלטרנטיבה לרמה הירודה של תחבורה ציבורית ברוב אזורי הפריפריה הישראלית ובישובים הערבים בפרט, ובעזרתה אפשר יהיה לשפר את ניידות האזרחים בכלל ושל נשים ערביות בפרט.
האפליקציה הישראלית היא מסוג "שיתוף נסיעות", כלומר סוג של "סדרן טרמפים", ומה שמיוחד בה הוא שהיא מותאמת לחברה הערבית בכלל ולנשים ערביות בפרט. כמו כל אפליקציית 'קארפול', למשל זאת של 'וויז', גם אפליקציה זאת מקשרת בין נהגים ובעלי רכב לבין נוסעים שנוסעים לאותו כיוון. בנוסף, האפליקציה מאפשרת משלוח של חבילות.
מאחורי הפיתוח עומדים פרופסור יורם שיפטן, ד"ר רוברט אסחאק, והמהנדסת איבתיהאל שיתי – כולם מן המכון לחקר התחבורה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, ומן הצד של ארגון 'כיאן' שותפות למיזם המנכ"לית, רפא ענבתאוי, ומנהלת המחלקה הקהילתית, מונא מחאג'נה. מנכ"לית "כיאן", רפא ענבתאוי, מצוטטת בהודעה לעיתונות של הטכניון כאומרת ש"בעיית הנגישות של התחבורה הציבורית נחשבת לאחד החסמים המשמעותיים בפני השתלבות נשים בשוק העבודה ובפני השתתפותן במרחב הציבורי. לכן פיתוח אפליקציה זו, על סמך צורכי הנשים הערביות ותוך רגישות מגדרית ותרבותית, עשוי לתת מענה, ולו חלקי, למגבלות הניידות בכל הקשור לנוכחותן במרחב הציבורי בכלל ובשוק העבודה בפרט".
במהלך פיתוח האפליקציה קיימו החוקרים עשרה מפגשים של קבוצות מיקוד, בעשרה ישובים ערבים בצפון הארץ, ובהם השתתפו 117 נשים. המסקנות העיקריות של המיקוד הן שרוב הנשים תומכות בערכים של עזרה וערבות הדדית ולכן מוכנות לשתף ולהשתתף בנסיעות, והן גם מעריכות שיוכלו להפיק תועלות ובהן נסיעה נוחה, עלות נמוכה, וחיסכון בזמן.
להורדת האפליקציה למכשירי אנדרואיד
החשש המרכזי שאותו מנסה האפליקציה לפתור הוא לביטחון האישי: רוב הנשים מעדיפות לנסוע רק עם נהגות ונהגים מוכרים להן. בניגוד מוחלט למצב בחלק ממדינות ערב, שבהן נהיגת נשים אסורה או הותרה אך לאחרונה, ל-73% מן הנשים בקבוצת המיקוד יש רישיון נהיגה, ומצד שני כמעט לכל הנשים (98%) יש טלפון חכם. לכן, כל שנותר למפתחים היה לתכנת אפליקציה פשוטה וידידותית למשתמש שכתובה בערבית. יוצרי האפליקציה מדגישים אמנם שהיא פתוחה גם לשימושם של גברים, אבל הערך הרב ביותר שלה יהיה, להערכתם, עבור נשים.
צילומים: הטכניון, יח"צ
