"תדלוק רכב בדלק מהול במים מהווה אירוע תאונתי אשר הינו בר כיסוי בפוליסה התקנית לביטוח רכב (ביטוח מקיף), וכן בפוליסת מנורה במקרה שלפני". כך קבע לאחרונה שופט בית משפט השלום בתל-אביב גלעד הס, אשר דן בתביעת מבוטח של חברת הביטוח מנורה, והחברה עצמה, כנגד חברת הדלק 'טן'.
"(חברת) מנורה שילמה לתובע את תגמולי הביטוח כדין, ולא כמתנדבת", הוסיף השופט הס, "ולכן היא רשאית להגיש תביעת שיבוב כנגד הנתבעת – חברת הדלק טן".
את התביעה כנגד 'טן' הגישו חברת הביטוח מנורה ומבוטח שלה, א.פ, שהוא אדם בעל מוגבלות תנועה והבעלים של כלי רכב מסחרי בעל מנוע דיזל.
א.פ. תדלק את רכבו בתחנת 'טן', ושם, לטענתו, תודלק הרכב בסולר מהול במים אשר גרם לנזק למנוע. לאחר תיקון המנוע תבע א.פ. את חברת הביטוח שלו, מנורה, וזו פיצתה אותו והגישה תביעת שיבוב כנגד חברת 'טן' – מחוללת הנזק.
אלא שחברת 'טן' טענה, בין השאר, טענה משפטית, לפיה חברת הביטוח כלל לא אמורה לפצות מבוטח שלה במקרה כזה היות שתדלוק בדלק מהול במים לא מוגדר, לשיטתה, כתאונה שמכוסה על-ידי הפוליסה.
חברת הביטוח מנורה טענה בסיכומיה שעל מקרה זה חלה הפוליסה התקנית ותנאיה, ובגדר הגדרת המקרה כ"תאונה מכל סוג שהוא" אשר לא מוחרגת בחריגים לפוליסה.
'טן' טענה בסיכומיה שיש להבחין בין מקרה של תדלוק שגוי, מקום שהנהג מתדלק בדלק שאינו נכון, לבין מקרה של תדלוק בסולר מהול במים.
לטענתה, בעוד שהמקרה הראשון הינו אירוע תאונתי אשר נגרם בגלל רשלנות הנהג, והינו מקרי, הרי המקרה השני לא קשור לטעות או לרשלנות של המבוטח: "מטעמים של שיקולי מדיניות אין מקום להעמיס על חברות הביטוח את מחדלי יצרני דלק או תחנות תדלוק ויש להפנות את בעל הרכב להגיש תביעה ישירות כנגד חברת התדלוק".
בפסק דינו קובע השופט הס שגם פוליסה תקנית ופוליסה לרכב מסחרי במשקל של עד 4 טון מגדירה מקרה ביטוח בין היתר כ"תאונה מכל סוג שהוא".
השופט מציין שתדלוק סולר מהול במים אינו נמנה בגדר החריגים המנויים בסעיף 18(2) לפוליסה התקנית, כמו גם בחריגים המנויים בסעיף 21(2), וגם תדלוק של סולר מהול במים נחשב לתאונה לפי פוליסת הביטוח – היות שגם הוא לא מתוכנן והינו בלתי צפוי לחלוטין.
"נקודת ההתלבטות במישור הגדרת התאונה", כותב השופט הס, "הינה בתנאי הדורש כי האירוע יהיה פתאומי. לטעמי גם תנאי זה מתקיים בענייננו. אין כל מקום להבחין, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה מהותית, בין תדלוק שגוי, כאשר התדלוק הינו של סולר במקום בנזין, לבין תדלוק שגוי כאשר התדלוק הינו של סולר מהול במים במקום סולר נקי. זה וגם זה מהווים תדלוק שגוי, וכאשר תדלוק זה גורם נזק לרכב, הרי הנזק הינו פתאומי והאירוע כולו מהווה "תאונה מכל סוג שהוא".
מסקנה זו נתמכת בכללי פרשנות פוליסת הביטוח הן בכלל בדבר פרשנות כנגד מנסח הפוליסה והן בכלל כי במקרה של ספק יש להעדיף את הפרשנות המקנה זכאות למבוטח.
בהנחה כי הנתבעת התרשלה בכך שנמהלו מים בסולר, הרי ברור כי היא זו שאמורה לשאת בנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מכך. לפיכך, שאלת המדיניות אינה מי יישא בנזק שנגרם – האם המבוטח, חברת הביטוח או הנתבעת, כאשר ברור שהנתבעת היא זו שתישא בסופם של דברים בנזקים שנגרמו.
נראה שאיש לא יחלוק כי במשולש: מבוטח, חברת ביטוח וחברת התדלוק, המבוטח הינו הצד החלש, כך שנכון וראוי כי המבוטח, אשר אין חולק כי אינו אחראי לנזק שנגרם, יקבל את תגמולי הביטוח באופן ישיר ומיידי מחברת הביטוח, כאשר בירור הרשלנות יעשה בין חברת הביטוח לחברת התדלוק".
שבחים למנורה
השופט הס ציין לחיוב את התנהגות חברת מנורה במקרה הזה: "עיון בפסיקת בתי המשפט בנושא ביטוח מגלה לא אחת פסיקה המטיחה ביקורת, לעתים נוקבת, על חברות הביטוח ובפרט בנושא של אי תשלום תגמולי ביטוח למבוטח בשעה שהוא נזקק לתשלומים אלו יותר מכל.
והנה אנו רואים במקרה שלפני כי חברת הביטוח נהגה באופן הגון וראוי עם המבוטח מטעמה, ושילמה לו תגמולי ביטוח זמן קצר לאחר אירוע התאונה.
חברת הביטוח יכולה הייתה להעלות בפני המבוטח את אותן הטענות שטענה הנתבעת כאן ולנסות ולמנוע ממנו את תגמולי הביטוח עד לסיום ההליך משפטי .
העובדה כי מנורה נמנעה מלשלוח את המבוטח להליך משפטי ושילמה לו תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה במהירות ויעילות, וכן העובדה כי חברת הביטוח היא זו אשר לקחה על עצמה את נטל ניהול ההליך כנגד חברת התדלוק (וכפי שניתן ללמוד מתיק זה מדובר בנטל לא קל) אסור שתעמודנה לה לרועץ כחוסמת מראש את תביעת השיבוב" פסק השופט, אשר חייב את חברת 'טן' בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.
