רמי אמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרסם ביום חמישי האחרון את אחת ההחלטות החשובות בתחום התובענות הייצוגיות בישראל, ומנע מבית המשפט להפוך לחותמת גומי על הסכם פשרה רע שיכול לפגוע בקבוצה גדולה של בעלי מכוניות פורד עם מנועי אקובוסט.
הסכם הפשרה הושג בין יצרנית הרכב פורד ונציגתה בישראל – דלק מוטורס, לבין עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן שמייצגים בעלי מכוניות מתוצרת פורד שתבעו בשם כל בעלי הרכב עם מנועי אקובוסט בנפחי 1.5 ו-2.0 ליטר בטענה לפגם סדרתי שגורם להרס מוחלט של מנועים.
כמו בהסכמי פשרה לא מעטים אחרים, יצרנית הרכב לא הודתה בעצם קיומו של הפגם הסדרתי אבל הסכימה להאריך את אחריות היצרן בשנתיים, לבדוק ולתקן על חשבונה מנועים פגומים (כולל החלפה במקרה הצורך), וכן להחזיר כסף ללקוחות שנפגעו בעבר ונאלצו לשלם תמורת התיקון.
הסכם הפשרה בין הצדדים כבר היה חתום ואף זכה לאישור היועץ המשפטי לממשלה, אך למרבה המזל היו מספר נפגעים ערנים שהבינו שהם "נותרו בחוץ" ופנו אל בית המשפט בדרישה שלא לכלול אותם בהסכם. בנקודה זאת, עוד לפני שנכנסים לעובי הקורה, חשוב להדגיש שכאשר תובענה ייצוגית מוכרעת, או אם מתקבל בה הסכם פשרה, בתי המשפט רואים בכך "מעשה בית דין" – כלומר שאי אפשר יותר לתבוע את הנתבעות ולדרוש פיצוי אחר או נוסף על זה שנפסק במסגרת התובענה הייצוגית.
השופט אמיר, כפי שיוסבר בהמשך, הציע לצדדים לשנות את מתווה הפשרה שהושג כדי שלא לקפח חלק מן הנפגעים, אולם הם סרבו ולכן הוא החליט לדחות את הפשרה ולהעביר את המחלוקת לדיון ולהוכחות. הסיכון של כלל הנפגעים כעת הוא שהתביעה תידחה, אלא שמבחינת חלק מן הנפגעים זה כמובן לא ירע את מצבם ובכל מקרה זה לא ימנע מכל אחד מן הנפגעים להגיש תביעת נזיקין אישית כנגד פורד ודלק מוטורס.
מכל מקום, מדובר כאמור באחת ההחלטות האמיצות והחשובות בתחום התובענות הייצוגיות, ודאי בתחום הרכב, וראוי להרחיב לגביה מפני שהיא נוגעת לעשרות הליכים נוספים שמתנהלים כיום במקביל.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה לפגם סדרתי במנועי אקובוסט בנפח 1.5 ו-2.0 ליטר מתוצרת פורד הוגשה בספטמבר 2020, ונטען בה שמהות הפגם היא דליפת נוזל קירור לתוך הצילינדרים, מה שגורם לאובדן נוזל קירור והרס מנועים כתוצאה מהתחממות. הבקשה הוגשה לגבי דגמי קוגה משנות הייצור 2019-2015 ופוקוס משנות הייצור 2018-2016 עם מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר, וכן דגמי אדג' משנות הייצור 2019-2015 עם מנועי אקובוסט 2.0 ליטר.
כעבור עשרה חודשים הוגשה תגובת פורד ודלק מוטורס שביקשה לדחות את התובענה, ובספטמבר 2021 הוגשה תגובת התובעים לתגובת פורד. כעבור מספר חודשים נוספים צמצמו התובעים את התביעה למנועי ה-1.5 ליטר בלבד, אבל לא בגלל שבמנועי ה-2.0 ליטר אין פגם אלא בגלל שפורד האריכה את האחריות לגביהם ל-5 שנים.
בספטמבר שעבר הגישו הצדדים הצעה להסדר פשרה ולאחר תיקון שלו הוא פורסם באופן פומבי בנובמבר 2022, בין השאר במטרה לקרוא למי שחשים את עצמם נפגעים ממנו לפנות לבית המשפט ולהגיש התנגדות מנומקת ו/או להודיע שהוא לא מעוניין שהסדר הפשרה יחול עליו. לבית המשפט הוגשו שלוש הודעות כאלה, של בעלי רכב שהבינו שההסדר המוצע גורם להם נזק.
בפברואר השנה אושר ההסכם על-ידי היועצת המשפטית לממשלה, ומכיוון שלא התקבלה כל התנגדות של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן – כל שנותר לבית המשפט היה לקבל אותו והוא היה הופך לעובדה מוגמרת.
למזלם של חלק מן הנפגעים, ממש "בדקה ה-90", אחרי שכל שומרי הסף האחרים נרדמו בשמירה, שם לב השופט אמיר שהפשרה הזאת מקפחת חלק ניכר מחברי הקבוצה, ולא רק שהם לא זוכים לכל טובת הנאה ממנו – הם גם מושתקים מכל תביעה אישית עתידית כנגד פורד או דלק מוטורס.
השופט אמיר הציע, כאמור, לעורכי הדין מטעם התובעים, ולנתבעות, לשנות את מתווה ההסכם כדי שיחול על כלל חברי הקבוצה, אבל למרות שההצעה שלו קלה ליישום והגיונית מאד – הם טענו שלא יוכלו לקבל אותה וביקשו מבית המשפט לקבל את הסדר הפשרה במתכונתו המוצעת.
הסדר פשרה רע
בהסדר הפשרה הוגדרה קבוצת הנפגעים באופן שכולל את הבעלים בהווה ובעבר של כלי רכב מתוצרת פורד עם מנוע מסוג GDTI בנפח 1.5 ליטר בדגמי פורד קוגה (2019-2015) או פורד פוקוס (2018-2016). הפשרה קובעת שחברי הקבוצה שחווים ברכבם מפלס נמוך של נוזל קירור מנוע או הופעת עשן לבן מהמפלט, או התחממות מנוע, יוכלו להגיע למוסכים מורשים של דלק מוטורס לצורך בדיקת רכבם ללא עלות, אך זאת רק ב"תקופת התוכנית".
אם בדיקה כזאת תעלה שאכן קיימת חדירת נוזל קירור לצילינדרים "כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע" – וזאת התקלה הסדרתית הנטענת – היא תתוקן ללא עלות ובאופן חד-פעמי באמצעות "החלפת חצי מנוע" או – "לפי שיקול דעתה המקצועי של דלק מוטורס" – באמצעות החלפת ראש מנוע בלבד.
"התוכנית" מכסה רק מכוניות שנסעו לא יותר מ-100,000 קילומטרים, ולמעשה היא מוסיפה רק שתי שנות אחריות לאחר תום משך האחריות המקורית. נפגעים שברכבם כבר הוחלף "חצי מנוע" או ראש מנוע במוסך מורשה של דלק מוטורס יהיו זכאים לתיקון נוסף במקרה שהתקלה תחזור על עצמה, אבל גם זה רק "בתקופת התכנית ובהתאם לתנאי התכנית".
חבר קבוצה שברכבו בוצע תיקון לפני תחילת התכנית יהיה זכאי להחזר כספי בין אם ביצע את התיקון במוסכים מורשים של דלק מוטורס או בכל מוסך מורשה מטעם משרד התחבורה, אבל גם זה רק אם הרכב נסע פחות מ-100,000 קילומטרים והתיקון בוצע עד חמש שנים מיום תחילת האחריות המקורית.
אלא שהשופט אמיר נסמך על חוק תובענות ייצוגיות שבו נקבע שהתנאי הבסיסי לאישור הסדר פשרה הוא שבית המשפט ימצא שהוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה", ומצא שההסדר לא עומד בו מפני שהוא "מפלג בין חברי הקבוצה, מפלה לרעה חלק ניכר ומשמעותי מביניהם ומקפח אותם". באופן יותר ספציפי, ההסדר פוגע בבעלי רכב מהשנים 2015, 2016, 2017 ו-2018, (שנמסרו עד יוני 2018), אשר לא יקבלו כל הטבה במסגרתו והוא גם מסב להם, כאמור, נזק נוסף בכך שהוא חוסם ומונע מהם את האפשרות לתבוע ולממש את זכויותיהם.
הצעתו של השופט אמיר, שנדחתה כאמור על ידי הנתבעים והתובעים, היא שתקופת האחריות המוארכת תחול בכל מקרה למשך שנה מיום אישור ההסדר, וכך תכסה לכל הפחות את כל התקלות שיתגלו עד לאותה נקודת זמן.
מאחורי הקלעים של הסדרי פשרה
ההחלטה של השופט אמיר מכוונת זרקור אל מאחורי הקלעים האפלים של תעשיית הרכב ואל נזיד העדשים שיצרניות הרכב מוכנות לשלם כדי לקנות את הנזק שלהן במחיר מופחת – על חשבון כלל הציבור.
בסופו של דבר, בין אם פורד מודה בכך או לא – מדובר בתקלה סדרתית שנגרמה בגלל כשל בתכנון או בייצור, ואין לדעת מתי היא תפגע בלקוח זה או אחר. אם פורד טוענת שאין תקלה סדרתית, תתכבד ותאריך את האחריות הנקודתית לסוג הכשל הזה לתקופה לא מוגבלת ותתקן על חשבונה כל תקלה שלא נגרמה בגלל תאונה או רשלנות של הלקוחות.
הסדר פשרה שכל מהותו היא הארכת אחריות למשך שנתיים ומתן פיצוי למעט מבין נפגעי העבר אשר ישמעו עליו – מחייב למעשה את פורד לשלם רק על אחוז מסוים מכלל הנזקים שנגרמו בגללה ומגדר את הסיכון שלה למשך כשנה מהיום, תוך השמטה, כאמור, של כל כלי הרכב שנמכרו בישראל במשך שלוש שנים וחצי.
הדברים מקבלים משנה תוקף, ואפילו מקוממים, כאשר נתקלים באחת הטענות החצופות ביותר של פורד לגבי הצעת בית המשפט. "פורד היא חברה בינלאומית שמחויבת לאחידות גלובלית", נטען, "וכל חריגה מההסדר (שהוצע בישראל) תהווה מבחינתה תקדים חוצה יבשות, ותגרור אותה להוצאות ענק בכל העולם". לטיעון המקומם הזה משיב השופט אמיר כך: "האם התנהלותה של פורד בארה"ב צריכה ויכולה להצדיק הסדר מפלה ומקפח בישראל? האם הישגים שהשיגה פורד בטריטוריה אחת, למשל עקב דינים מצמצמים של תביעות ייצוגיות או מבחינה מהותית, יפעלו נגד ציבור הצרכנים הישראלי? דומני שהתשובות לכך ברורות מאליהן, והן תשובות שליליות.
ובהקבלה לכך, האם פורד מוכנה לקבל, שכל הסכם שהגיעה אליו בארה"ב או כל תכתיב של הרגולטור האמריקאי יחייבו אותה גם כאן בישראל בתביעות ייצוגיות המוגשות נגדה? התשובה לשאלה האחרונה ברורה וידועה לכל העוסק בתביעות ייצוגיות, אך לא צריך להרחיק לכת. כבר בתשובה שנתנה פורד בתיק הזה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית היא טענה, שמנועי 1.5 בארה"ב שונים ממנועי 1.5 בישראל, ולכן הנעשה שם אינו רלבנטי לכאן".
במילים אחרות, השופט אמיר מציין שאחת מטענות ההגנה הנפוצות של כל יצרניות הרכב שנתבעות בתביעות ייצוגיות היא שהעובדה שהן תיקנו כשל מסוים בשוק אחד לא מעידה על כך שאותו כשל מתקיים או צריך להיות מתוקן גם בישראל. "אתם לא יכולים להחזיק במקל משני קצותיו" הוא אומר להם למעשה.
מעשה בית דין
מעבר למקרה הפרטי של פורד ומנעי אקובוסט הפגומים, הלקח החשוב ביותר שצריך להילמד מן הפרשה הזאת נוגע ל"עקב אכילס" של תובענות ייצוגיות, שהוא "מעשה בית דין" – כלומר סגירת פרשה באופן שלא מאפשר דיון נוסף.
לב ליבו של הרציונל שעומד מאחורי מוסד התובענות הייצוגיות הוא טובת הכלל, ובלעדיו עדיף היה לולא התקיימו. תביעה ייצוגית שמנוהלת נכון צריכה להביא את התועלת הרבה ביותר לכלל הנפגעים וגם "למערכת": במקום שמאות, או עשרות אלפי, בני אדם יגישו כל אחד תביעה על סכום קטן יחסית, ואולי יימנעו מהגשת תביעה בגלל שהסכום קטן, ובמקום שמאות עורכי דין יעסיקו עשרות שופטים בדיונים חוזרים ונשנים על אותן עובדות ואותם נושאים – תביעה ייצוגית "דוחסת" הכל להליך אחד שאולי לא מוציא את כולם עם מלוא תאוותם אבל גם חוסכת המון זמן וכסף לציבור בכללותו.
"מעשה בית-דין", כלומר הצבת סוף פסוק על נושא מסוים, מאפשרת לנתבעות לגדר את הסיכונים שלהן, ומאידך לרוב הצבור ליהנות מפרי עמלם של אחרים. "ואולם", כותב השופט אמיר רגע לפני שהוא שולח חץ ביקורת מנומס ומאופק כלפי עורכי הדין שפעלו בשם התובעים, "לכל הסדר יש שני צדדים, ואם האפקט החוסם של מעשה בית-דין פוגע באופן דרסטי בתת-קבוצה משמעותית שכלל אינה מקבלת דבר בהסדר – אז לא ניתן יהיה להגיע להסדר, ואף אין זה ראוי להגיע להסדר… במצב בעייתי כזה אמורים התובעים הייצוגיים וב"כ הקבוצה לשמש כשומרי סף ראשונים".
בהמשך מפנה השופט אצבע מאשימה כלפי פורד: "התרשמותי היא, שנקיטת הקו הנוקשה בענייננו היא אך ורק מצד המשיבות, ובעיקר פורד, כשבשורה התחתונה ברור שהיא זו שתישא בעלות הנדרשת לתיקונים עקב פגם בייצור. יתכן שזהו הגבול הכספי שעד אליו מוכנות המשיבות (ובעיקר פורד) להגיע, וייתכן שלא. אך בכל הכבוד, הגבולות המסחריים של המשיבות אינם יכולים להיות הצדקה לאישור הסדר פשרה פוגעני כלפי חלק ניכר מהקבוצה".
החלטתו של השופט אמיר הועברה ליועצת המשפטית לממשלה ולממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, וצריך לקוות שבעקבותיה ישופרו האמצעים שבהם מפורסמים הסכמי פשרה לכלל הציבור. עם כל הכבוד – פרסום מודעות דפוס בשני עיתונים יומיים לא יכול להיחשב בימינו לאפקטיבי, ובמקרים אחרים ייתכן ששופטים לא יהיו מספיק ערנים והתוצאות יהיו שונות.
בשורה תחתונה, עקב פרישתו של השופט אמיר משיפוט בימים אלה מועבר התיק להמשך טיפולו של שופט אחר, אשר ייקבע על-ידי בית המשפט. לבעלי פורד עם מנועי אקובוסט מומלץ לבדוק היטב את מפלס נוזל הקירור ברכב שלהם ובכל מקרה של חשש לתקלה לפנות למוסך מורשה של דלק מוטורס, יבואנית פורד.
אפשר לפנות גם אלינו, בדוא"ל editor.thrcar@gmail.com
