בסוף השבוע חגגו אנשי פיאט שני ימי שנה שחלים באותו תאריך: יום הולדת 61 ל-'500' – אחד האייקונים המפורסמים ביותר של היצרנית האיטלקית, ויום הולדת 60 ל'ספיאג'ינה' – גרסה פתוחה של אותה מכונית שהושקה בשנת 1958 והייתה הראשונה מבין עשרות גרסאות מיוחדות של המכונית המקורית. גרסה זאת נחשבה בשעתו לצעצוע אופנתי של עשירי איטליה, ומחירה היה כפול ממחיר המכונית הסדרתית הרגילה.
לרגל המאורע השיקו האיטלקים שתי מכוניות אשר מסמלות את ההווה ואת העתיד, הקרוב כך יש לקוות, של הדגם הזה: גרסת 'ספיאג'ינה 58' ל-500 הסדרתית, במהדורה מוגבלת של 1,958 יחידות, מספר שמסמל את שנת ההשקה שלה, ומכונית תצוגה פתוחה ומרהיבה אשר עוצבה על-ידי מחלקת העיצוב המיוחד של הקבוצה.
'ספיאג'ינה' המקורית נהגתה, עוצבה ונבנתה בשעתו על-ידי סדנת העיצוב האיטלקית המפורסמת 'ג'יה', הושקה בקיץ 1958 והפכה מהר מאד למכונית פולחן. גרסה זאת יוצרה ברציפות עד לשנת 1965, ונמכרה באירופה, ארצות הברית ואף בדרום אפריקה. המכונית התחבבה בשעתו על ידי ידוענים ועשירים כמו איל הספנות אריסטו אונסיס ושחקן הקולנוע יול ברינר, ועד היום היא משובצת באוספי מכוניות רבים ברחבי העולם.
המאפיין הבולט ביותר של המכונית היה, כמובן, העובדה שלא היו לה דלתות, כמו גם מסילות מצופות כרום בצידי ומאחורי חלקו העליון של הגוף. המכונית הונעה באמצעות מנוע הבנזין הדו-צילינדרי של פיאט שסיפק 22 כוחות סוס ומהירותה המרבית הייתה 105 קמ"ש, וזאת מהירות סבירה למכונית ששקלה פחות מ-500 קילו.
60 שנים לאחר מכן לפיאט יש הרבה מאד סיבות לחגוג את החיים החדשים עם 500 המודרנית, היות שבזכות דגם הרטרו הזה, שמבוסס על פלטפורמת ה'פנדה', ניצלה החברה כולה ואף הצליחה לרכוש את קרייזלר האמריקנית.
פיאט 500 החדשה הושקה בשנת 2007 ומאז נמכרו ממנה כבר יותר מ-2 מיליון יחידות ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם, ובאופן די מדהים היא עדיין מככבת בראש טבלת המכירות בקטגוריה שלה ב-10 מדינות אירופאיות ומדורגת בשלישיה הראשונה בקטגוריה בשש מדינות אירופאיות נוספות.
אחת הסיבות לכך שלא נס ליחה של 500 החדשה, למרות השינויים המינוריים בדגם עצמו, היא שלאנשי פיאט פשוט לא נגמרים הרעיונות לשיתופי פעולה מסוגים שונים עם מותגים מפורסמים מתחומי האופנה, הספורט, התקשורת והבידור. עד היום, במהלך 11 שנים, השיקו האיטלקים 30 מהדורות מיוחדות שונות (!) של 500, חלקן מבוססות על אייקונים היסטוריים, כמו ספיאג'ינה החדשה, ואחרות על שת"פים עם חברות אופנה כמו 'גוצ'י' ו'דיזל' או עם מספנות שמייצרות יאכטות יוקרה, מגזיני אופנה כמו GQ ועוד.
המכונית הראשונה שהוצגה בסוף השבוע היא, כאמור, מהדורה מיוחדת נוספת על הרצף הזה, ומה שמייחד אותה – נוסף לשם שלה, כמובן, ולהיותה מבוססת על גרסת הקבריו של הדגם – הוא ראשית לכל צבע תכלת ייחודי שלקוח מן הדגם המקורי. בנוסף, לגרסה המיוחדת יש גם חישוקי גלגלים ייחודיים – לבנים ונטולי חורים או צלעות – אשר נועדו לדמות את הדפנות הלבנים של צמיגים שהיו מקובלים בשנים סביב מלחמת העולם השנייה.
לצד המהדורה המיוחדת השיקו אנשי פיאט מכונית עוד יותר מיוחדת, אם כי בשלב זה רק כמכונית תצוגה. היא נקראת 'ספיאג'ינה על ידי גראג' איטליה', וזאת מפני שהיא נהגתה, עוצבה והונדסה על ידי חברה שנקראת "גראג' איטליה". חברה זאת הוקמה לפני כארבע שנים כסדנת עיצוב מיוחד בעיקר עבור לקוחות שמבקשים לבצע קסטומיזציה למכוניות, למטוסים וליאכטות שלהם, ומי שמנהל אותה הוא לאפו אלקן, אחד מצאצאי משפחת אניילי, ממייסדי חברת פיאט.
גראג' איטליה לא בונה בעצמה את המכוניות או את האבזור שלהן אלא מסתייעת בחברות איטלקיות שונות, ובמקרה של ספיאג'ינה מי שבנתה בפועל את מכונית התצוגה היא חברת העיצוב האיטלקית, ויצרנית המכוניות בהזמנה, פינינפארינה.
הדרך היחידה לתאר את מכונית התצוגה היא "מתוקה להפליא", וזאת למרות (או בגלל) שהיא כוללת רכיבים רבים ושונים שלעולם לא יוכלו להגיע לייצור סדרתי, למשל רצפת עץ טיק שלקוחה מעולם היאכטות, ספסל קדמי במקום מושבים, ובמקום מושב אחורי יש תא מטען שמעוצב כמו מעין "אמבטיה" קטנה עם רצפת עץ טיק, וזאת כוללת אפילו צינור מקלחת. העיצוב הנקי והעגלגל של המכונית, וצבע התכלת המתוק, יוצרים כשלעצמם תחושה כאילו שמדובר בארגז פלסטיק איכותי שנראה כמו צידנית, וכל העסק הזה בהחלט מעורר חשק ללכת לים.
הבשורה המעניינת ביותר היא שבשונה מהרבה אבות טיפוס ומכוניות תצוגה אחרים – במקרה הזה מדובר במכונית אמיתית כמעט לחלוטין. אנשי "גראג' איטליה' כבר פתחו את ספרי ההזמנות הדיגיטליים שלהם והם מתכוונים להציג מהדורה ייחודית, לא זולה כמובן, של מכונית כזאת, שאולי לא תכיל את כל האלמנטים אבל בהחלט תהיה חוקית לכביש. למעוניינים: מידע נוסף זמין באתר האינטרנט האיטלקי של פיאט וגם בזה של Garage Italia.
