פולקסווגן, יצרנית הרכב השנייה בגודלה בעולם, יוצאת למלחמה על העתיד הפרטי שלה ועל עתיד תעשיית הרכב הגרמנית – ולמרות שהיא כנראה לא תהפוך להיות יצרנית נשק – נראה שהיא בדרך למנף מציאות גיאו-פוליטית באירופה כדי לשגשג כלכלית.
הרקע לדברים ברור וידוע: תעשיית הרכב הסינית מסתערת במלוא עוזה על אירופה תוך שהיא מנצלת את היתרון של "כלכלה מתוכננת" ושל הכוונה ממשלתית על פני "שוק חופשי". לעומתה, יצרניות הרכב האירופאיות הוותיקות לא השכילו לפתח מבעוד מועד אמצעי הגנה מספקים, והן מתקשות להתמודד.
חבל ההצלה של פולקסווגן מגיע מכיוון מפתיע: לנשיא ארה"ב ולממשל שלו נמאס לממן את הוצאות ההגנה על מדינות האיחוד האירופאי, והוא משדר שעליהן להסתדר בכוחות עצמן.
לנוכח הפלישה האכזרית והבלתי נגמרת של פוטין לאוקראינה יש כבר כמה מדינות אירופאיות שהתעוררו לפעולה, וכפועל יוצא זינק תקציב הביטחון של גרמניה ושל מספר מדינות אירופאיות נוספות במאות מיליארדי אירו. נתח מן הכסף החדש הזה מוקדש להצטיידות בכלי רכב, מה שפותח הזדמנות עסקית שככל הנראה תישאר חסומה בפני תעשיית הרכב הסינית. זאת גם ההזדמנות של פולקסווגן לשפר את המאזנים שלה ובאותה נשימה גם לשמר יכולת ייצור בגרמניה ובאירופה.
אז פולקסווגן אמנם לא הכריזה באופן רשמי שהיא נכנסת לתעשייה הצבאית אבל חודשים ספורים אחרי שנפוצו שמועות על כך שהיא בוחנת אפשרות לייצר טנקים היא פותחת דלת לפעילויות יותר קרובות לעסקי הליבה שלה.
לאחרונה, בתערוכת הנשק והציוד הצבאי Enforce Tac, שנערכה בעיר נורמברג, הציגה פולקסווגן שני דגמי קונספט לרכב קרבי: MV1 אשר מבוסס על טנדר 'אמארוק', ו-MV2 שמבוסס על הפלטפורמה והמכלולים של הוואן המסחרי בגודל בינוני 'קראפטר'. שני הדגמים האלה מוכרים לנו היטב בישראל בגרסאות האזרחיות שלהם.
MV.1 הוא לא סתם אמארוק שצבוע בירוק זית אלא טנדר שמונע באמצעות מנוע 3.0 ליטר V6 TDI שהותאם לשריפת דלק באיכות נמוכה כמו קרוסין ודלקים "מיושנים" שעומדים בתקן אירו 3.
ברמה הגימיקית, אולי גם השימושית, יש לאב הטיפוס הזה מה שמחלקת יחסי הציבור הגדירה כ"מצב חמקן" (Stealth Mode), שבו בלחיצת כפתור מנותקות כל מערכות החשמל הלא חיוניות לתנועה כמו תאורה, מערכות בטיחות, ועיקר העיקרים – כל מערכת אלקטרונית שיוצרת חתימה אלקטרומגנטית. מן התיאור הזה, אגב, עולה שלא מדובר ב"מצב חמקן" (Stealth Mode) אלא ב"מצב האפלה" (Blackout Mode").
מכל מקום, שני אבות הטיפוס הוצגו תחת מותג הדיגום של רכב קרבי D.E.S. Defence וללא סמלי VW המוכרים, וזאת ככל הנראה כדי לייצר הפרדה מותגית שתאפשר לפולקסווגן להימנע מן ה"פוליטיקלי קורקט" של מרימי גבות בחוגים אירופאים ידועים, ומחשיפה פוליטית ישירה.
אנשי פולקסווגן מדגישים שבשלב זה הם רק "בוחנים הזדמנויות שוק פוטנציאליות" וששני אבות הטיפוס רחוקים עדיין מייצור סדרתי. אבל כאשר בוחנים את הנסיבות הכוללות די ברור שלא מדובר בעוד תרגיל של מחלקת יחסי הציבור אלא בבחינה רצינית של פרויקט עם פוטנציאל משמעותי עבורה.
קבלו דוגמה
אבות הטיפוס של פולקסווגן לכלי רכב צבאיים נבנו במפעל אוסנבריק (Osnabrück) שבגרמניה, ש-2,300 עובדיו מייצרים כיום את גרסת הקבריו של פולקסווגן 'טי-רוק'. זאת דוגמה למפעל מתמחה שעתידו לוט בערפל מפני שהייצור של גרסה זאת אמור להסתיים בשנה הבאה.
בעבר פורסם שיצרנית הציוד הצבאי והענקית התעשייתית הגרמנית ריינמטאל מנהלת מגעים עם פולקסווגן על רכישת מפעל אוסנבריק ועל האפשרות להסב אותו לייצור ביטחוני עצמאי, או בשיתוף עם פולקסווגן. אם ריינמטאל תקנה את המפעל פולקסווגן עשויה להפוך לקבלן משנה שלה בשעה שריינמטאל תעשה את הדיגום הצבאי, אבל כך או אחרת – מבחינת פולקסווגן המשמעות של מכירת מפעל ייצור היא אובדן של יכולות ייצור וחשוב יותר: של ידע הנדסי ושל כוח אדם מיומן.
מנגד, לאחר שממשל טראמפ עצר לפני כשנה את הסיוע הצבאי האמריקני לאוקראינה החליטו מספר מדינות באיחוד האירופאי להאיץ את ההשקעות בביטחון. באירופה הוצגה תוכנית ReArm Europe / Readiness 2030 בהיקף של עד 800 מיליארד אירו ואחד הכלים בתוכנית הזאת הוא מנגנון הלוואות בהיקף של עד 150 מיליארד אירו לצורך רכש והגדלת הייצור התעשייתי הביטחוני באירופה. המשמעות: כסף ציבורי ינותב לתעשיות אירופאיות.
בגרמניה, עוד בחודש מרץ 2025, החליטה הממשלה להקים קרן תשתיות בהיקף של 500 מיליארד אירו במקביל לאפשרות להגדיל מאוד את ההוצאה הביטחונית. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה שהחל מן השנה שעברה ועד לסוף 2029 יכולה ממשלת גרמניה ללוות כ-380 מיליארד דולר לצרכי ביטחון, ובתקציב 2026 מוקדשים יותר מ-108 מיליארד אירו לסעיף זה.
בפרספקטיבה זאת – שני אבות הטיפוס של פולקסווגן הם לא סיפור ביזארי על טנדר צבאי ביריד נשק אלא דוגמה ליכולת של יצרנית רכב לקחת פלטפורמות קיימות, להתאים אותן לצרכים ייעודיים, ולחסוך זמן וכסף לעומת פיתוח פלטפורמה חדשה מאפס. בשוק שבו לקוחות ביטחוניים מחפשים פתרונות ניידות, לוגיסטיקה, הובלת צוותים ורכבי לוגיסטיקה – יש יתרון אדיר למפעל שיודע לייצר סדרות גדולות וליישם ידע שנצבר ביותר מ-80 שנות ייצור.
זה לא אומר שפולקסווגן תתחיל לייצר נגמ"שים וגם לא שכל מפעל רכב באירופה יכול להפוך בקלות למפעל ביטחוני. ייצור רכב צבאי דורש התאמות מיוחדות וידע קונקרטי, כמו גם אינטגרציה של מערכות, אבטחת שרשרת אספקה וסיווגים ותהליכים שלא נדרשים במפעל לייצור רכב אזרחי. אבל דווקא המפעלים הקטנים יותר שממילא מומחים בייצור סדרות קטנות של כלי רכב מיוחדים מתאימים במיוחד למשימות כאלה.
מהצבא לאזרחות
מבחינתנו, בישראל, לסיפור הזה כנראה אין משמעות מעשית, מפני שרוב הרכש הביטחוני שלנו מגיע מארצות הברית. לכן זה לא שמחר בבוקר נראה כאן אמארוקים במקום פורד F-350. למעשה – ההקשר של רכש ביטחוני אירופאי מעניין יותר מבחינת יצוא מאשר מבחינת יבוא.
אבל זה בהחלט סימן מעיד לשינוי שתעבור תעשיית הרכב האירופאית הוותיקה לאחר שזיהתה פוטנציאל עסקי והכלכלי, ויש לזה גם משמעות נוספת: ממשלות באירופה ישימו מעתה דגש לא רק על רגולציה של זיהום אוויר ובטיחות אלא גם על שרשראות האספקה (לקח שכבר צריך היה להיות מופנם בעקבות משבר קורונה). איפה מייצרים כלי רכב, מי שולט בשרשרת האספקה שלו, והאם צריך לתמוך בחברות ובמפעלים בבעלות מקומית תוך התעלמות מן "השוק החופשי" כדי להגן על מטרות לאומיות וביטחוניות.
כאשר יצרנית הרכב הגדולה באירופה בוחנת אפשרות להסבת אמארוק וקראפטר לכלי רכב צבאיים היא לא "מתגייסת לצבא" אבל בהחלט "הולכת למלחמה": בשלב הזה עדיין לא ברוסיה או בפוטין, אלא למלחמה על העתיד שלה לנוכח הפלישה הסינית לאירופה.
אנחנו, בישראל, מכירים היטב ולאורך שנים את ההשפעה של פיתוחים צבאיים וביטחוניים על יישומים אזרחיים, וגם במקרה הזה נראה שההנדסה הגרמנית תצא נשכרת מן התכנון והייצור של כלי רכב עמידים יותר, עם מערכות מתלים מחוזקות ויכולות שרידות שיחלחלו לדורות הבאים של כלי רכב אזרחיים.
לקריאה נוספת:
תעשיית הרכב הסינית סימנה פסגת טכנולוגיה נוספת: מערכות בלימה על-חוטיות
