'חברת הקידוח' של אילון מאסק, The Boring Company, שהחזון שלה הוא לנצל את התווך התת-קרקעי ולפתח בו נתיבי תחבורה, השלימה בשבוע שעבר חפירה וקירוי של מנהרה בלאס וגאס, וזאת 12 שבועות בלבד לאחר השלמת מנהרה אחרת במפעל של טסלה בטקסס.
על אף שמאסק הוא אחד האנשים המתוקשרים והמתקשרים ביותר בעולם, ואפילו ראש ממשלת ישראל עולה אליו לרגל, רבים לא מכירים את 'חברת הקידוח' שלו – ועוד פחות אנשים מבינים את גודל ההישג הטכנולוגי שהחברה הזאת מתיימרת להחזיק ביד.
כדי לשים בפרופורציות את גודל ההישג (המוצהר) של ציוד הקידוח של מאסק – אפשר לקחת כנקודת ייחוס את כריית מנהרת הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן. כריית המנהרה "הישראלית" (למעשה – שתי מנהרות מקבילות), באורך של כ-12 קילומטרים, בוצעה באמצעות שמונה (8) מכונות קידוח (ארבעה צמדים) שכל אחת מהן באורך של 115 מטרים ומשקלה כ-900 טונות. הכרייה בגוש דן החלה בשנת 2017 וארכה כמעט שנתיים וחצי.
הקונספט של 'חברת הקידוח' הוא לחפור מנהרות בקוטר של 3.65 מטרים, כלומר קוטר קטן יותר מזה שנדרש לרכבת (7.5 מטרים), אבל במהירות גבוהה בעשרות מונים. מכונת הקידוח שלהם – Prufrock-3 – מתוכננת לחפור מנהרות בקצב של קילומטר בשבוע. במילים אחרות, כאשר המכונה הזאת תפעל בקצב המתוכנן היא תוכל לחפור מנהרה באורך דומה לזה של הקו האדום בתוך 12 שבועות בלבד – כלומר חודשיים וחצי במקום שנתיים וחצי, והכל באמצעות מכונה אחת במקום ארבע.
לטובת מי שפספס מדובר במהירות עבודה של 1,000 מטרים בשבוע לעומת הקצב של המכונות שעובדות בארץ במהירות של כ-70 מטרים בשבוע, והאמריקנים מדברים על קידוח בקרקע סלעית בעוד שבמישור החוף יש קרקע חולית.
וזה לא הכל: לפי פרסומים של 'חברת הקידוח' של מאסק – המכונה הנוכחית שלהם, שעדיין נמצאת בשלבי פיתוח – סיימה לאחרונה את כריית 'מנהרת הסייבר' במפעל של טסלה בטקסס, מנהרה שנועדה לקצר את נתיב ההובלה של מכוניות שיורדות מקו הייצור אל מגרש האחסנה.
לאחר מכן המכונה פורקה, חלקיה הועמסו על משאיות ונשלחו לנבאדה, שם היא הורכבה מחדש, השלימה את כריית מנהרת לאס וגאס (אם כי אורך המנהרה הזאת לא פורסם) – וכל זה בתוך 12 שבועות בלבד!
מפה לשם, חברת הקידוח לא קופאת על השמרים וב-30 באוקטובר השנה תהיה מוכנה לשגר לקידוח נוסף את הדגם המשודרג של מכונת הקידוח שלה – שנקראת Prufrock-4. אורכה של מכונה זאת הוא 94 מטרים והיא שוקלת כ-361 טונות.
נלך לעזה
רק לצורך הדיון, אם נתניהו היה מצליח להלוות או לקנות מהחבר האקצנטרי שלו מכונה כזאת (או לעשות טרייד אין על 'כנף ציון') – אפשר היה לחפור מנהרות מתחת לעזה ולהגיע מגבול הרצועה ועד חוף הים תוך כ-6 שבועות מתחת לציר נצרים או תוך 14 שבועות מתחת לציר פילדלפי. אפשר אפילו לכרות מנהרות מתחת לעזה מצפון לדרום – למשל מן המושב נתיב העשרה ועד למעבר רפיח – תוך כ-40 שבועות בלבד.
כריית מנהרה "ישראלית" לאורך 14 הקילומטרים של 'ציר פילדלפי' יכולה לסכל את כל המנהרות של חמאס בלי לסכן אף חייל ישראלי, ולהבטיח שליטה ישראלית בתווך התת קרקעי.
כדי לצנן את ההתלהבות חשוב לומר שלמאסק, ולחברות שבשליטתו, יש נטייה להפריז מעט (או הרבה) בנתונים שקשורים לביצועים ולמועדי אספקה של הישגים מובטחים. אבל אפילו אם ישראל הייתה שמה יד על מכונות הקידוח הקודמות של המיזם, ומבצעת עבודות כריה ברבע מן הקצב המובטח – עדיין אפשר היה לחפור את חמאס מן המחילות שלו ואותנו החוצה מן הבוץ העזתי.
אפשר להתווכח אם לכריית מנהרות "ישראליות" מתחת לרצועת עזה יש תכלית או ערך צבאיים או מדיניים אבל אין ספק שכך אפשר להפנות את הנשק החזק ביותר של האויבים שלנו כנגדם, בין אם לטובת חיסול מנהרות שלהם או לניוד כוחות שלנו.
דבר אחד ברור: כל מה שקורה מתחת לפני הקרקע לא מייצר כמעט תהודה תקשורתית, והעובדה היא שרבים מן הקוראים, גם אלה שעוקבים באדיקות אחר טסלה ואחר הרפתקאות החלל של אילון מאסק, לא כל כך מכירים את פרויקט המנהור שלו.
לקריאה נוספת:
לא רק חיזבאללה: נחנכה מנהרת הניסוי של אלון מאסק
צה"ל ניתק – אילון מאסק מחבר: סטארלינק תספק קישוריות אינטרנט לעזה
"חברת הקידוח" של אילון מאסק תחפור מתחת ללאס וגאס
חברת הקידוח של אלון מאסק בונה מעלית רחוב ראשונה
