מרכז המחקר והמידע של הכנסת הגיש היום (ג') לוועדת הכלכלה דוח מפורט אשר משווה את עלות אגרות הרישוי לרכב ("טסט") בין ישראל ל-11 מדינות מערביות אחרות בעולם.
כצפוי, ובאופן לא מפתיע, המסקנה היא שאנחנו משלמים הרבה יותר מכל אזרחי המדינות שנבדקו, וזה עוד לפני שדיברנו על המיסוי הכבד על רכב באופן כללי.
המ.מ.מ. ביצע את הסקירה לבקשת חברי הכנסת איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, וניסן סלומינסקי, והוא סקר את גובה תעריפי אגרות ה"כשירות תנועה לרכב" (טסט) במדינות שונות לפי גובה האגרות, התאמתן לסוגי כלי רכב ופרקי הזמן לחידושן. כמו כן בוצעה השוואת מחירי האגרות לפי כוח קנייה של המטבעות השונים במדינות השונות.
אגרות הרישוי, בשונה מאגרות ומיסים אחרים שמשלמים בעלי הרכב והמשתמשים בו, נגבות בעבור ובעת ביצוע בדיקה מכנית תקופתית לרכב אשר נועדה להתיר את עלייתו או את המשך השימוש בו. בשונה מאגרות גודש או ממיסוי דלק מדובר באגרה תקופתית שלא קשורה להיקף השימוש ברכב.
גובה אגרות הרישוי השנתיות יכול שייקבע בהתאם למאפיינים שונים של הרכב, למשל אם הוא נועד לשימוש פרטי או מסחרי, משקל הרכב, סוג ונפח המנוע וכיוצ"ב.
המ.מ.מ. ערך את ההשוואה בין המדינות: אוסטריה, אוסטרליה (קווינסלנד), איטליה, אירלנד, בלגיה, בריטניה, יוון, ספרד, צ'כיה, ארה"ב (מדינת טקסס ומדינת ניו יורק), והמסקנה הברורה, כפי שכותבים עורכי ההשוואה, היא: "אגרות כשירות תנועה ("טסט") הנגבות בישראל גבוהות בכל אחת מחמש הקטגוריות בהשוואה למדינות שנבדקו במונחי שוויון כוח קנייה; בישראל האגרה הממוצעת לכלי רכב פרטי היא 984 ש"ח (במונחי שוויון כוח קנייה (לשלוש קבוצות המחיר הראשונות), בהשוואה ל-240 ש"ח בממוצע במדינות האחרות… האגרה המרבית לרכב דו-גלגלי בישראל עומדת על 270 ש"ח במונחי שוויון כוח קנייה בהשוואה לממוצע של 145 ש"ח במדינות שנבדקו…".
כרקע לדברים מזכירים אנשי המ.מ.מ. ש"גביית אגרות בגין מרכיבים שונים של שימוש בכלי-רכב היא נוהג רווח בעולם, הנעשה מטעמים שונים.
בין האגרות הקיימות בעולם בתחום השימוש בכלי-רכב – אגרות רישום כלי-רכב חדש, אגרות העברת בעלות, אגרות רישיון נהיגה, אגרות בחינה, אגרות בעלות, אגרות גודש, אגרות זיהום ופליטה, אגרות נסועה, אגרות נסיעה בכבישים ראשיים או בערים מסוימות ואגרת רישום לוחיות רישוי.
לצד זאת, מדינות ממסות את קניית כלי-הרכב והדלק בשיעורים משתנים. בכל מדינה קיים מארג שונה של אגרות ומסים המוטלים על שימוש בכלי רכב, ולכל מדינה שיקולים ומטרות שונות בהטלת אגרות ומיסים אלו".
תרנגולת מטלית ביצי זהב
רשות המיסים בישראל, ומשרד האוצר, התרגלו זה מכבר לקלות ולנוחות של גביית מיסים מכלי רכב, כפי שמתואר בדו"ח המ.מ.מ.: "בסוף 2014 עמדה מצבת כלי הרכב בישראל על 2.97 מיליון כלי-רכב,83% מהם מכוניות נוסעים" (חלקן בבעלות פרטית וחלקן בבעלות מוסדית – ג.מ.).
"סך ההכנסות ממיסוי עקיף על ענף כלי-הרכב בישראל ב-2014 הסתכם בכ-35.6 מיליארד ש"ח, מהם 14.1 מיליארד ש"ח מיסוי על עלויות קבועות (מס קניה ומכס על רכישת כלי-רכב ותשלום אגרות), וכ- 16.8 מיליארד ש"ח מיסוי על עלויות משתנות (בלו, מסי קניה ומכס על רכישת חלקי חילוף), וכן מע"מ על מסים אלו בגובה 4.8 מיליארד ש"ח. כלל האגרות שנגבות על ידי משרד התחבורה מהוות כ-% 68.9 מכלל הכנסות המדינה מגביית אגרות ממשלתיות.
על פי דוח הכנסות המדינה… בשנת 2014 ההכנסות מאגרות של משרד התחבורה עמדו על כ-4.1 מיליארד ש"ח כאשר % 98 מההכנסות מקורן באגרות רישוי שנתיות…
שני האחוזים האחרים… הם מאגרות העברת בעלות, אגרות רישיון נהיגה וכדומה, לא כולל קנסות חניה…
… מ-1 בינואר 2016 כלי-רכב פרטי חדש פטור מביצוע בדיקת כשירות לכלי-רכב בשלוש השנים הראשונות שלאחר עלייתו על הכביש, אך אינו פטור מתשלום האגרות. בנוסף יש לשלם סכום נוסף במכון הרישוי לשם ביצוע הבדיקה עצמה, שנע בין כ- 30ש"ח לכלי-רכב דו-גלגלי, כ- 60 ש"ח לכלי רכב פרטי ולמונית וכ- 100 ש"ח לכלי-רכב מסחרי".
כך בדקנו, זאת התוצאה
ההשוואה בין ישראל לעמים לא פשוטה, היות שגם אצלנו וגם אצלם ישנה התייחסות שונה לקבוצות שונות של כלי רכב גם ברמת התעריפים וגם מבחינת תדירות הבחינות והתשלום (כלי רכב מסחריים עוברים בחלק מן המקומות יותר סדיקות תקופתיות).
"לשם ביצוע הממוצע הרב-מדינתי בוצע חישוב של ממוצע משוקלל לאגרות בישראל של שלוש הקטגוריות הראשונות של קבוצת המחיר על פי התפלגות גיל הרכבים (שנת עלייה על הכביש). האגרה שנבדקה עבור כל אחת מקבוצות גילי הרכב היא האגרה בקבוצת המחיר השנייה. הממוצע המשוקלל לאגרה לכלי רכב פרטי בשלוש קטגוריות המחיר הראשונות הינו 1,093 ש"ח.
הממצא העיקרי, והכואב ביותר, נוגע כמובן לגובה "אגרות כשירות תנועה", ולפיו "בישראל משולמות אגרות כשירות תנועה הגבוהות ביותר בהשוואה למדינות שבדקנו, ביחס לכלי-רכב פרטיים, רכבי משא ואוטובוסים. האגרה הנגבית בישראל לכלי-רכב פרטי נעה בין 700 ש"ח ל-1,600 ש"ח ובממוצע משוקלל הינה 1,093 ש"ח (לכלי-רכב בשלוש הדרגות הראשונות), והיא גבוהה בשיעור של כ-333% מן האגרה הממוצעת ב-12 המדינות שנבדקו (252ש"ח), ובשיעור של כ-452% מחציון המדינות. גובה האגרה הממוצע בישראל לכלי-רכב פרטי גבוה פי 20 מן האגרה הנמוכה ביותר שנגבית (בניו יורק ובטקסס שבארצות הברית, שם היא עומדת על כ-55 ש"ח).
בחישוב על פי שווי כוח קניה, אגרות כשירות תנועה לכלי-רכב בישראל גבוהות מיתר המדינות שנבדקו ביחס לכלי-רכב פרטיים, רכבי משא ואוטובוסים. בכלי-רכב דו-גלגליים ומוניות קיים טווח לגובה האגרה בישראל ועל כן לא ניתן לקבוע מיקום מדויק. יחד עם זאת, אם בוחנים את גובה האגרה המרבית אזי בקטגוריות המוניות גובה האגרה בישראל הוא הגבוה ביותר בהשוואה לכל המדינות שנבדקו ובקטגוריות כלי-רכב דו-גלגלי ישראל במקום השני בגובה האגרה.
אגרת הרישוי הממוצעת בישראל בקטגורית כלי-רכב פרטיים גבוהה בשיעור של כ-% 341 מחציון האגרה במונחי שוויון כוח קנייה במדינות שנבדקו, גבוהה בשיערו של כ-% 310 מממוצע המדינות, וגבוהה פי 19 מהאגרה הנמוכה ביותר (אשר נגבית בטקסס ארה"ב)".
חשוב להדגיש שאגרות הרישוי הגבוהות בישראל מצטרפות, כמובן, למיסוי על הדלק שהוא בין הגבוהים ביותר בעולם, וכמובן גם למיסוי על הרכב עצמו (מס קניה ומכס) שהוא המרכיב היקר ביותר בעלויות הרכב בישראל, וגם הוא בין הגבוהים בעולם.
בתגובה לדוח של ה.מ.מ. אמר ח"כ איתן כבל: "אין הגדרה אחרת מלבד העובדה שמדובר בסיפור שערורייתי ואני לא מתכוון להפסיק את מאבקי בנושא. במושב החורף הקרוב תתכנס ועדת הכלכלה לעסוק בנתוני המחקר ולגבש המלצות – חייבים לעצור זאת! המדינה לא יכולה להפוך את סוגיית הטסטים לפרה חולבת בעבור הכנסות המדינה".
