למרות מאמצים טכנולוגיים משמעותיים בשנים האחרונות, אשר שיפרו במידה ניכרת את תצרוכת הדלק וצמצמו מאד את זיהום האוויר, נראה שמנוע הבעירה הפנימית מתקרב אל סוף דרכו.
על-פי דיווח במגזין הגרמני הנחשב דר שפיגל, אשר מצוטט בהרחבה על-ידי המגזין פורבס, העבירה לאחרונה המועצה הפדרלית (בונדסראט) הגרמנית החלטה שקוראת לאיחוד האירופאי להחליט ש"החל משנת 2030 יאושרו לרישום על כבישי אירופה רק מכוניות חדשות שלא פולטות מזהמים".
המועצה הפדרלית היא גוף אשר מייצג ברמה הפדרלית את שש עשרה המדינות שמהן מורכבת גרמניה, והחלטה זאת עשויה (או עלולה, תלוי בהשקפה) לסמן את תחילת קיצם של מנועי הבנזין והדיזל באירופה.
הבונדסראט אמנם לא יכול לכפות את עמדתו על הפרלמנט האירופאי אבל יש לו שם השפעה ניכרת ביותר, מה גם שהרוחות שמנשבות כנגד מנועי הבעירה לא מגיעות רק מברלין.
כפי שדיווחנו כאן בחודש יוני השנה, הפרלמנט ההולנדי העביר כבר לפני כארבעה חודשים החלטה שאוסרת כניסת מכוניות מזהמות לערי המדינה החל משנת 2030, בפריז שבצרפת נאסרה בפועל נסיעת מכוניות בנות 19 שנים ויותר במהלך כל שעות היום, ואילו נורבגיה – אשר אמנם לא חברה באיחוד האירופאי, החליטה לאסור מכירת כלי רכב בעלי מנוע בעירה פנימית כבר משנת 2029.
נכון להיום נחלקות רוב המכירות של כלי רכב באירופה בין כאלה שמונעים במנועי דיזל (שתופסים מעט יותר ממחצית המכירות בממוצע באירופה, ובין כ-18% בהולנד ל-70% באירלנד) לכאלה שמונעים במנועי בנזין, ואילו מכוניות חשמליות והיברידיות תופסות רק כ-2% מכלל המכירות למרות סובסידיות להן הן זוכות בחלק ממדינות האיחוד.
סביר שצעדים לצמצום או מניעת המכירה של מנועי בעירה פנימית לא יכללו בשלב ראשון איסור חוקי על עצם המכירה אלא יהיו כלכליים – למשל העלאת המיסוי על בנזין וסולר ו/או על כלי הרכב החדשים.
סביר גם שצעדים כאלה לא יעברו כל כך בקלות היות שלתעשיית הרכב, אשר מושקעת בטכנולוגיית הבעירה הפנימית באופן מאסיבי, יש הרבה מאד השפעה בכל מדינות המפתח של האיחוד, וגם בכמה מדינות במרכז היבשת שאליהן נודד בשנים האחרונות חלק מייצור הרכב.
כוחה של תעשיית הרכב ניכר, למשל, בהטבות שניתנות כיום לדיזל באירופה – גם על הסולר וגם במיסוי על הרכב, שלוקח בחשבון רק את המזהם שבו הדיזל מצטיין (דו-תחמוצת הפחמן). הטבות אלה מקנות לתעשייה המקומית יתרון תחרותי על פני יצרניות אמריקניות ויפניות.
עם זאת, כל יצרניות הרכב הגרמניות העצמאיות האיצו מאד בשנים האחרונות את תוכניות הפיתוח של מכוניות חשמליות, לכן ייתכן שגם להן יהיה אינטרס להיטיב כלכלית עם טכנולוגיה לא מזהמת.
בחודשים האחרונים, ללא כל קשר להחלטה הגרמנית, ניכרת ירידה בנתח השוק של מכוניות מונעות בדיזל באירופה, בסדרי גודל של בין 5 ל-13 אחוזים במדינות השונות.
ייתכן שמדובר בהשפעה מאוחרת במלאת שנה להתפוצצות פרשת 'דיזלגייט', ואולי זאת תופעה קצרת מועד, אבל הרושם הכללי הוא שלא כדאי להשקיע במניות של טכנולוגיית דיזל בימים אלה.
מנוע הבעירה הפנימית נולד בשלהי המהפיכה התעשייתית והחליף את מנועי הבעירה החיצונית, וזהו הכח שהניע, תרתי משמע, את מהפיכת המינוע אשר שינתה את ההיסטוריה האנושית.
השמועות על מותו של מנוע הבעירה הפנימית החלו כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר במקביל לחנק של מספר ערים בעולם כתוצאה מערפיח (Smog) כבד נוצרו תיאוריות אודות "סוף עידן הנפט", אולם הן התבררו כמוקדמות מידי.
ככל שעלתה תצרוכת הנפט העולמית כך גם התגלו ונוצלו מרבצים חדשים של "הזהב השחור", מנועי הבנזין והדיזל שופרו במידה רבה והם הרבה יותר חסכוניים ונקיים מבעבר, והמוטיבציה לפיתוח הנעה אלטרנטיבית לא הייתה אחידה לאורך השנים.
עם זאת, בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בתכולת האנרגיה שניתן לאחסן בסוללות במקביל לירידה משמעותית לא פחות במחיר שלהן, ויצרניות הרכב – מרנו ועד מרצדס, מב.מ.וו. ועד אחרונת היצרניות הסיניות, משקיעות הרבה משאבים בפיתוח של כלי רכב חשמליים.
גם אם החלטת הבונדסראט הגרמני לא תשפיע באופן ברור ומיידי היא בהחלט מעידה על מגמה מתעצמת בעולם, ועל סנטימנט שלילי כלפי הפגיעה האקולוגית העצומה שנגרמת על-ידי הבערת דלקים ממקור אורגני.
