יצרנית הרכב הסינית ג'ילי, אשר מניותיה נסחרות בבורסה של הונג קונג, השקיעה בשבועות האחרונים כ-3 מיליארד דולר ורכשה כ-3% מן המניות של דיימלר בדרכה להגשים את היעד של להיות בעלת המניות הגדולה ביותר בחברת האם של מרצדס.
על פי דיווחים מן השבוע האחרון בכמה מכלי התקשורת החשובים בגרמניה, אשר זכו לתהודה גם בסוכנויות הידיעות וגם בסין, אנשי ג'ילי פשוט מיישמים את ההצעה שזרקו להם אנשי דיימלר בחודש נובמבר האחרון לאחר שאלה דחו את ההצעה הסינית לרכוש מהם 5% מהון המניות בהנפקה מיוחדת ומתחת למחיר השוק. כפי שדיווחנו בשעתו, הגרמנים סרבו להצעה אבל הודיעו, ספק ברצינות ספק ביהירות, שהם "מברכים על כל כוונה של משקיעים לטווח ארוך לרכוש מניות (שלהם) בשוק החופשי". כעת, כך מסתבר, מוכיחים אנשי ג'ילי שהם "שמים את הכסף איפה שהמילים" והמסע שלהם לרכישת נתח בעלות גדול בדיימלר יצא לדרך.
לא מיותר להזכיר שממשלת סין הכריזה לפני כשנה על תוכנית חומש שמקצה מאות מיליארדי דולרים לרכישת טכנולוגיות מערביות כדי לקדם את הכלכלה הסינית, ועל רקע זה נראה שלאנשי ג'ילי לא צפויה בעיה לגייס את הכסף הדרוש – ככל הנראה באמצעות הבורסה אך בגיבוי ממשלתי. למרצדס יש כיום שיתופי פעולה טכנולוגיים גם עם יצרנית הרכב הסינית השנייה בגודלה – BAIC, וגם עם יצרנית הרכב BYD אשר מתמחה בסוללות ובכלי רכב חשמליים, ומנגד גם לג'ילי יש כבר דריסת רגל משמעותית בשוק הרכב החשמלי של סין ובתעשיית הרכב המערבית.
ובכל זאת, בשונה מן השמועות שהופצו בנובמבר, ההערכות המעודכנות מהשבוע הן שג'ילי לא מתכוונת להסתפק בנתח של 3-5% ממניות דיימלר, מה שאמור היה למצב אותה כבעלת המניות השלישית בגודלה בחברה הזאת, אלא לרכוש יותר מאשר 6.8% מן המניות וכך לדלג מעל רשות ההשקעות של כווית, שמחזיקה בנתח כזה, ואת חברת האחזקות BlackRock אשר מחזיקה ב-6% מן הבעלות בדיימלר. בעלת מניות משמעותית אחרת היא רנו-ניסאן-מיצובישי, שמחזיקה ב-3.1%, ובאופן כללי מוחזקים 70.7% מן המניות בידי משקיעים מוסדיים ו-19.4% בידי משקיעים פרטיים – מה שאומר שרכישת גרעין השליטה בחברה אפשרית, וזה רק עניין של זמן וכסף.
עושים שופינג
השקעת 3 מיליארד דולר באיסוף מניות דיימלר היא צעד נוסף, ודאי לא אחרון, במסע רכישות שהחלה ג'ילי לפני כמעט 8 שנים כאשר רכשה את יצרנית המכוניות וולוו מידי פורד.
לפני מעט יותר מחודש סגרה החברה מעגל, מבחינה היסטורית, לאחר שהשקיעה 3.9 מיליארד דולר כדי להפוך לבעלת המניות הגדולה ביותר של וולוו משאיות, שהיא יצרנית המשאיות השנייה בגודלה בעולם. וולוו משאיות היא חברה עצמאית אשר שייכת לחברת האחזקות וולוו, והיא פוצלה בשנת 1999 מחטיבת המכוניות בעת שזאת נמכרה לפורד. אם ג'ילי תשתלט עליה באופן מוחלט היא תאחד אותה מחדש, לפחות מבחינת בעלות.
עם זאת, לג'ילי תהיה בעיה רגולטורית משמעותית אם היא "תגזים" בהשתלטות במקביל על וולוו ועל מרצדס היות שחטיבת המשאיות של דיימלר היא הגדולה ביותר בעולם. וולוו משאיות היא בעלת השליטה בחברת רנו משאיות ובחברת המשאיות האמריקנית 'מאק', והיא מחזיקה גם כמחצית מן הבעלות ביצרנית המשאיות הסינית 'דונגפנג' (וגם בוולוו אוטובוסים ובוולוו צמ"ה ועוד), ואילו מרצדס משאיות היא בעלת הבית של 'פרייטליינר' האמריקנית, חטיבת המשאיות של מיצובישי, יצרנית מנועי המשאיות 'דטרוייט דיזל' ועוד.
לאחר רכישת וולוו מכוניות רכשה ג'ילי כמה וכמה חברות ועסקים אחרים בתעשיית הרכב, בהם את היצרנית של "המונית הלונדונית" המפורסמת בשנת 2013, ו-49.9% מן הבעלות בפרוטון המאלזית בשנה שעברה, יחד עם 51% ביצרנית מכוניות הספורט הבריטית לוטוס.
בשנה שעברה השיקה ג'ילי בסין מותג רכב חדש בשם 'לינק ושות' (Lynk & Co) אשר מתבסס על הפלטפורמות ועל הטכנולוגיה של וולוו, וזאת במטרה למצב מותג ומוצרים אשר יגשרו על הפער בין מכוניות ג'ילי העממיות לבין מכוניות וולוו שאותן לוקחים הסינים כלפי מעלה במטרה להתמודד על שוק היוקרה.
Lynk & Co יושק גם באירופה בחודשים הקרובים, ואשני ג'ילי מתכננים למכור באמצעותו כחצי מיליון מכוניות בשנה ולהתמודד איתו מול לקסוס, אינפיניטי ו'אקורה' של הונדה.
על אף שבשונה מיצרניות הרכב הגדולות של סין – בעיקר Saic ו-Baic אשר נשלטות על-ידי ממשלות מקומיות – ג'ילי היא חברה פרטית שחלק ממניותיה הונפק לציבור – שום דבר לא באמת קורה בסין בלי ידיעה ותמיכה של הממשלה הלאומית.
לי שופו (Li Shufu), אחד מעשירי העולם, החל את דרכו עם ג'ילי כיצרן של חלקי מקררים ולאחר הקמת חטיבת הרכב של החברה הוא הפך אותה לאחת מיצרניות הרכב הגדולות במדינה. כאמור, כבר כיום יש לג'ילי נתח משמעותי משוק הרכב החשמלי בסין, אבל לדעת אנליסטים של התעשייה מה שאנשיה מחפשים במרצדס הוא בראש ובראשונה גישה אל פסגת הטכנולוגיה בתחומי ההנעה האלטרנטיבית והרכב האוטונומי.
