פיאט החלה למכור באירופה גרסת "רון ארד" ל-500 הקטנה שלה. קווי המתאר של המכונית המקורית, משנת 1957, מצוירים משני צדדי המכונית החדשה, על רקע שחור מטאלי. וגם: מה קשור מוזיאון העיצוב בחולון לגרסה מוגבלת של פיאט 500
בשבוע האופנה של פריז, שנערך באוקטובר שעבר, חשפה פיאט את גרסת "רון ארד" של ה-500 שלה, וכעת מתחילה מכירתה בשווקים נבחרים באירופה.
רון ארד, ישראלי לשעבר, הוא אחד האמנים המצליחים ביותר בעולם כיום, והסטודיו שלו עוסק בין השאר באדריכלות, פיסול, ציור, ועיצוב של מוצרי צריכה שונים.
הקשר בין ארד לבין חברת פיאט נוצר לפחות ברמה אחת שלו בזכות ישראל, וליתר דיוק בעקבות תערוכה מסוימת אחת שנערכה לפני כשנה וחצי במוזיאון העיצוב בחולון (מוזיאון שהוא עצמו עיצב, אגב).
באותה תערוכה, שנקראת "ברוורס" (In Reverse), הציג ארד שש מכוניות מדגם פיאט 500 המקורי לאחר שנמעכו עד דק כדי להגשים רעיון אמנותי של למעוך "מוצר תלת ממדי", ולהפוך אותו ל"ציור דו-ממדי".
רעיון נוסף, או נגזר, של אותו אקט אומנותי אלים היה לתאר את המכוניות הללו כמי ששומרו לעד בסגנון דומה ל"ייבוש פרחים". באופן דומה, גם רוחן של הפיאט 500 המסכנות הוצאה מהן במעיכה (אם כי ללא "ייבוש"): הן נשלחו אל מכבש במספנה הולנדית ונמחצו תחת משקל של 500 טונות פלדה.
לאחר המעיכה עברו שרידי המכוניות תהליך שימור שכלל (לפחות אצל אחת מהן) התזת חול וצביעה מחדש, ובכל מקרה הן זכו לחיי נצח במצבן החדש, והגרוטסקי, כ"מכוניות מיובשות" שנועדו לתלייה על קירות.
ג'ון אלקן, נכדו של אחד ממייסדי פיאט ומבעלי השליטה בחברה כיום (אלקן אף ניהל את פיאט למשך מספר שנים בעבר), פגש את ארד בלונדון ושמע ממנו על פרויקט "ברוורס" (שנוצר במקור עבור המוזיאון בחולון), וכך, לטענת פיאט, נולד רעיון להציג את התערוכה במוזיאון פינקוטקה אניילי (Pinacoteca Agnnelli) בטורינו.
מוזיאון זה, אשר נתמך על-ידי פיאט ומשפחת אניילי (מבעלי השליטה בחברה) נמצא במפעל היסטורי של פיאט בטורינו, והתערוכה הוצגה שם מדצמבר 2013 ועד לסוף מרץ 2014. בימים אלה, אגב, מוצגת תערוכת הפיאטים המחוצות בגלריה מאד נחשבת בניו-יורק.
מייבוש מכוניות לצילום רנטגן
בהמשך לתערוכה בטורינו התקדמו היחסים בין ארד לפיאט אל פרויקטים נוספים. במהלך השקתו של 500X, הג'יפון החדש של פיאט, למשל, הוא הוצג בתצוגה אשר עוצבה במיוחד עד ידי ארד, וההמשך הטבעי הוא מהדורת "רון ארד" לפיאט 500.
גרסת "רון ארד" מונעת באמצעות מנוע ה-1.2 ליטר שמספק 69 כ"ס וצבועה בצבע שחור מטאלי עמוק. על שני צדדי המכונית שרטט ארד את קווי המתאר של פיאט 500 המקורית משנת 1957, באופן שאלה נראים כמו קווי השלד או צילום רנטגן של המכונית המקורית בתוך המכונית החדשה. בנוסף, הכיסויים החיצוניים של מראות הצד צבועים בלבן, ובכך למעשה מסתכם ההבדל החיצוני בין גרסה זו לגרסאות צביעה אחרות.
התוצאה אולי נראית מעט גימיקית במבט ראשון, אבל היא מעצימה, מכבדת ומפארת את פיאט 500 המקורית, ומדגישה עד כמה התנפחו ממדי המכוניות המודרניות ביחס למכוניות של שנות החמישים והשישים.
המכונית עצמה אמנם מוצעת עם מנוע בסיסי מאד, אבל ברמת אבזור מאד גבוהה שכוללת מושבים מרופדי עור, גג שמש, מערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל 7 אינטש, חישוקי 16 אינטש, בקרת אקלים ועוד.
אנשי פיאט מדגישים שמדובר בגרסה "מוגבלת" מבחינת היקף הייצור שלה אך לא נוקבים במספר העותקים הסופי (בבריטניה, למשל, יימכרו רק 200 מכוניות). לקוחות שירכשו את 500 "רון ארד" יקבלו את המכונית במסירה מיוחדת לביתם, ובנוסף יקבלו גם דגם בקנה מידה של 1:18 של המכונית.
מחברת סמל"ת, יבואני פיאט לישראל, נמסר שלישראל צפויות להגיע בתוך כשלושה חודשים 5 מכוניות ברמת גימור "רון ארד", מחירן בארץ טרם פורסם.
