מיני קרוסאוברים, כלי רכב אופנתיים ומוגבהים שמבוססים על פלטפורמת סופר-מיני, הם כיום הקטגוריה שצומחת במהירות הגדולה ביותר בישראל. "אבי הקטגוריה" הזאת – ניסאן ג'וק, חגג לאחרונה עשור, ובספטמבר שעבר הושק דור שני שלו, הפעם על בסיס פלטפורמה מודרנית.
טווח המחירים בקטגוריה עמוסת הדגמים הזאת רחב מאד ומתחיל באזור ה-110 אלף ש"ח, בדומה למחירן של מכוניות סופר מיני מאובזרות. משם הוא מטפס עד לאזור ה-140 אלף ש"ח או אף יותר – כמחירן של משפחתיות קומפקטיות מאובזרות, או בדומה לרף המחיר התחתון שבו נמכרו לא לפני זמן רב דגמי הבסיס של קרוסאוברים משפחתיים כמו קיה ספורטאז'. דגמי מיני קרוסאובר שמתמודדים בטווח המחיר העליון של הקטגוריה הזאת מנסים להצדיק את מחירם באמצעות הדגשת העיצוב המוחצן בשילוב רמת אבזור גבוה יחסית.
הפגשנו למבחן השוואתי את ניסאן ג'וק מול פיג'ו 2008, שהם שני המיני קרוסאוברים הוותיקים ביותר בקטגוריה הזאת, והם מתייצבים כאן במהדורות הדור השני שלהן אשר נחתו בחודשים האחרונים בישראל.
עוד מיני קרוסאוברים ב-TheCar:
סקודה קאמיק במבחן דרכים
יונדאי וניו במבחן דרכים
מבחן השוואתי: סיטרואן C3 איירקרוס מול סיאט ארונה, אופל קרוסלנד ורנו קאפצ'ר
עיצוב, מיצוב
ניסאן ג'וק נחשב כאמור למייסד הקטגוריה, אבל על אף 10 שנות היכרות וקהל מעריצים לא מבוטל עליו להתמודד מעתה בשוק גדוש מתחרים. מעצבי ניסאן השכילו לשמור על קווי העיצוב של ג'וק המקורי אבל עם פרשנות מודרנית ובוגרת יותר. אותם קווים יוצאי דופן של ג'וק המקורי, והנועז לשעתו, נחשבים כעת די שגרתיים ומקובלים. הצללית של ג'וק שורטטה לפי קונספט ה"כאילו קופה" שמאפיין לא מעט קרוסאוברים קטנים. קו הגג נמוך ומשתפל לאחור כשהוא מחובר לקורה האחורית עם קו חלונות צד גבוה. ידיות פתיחה נסתרות לדלתות האחוריות מוחבאות בצמוד לחלונות, ממש כמו בדור הראשון, ואיתן נשמרו גם אלמנטים עיצובים נוספים כמו חלוקה מפלסית של הפנסים הקדמיים, עם יחידות תאורה ראשיות עגולות. נשמרו גם כנפיים תפוחות וקשתות גלגלים מעוגלות שמעוטרות בחצאיות פלסטיק שחור (בכל זאת זה קרוסאובר).
העיצוב כעת יותר נעים לעין מאשר זה של ג'וק המקורי, גם אם הוא לא יכול להמם בימינו את המתבונן בו. הוא נראה מנופח מצד אחד, למרות שארך ב-5 ס"מ בלבד ביחס לדור הקודם (אל 421 ס"מ ממוצעים לקטגוריה). בסיס הגלגלים שלו הוארך ב-10 ס"מ (263 ס"מ), בזכות פלטפורמת CMF-B המודולרית שעליה הוא מבוסס, והיא משותפת עם רנו קליאו וקאפצ'ר החדשים. אורך בסיס הגלגלים הוא בין הנדיבים בקבוצת המיני קרוסאוברים ואף קרוב לזה של קשקאי הגדול יותר.
פיג'ו 2008, שגם הוא בנוי כעת על פלטפורמה מודולרית מודרנית, לא נוהה אחר אופנת ה"כאילו קופה", והצללית שלו רבועה יותר. בשונה מג'וק הוא מעוצב עם קווים זוויתיים עם חיתוכים חדים, כפי שניכר בעיקר בדפנות הדלתות ובחיבור בין חלונות הצד האחוריים לקורה האחורית. למעט הסמל שמוצמד לאחוריו אין ל-2008 אף קשר עם הדור הקודם. למרבה המזל והיופי, רבים מן האלמנטים העיצוביים שמאפיינים אותו מוכרים לנו מאחיו הגדול, 3008, שנחשב בעינינו לקרוסאובר הקומפקטי הנאה ביותר כיום. בעיקר אמורים הדברים לגבי החזית האגרסיבית והתפוחה ובפנסים האחוריים עם שלושה פסי LED אנכיים בכל צד, אשר מדמים טפרי אריה.
2008 נראה כמו גרסה דחוסה ואתלטית של אחיו הגדול והוא מסווה את העובדה שמדובר באחד המיני קרוסאוברים היותר גדולים בקבוצה: עם אורך כולל של 430 ס"מ הוא ארוך ב-9 ס"מ מג'וק וקצר רק ב-7 ס"מ מקשקאי. מצד שני, בנתון החשוב יותר עבור אורחיו הוא פחות מבריק מג'וק: אורך בסיס הגלגלים שלו הוא רק 260.5 ס"מ, כלומר 2.5 ס"מ פחות מג'וק, וזה גם מכתיב שסרחי העודף שלו – לפני הגלגלים הקדמיים ואחרי האחוריים – גדולים יחסית.
שני המתמודדים כאן הם בין היותר מושקעים בקבוצה מבחינת העיצוב, ועיצוב הוא אחת התכונות הנחשקות ביותר מבחינת הלקוחות הפוטנציאליים בקטגוריה הזאת. לשניהם יציבה גבוהה שיוצרת תחושת "רכב פנאי" שנבדל ממכוניות הסופרמיני. מי מהם מוצלח יותר עיצובית? לטעמנו זה ה-2008 אבל על טעם ועל ריח אין ויכוח וכל אחד ישפוט לפי ראות עיניו, תרתי משמע.
תא נוסעים, שימושיות
המקוריות העיצובית של שני הדגמים ניכרת גם בתוך תא הנוסעים, אם כי כאן מתהפכות היוצרות. מעצבי הפנים של פיג'ו הלכו צעד אחד קדימה, אולי צעד גדול מידי. אין עוררין על כך שהתחושה בתוך 2008 עשירה, עם לוח מחוונים דיגיטלי עם תצוגות מתחלפות והקרנת נתונים תלת מימדית (מיותרת ומבלבלת בעיקר בלילה) ומסך מולטימדיה מרכזי מרשים. איכות החומרים טובה למדי, המושנים נראים מצויין ונוחים מאד, ויש שפע של גימיקים כמו משטח טעינה נסתר לטלפונים בתא האכסון ותאורת פנים מופעלת במגע.
אלא שהנדסת האנוש, שנגזרת מפילוסופיות i Cocpit של פיג'ו, גובה מחיר מן השימושיות ואיכות החיים, וזה מתבטא בתפעול מסורבל של חלק מן הפונקציות השכיחות ובראשן בקרת האקלים. ההפעלה, דרך מסך המגע, מעצבנת ופוגמת בבטיחות התפעול של הרכב, ואילו תנוחת הנהיגה מוזרה ולא מתאימה לכל אחד – והכל בגלל ההתעקשות המטופשת על גלגל הגה קטן ונמוך (אשר בנוסף לכל גם מסתיר את לוח המחוונים).
העבודה של מעצבי ניסאן קונבנציונלית יותר ועם זאת מושקעת ונאה. סביב פתחי המיזוג העגולים יש טבעות כסופות, הגימור של לוח המכשירים דמוי עור והקונסולה בין המושבים נאה, כמו גם המושבים עצמם שזכו לעיצוב ספורטיבי. חבל רק שהמושבים פחות נוחים ותומכים מכפי שהם נראים, ופחות מוצלחים ממושביו של 2008. בחירת הצבעים עם ריפודים ודיפונים לבנים יוצרת קונטרסט יוקרתי מזה של 2008 והוא מטשטש את העובדה שהיפנים משתמשים בחלקי פלסטיק לא מספיק איכותיים, למשל בדיפוני הדלתות, במתגים שמימין להגה ובמתגי פתיחת החלונות. מערכת המולטימדיה ממוקמת היטב אך לא מצטיינת מבחינתה גרפיקה והתפעול. לעומת זאת, בקרת האקלים מתופעלת בקלות ובאופן מידי באמצעות חוגות. ביום המבחן השרבי זה היה בגדר "דיל ברייקר" בהשוואה לפיג'ו בכל כניסה למכונית.
מרחב הפנים ליושבים מלפנים טוב בשתי המכוניות, עם יתרון קל לפיג'ו בתחושת המרווח. זה לא מובן מאליו בהתחשב בכך שהצרפתיה צרה ב-3 ס"מ מן הניסאן. המושב האחורי של שני המתמודדים לא מבריק. הג'וק אמנם מרווח באופן משמעותי ביחס לדור הקודם שלו, אבל על אף בסיס הגלגלים הנדיב מרחב הרגליים שבו ממוצע למדי ואף פחות טוב במעט מזה של 2008. לפיג'ו, בזכות גג גבוה יותר, יש יתרון קל גם במרחב הראש, וזאת למרות שהמושב עצמו גבוה יותר – מה שמשפר מאד את נוחות הישיבה בזכות פחות כיפוף ברכיים.
בשני הדגמים ימצאו שני מבוגרים מרחב מספק פחות או יותר, אבל כנוסע שלישי עדיף שלא לבחור באדם בגיל גדול יותר מ-6. בניסאן מתקבלת מאחור תחושה מעט קלסטרופובית בגלל קו חלונות צד גבוה, אם כי זאת לא תחושת צינוק כמו בטויוטה C-HR. לשני הדגמים אין פיתחי מיזוג ליושבי המושב האחורי, וישנם שקעי USB (אחד רגיל בניסאן ושני USB C בפיג'ו). נפח תא המטען של ג'וק מעט יותר גדול מזה של 2008 (422 ליטר לעומת 405 ליטר), אבל שפת ההטענה של פיג'ו נמוכה יותר והמפתח שלו רחב ונוח יותר.
מנוע וביצועים
שתי המכוניות מונעות באמצעות מנוע טורבו בנזין תלת צילינדרי. המנוע של ניסאן, בנפח 1.0 ליטר, מספק 117 כוחות סוס ו-18.4 קג"מ של מומנט, והוא מחובר לתיבת הילוכים כפולת מצמדים עם שבעה יחסי העברה. ל-2008 יש מנוע בנפח 1.2 ליטר שמספק ביצועים עדיפים משמעותית: 130 כוחות סוס, וחשוב יותר: הרבה יותר מומנט עם 23.4 קג"מ. תיבת ההילוכים של פיג'ו היא אוטומטית קונבנציונלית עם שמונה יחסי העברה.
בהתאם לנתונים התיאורטיים המציאות על הכביש מגלה יתרון משמעותי לפיג'ו בכל תנאי הדרך. לשני המנועים יש אופי עולץ והם שמחים לספק את מלוא מרכולתם כשהם נדרשים לכך, אבל הביצועים של ג'וק יספקו את הלקוח הממוצע בעוד ש- 2008 מעניק גם "אקסטרה", עם תחושה שתמיד תעמוד לרשותך רזרבת כוח מספקת לעקיפה מזדמנת.
מצד שני, תיבת ההילוכים של ניסאן זריזה יותר, בעיקר בזינוק מעמידה. זה מסייע לגו'ק לצמצם את הפער לפחות במטרים הראשונים של כל יציאה לדרך. תיבת ההילוכים של 2008 מעדיפה העברות הילוכים חלקות על פני זריזות תגובה, וגם במצב ידני היא פחות משתפת פעולה בהשוואה לתיבת ההילוכים של ג'וק. במילים אחרות, 2008 מאיץ מהר ובנינוחות ואילו תחושת התאוצה של ג'וק יותר מידיית ותזזיתית, ובעיקר יותר מתאמצת. לכך מלוווה גם המולה ווקאלית: בידוד הרעשים של פיג'ו עדיף. מצד שני, בסל"ד סרק מייצר המנוע של ניסאן פחות רעידות.
ל-2008 יש יתרון קל בצריכת הדלק: 12.5 ק"מ לליטר לעומת 12 ק"מ בניסאן, וזה פועל יוצא של העובדה שנהג הג'וק נדרש ללחוץ על דוושת התאוצה עד הסוף כדי להדביק את 2008. בשתי המכוניות לא תהיה בעיה לחלץ צריכה של כ-15-16 ק"מ בנהיגה מתונה, אך נראה שתצרוכת הדלק של 2008 תהיה עדיפה גם במצב כזה.
נוחות והתנהגות
קהל היעד של רוכשי מיני קרוסאוברים הם אנשים צעירים, ולכן ניסן מעצבי שתי החברות לשוות לשיכוך ולניהוג של שני הכלים אופי ספורטיבי. בשני המקרים מתבטא הפתרון שלהם בכיול מתלים קשיח והיגוי שמשתדר תזזיתיות, אבל זה של פיג'ו חד ומהיר יותר והתחושה היא שהמכונית יותר משתפת פעולה עם הנהג ורמת האחיזה שלה גבוהה יותר. לפעמים נדמה ש-2008 תזזיתי יתר על המידה, וזה גורה גם בגלל גלגל הגה קטן קוטר וגם בגלל כיול המתלים, כאמור. ג'וק מנסה ליצור את החוויה הספורטיבית באמצעות היגוי כבד, אלא שהוא פחות חד ופחות מדויק ביחס ל-2008. זוויות הגלגול מוחשיות יותר והתחושה הכללית זורמת עם פחות דרמה מאשר בפיג'ו.
קשיחות המתלים פוגמת בנוחות הנסיעה של שתי המכוניות, ושתיהן לא נמנות על "הזן המגהץ". עיקר התלונות הן כלפי נסיעה על מפגעי כביש עירוניים, וזה מצער מפני שזאת סביבת המחיה הטבעית ביותר של גלים אלה, ומבין השניים ג'וק הוא הקופצני יותר. עיקר הבעיה של ג'וק היא בשיכוך החזרה פחות טוב, ושיכוך רעשי מתלים לא מבריק. יכולת הספיגה משתפרת משמעותית במהירויות גבוהות וריסון המתלים על כבישים גליים טובה גם היא. בסך הכל 2008 יוצר תחושה נוחה ונינוחה יותר בשיוט, לא מעט בזכות בידוד רעשי דרך עדיף.
בטיחות
שתי המכוניות מוצעות אצלנו עם רמת אבזור בטיחות גבוהה ומשכנעת, עם מערכת בלימת חירום אוטונומית, מערכת אקטיבית למניעת סטיה מנתיב נסיעה וזיהוי תמרורים. לפיג'ו יש גם התרעה על עירנות הנהג ו-8 כריות אוויר (שתי כריות נוספות ליושבים מאחור) לעומת 6 כריות בניסאן. לג'וק, מאידך, יש תאורת אור גבוה אדפטיבית. לפיג'ו יש גם מערכת בקרת שיוט אדפטיבית – אבל רק ברמת אבזור "פרימום" (כפי שהיה רכב המבחן). התפקוד של ההיגוי האקטיבי בניסאן לא טוב, מכיוון שבעת ההתרעה מנותק כוח המנוע והמכונית מאיטה. זה יוצר תחושת בלבול לא רצויה.
במבחני הריסוק של EuroNCAP קיבלו שתי המכוניות דירוג של חמישה כוכבים, אבל אלה של פיג'ו תקפים רק לרמת האבזור הגבוהה שנבחנת כאן, ולא לרמה הבסיסית שהבלימה האוטונומית שלה מוגבלת למהירות של עד 85 קמ"ש בלבד. הציונים בפרמטרים השונים במבחני הריסוק דומים מאד, עם יתרון זניח לניסאן בהגנה על מבוגרים (94% לעומת 93% בפיג'ו) ובהגנה על ילדים (85% לעומת 84% בפיג'ו), ומעט משמעותי יותר בהגנה על הולכי רגל (81% לעומת 73% בפיג'ו).
אבזור ותמחור
שתי המכוניות התייצבו למבחן ברמות האבזור הגבוהות ביותר שמוצעות בישראל: "פרימיום" בפיג'ו ו-"N Dsign" בניסאן. לשתיהן רשימת אבזור נדיבה ביחס לקטגוריה, עם מערכת מולטימדיה מקורית ומסך מגע משולב בדיבורית BT ובמצלמת חניה, בקרת אקלים, בלם יד חשמלי, חיישן גשם וחיישני חניה מאחור, מושבים משולבים בריפוד דמוי עור, תאורת אווירה, צבע מרכב דו-גווני ותאורת LED מלאה מלפנים.
לשתי המכוניות יש חישוקים קלים אבל בפיג'ו הם בקוטר סטנדרטי למדי של 17 אינטש ובניסאן אלה חישוקי 19 אינטש מעט מוגזמים.
ג'וק מצויד בהתנעה ללא מפתח (בפיג'ו רק בהנעה באמצעות כפתור) ובחימום למושבים הקדמיים. 2008 מאזן מעט את התמונה עם משטח טעינה אלחוטי לטלפון הסלולרי, חיישני חניה קדמיים, ולוח מחוונים דיגיטלי עם תצוגה משתנה בתלת מימד.
שתי המכוניות המאובזרות מתמקמות בפלח העליון והיקר של דגמי המיני קרוסאובר. פיג'ו 2008 עולה 135 אלף ש"ח וניסאן ג'וק עולה 140 אלף ש"ח. אלה מחירים של מכוניות משפחתיות קומפקטיות גדולות ומרווחות יותר, אשר חסרות הסקס אפיל האופנתי של קרוסאוברים. יאמר לזכותם של ג'וק ו-2008 שהן לא לבד. גם הגרסאות המאובזרות של פולקסווגן טי קרוס, סקודה קאמיק 1.5, יונדאי קונה, מאזדה CX3 והונדה HR-V אינן זולות.
שורה תחתונה
פיג'ו 2008 וניסאן ג'וק מכוונים אל לקוחות שמחפשים את ההצהרה האופנתית ולכן הם מספקים יותר עיצוב ופוזה מאשר שימושיות, ותג המחיר שלהם גבוה ביחס לגודל הפיזי. לקוח טיפוסי של כלים בקטגוריה הזאת לא מחפש "דיל" רק כדי להיראות בקרוסאובר, כפי שמחפשים מי שרוכשים את הדגמים הזולים יותר בקבוצה, אלא מוכן לשלם כמעט כל מחיר. שני הדגמים עונים על דרישות קהל היעד הזה. כל אחד, בדרכו, מעוצב בעיצוב מוחצן ומושקע, שניהם מאובזרים היטב ורמת ההגשה שלהם לא יוצרת תחושה כאילו מדובר ב"רכב תקציב". בנוסף, כל אחד מהם מציע ביצועים ראויים ויכולת דינמית גבוהה מכפי שלקוחות טיפוסיים שלהם – מי שצפויים לבלות איתם בעיקר בעיר, זקוקים להם. עבור מי שחשב לרכוש 2008 או ג'וק כתחליף לרכב משפחתי אנחנו ממליצים על חשיבה נוספת ובחירה אחרת.
בחירה בין 2008 לג'וק צריכה להיעשות (וכניראה גם תעשה) על ידי ההעדפה האישית והחיבור לעיצוב. התרומה שלנו היא להצביע על ההבדלים בין השניים. לג'וק יש מוניטין מוכח וקהל מעריצים, ובדור החדש שלו הוא טוב יותר בכל פרמטר מהדור הקודם. ביחס לפיג'ו הוא מציע הנדסת אנוש עדיפה ויתרון קל בתחום הבטיחות. 2008 – מאידך – הוא כלי טוב בכל פרמטר חוץ, אולי, מאשר בתחום האמינות והסחירות. ל-2008 יש יתרון מוחשי בביצועים, הוא מעט מרווח יותר ומהנה יותר לנהיגה למרות ממשק משתמש מעצבן. 2008, בגרסתו הנבחנת כאן, מעט יותר זול מג'וק, ואין ספק שהוא המנצח במבחן זה.
בחנו: גיל מלמד ואופיר דואק
