עם הקמת מדינת ישראל, בשנת 1948, קיבל חיים וייצמן, הנשיא הראשון, מתנה מרשימה ומפוארת מנשיא ארה"ב הארי טרומן: מכונית שרד מדגם לינקולן קוסמופוליטן. וייצמן, שהיה איש עשיר מאד בזכות המצאותיו ולא נזקק לתרומות מאיש, כתב על המתנה הזאת בספר זיכרונותיו ואמר שהוא "שונא מתנות שאוכלות".
בסיפור של ה'קוסמופוליטן' הזאת יש הרבה מאד זוויות מעניינות, שחלקן רלבנטיות מאד לעידן הנוכחי במדינת ישראל, ואחת מהן היא ה"מתנה" שהעניק משרד התחבורה בימים אלה לאלפי מורי הנהיגה בישראל: "מתנה שאוכלת".
כדי להוציא לדרך את מהלך ההפרטה של מבחני הנהיגה, אשר מבוצע על-ידי אנשי משרד התחבורה מבלי כל תיעוד, ודאי לא פומבי, של תוכנית פעולה סדורה או פרוטוקולים של החלטות וישיבות, נדרשת "מערכת טכנולוגית" לצורך קביעת מסלול המבחן המעשי ותיעוד שלו. מערכת זאת מבוססת על שילוב בין שתי מצלמות, שאחת מותקנת בקדמת מכונית לימוד הנהיגה ואחת בחלקה האחורי, מכשיר איכון לווייני (GPS) וכן ממשק אל התוכנה של בוחני הנהיגה, אשר מותקנת על מכשיר 'טאבלט' שנישא על-ידי הבוחן.
כפי שפרסמנו, משרד התחבורה התחייב לשלם יותר מעשרה מיליוני שקלים לצורך רכישת יותר מ-5,800 מערכות כאלה, כולל תקופת אחריות, וזאת במטרה להתקין אותן על חשבון המדינה במכוניות הפרטיות של מורי הנהיגה, כלומר "לתת אותן במתנה" למורים. אלא שקבוצת מורי נהיגה טוענת כעת שכל מהלך האיפיון של המערכות האלה, בחירת הטכנולוגיה, בחירת הזכיין (חברת מוטורולה) שמספק את המערכות, והאיפיון של שיטת התקנת המערכות במכוניות של מורי הנהיגה – בוצע "בחדרי חדרים" ומבלי לשתף את נציגי מורי הנהיגה בתהליך. אחת התוצאות היא שכעת נכפית על מורי הנהיגה "מתנה שאוכלת".
לדברי מורים אלה, גם אם במהלך תהליך האפיון של המערכת ובחירת הזכיין שותפו מספר מורי נהיגה שטוענים שהם מייצגים את כלל הציבור, הרי שראשית לכל כל הפגישות איתם, אם בכלל התקיימו, לא מתועדות ולא פורסמו ברבים. בנוסף, מחובתם של אנשי אגף הרישוי במשרד התחבורה לדעת שקומץ המורים הזה לא מייצג אותם, כך לטענתם.
בשבוע שעבר הופץ בקרב מורי הנהיגה מחירון שעליו חתומים יחד משרד התחבורה והבטיחות בדרכים וחברת 'מוטורולה סולושנס', וכותרתו: "מחירון וזמני עבודה פרויקט "ברוש" משרד התחבורה". מן המסמך הזה עולה בברור שמורי הנהיגה יידרשו, בחודשים ובשנים הבאות, לשלם מכיסם – או "להפיל" על תלמידיהם, הרבה מאד כסף לצורך טיפול ותיקון של המערכות שאותן הם כביכול מקבלים במתנה. כך, למשל, עלות המערכת עצמה, שכוללת את רכיבי המערכת, אחריות לשנה, והתקנה במכונית ללימוד נהיגה, היא 1,872 ש"ח כולל מע"מ. היות שאת המערכות הנוכחיות רוכשת המדינה, בכוונה להתקין אותן בתוך הרכוש הפרטי של מורי הנהיגה (המכניות שלהם), הרי שלכאורה מדובר בציוד ששייך לכלל אזרחי ישראל ולא למורים. סוגיה זאת, כפי שיובהר בהמשך, לא ברורה מאליה.
כך או אחרת, מה קורה כאשר מורה מחליף את מכוניתו, או אם חו"ח המכונית מעורבת בתאונה והוא נדרש להחליף אותה? מה קורה אם המכונית נגנבת?
לפי המחירון שקיבלו המורים, "עלות פירוק מערכת לפני הרכבתה ברכב אחר" – כלומר פירוק בלבד – עומדת על 280.80 ש"ח כולל מע"מ, והעלות של הרכבת אותה מערכת מפורקת ברכב אחר היא 421.20 ש"ח. לא לגמרי ברור מדוע "פירוק והרכבה" מחולקים כאן לשני סעיפים אבל התוצאה היא שכאשר מורה נהיגה מבקש להעביר מערכת ממכונית למכונית הוא יידרש לשלם 702 ש"ח כולל מע"מ, כלומר 37.5% ממחירה של מערכת חדשה קומפלט, כולל הרכבה.
סעיף אחר באותו מחירון מגדיר "עלות פירוק והרכבה עבור העברה לרכב אחר" (ונזכיר שעל הנוסח המבלבל של המחירון חתום משרד התחבורה הישראלי), ושם כתוב שפעולה כזאת עולה 561.60 ש"ח כולל מע"מ.
כמובן שישנם מצבים שבהם ציוד נפגם, מתבלה או סתם מתקלקל, ואם, למשל, מתקלקל רכיב שמחירו – במקרה הרע – עשרות בודדות של שקלים, למשל מיקרופון שמע – יידרשו המורים לשלם תמורת החלפתו לא פחות מ-451.62 ש"ח. לא מיותר להזכיר ש-450 ש"ח קונים, בימינו, רדיו-דיסק לא רע בכלל לרכב, כולל התקנה.
מחיר זהה נדרש גם עבור החלפתם של "מצלמה קדמית מחוץ לרכב" (הכוונה למצלמה שמצלמת את המתרחש לפנים), שכמותה אפשר לקנות כיום במחירים נמוכים בהרבה, או של "מצלמה אחורית לצילום פנים הרכב כולל עבודה". הדובדבן שבקצפת הוא שתמורת "החלפת מקלט GPS ברכב כולל עבודה" יידרשו מורי נהיגה לשלם לא פחות מ-1,560.78 ש"ח כולל מע"מ, שזה – כזכור, כמעט כמו מחירה של מערכת חדשה, כולל הרכבה.
כל תיקון של "תקלה אחרת של תשתית, כבילה, אחר לפי סוג הפתרון שיוצע ע"י הזוכה כולל עבודה" יעלה למורה 573.30 ש"ח, וכל שעת עבודה "לתיקון / בדיקה (במידה ולא נמצאה תקלה והמערכת תקינה)" תעלה להם 169.65 ש"ח כולל מע"מ. מיותר לציין שגם בתקופת האחריות לא מכוסים, כמובן, שבר, רטיבות, או "שימוש שאינו תקין".
עוד לפני שמרימים גבה אודות המחירים והמחירון צריך לשים לב שבסיכום בין אנשי משרד התחבורה לבין הזכיין נקבע ששעות הפתיחה של מרכזי השירות לצורך ביצוע תיקונים הן בין 8 בבוקר לחמש וחצי אחה"צ או 1 בצהריים ביום שישי, ושמשך הזמן שנדרש להחלפת ערכה הוא שעתיים (שעה אחת ל"החלפת אביזר בערכה"). מורים שנתקלים בבעיה ערב לפני מבחן מעשי, או בסוף שבוע, ימצאו את עצמם בבעיה, ומיותר לומר גם שאף אחד לא מבטיח לפצות את מורי הנהיגה על אובדן זמן עבודה שלהם בעת טיפול בתקלות אפשריות או בתחזוקת מערכת שלא הם יזמו, אפיינו או בחרו לרכוש.
מתארגנים לתביעה
במכתב תשובה שכתבה לפני כשבוע חוה ראובני, סגנית בכירה ליועצת משפטית של משרד התחבורה לעורכי הדין ד"ר רענן הר זהב ויונתן ברמן בנושא "התקנת ציוד צילום ברכב הוראת נהיגה" היא מגוללת את הבסיס המשפטי, לתפישתה, אשר מחייב את מורי הנהיגה להתקין במכוניותיהם את הציוד שנרכש על-ידי המדינה: "בבג"ץ סנדלר ואח'", כותבת עו"ד ראובני, "…נאמר בתצהיר התשובה (של משרד התחבורה לבג"צ – ג.מ.) "כך: "השינוי המרכזי במתכונת החדשה יהיה באופן ביצוע הבחינה. כל רכב שמבוצעות בו בחינות מעשיות יצויד במצלמות שיצלמו את מסלול הנסיעה, במצלמות שיצלמו את פנים הרכב… התקנות (שמתוקפן יחוייבו המורים בציוד – ג.מ.) יקבעו כי מהלך המבחן יתועד באמצעות מצלמות שיצלמו את הרכב ואת סביבתו במהלך המבחן, ככל האפשר ללא צילום פָנים. לשם כך יסמיכו התקנות את רשות הרישוי לחייב מורים לנהיגה להתקין ברכבם ציוד לתיעוד מהלך שיעורי הנהיגה והמבחן."
עוד כותבת עו"ד ראובני ש: "נכון להיום, וכל עוד לא הותקנו התקנות, אין חובה על המורים להתקין את המצלמות, וחובה זו תתקיים רק עם כניסתן לתוקף של התקנות. עם זאת, הקדמת ההתקנה תקל על כל הנוגעים בדבר להיות ערוכים במועד, כך שלא תיפגע האפשרות של אף מורה להגיש את תלמידיו למבחן במתכונת החדשה, בהקדם האפשרי. בכל מקרה, הודעה מסודרת מאת רשות הרישוי לעניין ההליך והמועדים לביצוע התקנות כמו גם משמעות אי ההתקנה בטרם ייכנסו התקנות לתוקפן, צפויה להיות מופצת לכלל המורים בימים הקרובים".
אחת ההתייחסויות המעניינות, מבחינה קניינית, של עו"ד ראובני להשקעה של יותר מ-10 מיליון ש"ח מכספי משלם המיסים היא זאת: "המצלמות, מרגע שיותקנו ברכב של המורים לנהיגה, לא יהיו רכושו של משרד התחבורה. למעשה, המדינה תממן את עלות מערך המצלמות הראשון למורים, כולל התקנה, כמעין "הוראת מעבר" ועל-מנת שציבור מורי הנהיגה לא ייפגע מההוראה החדשה. כמקובל לגבי מוצרים אלקטרוניים, יש למוצר אחריות של הספק למשך שנה. כפי שהבהרנו, מורי הנהיגה יוכלו גם לעשות שימוש במצלמות אלה לשימושם הפרטי או העסקי, אך לא יחויבו בכך ובכל מקרה המדינה לא תקבל שום מידע משימוש כזה, אם ייעשה".
במקביל ל"גזר", אותה "מתנה שאוכלת", מחזיקה עו"ד ראובני גם במקל: "מורים לנהיגה כפופים לרגולציה המטילה עליהם חובות ומשימות, הכרוכות בעלויות. עלויות אלה, כמו גם השקעת הזמן הנדרשת לעמידה בהן, הן בגדר התשומות של העיסוק, שאותן ניתן וצריך לתמחר ולגבות מן הלקוחות. גם במצב הקיים המורים נדרשים להתקין ברכב אביזרים ולדאוג לתחזוקתם; להתייצב עם הרכב למבחני נהיגה שלעיתים מתבטלים באופן בלתי צפוי מסיבות שונות; להשתתף בהשתלמויות; לטפל ברישום תלמידיהם למבחנים ועוד, ואין בהתקנת המצלמות ותחזוקתן שום שונות לעניין זה. מורה לנהיגה שיבחר להמתין להתקנת התקנות בטרם יפנה להתקנת המצלמות אכן רשאי לעשות כן, אולם הוא צריך לקחת בחשבון שלא יהיה סיפק בידו להתקינן בטרם ייכנסו התקנות לתוקף ובטרם המועד בו קיומן יהיה תנאי לעריכת מבחן נהיגה".
נכון להיום התארגנו כ-1,000 מורי נהיגה לפעולה משפטית כנגד החובה הצפויה להתקין במכוניותיהם את ציוד התיעוד והמבחן, והם נערכים להגשת עתירה מנהלית מיד לאחר שמשרד התחבורה יפרסם את התקנות שיחייבו אותם לעשות זאת. מבין אלה, כ-600 מורים כבר תרמו כ-500 ש"ח כל אחד לצורך כיסוי העלויות המשפטיות.
במקביל, עם או ללא קשר, פורסמה ביום שישי האחרון עצומה של מורי נהיגה באתר "עצומה", שבה טוענים 304 מורי הנהיגה שחתמו עליה עד הבוקר (א') שאבי גולן ואבי קרמר לא מייצגים אותם. הטענה, אשר אינה חדשה אגב, היא ש'ארגון מורי הנהיגה בישראל', שבראשו עומד אבי גולן מזה שנים רבות, הוא "עמותה רשומה אצל רשם העמותות ולא מעבר לכך", וש"אין לגולן ועמותתו מנדט לדבר בשם כ-4500 מורי נהיגה בישראל". מנסחי העצומה טוענים שגולן וקרמר "מנהלים את 'ארגון מורי הנהיגה' על פי הבנתם ותפיסתם. וזו זכותם… הבעיה מתחילה כשגולן וקרמר יושבים לשיחות עם צמרת משרד התחבורה והללו רואים בהם כמייצגי כלל מורי הנהיגה, דבר שהוא לחלוטין לא נכון ולא אתי", במיוחד כאשר לקשר בינם לבין משרד התחבורה יש, לטענתם, השפעה על עתיד מקצוע הוראת הנהיגה בישראל.
את תגובת 'ארגון מורי הנהיגה' ואת תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותן.
