חברת יגואר לנד-רובר, כיום בבעלות קונצרן טאטא ההודי, הכריזה הלילה (ב') שהיא מפתחת טכנולוגיה לנהיגה אוטונומית לא רק על הכביש אלא בכל תוואי השטח שבהם יכולים כלי הרכב שלה לנוע.
על אף שלפחות לעת עתה מדובר בהכרזה בלבד, ועדיין לא בטכנולוגיה שכבר ניתנת ליישום או מכירה, מאליו ברור שבלנד-רובר, שעיקר התמחותה הוא כלי רכב שלא מגבילים את עצמם לנהיגת כבישים, וגם ביגואר – אשר זה לא מכבר נכנסה לתחום הקרוס-אוברים הבוער – מבקשים למצב תחושת מובילות טכנולוגית לקראת עידן שבו "נהג" הוא רק מי שישגיח על המחשב שלא יעשה שטויות.
תחת הכותרת "פרויקט מחקר הנהיגה האוטונומית בכל תוואי השטח" מנהלת כעת החברה, כך לפי הצהרתה, מהלך שנועד ליצור מציאות שבה מכוניות-ללא-נהג עתידיות יוכלו לנהוג את עצמן גם על שבילים ושטחים שאינם מסומנים ומוגדרים היטב עם נתיבים או רמזים אחרים של ציביליזציית כביש.
חלק מעניין אחר של אותו פרויקט הוא אימוץ אידאל "המכונית המקושרת" גם אל מכוניות שנעות יחד בשטח. בעוד שכיום עוסקות חברות רבות בפיתוח יישומים שונים שמבוססים על מידע שמועבר אוטומטית ובזמן אמת בין כלי רכב רבים ושונים (V2V) – בדרך-כלל לגבי תנאי האספלט, תנאי מזג אוויר, עומסי תנועה או תאונות – במקרה הזה ישמשו כלי רכב שנעים יחד בשטח כ"עיניים ואוזניים" נוספות אשר יעשירו את הפרטים ב"תמונת המציאות" שמייצרים מחשביהן של המכוניות בשיירה אודות מצב השטח.
הקשר בין כלי הרכב, שיעול להתבצע גם "מעבר לאופק" – כלומר ללא קשר עין ביניהם – יתבסס על מערכת תקשורת שמכונה DSRC (תקשורת ייעודית לטווח קצר), שבאמצעותה ישדר הרכב הראשון בשיירה מידע בעל ערך למכוניות האחרות בקבוצה.
אנשי יגואר לנד רובר מסבירים שמידע כזה כולל, בין השאר, את המיקום המדויק של הרכב, רמת האחיזה של המשטח שעליו הוא נוסע, זוויות טיפוס או ירידה, זוויות צד, מהלך הפתיחה של המתלים, וכן פעולות אוטונומיות שמבצעות מערכות שונות ברכב כמו בקרת המתלים האקטיבית.
כך יוכלו כלי רכב בשיירה להתאים את מהירות הנסיעה שלהם לתנאי השטח, להימנע מתאונות ופגיעות, ולהפחית את עומס עבודת הנהיגה מן הנהגים (למגינת ליבם של ג'יפאים מסוקסים שמאמינים בברזל ולא באלקטרוניקה).
מערכות אלקטרוניות שמתאימות את פעולות המתלים ואת תגובת המצערת והמנוע למצב השטח קיימות מזה יותר מעשור, אולם כולן נופלות כיום תחת ההגדרה "מערכות פאסיביות", מפני שעיקר העבודה שלהן (למעט כיול מראש של התגובות לפי מצב הנהיגה שבחר הנהג) היא להגיב על המצבים שאליהם נקלע הרכב רק לאחר שהוא כבר בתוכם.
המערכת האוטונומית שבפיתוח, לעומת זאת, אמורה לחוש את הסביבה באמצעות מגוון רחב של חיישני מצלמה, רדאר, אינפרא אדום, אוטלרא-סוניק ולייזר וכן מצלמות שיסקרו את כל סביבת הרכב ב-360 מעלות ובעיקר את המתרחש בחמשת המטרים שלפני המכונית.
לטענת יגואר לנד-רובר כך תייצר המערכת הממוחשבת "תמונה תלת ממדית של המציאות" שבאמצעותה תוכל להתאים את פעולות הרכב – בין אם את מהירות הנסיעה ובין אם את שיכוך המתלים – למצבים שבהם הוא ייתקל בהמשך הדרך – ובכלל זה תחת גשם ושלג, ועל פני כל סוג של שטח – כולל חול, בוץ, חצץ, עפר או עשב. התמונה שבונה המערכת מנתחת את סוג השטח, מהמורות, תעלות, מכשולים, שלוליות וכל מה שניתן להעלות על הדעת ומנבאת את ההשפעה הפוטנציאלית של כל אלה על נסיעת כלי הרכב.
הטכנולוגיה, שפעילה באופן רציף ולעולם לא אמורה לאבד מערנותה, אמורה לזהות גם מכשולים ספציפיים לפני המכונית אשר כיום עדיין לא זוכים להתייחסות על-ידי המערכות הקיימות – למשל ענפים בשטח או תקרה נמוכה של חניון שאליו מנסים להיכנס, והיא תבלום את המכונית או תשדר לנהג התראה מתאימה גם (למשל) כאשר על גג הרכב מעוגנים חפצים כמו אופניים או ציוד – וזאת כדי למנוע מפגש בינם לבין עצם קשיח.
אנשי יגואר לנד רובר לא מגלים עדיין מתי תוכרז הטכנולוגיה שלהם כישימה ומתי תוצע בייצור סדרתי, אבל אפשר להעריך (או לקוות) שזה יקרה עם הדור הבא של ריינג' רובר.
