Ad

למי קראת שקרן?

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

טענת מרמה של חברת הביטוח כלל נדחתה, והיא נדרשה לשלם את מלוא ערך המכונית שנגנבה. גם דרישת התשלום הגבוהה של המבוטחת נדחתה בחלקה

אחת הדרכים שבהן מנסות חברות ביטוח להתחמק מתשלום פיצוי למבוטחים שלהן היא טענת המרמה: במקרים שונים טוענות החברות שהמבוטחים לא אמרו אמת, או שהן מוצאות סתירות בעדויות שנמסרו להן ולגורמים אחרים, וכך מנסות להתנער מן התביעה כלפיהן.

במקרה שהתגלגל לאחרונה אל אולמה של השופטת אספרנצה אלון מבית משפט השלום בחיפה נדחה נסיון של חברת הביטוח כלל להתחמק מתשלום פיצוי למבוטחת שלה בטענת מירמה. השופטת אלון קבעה שכדי לדחות תביעה בטענה כזאת מוטל נטל ההוכחה על חברת הביטוח, אשר חייבת להוכיח שלושה דברים: שהמבוטח מסר עובדות לא נכונות או כוזבות, שהיה מודע לאי נכונות העובדות שמסר וכן שעשה כך בכוונה להוציא כספים מחברת הביטוח על סמך העובדות הכוזבות.

"במקרה דנן", פסקה השופטת אלון, "חברת הביטוח לא עמדה בנטל להוכיח כי נמסר מידע כוזב", והיא חייבה את כלל לשלם לתובעת את מלוא ערך המכונית בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל.

התביעה הוגשה על-ידי מבוטחת של חברת כלל ביטוח אשר השאירה את מכוניתה בסמוך למוסך באזור התעשייה בעיר נשר, ומשם היא נגנבה.
חברת הביטוח דחתה את הדרישה לפיצוי בטענה לסתירה בין עדות התובעת במשטרה – שם נכתב שהמכונית נגנבה מחניה ליד ביתה של המבוטחת, לבין טענתה שהמכונית נגנבה מחניה ליד המוסך.

לנוכח הסתירה פתחה חברת הביטוח בחקירה, שלאחריה דחתה את התביעה בטענה ש"לא הוכח אירוע ביטוחי ו/או כי הופעלו המיגונים בטרם נגנב הרכב כנטען, לא הוכח כי מפתחות הרכב לא הושארו בתוכו ולא הוכח כי המיגון הנדרש בפוליסה כתנאי מקדמי לכיסוי- קוים."

מאוחר יותר הסכימה המבטחת לשלם סכום של 16,000 ש"ח בלבד, ובתגובה הגישה המבוטחת תביעה על-סך 123,700 ש"ח, אשר כולל גם דרישת פיצוי בגין עגמת נפש, הוצאות בגין שכירת מכונית שכורה ועוד.

במהלך המשפט טענה המבוטחת שהמכונית הושארה על-ידה ליד המוסך לצורך טיפול ושירות (גרסה שנתמכה על ידי בעל המוסך), וכן שמפתחות המכונית, יחד עם חפצים נוספים, נגנבו בפריצה שאירעה בדירתה מספר ימים לאחר גניבת הרכב. לדבריה, שווי המכונית בעת שנגנבה היה 73,000 שקל בניכוי 8%-10% בגין בעלות קודמת של חברת השכרה.

חברת הביטוח כלל, מצידה, טענה שיש לדחות את התביעה בשל מסירת פרטים לא נכונים בכוונת מרמה, וכן שממצאי החקירה שבוצעה עבורה מצביעים על כך שהגניבה התרחשה באופן שונה מכפי שנטען. עוד טענה כלל שהמכונית לא מוגנה בהתאם לדרישות המיגון המתאימות, וכי לא הוצג לה אישור מיגון כנדרש.

לחילופין הסכימה כלל לשלם פיצוי בסך 33,444 שקל, שהוא לדעתה ערכה הנכון של המכונית היות שזו שימשה בעבר כמכונית השכרה ואף עברה שתי תאונות קשות.

הנתבעת מצידה טענה שלכל אורך הדרך מסרה גרסה לפיה המכונית נגנבה מן המוסך, וכי הסתירה כביכול בין עדותה במשטרה לבין עובדה זו נובעת מכך שבעת גביית העדות נכתבה בטעות כתובתה של המבוטחת כ"מקום האירוע".

סוכנת הביטוח של המבוטחת העידה ואמרה שבעת ביטוח מכוניות כגון זו שבנדון (יונדאי משנת הדגם 2000) חברות ביטוח לא מקפידות על המצאת אישור מיגון "והיינו מבטחים את הרכב עם זה ובלי זה", כדבריה. אביה של התובעת טען שביצע בדיקת מיגון ושלח אותה אל לסוכן הביטוח, ועדותו זו לא נסתרה.

לאן נעלמו החוקרים?

השופטת אלון מתחה ביקורת על חברת הביטוח אשר לא העידה את החוקרים מטעמה "דבר האומר דרשני ומלמד כי אין לה ראיה ו/או חצי ראיה לטענותיה. בד"כ כאשר חברת הביטוח סבורה כי המבוטח אינו דובר אמת, היא מפנה אותו לבדיקת פוליגרף, אך במקרה זה התובעת היא זו שהציעה להיבדק, אך הנתבעת סירבה לכך, דבר המלמד שהינה יודעת שהתובעת דוברת אמת".

התובעת דרשה לפצות אותה בהתאם למחירון הרכב של 'לוי יצחק' בהפחתת 19% בגין בעלות קודמת של חברה להשכרת רכב, ובתוספת ערכה של מערכת השמע שהותקנה במכונית, בסך הכל סך של 49,815 שקל. בנוסף תבעה לקבל פיצוי עבור רכב חלופי, עוגמת נפש והפסד ימי עבודה.

חברת כלל, מצידה, טענה שמחירון לוי יצחק לא מתייחס ספציפית לכל מכונית ולכן נדרשת עדות מומחה או חוות דעת ספציפית לנתונים הייחודיים למכונית, שמהם ניתן לקבוע המחיר הייחודי לה.

השופטת אלון דחתה את טענת חברת הביטוח ופסקה ש"אי הגשת דו"ח החוקר ומסקנותיו… מחזקת את התוצאה אליה הגעתי, מהתרשמות ישירה מהעדים … כי הנתבעת (חברת כלל – ב.ב.) לא עמדה בנטל ההוכחה והראיה הנדרש (לטענה ש) הרכב נגנב עת המפתחות היו בתוכו… משלא הוכח כי השארת המפתחות הייתה שוללת כיסוי ביטוחי, הרי שלא ניתן לטעון שהוכח כי הסתרת מידע זה נעשתה בכוונת מרמה ובכדי להוציא כספים שלא כדין".

לעניין שווי המכונית התייחסה השופטת לאמור בפוליסת הביטוח לפיו לצורך חישוב תגמולי הביטוח תשתמש החברה במחירון לוי יצחק בתוספת או בהפחתה של גורמים המשפיעים על ערך הרכב כפי שהם רשומים במחירון זה. מכיוון שבפוליסה לא נקבעו סייגים מיוחדים בנוגע לשווי המכונית הרי שהמחיר שצריך לשמש לצורך קביעת ערכה הוא מחירון לוי יצחק בניכוי ההפחתה המתייחסת למכונית מהשכרה.

"אין מחלוקת בין הצדדים כי שווי הרכב על פי מחירון 'לוי יצחק', למועד הגניבה, היה 60,000 שקל", כותבת השופטת אלון, "אין מחלוקת גם בין הצדדים כי יש להפחית 19% בגין בעלות קודמת של חברת השכרה. הדבר אף נקוב בפוליסה. פרט לכך, לא צוינו בפוליסה הפחתות נוספות ומכאן שאין מקום להפחתות שמבקשת הנתבעת לבצע. התובעת זכאית לשווי הרכב, בניכוי הפחתה של 19% בגין בעלות קודמת של חברת השכרה וכן בתוספת מערכת השמע 1,215 שקל ובסך הכל, 49,815 שקל שערכם ליום פסק הדין הוא 52,888 שקל"

בנוסף חויבה חברת כלל בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 6,000 שקל.

  • Ad
  • Ad
  • Ad
  • Ad