קרלוס גוהן, יו"ר ניסאן ומיצובישי ומנכ"ל רנו, מואשם על-ידי התביעה היפנית בשימוש בכספי ניסאן כדי לכסות הפסד פרטי שלו, בהיקף של 16 מיליון דולר, בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 2008.
ההאשמה החדשה הזאת צצה בטוקיו פחות מ-24 שעות לאחר שבית המשפט דחה את בקשת התביעה להאריך את מעצרו לאחר חודש שלם במעצר, וזאת היות שהתביעה לא הציגה סיבה מספקת לכך. אלא שרגע לפני שפרקליטיו של גוהן הספיקו להשלים את תהליך הבקשה לשחרור בערבות הגישה התביעה בקשה חדשה למעצר, והפעם בנושא אחר שנוסף אל אלה שלגביהם הוא נחקר.
העיתונות היפנית, שניזונה מן הסתם מן התביעה, פרסמה במהלך החודש האחרון טענות שונות לפיהן גוהן לא דיווח על הכנסות מניסאן בהיקף של בין 44 ל-80 מיליון דולר בחמש השנים האחרונות, וכן שהוא ניצל נכסים של החברה – בעיקר דירות במקומות שונים בעולם, לצרכיו הפרטיים. ההאשמה עצמה נשמעת מעט משונה: לפי הפרסומים ביפן גוהן חתם על מסמכים שפיצלו את משכורתו לשני חלקים, חלק אחד ששולם לו וחלק אחר שאמור היה להיות משולם לו לאחר סיום תפקידו, וזאת כדי להשתיק ביקורת כלפי רמת השתכרות גבוהה משמעותית מזאת שנהוגה ביפן.
פרקליטיו של גוהן הכחישו עד עתה את כל ההאשמות נגדו, ובצרפת משוכנעים רבים שמדובר בניסיון מהפך של מנהלים יפנים שמבקשים להדיח את הנציגים הזרים מטעם חברת רנו, שמחזיקה כ-34% מניסאן.
תעלומה: מה באמת עומד מאחורי מעצרו של קרלוס גוהן?
עצם המעצר של מנהל בכיר מתעשיית הרכב אינו דבר שבשגרה, והעובדה שהוא שהה שם חודש שלם בוודאי לא מקובלת. גם המהפך הנוכחי בעלילה – האשמות חדשות שצצות פתע פתאום רגע לאחר שבית המשפט בטוקיו קבע שאין עוד עילה להחזיקו במעצר, יוצר תחושה מוזרה בלשון המעטה. ערוץ הטלוויזיה היפני NHK דיווח היום שהתובעים מאשימים כעת את גוהן בפרשיה שהתרחשה בסמוך לאחר המשבר הכלכלי של 2008, כלומר לפני 10 שנים או יותר, והזכיר גם שאם גוהן יימצא אשם בעבירות כלכליות כאלה הוא צפוי לעשר שנות מאסר ולקנס בהיקף של יותר מ-6.2 מיליון דולר.
בשלב זה הגישו פרקליטיו של גרג קלי, יד ימינו של גוהן, בקשה לשחרורו בערבות, וזו צפויה להינתן, ואילו גוהן נעצר מחדש ל-48 שעות שבמהלכן תבקש התביעה לעצור אותו ל-10 או ל-20 ימים נוספים.
מבחינת כל מי שלא מושקע במניות של ניסאן אין אולי לפרשה הזאת השפעה מיידית, אבל היא בהחלט עלולה לפעור קרע גדול ביחסים שבית רנו לניסאן ומיצובישי, ולערער את אחת הבריתות החזקות והמצליחות של תעשיית הרכב.
בעוד שניסאן מיהרה לפטר את גוהן מכל תפקידיו, ומיצובישי הרחתה-החזיקה אחריה, רנו מתעקשת להותיר את גוהן בתפקיד המנכ"ל, אם כי כל עוד שנבצר ממנו לבקר במשרד מונה תחתיו מנהל זמני.
