חמסינים ראשונים מזרזים אותנו למהר לצאת וליהנות מן הפריחות הנאות ברחבי הארץ רגע לפני שהן נעלמות, וזאת הזדמנות טובה לטבול בתוך היופי המיוחד של מרחבי המדבר בדרום לפני שהחום יהפוך לבלתי נסבל.

ערבת עברונה נפרשת על פני כ-40 קילומטרים רבועים בדרום הערבה, כ-15 קילומטרים מצפון לאילת, ואחת האטרקציות הטבעיות המרתקות ביותר שהיא מציעה למשפחות עם ילדים היא מעשה ידי אדם.

בשעות בוקר מוקדמות גולשים ערפילים אל ממלכת היופי שפרושה למרגלות הרי אדום, וכאשר הם מלטפים את בריכות המלח שמצפון לאילת אפשר להבחין במאות עופות ורדרדים וגדולי ממדים ששוקדים על איסוף מזון במים הרדודים.

אל בריכות האידוי שבערבת עברונה מוזרמים מים ממפרץ ים סוף ומוכנסים אל מערכת בריכות רדודות שבה הם זורמים בשיפוע טבעי ובכוח הכבידה דרך מערכת סכרים. ככל שהמים זורמים מן הבריכות העליונות לתחתונות הם מתאדים ואחוז המליחות במים שנותרים עולה, עד שהם מגיעים לבסוף אל בריכות גיבוש שבהן מתגבשים מלחים שונים – בהם גם המלח ה"שולחני" או "מלח בישול" שהוא מרכיב חיוני לא רק לשיפור הטעם אלא לעצם החיים.

בכל אחת מבריכות האידוי ישנם מים עם ריכוז מלח שונה וזה מאפשר קיום למערכת אקולוגית עם שרשרת מזון ייחודית שכוללת מינים רבים ושונים של אורגניזמים, החל מאצות מיקרוסקופיות וגם גדולות יותר, דרך סרטנים קטנים ומיני רכיכות, ועד לתוצרי הרביה של בעלי החיים הימיים שמכונים בשם הכולל "פלנקטון".

האצות וחסרי החוליות הזעירים, בהם למשל סרטני ארטמיה מוגשים כארוחת מלכים (ואולי "ארוחת מלחים?") ראשית לכל לדגים ודגיגונים כמו נאוית המלחות, וגם אלה מצטרפים לתפריט העשיר שמוגש לעשרות מיני עופות שחלקם חולפים כאן במהלך נדודיהם ואחרים כבר הפכו את המקום למשכן קבוע.

בבריכות האידוי סועדים ברווזי בר לצד שחפיות, לבניות, חופמאים, סיקסקים, לימוזות, סייפנים, ביצניות, שחפי אגמים, שחפים צרי מקור, שחפים ארמנים ועוד, ויש גם אוכלוסייה גדולה של תמירונים. נדירים מכולם הם ציפורי חופמי אלכסנדרי והבריכות באילת הם המקום היחיד בישראל שבו הם מקננים: כעשרים זוגות בנו את בתיהם על הקרקע בשולי המים ועל סוללות העפר שבין הבריכות, והם מזכירים לנו שעד לאמצע המאה הקודמת הם היו מראה נפוץ ושכיח בחופי הים התיכון, סביב כל שפכי הנחלים לים.

בתקופה זאת של האביב ועד לחודש יולי מתקיימת עונת הקינון והדגירה של רבים מן העופות היציבים והנודדים בבריכות המלח, וזאת גם התקופה הרגישה שמדגישה את חשיבות המקום הזה כמפלט בטוח לכמה מן המינים.

עם זאת – מבין כל השפע המרחף הזה הציפור המרשימה ביותר שנמצאת כאן דרך קבע היא ללא צל של ספק הפלמינגו, ולו רק בשל גודלה העצום (שיכול להגיע עד לגובה של כמעט 1.9 מטרים!) ובזכות הצבע הוורדרד שלה שהקנה לה את שמה. משמעות המילה "פלמינגו", בפורטוגזית, היא "אש להבה יוקדת", ולא יכול להיות תיאור טוב יותר למראה של עשרות בעלי כנף כאלה שמתעופפים יחד בדבוקה אחת.

ציפורי פלמינגו נפוצות בימינו במקומות רבים בישראל מפני שהן חולפות אותנו בדרכן מאיראן לטורקיה ובחזרה תוך שהן נהנות מאירוח במוקדים שונים לאורך הארץ. אבל כמה עשרות או מאות פרטים החליטו שאין להם כוח לנדוד, ולמרות שהן לא מקננות באילת הן שוהות בבריכות האידוי הדרומיות לאורך רוב ימות השנה.

ציפורי הפלמינגו מקבלות את צבען הוורדרד מפיגמנטים שנמצאים במזון שהן אוכלות – בעיקר אצות עשירות בבטא קרוטן וסרטני הארטמיה, ולמרות גודלן הרב אלה עופות חששניים שלא מאפשרים לבני אדם להתקרב אליהם.

גם כאשר מתאמצים להתקרב בשקט מופתי ובהליכה שפופה אפשר לכל היותר להגיע למרחק של כ-100 מטרים מן הציפורים המרשימות האלה והצ'אנס הכי טוב לצלם אותן מקרוב הוא ללכת מאוד לאט, בשקט בשקט, ולהתחבא ככל שאפשר מאחורי הצמחיה או קפלי קרקע. אכן תרגול מושלם ומעניין לביצוע עם ילדים קטנים! ליתר ביטחון כדאי להצטייד מראש במשקפות ובמצלמה עם עדשה טובה כדי ללכוד ולשמר את החוויה.

הכי כדאי להגיע אל בריכות המלח בשעות הבוקר המוקדמות שבהן משתקף אור אפרפר על הבריכות שנראות כמו משטח מראות ענק שמשקף את העננים. בתחילה אין אף זיע במים אך מהר מאוד מתעוררת להקת הפלמינגו ליום עמלה בחלק המזרחי, ומתחילה לחרוש את המים בריקוד מרהיב ביופיו.

בין הבריכות נטוע מצפה שממנו אפשר לצפות על עופות המים השונים ועל סביבת המדבר המהממת ומאוד מומלץ לערוך עם הילדים סיור סביב בריכות המלח ולקבל הסבר על חשיבות האבקה הלבנה הזאת לחיים של כולנו.
צריכה מוגזמת של מלח, כפי שרובנו יודעים, פוגעת בבריאות אבל מה שרבים לא כל כך יודעים זה שהגוף מפרק את המלח לכלור ולנתרן, ובלי נתרן אי אפשר לחיות.

אפשר גם לפקוד את המקום לקראת שקיעה כאשר הבריכות כולן, ולא רק ציפורי הענק, טובלות בגווניה האדומים של השמש השוקעת. הרי אדום צבועים גם הם בצבע שתואם את שמם, ובתוך מחול הצבעים המאלף הזה מוסיפה להקת הפלמינגו לצעוד וללקט את מזונה.

סיור קטן בערבה

אחרי שמתענגים על ציפורי המים בלב המדבר כדאי לצאת לסיור במרחבי ערבת עברונה ולגלות בה שטחי גידול רחבי ידיים של עצי שיטה, עדרי צבאים שמתרוצצים הלוך ושוב וגם מספר אתרי עתיקות. בשמורת עברונה נמצאת אחת האוכלוסיות הגדולות ביתר בארץ של צבי הנגב ועם קצת מזל אולי תזכו להבחין בקרקל, בזאב או בצבוע.

בחלקה הדרומי של השמורה נמצאת חווה חקלאית עתיקה ובה פלא ייחודי שגם הוא מעשה ידי אדם: "בארות שרשרת" הם זכר למערכת השקיה קדומה שנפרשת לאורך קילומטרים וככל הנראה שימשה בימי קדם להשקיית גידולים חקלאיים, בעיקר מטעי תמרים וזיתים, או שטחי זריעה. אחת הבארות המפורסמות ביותר ב"שרשרת" היא באר עברונה, שסביבה פורחת ומתעופפת להקה של ציפורים חברותיות ומיוחדות שנקראות 'זנבונים'.

כשלושה קילומטרים דרומה משם נטועה קבוצת דקלי דום מצרי, וזאת הנקודה הצפונית ביותר בעולם שאליהם הגיעו הדקלים האלה, שנפוצים בעיקר בסודן ובאזורים טרופיים באפריקה.

כך מגיעים: ב"וויז": 'בריכות שרשרת'. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא מכיוון אילת צפונה, עד שמגיעים לשילוט בריכות שרשרת, שממנו פונים מזרחה ומגיעים לבריכות המלח.

המסלול נגיש בכל השנה ומזמין במיוחד באביב, והכניסה והסיור לא כרוכים בתשלום.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי