הישוב הר אדר, שהוקם בשנת 1986 בין הרי ירושלים על פסגה בגובה 880 מטרים מעל פני הים, משמר את השם "הרדאר" – כפי שנקראה אותה פסגה עוד מימי המנדט הבריטי בגלל שתי צלחות גדולות שהותקנו שם על-ידם ונחשבו בטעות על-ידי הציבור היהודי והערבי כמתקן מכ"ם גדול.
הבריטים, שכבשו את הנקודה האסטרטגית הזאת מן הטורקים במלחמת העולם הראשונה, הקימו כעבור שנים את שתי הצלחות האלה כדי להתגבר על חבלות שביצעו גם ערבים וגם יהודים בכבלי הטלפון שלהם בתקופת המנדט, ואלה היו אנטנות לשידורי רדיו לטווח רחוק.
מפסגה זאת יש תצפית מעולה למרחקים, וביום בהיר אפשר לראות ממנה כמעט מחצית משטחה של ארץ ישראל – מהרי ירושלים הסמוכים, דרך הרי שומרון, מודיעין, השפלה, מישור החוף, שפלת יהודה, בית שמש והרי חברון. הפסגה שולטת על כביש מספר 1, וקרוב יותר גם על הדרך בין השפלה לירושלים ולרמאללה ועל הציר שמחבר בין מעלה החמישה לנבי סמואל – ששוכן על הפסגה הגבוהה ביותר בצפון הרי ירושלים.
ב-11 במאי 1948, ארבעה ימים לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, פירקו הבריטים את הציוד שלהם ונטשו את המקום, ויומיים לאחר מכן נתפסה הפסגה בידי כוחות הפלמ"ח שמסרו את המקום לחטיבת עציוני של ההגנה. כעבור כשבועיים, ב-26 במאי 1948, נכבש "הרדאר" על ידי הצבא הירדני ומספר ניסיונות לכבוש אותו מחדש לא צלחו.
ב'הסכמי רודוס', שסיימו את מלחמת העצמאות, הוסכם להותיר את ההר בידי הירדנים ששלטו בשטחי יהודה ושומרון עד למלחמת ששת הימים, והם בנו בה את מתחם הביצורים המושקע והמבוצר ביותר בגדה המערבית, עם שלושה מוצבים שחיפו זה על זה.
ב-5 ביוני 1967, ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, נכבשה "גבעת הרדאר" כמעט ללא התנגדות אבל בתוך כדי קרב שריון בשריון שבו השתתפו שישה טנקים ישראלים מול יחידת שריון ירדנית. בלשון המעטה אפשר לומר שאף אחד מן הצדדים לא חיבר שירים על תפקוד השריון בקרב הזה: רק טנק ישראלי אחד נותר מבצעי בסיום – למרות שאף אחד מהם לא נפגע בקרב, ואילו השריונרים הירדנים – עם טנקי פטון חדשים-דנדשים, התקינו על הטנקים שלהם מכלי דלק חיצוניים ואלה נפגעו מאש מקלעים ישראלים שהבעירו את כולם.
לאחר המלחמה הרס צה"ל את רוב הביצורים של שלושת המוצבים ובשנת 1975 נחנכה על הפסגה אנדרטה מרשימה לזכר הרוגי קרבות מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. למרגלותיה הוצבה תצוגת טנקים ומשוריינים שמהווה עד היום אטרקציה לילדים ומבוגרים כאחד.
עשור לאחר מכן, כאמור, הוקם במקום הישוב הר אדר וכיום הוא עוטף ומקיף את אנדרטת הבטון, שגובהה כ-16 מטרים ואת אתר ההנצחה כולו.
אנדרטת הראל תוכננה על-ידי האדריכל אריה שרון ובנו אלדר שרון, והיא מדמה שתי צלחות רדאר גדולות שנראות כמו שער שפונה לכיוון ירושלים. האנדרטה היא חלק מאתר ההנצחה של חטיבת הפלמ"ח 'הראל' שלחמה במלחמת השחרור ושל חטיבת השריון הראל שלחמה במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ועל הקיר המזרחי של האתר מונצחים החללים שנפלו בכיבוש המקום, בהם גם חללי גדוד בית חורון והרוגי ישובי האזור במלחמת השחרור.
בדרך כלל, כאשר המדרגות הלולייניות שמשני צידי המגדל לא חסומות, אפשר לטפס למרומיו ומשם יש תצפית מרשימה לכל רוחות השמים. ברחבה הגדולה שלמרגלות האתר ניצבים כאמור משוריינים וטנקים שהשתתפו בכיבוש המקום, לצד שרידי אחד המוצבים הירדנים עם חרכי ירי, קטע מן החומה ותעלות קשר.
לאחרונה נסלל שביל חדש ומפותל שמוליך מנקודת החניה דרך הנופים הירוקים מסביב אל רחבת המשוריינים ומשם אל האנדרטה. את ההתרגשות בעליה הלוליינית לקראת הצפייה בנוף שייחשף בבת אחת מקלקלת מעט ההזנחה של מרפסת התצפית, וחבל.
כך מגיעים: ב'ויז': גבעת הרדאר בהר אדר, או 'אנדרטת חטיבת הראל'
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
