כשני שלישים מהתלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי במשרד התחבורה נמצאו מוצדקות, לעומת שיעור של כ-25% בלבד בשנת 2009. רוב התלונות נגד אגף הרישוי הוגשו על-ידי נכים, בעניינים כמו הנפקת תגי חניה ואגרות ייעודיות. עוד מככבים בדו"ח התלונות: קורסי "נהיגה נכונה" ורענוני נהיגה, וכן זימונים לבדיקות רפואיות ששולח האגף לנהגים
בתוך ארבע שנים גדל מספר התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי במשרד התחבורה ב-20%, כאשר שיעור התלונות שנמצאו כמוצדקות זינק מ-25.3% בשנת 2009 ל-65.7% ב-2013. רוב התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי ב-2013 נגעו לנכים: כ-40% מסך התלונות נרשמו בעניינים כמו הנפקת תגי חניה לנכים ואגרות נכים. שיעור התלונות שהגישו נכים ב-2013 היה גבוה משמעותית מאשר בשנים קודמות: שיעור פניות הנכים מסך התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי היה 16.4% ב-2012 ו-23.8% בשנת 2011.
לרוב, התלונות שמוגשות על-ידי נכים נגד אגף הרישוי עוסקות בנושאים כמו משך הזמן שנדרש לקבלת תג נכה או חידוש תג קיים, אי-חידוש תג נכה למרות החמרה במצב הרפואי וללא נימוק, וכן אי מתן נימוק ענייני כאשר בקשה לקבלת תג נדחית על-ידי אגף הרישוי. בשני עניינים נוספים שנמצאים תחת אחריות אגף הרישוי התקבלו תלונות רבות: ביצוע קורסי "נהיגה נכונה" וקורסי רענון, וכן זימונים לבדיקות רפואיות ששולח האגף לנהגים.
שיעור התלונות שהוגשו נגד אגף הרישוי ונמצאו מוצדקות גבוה מאשר הממוצע של תלונות מוצדקות נגד כלל גופי משרד התחבורה: 65.7% לעומת ממוצע של 56.3%. עם זאת, גם בשיעור התלונות המוצדקות נגד כלל גופי משרד התחבורה ניכרת עלייה משמעותית לאורך שנים: ב-2009 היה שיעור התלונות המוצדקות כ-25% בלבד. העלייה מוסברת בחלקה על-ידי הזינוק הדרמטי בשיעור התלונות המוצדקות נגד אגף הרישוי.
ראוי להזכיר כי משרד התחבורה הוא אחד מהגופים הציבוריים שנגדם מוגש מספר התלונות הגבוה ביותר לנציב תלונות הציבור: ב-2013 היה המשרד חמישי מבין כל הגופים הציבוריים, כאשר לפניו (בסדר יורד) המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל, משרד המשפטים ומשרד האוצר. בכל הנוגע לשיעור התלונות שנמצאו מוצדקות, המשרד היה רביעי מבין כלל הגופים הציבוריים, כאשר לפניו (בסדר יורד) חברת דואר ישראל, רשות השידור ומשרד ראש הממשלה. שיעור התלונות המוצדקות שהוגשו נגד המשרד היה כ-50% ב-2013, לעומת ממוצע של כ-32% בקרב הגופים הציבוריים.
עזבו אותנו, אנחנו בקושי מתעסקים ברישיונות
הטיפול של אגף הרישוי בפניות של נכים מעורר ביקורת ציבורית כבר שנים ארוכות. דיונים בוועדות הכנסת בשנים האחרונות העלו תמונה עגומה, ולפיה האגף אינו מצליח לטפל בפניות הנכים בצורה ראויה – אם בגלל חוסר רצון מופגן לטפל בסוגיה, ואם בגלל ליקויים מנהליים. הטיפול בתגי נכה מעורר ביקורת חריפה במיוחד, כאשר בקשות רבות נדחות או לא מטופלות בזמן, תוך פגיעה חמורה בנכים. אחת הסיבות לליקויים בטיפול בנכים היא ריבוי של גופים שעוסקים בתחום: משרד התחבורה, משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות.
בעניין זה, ראוי לזכור שבמשרד התחבורה מעולם לא הסתירו את חוסר שביעות רצונם מכך שהאחריות לתגי הנכים הועברה לידיהם. ב-2012 אמר סגן מנהל אגף הרישוי כי" אנחנו לא רופאים ולא מבינים בזה. האכסניה של תגי החניה (לנכים, ש.ה) היא לא משרד התחבורה… הסמכות למתן תג נכה בישראל לא צריכה להיות משרד התחבורה". דברים כמעט זהים אמר אותו סגן מנהל שנתיים לפני כן: "אנחנו לא מבינים ברפואה, (זה) לא תפקידנו, בקושי אנחנו מתעסקים עם רישיונות… שמעתם פה את הוויכוחים על סוגי המחלות, (אני) לא מכיר, לא מבין, לא יודע מה לנו ולזה בכלל".
חלק ניכר מהעיכובים בטיפול בבקשות שמגישים נכים נבע, לכל הפחות עד 2013, מטיפול ידני בבקשות. במסגרת דיון בעתירה שהוגשה לבג"ץ, הודו במשרד התחבורה כי "לוחות הזמנים נגזרים כעת מהיותו של תהליך הטיפול בבקשות, ברובו המכריע ידני, וממחסור בכוח אדם המיועד לטיפול בכמות העצומה של בקשות – כאלפי בקשות – המוגשות… מדי חודש". באותו דיון הבטיחו במשרד כי "פעילות למחשוב חלקי של אופן הטיפול בבקשות, מצויה בתוכנית העבודה של משרד התחבורה לשנה זו (2013, ש.ה)". אכן, הצלחה מרשימה למדינה שמתגאה בהיותה מעצמת היי-טק.
אלא שעבור נכים רבים, ובהם כאלה שנזקקים באופן זמני לתגי נכה בעקבות טיפולים כימותרפיים, השיפורים אינם מספיקים ולעתים מגיעים מאוחר מדי. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה ב-2012 נקבע כי "בין הפונים למשרד התחבורה היו חולים הזכאים לתג חניה זמני, למשל עקב טיפולים כימותרפיים או טיפולי דיאליזה. התמשכות ההליך הביאה לכך שחלק מהחולים קיבלו את התג הזמני כמה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה, ולמעשה לאחר התקופה – או מרביתה – שבה הם נזקקו לו, ואפשר גם כי לאחר מותם".
