Ad

התביעה שכחה לציין שהאופנוע החליק, אבל הרוכב הורשע

אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

רוכב שהחליק ופגע באוטובוס חונה, הורשע בנהיגה בחוסר זהירות וגרימת חבלה ונזק. אלא שבכתב האישום לא הוזכרה העובדה שהרוכב החליק, וכל מה שנטען היה שהוא "סטה מנתיב נסיעתו". לאן נעלמה ההחלקה? בית משפט מחוזי זיכה את הרוכב, והבהיר: "עיון בכתב האישום אינו מגלה זכר לטענה כי התאונה אירעה בשל החלקה"

באוקטובר 2011, בשעה 01:15, התנגש אופנועו של ד' באוטובוס חונה ברחוב יגאל ידין בירושלים. כתוצאה מההתנגשות, נגרמו לד' שברים וקרע בכליה. למרות שהיה הנפגע היחיד בתאונה, הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, ובו נכתב כך: "בהגיע הנאשם למחלף… נהג בחוסר זהירות כשסטה מנתיב נסיעתו ופגע באוטובוס… חוסר זהירותו של הנאשם (ד') מתבטא בכך שסטה מנתיב נסיעתו ללא הסבר סביר, תוך גרימת הפרעה וסיכון, ובכך גרם לתאונת דרכים".

כמו שקורה ברוב המקרים, כתב האישום שהגישה המשטרה הניב הרשעה. בית המשפט לתעבורה בירושלים מצא את ד' אשם בחוסר זהירות, סטייה מנתיב, גרימת חבלה של ממש וגרימת נזק. רישיונו נפסל לארבעה חודשים, והוא נקנס ב-1,200 שקלים.

אבל בכתב האישום הייתה חסרה עובדה אחת, משמעותית למדי (בלשון המעטה): ד' לא סטה ממסלול הנסיעה – הוא החליק. היו לכך ראיות בזירת התאונה, שאף הוזכרו במהלך משפטו של ד'. "סביר להניח (ש)הוא החליק לפני הפגיעה באוטובוס", הסביר הבוחן המשטרתי, כשהתייחס לסימני חריצים ושברים באספלט. אלא שבכתב האישום לא הוזכרה ההחלקה, וגם במשפט לא נחקר ד' אודות ההחלקה.

כמובן שההחלקה לא הייתה עובדה שולית. החלקת האופנוע של ד' הייתה הבסיס לעבירות שבוצעו לכאורה – היא זו שגרמה לאותו "חוסר זהירות" שיוחס לרוכב, וכמובן שהיא גם זו שגרמה לתוצאות הקשות (התאונה והחבלות). חקירת ההחלקה יכולה הייתה להוביל למסקנה שליקוי בכביש גרם לתאונה, או שאולי גורמים אחרים השפיעו על הרוכב (למשל, נהג האוטובוס שלא הציב משולש אזהרה). אולם, כל מה שמופיע בכתב האישום הוא אזכור של אותה "סטייה" מנתיב הנסיעה, והבהרה שהיא נעשתה "ללא הסבר סביר".

השמטת התייחסות להחלקת האופנוע הובילה בסופו של דבר לזיכויו של ד' בבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק דין חריף ומנומק, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו, תוך שהוא מותח ביקורת על התביעה המשטרתית ואף על בית המשפט לתעבורה. "המשיבה (התביעה, ש.ה) כלל לא טענה דבר לעניין החלקה", כתב השופט ארנון דראל בהחלטתו לזכות את ד'. "עיון בכתב האישום ולאחריו בסיכומי המשיבה לפני מתן הכרעת הדין, אינו מגלה זכר לטענה כי התאונה אירעה בשל החלקה".

השופט דראל מבהיר שהשמטת ההחלקה אינה טעות-סופר קלת ערך: "בהינתן כי זה מצב הדברים, לא ניתנה למערער (ד') ההזדמנות הראויה להבאת ראיות עובדתיות התומכות בעמדתו – כמו למשל חוות דעת נגדית לחוות דעת הבוחן (המשטרתי)".

בהתייחסו להליך שהתנהל בבית המשפט לתעבורה, כתב השופט דראל כי "בית המשפט לא הזהיר את הנאשם על כוונתו להרשיע אותו בעבירות הנשענות על עובדות שאינן בכתב האישום, טרם מתן הכרעת דין המבוססת על עובדות שלא נטענו".

השופט אמנם ציין שבית משפט יכול להרשיע נאשם בעבירה המבוססת על עובדות שהוכחו במהלך הדיון, גם אם הן לא נטענו בכתב האישום. אך החוק קובע שעל בית המשפט לתת לנאשם "הזדמנות סבירה להתגונן" מפני העובדות החדשות – דבר שלא נעשה במקרה של ד'.

את ההחלטה לזכות את ד' מסכם השופט דראל בפירוט הליקויים החמורים בעבודת המשטרה והתנהלות בית המשפט לתעבורה: "המסקנה המתחייבת היא כי הכשל שנפל בהכנת כתב האישום, תוך התעלמות ממסקנות הבוחן בדו"ח שערך, נמשך באופן שבו סיכמה (התביעה) את טענותיה ובסופו של דבר הביא למתן הכרעת דין המבוססת על עובדות שאינן חלק מכתב האישום – מבלי שננקטו הצעדים המיועדים לאפשר תיקון של תקלות מסוג זה. אין מנוס מביטול הכרעת הדין ומזיכוי המערער".

  • Ad
  • Ad
  • Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות