ג'יימס רוברט ליאנג, מהנדס לשעבר בשורות פולקסווגן, הוא האדם הראשון, אבל קרוב לוודאי לא האחרון, אשר צפוי להרשעה פלילית ולתקופת מאסר בגין חלקו האישי בפרשת 'דיזלגייט'.
ביום שישי פרסם בית המשפט המחוזי של מזרח מישיגן, ארה"ב, את נוסח עסקת הטיעון שנחתמה בין ליאנג לבין משרד התובע הכללי האמריקני, ובו הוא מודה בחלקו בפרשת ההונאה, ומקבל עליו עונש מרבי של עד חמש שנות מאסר ו-250 אלף דולר קנס.
לאורך קטעים רבים בעסקת הטיעון מפורטים לא רק עיקרי פרשת ההתקנה של "תוכנת רמאות" במחשבי המנוע של מנועי הדיזל מסדרת EA189, אלא בעיקר רמזים ברורים מאד לכך שמדובר רק ב"לבנה הראשונה בחומה", ובפרשה שעשויה להתקדם אל כתבי אישום שיוגשו כנגד מנהלים בכירים מאד בארגון של יצרנית הרכב הגרמנית.
במספר רב של מקומות שבהם מתוארות העבירות שעבר ליאנג מודגש במפורש שהן לא בוצעו על-ידו לבד, אלא יחד עם "שותפיו למזימה", וזה מותיר רושם ברור מאד לפיו מדובר באישום ראשון שאליו צפויים להצטרף נאשמים נוספים.
ליאנג מודה באשמה פלילית של קשירת קשר להונות את הרגולטורים האמריקנים ואת הלקוחות של החברה, בעלי הרכב, וזאת בכך שנטל חלק מרכזי בפיתוח והתקנת תוכנה שנועדה לרמות את מבחני זיהום האוויר בארצות הברית, והוא מודה גם בחלקו בטיוח הפרשה ומסירת מידע כוזב לאחר שהחלה חקירה כנגד החברה.
כידוע, פולקסווגן הודתה באשמה באופן כללי, התנצלה וכבר שילמה מעל 16.5 מיליארד דולר – חלקם כקנסות לממשלת ארה"ב וחלקם במסגרת הסכמי פשרה בתביעות נגדה, ובנוסף לכך גם פיצתה (ותפצה עוד בהמשך) את בעלי הרכב האמריקנים שבמכוניותיהם הותקנה התוכנה. פרשת 'דיזלגייט' נוגעת לכ-11 מיליון כלי רכב בעלי מנועי דיזל שנמכרו ברחבי העולם בין השנים 2008-2015.
כאשר מעלעלים בעסקת הטיעון ברור שהתובע מציג את ליאנג כחוליה אחת בלבד מתוך קונספירציה רחבה יותר, ואנליסטים שעוקבים אחר הפרשה בארה"ב מעריכים שמשרד המשפטים האמריקני לא ינוח עד שיגיע לדרגים בכירים ביותר בחברה.
בפולקסווגן טוענים שהונאת 'דיזלגייט' הייתה מוגבלת לקבוצה קטנה של מנהלים ועובדים וכי ההנהלה הבכירה של החברה לא הייתה מודעת לתוכנת הרמאות. אולם תביעות נוספות שצפויות בארה"ב עושות את דרכן – כך נראה כרגע – במעלה ההיררכיה הארגונית ואולי אפילו עד עד לבית של מרטין וינטרקורן, מי שעמד בראש הקבוצה והודח ממנה עם התפוצצות הפרשה.
פולקסווגן הכחישה כל קשר של המנכ"ל הנוכחי שלה, מתיאס מולר, לפרשה, והודיעה שוב שהיא משתפת פעולה באופן מלא עם כל החקירות שמתנהלות, ותעשה כך גם בעתיד.
עורך דינו של ליאנג, דניאל ניקסון, אמר כי ליאנג קיבל אחריות על מעשיו: "הוא אחד מיני רבים שעבדו (בעניין זה) בחברת פולקסווגן, והוא מאוד מתחרט על מה שהתרחש", אמר ניקסון.
ליאנג עבד במחלקת המו"פ של פולקסווגן בוולפסבורג, גרמניה, בין השנים 1983 ל-2008 ונחשב למהנדס כוכב שאף חתום על מספר פטנטים שהחברה רשמה. בשנת 2006, כאשר פולקסווגן החליטה להסתער על השוק האמריקני עם מנועי דיזל, הוא היה חלק מקבוצת המהנדסים שפיתחה את מנועי EA189, ויחד איתם נתקל בדרישות זיהום האוויר המחמירות מאד של ארה"ב.
מנוסח עסקת הטיעון עולה שכדי לענות על הדרישות נדרשו המפתחים לבחור בין תצרוכת דלק גבוהה של המנוע לבין פתרונות טכנולוגיים יקרים להפחתת הזיהום, ותחת זאת בחרו בדרך שלישית: התקנת תוכנת מחשב שתערים על המבחנים. התוצאה, כידוע, היא שהמנועים אכן עמדו במבחני הזיהום אבל "בחיים האמיתיים", על הכביש, פלטו תחמוצות חנקן ברמה גבוהה עד פי 40 מכפי שמתירות התקנות.
בשנת 2008 נשלח ליאנג על-ידי פולקסווגן לעבוד בארה"ב אבל עוד קודם לכן הרצה שם אודות "הדיזל הנקי" של החברה ובמסגרת זאת גם נפגש עם רגולטורים אמריקנים ולא מסר להם מידע אודות "תוכנת הרמאות". סביב שנת 2008 נטל ליאנג חלק פעיל בכיול של "תוכנת הרמאות" כדי שתבצע את "תפקידה".
ליאנג היה חבר בצוות של פולקסווגן שקידם, יחד עם יצרניות רכב אחרות, את החדרת מנועי הדיזל לשוק האמריקני, ובשנת 2014, כאשר הפרשה עמדה להיחשף, הוא היה בין המכותבים על דואר אלקטרוני בין עובדים בחברה אשר מעידים לכאורה על ניסיונות למסור מידע כוזב לחוקרים.
היות שליאנג הוא אזרח גרמני ייתכן שבנוסף לעונשים שסוכמו איתו תיאסר עליו כניסה ונוכחות במדינה, וזה גם מעלה שאלה בנוגע לעובדים אחרים של פולקסווגן – אזרחים גרמנים שלא נמצאים בתחומי ארה"ב. גרמניה לא נוטה להסגיר אזרחים שלה למדינות אחרות, לכן ייתכן שהאמריקנים ינסו לנהל כנגד עובדים אחדים משפטים שלא בנוכחותם, ובמידה שיורשעו תהיה להם בעיה לצאת מגבולות גרמניה.
בכל מקרה, כל המהלכים בארה"ב מתנהלים עוד לפני שרשויות החוק בגרמניה עצמה סיימו את החקירות שלהן, ולפני שהוגשו כתבי אישום שם כנגד מעורבים בפרשה.
