האדישות של חלק ממורי הנהיגה למצבם של הבוחנים ("טסטרים") ולתהליך ההפרטה העקום שמנהל משרד התחבורה בשלוש השנים האחרונות ממשיכה לגבות מהם מחיר כבד: אל משך הזמן האבסורדי לקבלת מועד למבחן מעשי, אשר צפוי להתארך עוד יותר בחודשים הקרובים, נוספה דרישה להתקין במכוניות לימוד הנהיגה מערכות אשר יפגעו בפרטיות של המורים ואשר יסבו להם עלויות כספיות ניכרות.
קבוצת מורים שמבינים את המשמעויות הכלכליות והחוקיות שעלולות להיות למהלך הזה, ואת הפגיעה שתיגרם להם, התארגנה לאחרונה למאבק, קיבלה ייעוץ משפטי, והחלה לנהל מהלך משפטי במטרה לשנות את מתווה ההפרטה. המורים טוענים שהם לא מתנגדים להפרטה לכשעצמה, אלא להתנהלות של משרד התחבורה בכלל, ובפרט לנזקים שייגרמו להם, כמו גם לעובדה שאנשי משרד התחבורה "לא סופרים" את מורי הנהיגה.
אתמול (א') נשלח אל משרד המשפטים מכתב רשמי של קבוצת מורי הנהיגה בדרישה להתערבות המשנה ליועמ"ש בעצירת התהליך הנוכחי שבו לוחצים אנשי משרד התחבורה על מורי הנהיגה להתקין במכוניות לימוד הנהיגה שלהם את "המערכת הטכנולוגית" מתוצרת חברת מוטורולה.
המכתב, שאותו ניסחו עורכי הדין ד"ר רענן הר זהב ויונתן ברמן, חושף עוד טפח מן ההתנהלות המופקרת של אנשי משרד התחבורה בתהליך ההפרטה, אשר עומדת בסתירה להבטחות ולתצהירים של בכירי המשרד בפני נציגי הציבור בכנסת ישראל ובפני שופטי בית המשפט הגבוה לצדק.
כרקע צריך להזכיר שמשרד התחבורה מנהל בימים אלה קמפיין שנועד ליצור רושם ציבורי כאילו שהפרטת הטסטים תוזיל את לימוד הנהיגה לתלמידים, תאפשר להם לקבל מבחני נהיגה רבים תוך זמן קצר, ותהפוך את הבחינה להוגנת ומבוקרת באמצעות "מערכת טכנולוגית" אשר בוחרת מסלול מבחן אקראי ומתעדת את מהלך המבחן. מערכת זאת, לטענת משרד התחבורה, מפחיתה את שיקול הדעת של בוחן הנהיגה ובכך מאפשרת להעביר את הבחינה לידי זכיינים פרטיים.
לאחר שנדחו עתירה שהוגשה כנגד מהלך ההפרטה על-ידי קבוצת מורי נהיגה ובוחנים, ועתירות שהוגשו על-ידי זכיינים שנבחרו וכאלה שנפסלו, קבעו אנשי משרד התחבורה שמערך המבחנים המופרט ייצא לדרכו במחצית יוני, כלומר בתוך פחות משבועיים. אלא שבאמצע חודש מאי נודע שהמשרד לא מצליח לעמוד בזמנים ומועד זה נדחה למחצית חודש יולי, מועד שאינו סופי. בין לבין צפויה תקופה שבה יסתיימו חוזי ההעסקה של בוחני משרד התחבורה אבל הזכיינים עדיין לא יוכלו להיכנס לפעולה, כלומר פרק זמן לא ידוע שבמהלכו ייתכן שכלל לא יתקיימו מבחנים מעשיים.
במסרים רשמיים למחצה שנשלחו בימים האחרונים למורי נהיגה נאמר להם שמי שיתקין ברכבו את "המערכת הטכנולוגית" עד למועד היציאה לדרך לא יחויב לשלם תמורתה, אולם מי שיתקין אותה רק לאחר מכן יחויב במחירה ו/או בעלות ההתקנה שלה. לא ברור באיזו סמכות נאמרו דברים כאלה אבל מייעוץ משפטי שקיבלו המורים עולה שאין למשרד התחבורה זכות לדרוש דרישה שכזאת, מה גם שהציוד עצמו נרכש מחברת מוטורולה על-ידי המדינה.
מן המכתב שנשלח אל משרד המשפטים עולות טענות קשות, משפטיות ואחרות, כנגד האופן שבו נכפית המערכת הטכנולוגית על מורי הנהיגה. טענה ראשונה, לכאורה פורמלית, עשויה להעיד על הלחץ שבו שרויים אנשי משרד התחבורה: "ב-6 במאי השנה", כותבים עורכי הדין הר-זהב וברמן, "פורסמה להערות הציבור טיוטת תיקון לתקנות התעבורה שנוגעת להתקנת המערכות הטכנולוגיות. באופן רגיל קוצב משרד התחבורה פרק זמן של 21 ימים לקבלת הערות הציבור לתזכירי חוק ולטיוטות תקנות, אולם במקרה זה נקצבו 14 ימים בלבד".
בהמשך נכתב ש:"הספקים שזכו במכרז לתפעול מערך המבחנים המעשיים יוצרים בימים האחרונים קשר עם מורים לנהיגה ומוסרים להם שעליהם להתייצב להתקנת ציוד תיעוד במכוניותיהם. פניות אלה מטעות את ציבור מורי הנהיגה לחשוב שמוטלת עליהם חובה להתייצב לצורך ההתקנה האמורה. זאת בעוד שאין כל חובה כזו".
מכאן ואילך נכנסים עורכי הדין ללב ליבן של סוגיות משפטיות כבדות משקל שחלקן נוגעות לתקנות שפורסמו לעיון הציבור ואחרות קשורות למערכת הטכנולוגית, ולהלן יובאו ציטוטים מתוך המכתב שנשלח.
"התקנות פגומות מיסודן בהיבט המשפטי מכיוון שהן פוגעות בזכות היסוד לפרטיות, בזכות הקניין ובחופש העיסוק… נוכח אופיו חסר התקדים של החיוב להתקין ציוד לתיעוד שיעורי הנהיגה והמבחנים המעשיים כתנאי לעיסוק במקצוע, ניתן היה לצפות שתיעשה עבודת מטה מקיפה, שבמסגרתה יידונו כל ההיבטים הרלוונטיים של עניין זה, ובעיקר הפגיעה חסרת התקדים בזכות לפרטיות. זאת תוך עירוב הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים וכל גורמי המקצוע הרלוונטיים האחרים…
אלא שמשרד התחבורה מבקש, אגב השינויים בתקנות שנועדו לממש את הפרטת מבחני הנהיגה, "להגניב" לתקנות הוראות מרחיקות לכת בדבר ציוד לתיעוד מהלך עבודתם של המורים לנהיגה. זאת מבלי שנעשתה בדיקה של אמצעים חלופיים, ומבלי שנדונה סוגיית הפגיעה בפרטיות, בקניין ובחופש העיסוק…
אין לשר התחבורה סמכות לקבוע בחקיקת משנה הוראות שיש בהן משום פגיעה בפרטיות, בחופש העיסוק ובקניין. על מנת לחייב התקנה של מצלמות לתיעוד שיעורי הנהיגה ומבחני הנהיגה יש צורך בחקיקה המסמיכה את שר התחבורה באופן מפורש לפגוע בזכויות אלה. מיותר לציין שגם חקיקה ראשית כזו תהיה כפופה להוראות פסקאות ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק…"
לקריאה נוספת: ועדת הכלכלה בעקבות TheCar: לחקור את הפרטת הטסטים
פגיעה בפרטיות
הטענה היסודית שנטענת כלפי שר התחבורה היא שהדרך שבה בחרו אנשי משרדו לכפות על מורי הנהיגה את המערכת הטכנולוגית היא, ראשית לכל, לא מחויבת המציאות, ומעבר לכך מבוצעת בחוסר סמכות ובאופן שלמעשה "מנדב" אותם לפעול עבור משרד התחבורה תוך פגישה ברכושם – ותחת איום מפורש בשלילת מטה לחמם אם יסרבו להתקין את המערכת: "בהתאם לתיקון המוצע רשות הרישוי מוסמכת לבטל את האישור שניתן לרכב לשמש כרכב ללימוד נהיגה אם לא הותקן בו ציוד לתיעוד מהלך השיעורים… בנסיבות אלה, שבהן אי הסכמה להתקנת הציוד משמעה שבירת מטה לחמם של המורים לנהיגה, אין מקום לדבר על הסכמה חופשית לפגיעה בפרטיות. כאשר תנאי לכניסה לעיסוק ותנאי להמשך העיסוק הוא התקנה של מערכת מסוג זה ברכב, התיעוד אינו תיעוד שנעשה מרצון, אלא תיעוד שנכפה על מורי הנהיגה…
במסווה של יישום ההפרטה והאישור שניתן לה על ידי בג"ץ, משרד התחבורה מנסה "להגניב" אל תוך התקנות הוראה שאין לה אח ורע בדין הישראלי, שלא נדונה (וממילא לא אושרה) על ידי בג"ץ, ושיש בה משום פגיעה חמורה בזכות לפרטיות, בזכות הקניין ובחופש העיסוק. כל זאת מבלי שניתנה לכך הסמכה בחקיקה הראשית ומבלי שהתקיים, קודם לחקיקה ראשית כאמור, דיון מקיף בהצדקה ובחוקיות הפגיעה בזכויות יסוד אלה".
סט טיעונים ראשון נוגע לפגיעה בפרטיות, ולגביו נכתב, בין השאר, כך: "חיוב בעלי מקצוע מסוים להתקין מצלמות לתיעוד עבודתם הוא חסר תקדים. עשויים להיות מקצועות רבים שישנה הצדקה לקיים עליהם רגולציה מסוימת, אולם מעולם לא נחקק חוק ולא הותקנו תקנות המחייבים התקנה של מצלמות תיעוד לצורך פיקוח על בעלי מקצוע כזה או אחר. מדובר בפגיעה קשה, בלתי מידתית ובלתי סבירה באופן קיצוני בזכות לפרטיות… לא פעם נקבע בפסיקה כי כל אדם זכאי לפרטיות במקום עבודתו… כי מקום עבודתו של אדם מהווה "רשות היחיד" גם כאשר מדובר במקום עבודה המצוי במתחם ציבורי, וכי התקנת מצלמות לתיעוד עבודתו מהווה פגיעה לא מידתית ובלתי סבירה בפרטיות, אף אם נעשתה בידיעת העובד…
הדברים באים לידי ביטוי גם בהנחיות הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים שבהן נכתב: "ככלל, התקנת מצלמות במשרדי עובדים או במתחמי העבודה האישיים שלהם תהיה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותם". אמנם מורי הנהיגה אינם עובדי משרד התחבורה, אולם מכוניותיהם הם מקום עבודתם. מורה לנהיגה מבלה את כל שעות העבודה שלו, המהווים חלק ניכר משעות היממה, במכוניתו. אין כל הבדל בין משרדו של עובד לבין מכוניתו של מורה לנהיגה. משכך, המכונית נחשבת ל"רשות היחיד" לצורך בחינת הפגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות…
מעבר לעצם תיעוד שיעורי הנהיגה, פרטיותם של מורי הנהיגה נפגעת בין גם בשל רכיב ה-GPS הכלול במערכות התיעוד, והמתעד בכל עת את מקום הימצאו של המורה לנהיגה…
חופש העיסוק וזכות הקניין
סט טיעונים שני נוגע לפגיעה בחופש העיסוק של מורי הנהיגה: "התיקון לתקנות הופך את התקנת הציוד לתנאי לכניסה למשלח יד ואת אי התקנתו לעילה לביטול האפשרות לעסוק במשלח יד, משולבת בפגיעה החמורה בזכות לפרטיות גם פגיעה קשה בחופש העיסוק…"
בהמשך מועלות טענות כבדות משקל לגבי הפגיעה בזכות הקניין של המורים: "התקנה מחייבת אותם "להסכים" לביצוע שינויים ברכוש שלהם, אשר יגרמו לפגיעה בערכו הכלכלי… התקנת הציוד בחלק מכלי הרכב החלה בימים האחרונים, ומורים שבכלי הרכב שלהם הותקן הציוד נוכחו לגלות שההתקנה דורשת קידוח והברגה ברכב. מעבר לכך, יצרני כלי הרכב מסרו למורים לנהיגה שפנו אליהם, כי על רכב שהמערכת האמורה תותקן בו לא תחול עוד אחריות היצרן…
מן המפרט לפיתוח המערכת הטכנולוגית עולה שחברת מוטורולה… תעניק אחריות של שנה אחת בלבד לציוד. משמעות הדברים היא שככל שיהיה צורך בתיקון או החלפת הציוד בחלוף למעלה משנה, העלויות יחולו על מורי הנהיגה. מעבר לכך, האחריות אינה חלה במקרים שונים כגון שברים בציוד… ולא ברור אם היא חלה במקרה של גניבת הרכב. מעבר לכך, מורים שיחליפו כלי רכב ייאלצו לשאת בעצמם בעלויות הפירוק וההרכבה של הציוד…
בהתאם להסכם בין מוטורולה סולושנס לבין משרד התחבורה, הציוד המותקן… הוא רכוש משרד התחבורה. אין כל הצדקה לכך שמורי הנהיגה ישמשו "שומרי חינם" של ציוד זה, ויהיו אחראים לתיקונו או החלפתו במקרים של תקלות לאחר שנה או במקרים שבהם יש צורך לתקנו או להחליפו בעקבות שברים, גניבה או בנסיבות אחרות. אף אין כל הצדקה לכך שהם יישאו בעלויות הפירוק וההתקנה במקרה של החלפת רכב, יספגו ירידה בערך הרכב בשל ההתקנה ויאבדו את אחריות היצרן".
במילים אחרות, משרד התחבורה כופה על מורי הנהיגה לבצע שינויים במכוניות שלהם, אשר עלולים לגרום לפגיעה באחריות היצרן, להתקין בהן מערכות ששייכות למשרד התחבורה וכך, למעשה, להפוך את המכוניות ל"מחסן ציוד" עבור המדינה, לשאת בעלויות הפירוק וההרכבה כאשר הם מחליפים מכונית, ו"להשאיר באוויר" שאלות שקשורות באחריות ובביטוח, למשל מי אחראי לנזק שייגרם לציוד, לגניבה שלו ספציפית או לגניבה שלו כאשר המכונית עצמה נגנבת, או לנזק בעת תאונה. בנוסף, לא ברור אם המורים יידרשו לתקן את הציוד על חשבונם לאחר תום תקופת האחריות, וכן ברור שללא הציוד הזה הם לא יוכלו להגיש תלמידים למבחן מעשי.
וזה לא הכל: מי יפצה את מורה הנהיגה כאשר מתגלה תקלה בציוד והוא נדרש לתקן אותה תוך כדי ביטול זמן במקרה הטוב, או להפסיד שיעור או מבחן מעשי במקרה הרע?
חכמי חלם
מבקר המדינה קבע כבר שבמשרד התחבורה לא בוצעה "עבודת מטה" מסודרת לקראת מהלך ההפרטה, ועובדה זאת התגלתה גם במהלך העתירה לבג"צ שהוגשה כנגד ההפרטה. ההתנהלות הרשלנית של משרד התחבורה, אשר גרמה עד היום נזקים כלכליים עצומים למורי הנהיגה ועגמת נפש שלא תתואר למאות אלפי תלמידים, באה לידי ביטוי גם בפרט קטן, אבל מאד חשוב, שמוכיח שאין גבול לטיפשות (או, חלילה, לשחיתות). אם המערכות הטכנולוגיות אכן נדרשות רק לצורך ביצוע המבחן המעשי – מדוע רכשה מדינת ישראל 5,000 ערכות כאלה מחברת מוטורולה, ומדוע היא מחייבת את התקנתן בכל אלפי מכוניות לימוד נהיגה?
מדוע לא אופיינה מלכתחילה מערכת ניידת שאותה יכול לשאת כל בוחן נהיגה בעת שהוא נכנס למכונית? בדרך זאת יכלה מדינת ישראל להסתפק ברכישת 300-400 ערכות לכל היותר, ולחסוך את הטירדה ואת הצרות של מורי הנהיגה.
לקריאה נוספת: אבנר פלור מודה: ועדת ההפרטה לא רשמה פרוטוקולים
דיעה: מעז ייצא מתוק?
אסור לחשוד באנשי משרד התחבורה בתחכום יתר, וברור לכל שהפרטת מבחני הנהיגה בוצעה ברשלנות שאין כדוגמתה. אלא שבאופן אבסורדי לחלוטין – ובניגוד לאינטרס של מורי הנהיגה הפחות טובים – לא מן הנמנע ש"מעז ייצא מתוק".
צריך להניח שאנשי משרד התחבורה, בניסיון להגן על מה שאולי נותר מכבודם, ינסו לטעון שהתקנת הציוד במכוניות של מורי הנהיגה נועדה למהלך עתידי של הטלת פיקוח על לימודי הנהיגה, שהוא, לכשעצמו, רעיון מבורך אם יבוצע כראוי.
במסגרת העתירה לבג"צ הודו בכירי משרד התחבורה שהמשרד מעסיק בסך הכל שני מפקחים (!) לפיקוח על כל מבחני הנהיגה ותהליך הלימוד שמכשיר כ-130 אלף נהגים חדשים בכל שנה. אם וכאשר תהפוך המערכת שתותקן במכוניות לימוד הנהיגה לכזאת שמנטרת גם את מהלך הלימוד יהיה אפשר לתעד אם כל תלמיד אכן מבצע את כל מטלות הלימוד שנקבעו על-ידי משרד התחבורה, או שהוא רק מסתובב במסלולי המבחנים במטרה "לעבור טסט".
מערכת תיעוד כזאת תאפשר לדרג את מורי הנהיגה בהתאם למקצועיות שלהם, וגם – את זה יאהבו אנשי מס ההכנסה – לוודא שהם משלמים מס אמת. במקביל, אולי כך יתוקן סוף סוף עיוות היסטורי ומורי הנהיגה יזכו בכך שמכוניתם תוכר ככלי רכב לעבודה לצרכי מס.
כל תהליך הפרטת מבחני הנהיגה, כידוע, לקוי מיסודו ובוצע בדרך חלמאית, שלא לומר מעבר לכך. אבל מי מבין מורי הנהיגה שנותרו אדישים לתהליך הזה בשלוש השנים האחרונות ולא השמיעו את קולם – יכולים כעת לבוא בטענות רק לעצמם.
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל אותה.
