"אופניים וכלים דו-גלגליים חשמליים הם כלי תחבורה חלופיים לשימוש ברכב הפרטי. לשימוש בכלים אלה יתרונות רבים, בהם ההקלה בעומסי התנועה, קיצור זמני הנסיעה והפחתת זיהום האוויר". כך, מן השפה לחוץ וכאילו כדי לצאת ידי חובה, נפתח פרק מעקב של מבקר המדינה שפורסם אתמול (ב') תחת הכותרת: "הסדרת השימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים במרחב העירוני".
למרבה האירוניה, אולי בגלל שאף אחד לא מבקר את המבקר, מה שנעלם מהדוח הזה הוא מה שכותרתו מבטיחה: ביקורת אודות אי-ההסדרה, עד היום, של שימוש בכלי רכב לניידות אישית במרחב הציבורי. מה שנותר בדוח זה מה שכולם ממילא יודעים ולכן לא באמת משנה: משרד התחבורה לא בעניינים, המשטרה לא מעוניינת, הולכי הרגל מופקרים לגורלם ורוכבי הקורקינטים מסכנים את חייהם.
בחודשים יוני – נובמבר 2021 ערך משרד מבקר המדינה ביקורת מעקב אחר תיקון ליקויים בתחום זה שפורסמו בדוח מבקר בשנת 2018 והתמקדו בפעולות המדינה להסדרת השימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים ולפיקוח עליהם. אנשי משרד המבקר מדגישים שהם אף הוסיפו ביקורת על נושאים שלא נכללו בדוח המקורי, כלומר שלא נמנעה מהם אפשרות לבדוק, לחקור ולגלות את כל מה שצריך בתחום מופקר שיכול להועיל כל כך הרבה לתחבורה בישראל אך תחת זאת גורם לנזק וכאב עצומים.
אפשר ללעוס כאן את הפיקנטריה הרגילה שעליה מדווחים רוב כלי התקשורת בישראל אודות מספר עצום של פצועים ונפגעים מקרב הרוכבים, על 55 הרוגים בין השנים 2018-2020, עבריינות בוטה של חלק מן הרוכבים ואכיפה רשלנית של המשטרה ורשויות מקומיות. אפשר להזכיר גם את הבלגאן המטורף במסדי הנתונים הארציים – הן לגבי הנפגעים וגם אלה של משרד התחבורה. אלא שממצאי המבקר בכל סעיף כזה – מקוממים ככל שהם – מתארים ברדק ישראלי שגרתי וזריקת אחריות טיפוסית מבלי להאיר על מקור הבעיה, על "הפיל שבחדר", שהוא ההימנעות ארוכת השנים של משרד התחבורה מתכלול והסדרת התחום.
לא פחות חמורה העובדה שהפקידים שאחראים על הגופים המבוקרים, אשר לא נזכרים בשמותיהם בגלל המדיניות של המבקר הנוכחי – יודעים שהכלב נבח, השיירה עברה, ומחר ידברו על דבר מה אחר. במילים אחרות: דיבורים כמו חול.
לכן, לפני שנתמצת את מה שהתגלה בביקורת המקורית ובדוח המעקב – נקדים ונאמר שהממצאים – כמה לא מפתיע – הם שהליקויים המשמעותיים שנחשפו בשנת 2018 לא טופלו. לעומת זאת, למה שכן תוקן לא יכולה להיות השפעה על המציאות בשטח. מה שלא תקראו בשני הדוחות, למרות שהוא מסביר היטב את כל הממצאים ואף מבהיר מדוע אין לצפות לתיקון, זה שעל אף הפוטנציאל המועיל של כלי רכב לניידות אישית – כמעט 20 שנים לאחר שהם נכנסו למרחב הציבורי ממשלות ישראל ומשרד התחבורה לא גיבשו מדיניות סדורה וברורה לשילוב שלהם במערכת התחבורה הכוללת.
בעולם אידאלי, ולכל הפחות במערכת שלומדת מטעויות, צריך היה לקבוע אסטרטגיה ומדיניות סדורה למתאר השימוש והשילוב של הכלים ולאורה לקבוע חוקים, תקנות ופעולות מעשיות שמעצבים את המציאות בשטח. אבל מכיוון שאף שר תחבורה לא באמת הנהיג את המשרד הזה ולא דרש לגבש חזון ומדיניות צופי פני עתיד – תקנות וחוקים גובשו בתוך כדי תנועה, ללא יד מכוונת ובלי הסכמות בין הגופים השונים. משרד התחבורה לא מיצב מעמד לכלי רכב לניידות אישית בתוך ההיררכיה התחבורתית, ולא הסדיר שימוש בהם במרחב הציבורי. במילים פשוטות: למרות הכותרת של דוח המבקר גם בשנת 2022 אין למדינת ישראל אסטרטגיה או הבנה לגבי אופי השימש היעיל והבטוח בכלים האלה. בהיעדר אסטרטגיה כוללת אין דרך לרבע את המעגל ולחבר את כל חלקי הפאזל כדי לקבל מערכת מיקרו-ניידות מתפקדת ומועילה.
דוגמא פשוטה להבהרת הדברים: מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, חשף כבר בשנת 2018 שמשרד התחבורה לא פעל לקבע תקנות תעבורה עם הוראות שונות לגבי שימוש באופניים חשמליים, וכך "נוצר מצב אבסורדי שבמסגרתו במשך כשלוש שנים התאפשר ייבוא חוקי של הכלים הדו-גלגליים החשמליים, אולם השימוש בהם היה בלתי חוקי". דוגמא אחרת: משרד התחבורה ומשרד הכלכלה לא הסדירו ביניהם את סמכויות הפיקוח והאכיפה נוכח חילוקי דעות בין המשרדים, מה שגרם לכך שחנויות ויבואנים מכרו אופניים חשמליים שלא עומדים בתקן הישראלי.
יש גם דובדבן בקצפת: "בשנים 2016-2014 השתנתה עמדת משרד התחבורה לגבי חובת הרישוי והרישום של אופניים חשמליים כמה פעמים באופן משמעותי. השינויים בעמדות משרד התחבורה לא התבססו על עבודת מטה מקיפה, יסודית ומתועדת לבחינת כלל ההיבטים והמשמעויות הנוגעים לחיוב או לאי-חיוב של רוכבי האופניים החשמליים ברישיון נהיגה לטווח הקצר והארוך". רוצים לשמוע קטע? גם בשנת 2022, ארבע שנים לאחר שמבקר המדינה חשף את העובדה הזאת, ולמרות ביקורת נוקבת של בית המשפט העליון, ועל אף שלכנסת נמאס מזה ולכן מספר חברים החלו להריץ חקיקה עצמאית (שכמובן לא נגזרת ממדיניות כוללת) – גם היום אין עדיין למשרד התחבורה עמדה מקצועית מגובשת בנושא זה.
זה לא נגמר כאן. בשנת 2018 חשף המבקר שפירא שלמשרד התחבורה לא היו נתונים לגבי שבילי אופניים שרשויות מקומיות הקימו או תכננו בעצמן, ואפילו לגבי שבילים שמשרד התחבורה מימן בעצמו היה ברשותו רק מידע חלקי. "נתונים אלה", כתב בשעתו המבקר, "עשויים לשמש אותו לצורך גיבוש מדיניות וקבלת החלטות בדבר צורכי התכנון, המימון וההקמה של שבילים חדשים"… "משנת 2009 – השנה שבה פרסם משרד התחבורה הנחיות לתנועת אופניים – הוא לא יזם ליווי מקצועי של הרשויות המקומיות לצורך הטמעת ההנחיות ויישומן. בשבע השנים שעברו מיום פרסום ההנחיות האמורות לעיל לא עדכן אותן משרד התחבורה, זאת למרות הגידול שחל בשימוש באופניים בשנים האחרונות ואף שלא היה בהנחיות אלה כדי להסדיר את מילוי כל הצרכים הנוגעים לשימוש באופניים".
"נדרש אפוא טיפול מושכל בהסדרת הנושא", כתב המבקר שפירא לפני ארבע שנים, "תוך ניצול התועלות הרבות שהמשתמשים והסביבה יכולים להפיק מאופניים ומכלים דו-גלגליים חשמליים מחד גיסא, ומזעור הנזקים העלולים להיגרם מהחיכוך בין כלי הרכב והולכי הרגל מאידך גיסא… עולה תמונה מדאיגה המעידה על טיפול לקוי של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות בנושא האופניים והכלים הדו-גלגליים החשמליים… נוכח העובדה כי טיפולם של הגורמים האחראים לנושא היה לקוי, על משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לתת את דעתם בדחיפות על ממצאי הדוח ולקבל החלטות אסטרטגיות בנוגע לאופן טיפולם בעניין, הן בנוגע לשימוש באופניים ככלי תחבורה חלופי לרכב מנועי ולעידוד השימוש בו, על כל המשתמע מכך, והן בנוגע לתחומי הבטיחות, התעבורה, התשתית והחינוך… קבלת החלטות על ידי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר וקביעת יעדים לטווח הקצר ולטווח הארוך תוך תחימת אזורי הפעולה של כל גוף ואחריותו עשויות לתרום רבות להפקת תועלת משימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים ולהפחתת הסכנות הכרוכות בהם".
פסקה אחרונה זאת אומרת הכל, אבל בעצם לא אומרת כלום. היא רואה את הבעיה מבלי להבחין בה. נכון: "נדרש טיפול מושכל", אבל הוא לא מתחיל או מסתכם באכיפה, בתקנות תעבורה או בדרישות טכניות מהכלים אלא בעבודה מקצועית באחריות משרד שהופקד על קביעת מדיניות התחבורה של מדינת ישראל. בכלל, משרד התחבורה אמור לראות את "התמונה הגדולה" ולגבש מדיניות תחבורה כוללת. במבחן התוצאה הוא אחראי לכך שכולנו תקועים בפקקים עם 360 הרוגי תאונות דרכים בשנה.
כעבור ארבע שנים
את מה שיפרסמו רוב כלי התקשורת בישראל לגבי דוח המעקב ראוי לתמצת כאן למינימום האפשרי מפני שכאמור זה ממש לא הדבר החשוב. המבקר הנוכחי מצא, בין השאר, שכמו בשנת 2018 גם כעת נתוני נפגעי-התאונות שבידי משטרת ישראל נמוכים במידה ניכרת מן הנתונים האמיתיים כפי שנאספו במרכז הלאומי לחקר הטראומה. ליקוי זה לא תוקן והמשטרה מוסיפה לבסס את עבודתה על נתונים חלקיים. המשטרה אמנם תיקנה ליקוי אחר והגדילה בארבעה סדרי גודל את מספר הדוחות ששוטרים מחלקים לרוכבים, אלא רוב הדוחות ניתנים, כרגיל, היכן שקל לאכוף ולא נגד עבירות שגורמות לתאונות. כ-38,000 מתוך כ-58,000 דוחות ניתנו בגין רכיבה ללא קסדה אך רק עשרות בודדות של דוחות ניתנו למי שנסעו באור אדום ונגד כיוון התנועה.
בשלוש השנים 2018-2020 חילקו השוטרים רק 164 דוחות בגין כלים שבוצעו בהם שדרוגים ושינויים מבניים, ואילו משרד התחבורה כלל לא ביצע אכיפה בנושא זה ואף לא פיקח או אכף בחנויות כנגד מכירת כלים שלא עומדים בתקנות.
אפשר, אך אין צורך, לדבר גם על אוזלת ידן של רבות מן העיריות. כאמור – אין משמעות לעיסוק בחתיכה אחת של הפאזל, אבל יש מקום לדבר על פרויקט שבילי האופניים שמשרד התחבורה יזם באמצע העשור הקודם במטרה לרשת את מרחב הערים ב-150 קילומטרים של שבילי אופניים. התוצאה במציאות: עד לספטמבר 2021 הושלמה סלילת 8 קילומטרים בלבד של שבילי אופניים ונוצלו 128 מיליון שקלים מתוך כ-700 מיליון שהוקצבו לפרויקט. חמור מכך: עד למועד ביקורת המעקב, 4 שנים לאחר פרסום הדוח הקודם, במשרד התחבורה עדיין לא היו נתונים אודות תשתיות שבילי אופניים שהקימו הרשויות המקומיות או בדבר שבילים בהקמה או בתכנון. במילים פשוטות: לאנשי משרד התחבורה פשוט לא אכפת, והם "לא מנהלים מידע אודות שבילים שהוקמו ושבילים בתכנון… בין שהמשרד השתתף במימונם ובין שלא".
הפיל הזה הורג אותנו
מבקר המדינה הנוכחי מסכם את דוח המעקב במילים: "לשימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים יש יתרונות רבים, ובהם הפחתת עומסי תנועה, קיצור זמני הגעה והפחתת זיהום האוויר", ומסביר ש"בד בבד עם העלייה בהיקף השימוש בכלים הללו גוברת הסכנה להיפגעות של הרוכבים ושל הולכי הרגל ומשתמשים אחרים במרחב הציבורי. לפיכך, וכדי לאפשר שימוש יעיל ובטיחותי בכלים הללו, נדרשת אסדרה מערכתית של הנושא בנוגע למרחב העירוני".
אלא שבמקום לנצל את סמכויות החקירה שלו ולנקוב בשמות של מי שאחראים לכך שמשרד התחבורה לא עיצב אסטרטגיה ומדיניות שלאורן ייקבעו הכללים – המבקר עוצם עיניים ומתמקד בליקויים ספציפיים שנגרמו בגלל החטא הקדמון של היעדר מדיניות. ההוכחה לטענה זאת ניכרת בדברי הסיכום של הדוח שבהם מוצגות העובדות לצד מסקנה שגויה: "נוכח מספר הנפגעים עקב תאונות בכלים האמורים", כותב המבקר, "ומאחר שלהסדרת הנושא יש השפעות ישירות על בטיחות הרוכבים והמשתמשים במרחב הציבורי, לצד ההכרה כי להסדרה זו יש גם השפעות על היבטי איכות חיים, כמו תחבורה ירוקה והקטנת גודשי התנועה – על משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ומשטרת ישראל לפעול לתיקון הליקויים שצוינו בדוח הביקורת הקודם וטרם תוקנו, וכן לפעול לתיקון הליקויים הנוספים שהועלו בדוח המעקב". "לפעול לתיקון" הוא כותב, במקום "לקבוע אסטרטגיה ומדיניות".
המשמעות המעשית של התעלמות מן "הפיל שבחדר" היא הרוגים ופצועים מקרב רוכבים חפים מפשע לצד המשך נהיגה עבריינית של חלק מן הרוכבים, אי-הקמת תשתיות מתאימות להפרדת הניידות האישית מרמות התחבורה האחרות, והיעדר שילוב אפקטיבי של כלים כאלה במערכת התחבורה. גם אם כל הליקויים שעליהם מצביע המבקר יוסדרו זה לא יפתור את הבעיה הזאת ולא יאפשר לכלים האלה למצות את התועלת שגלומה בהם.
משרד התחבורה מסר בתשובתו למבקר כי השימוש ההולך וגובר בכלים הללו מחייב אותו לגבש מדיניות מסדירה על שלל היבטיה – רישוי, אכיפה ותשתיות תומכות. משרד התחבורה הוסיף כי בימים אלו שוקדים אנשי המקצוע במשרד התחבורה על גיבוש אסדרה כוללת שתבוא לידי ביטוי בחקיקה, ועל תכנון והקמה של תשתיות תומכות לרכיבה.
