בזמן שראש עיריית תל-אביב תוקף את התנגדות שר התחבורה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, הסכם קואליציוני עליו חתם מול "החזית הדתית" במועצת העיר מבטיח שמירה על הסטטוס-קוו. למעשה, חולדאי אף התחייב שהנהלת העירייה לא תהיה מעורבת בכל דרך שהיא בשירותי הסעות בימי שבת וחג
נאה דורש, נאה מקיים? ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, תקף בימים האחרונים את עמדת שר התחבורה, ישראל כץ, ששולל הפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת כפועל יוצא של הסכם הסטטוס-קוו ההיסטורי. "תחבורה ציבורית בשבת היא שירות שיש לספק כפי שמספקים חשמל בשבת", כתב חולדאי בדף הפייסבוק שלו, "(המדינה יודעת) לתת מענה לצורכי פנאי, אך לא מאפשרים למי שאינו מחזיק ברכב פרטי גישה לאותם שירותים".
אולם, בזמן שהוא תוקף את השר כץ וקורא לשינוי הסטטוס-קוו, הסכמים קואליציוניים שחתם חולדאי עם שותפותיו במועצת העיר של תל-אביב מונעים ממנו מליישם כל שינוי בסטטוס-קוו. בהסכם שנחתם עם "החזית הדתית" – סיעה שמאגדת את ש"ס, הבית היהודי, יהדות התורה, חב"ד וארגוני התשובה – נקבע במפורש כי מועצת העיר של תל-אביב מתחייבת לכך ש"יישמר הסטטוס-קוו בנושאי הדת". ההתחייבות אף מופיעה תחת חלק בהסכם הקואליציוני שעוסק ביום השבת.
יתרה מכך. באותו הסכם קואליציוני נקבע במפורש כי "הנהלת העירייה לא תסבסד ולא תהיה מעורבת במישרין או בעקיפין בשירותי ההסעות לים או לכל מקום אחר בשבתות ובחגי ישראל". למרות שזו אינה הפעם הראשונה שבה מופיע סעיף שכזה בהסכם קואליציוני במועצת העיר, ולמרות שלכאורה הניסוח משאיר לראש העיר מרחב פעולה (או, לכל הפחות, מרחב פרשנות), קשה ליישב את ההבטחות עליהן חתום חולדאי עם הצהרותיו בעניין שינוי הסטטוס-קוו ותמיכתו הפומבית בהפעלת תחבורה ציבורית בימי בשבת.
בסבך ההסכמים הקואליציוניים של מועצת העיר תל-אביב מעורבת גם מפלגת מרצ, שמנסה בימים האחרונים להוביל את המאבק לשינוי הסטטוס-קוו. בהסכם שחתמה סיעת מרצ במועצת העיר עם חולדאי נקבע כי "הצדדים רואים חשיבות לקידום מול גורמי הממשלה והכנסת הפעלת תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע". אלא שבאותה קואליציה שותפה "החזית הדתית", שמתנגדת להפעלת תחבורה ציבורית בשבת ואף זכתה להתחייבות מצד ראש העיר לפיה "יישמר הסטטוס-קוו בנושאי הדת".
ראוי לציין כי ההתחייבות של ראש עיריית תל-אביב לשמור על הסטטוס-קוו בענייני דת אינה שונה משמעותית מזו שקבועה בהסכמים קואליציוניים להקמת ממשלה. במטרה להבטיח את כניסתן של סיעות דתיות לקואליציה, כל מפלגות השלטון – מימינה ומשמאלה של המפה הפוליטית – התחייבו לשמור על הסטטוס-קוו. סעיף "שמירת הסטטוס-קוו" מופיע בהסכמים קואליציוניים כמעט ברציפות מאז שנות ה-50, וזאת גם כאשר ההתחייבות לשמור על הסטטוס-קוו עמדה בסתירה לרצונם של הבוחרים במפלגות השלטון.
כך למשל, כאשר אהוד ברק נבחר ב-1999, ובכך השיב את השמאל לשלטון, נחתם הסכם קואליציוני של מפלגת ש"ס. "בתקופת כהונתה של הכנסת ה-15 יישמר הסטטוס-קוו בענייני דת, והממשלה תדאג לכך", נקבע בהסכם שנחתם בין ש"ס ומפלגתו של ברק, ישראל אחת (שהייתה "גלגול" של מפלגת המערך). בהסכם שחתם ברק עם מפלגת יהדות התורה נקבע כי "הממשלה תעשה לכבד את השבת ומועדי ישראל, ששמרו על קיומנו כעם".
למעשה, אפילו מפלגת שינוי בהנהגתו של יוסף לפיד ז"ל, שרבים ייחסו את הצלחתה לקמפיין אנטי-דתי בוטה שהובילה, חתמה על הסכם קואליציוני שהבהיר כי "מתוך אחריות לאומית, מסכימים הצדדים כי בכפוף להסכמים שהגיעו אליהם, הם לא יזמו ולא יסכימו ליזמות של אחרים לשינוי במצב החוקי או הנוהג בענייני דת ומדינה, אלא לאחר התייעצות ולאחר שתושג הסכמה". אמנם הסטטוס-קוו אינו נזכר במפורש בהתחייבות זו, אך תוצאתה זהה לסעיפים המוכרים מהסכמים קואליציוניים קודמים.
