משרד האנרגיה והתוכנית הלאומית לתחבורה חכמה פרסמו אתמול (ד') קול קורא לקבלת הערות הציבור למתווה שגובש על ידם לחיבור עמדות טעינה לרכב חשמלי של דייר או קבוצת דיירים בבניין משותף לבין רשת החשמל. המתווה מתייחס ספציפית לחיבור אל מונה חשמל ציבורי או אל מונה חשמל פרטי, אך הנוסח שפורסם לא מתייחס באופן מפורש לתשתיות שעוברות בחלקים שמוגדרים כ"רכוש משותף" בבנייני מגורים. החשש הוא שכך עלולות להיפגע זכויות בעלות של דיירים אחרים.

צריך להדגיש שעצם מהלך שיתוף הציבור מבורך, ולו מפני שרוב הרשויות בישראל קובעות כללים ותקנות ללא הליך כזה. המתווה עצמו – שנועד להקל על פרישת תשתיות טעינה בישראל – נחוץ מאד מכיוון שהמכשול הבודד המשמעותי ביותר שמעכב את קבלת הרכב החשמלי בישראל ובעולם הוא היקף רשת עמדות הטעינה, ואחד הפתרונות הידועים לכך הוא חקיקה שמאפשרת התקנה נרחבת של עמדות טעינה פרטיות בבתים משותפים. מה שנשמע ברגע הראשון כעניין טכני פשוט – "אדם רוצה להתקין שקע חשמלי בחניה שלו, מדוע שדיירים אחרים בבניין לא יאפשרו לו לעשות זאת?" – לא תמיד מקבל את אותה משמעות בעיניי בעלי נכסים אחרים בבניין. לדוגמא: מה קורה אם צריך להעביר כבלי חשמל בתחום הרכוש של דייר אחר? או – חמור מכך: מה קורה אם הצבת העמדה מנכסת, בפועל, את שטח החניה שלצידה מותקנת העמדה לדייר מסוים ולא לכלל הדיירים?

סוגיות כאלה, ואחרות, חייבות להיפתר במסגרת מערכת כללים שתיקבע על-ידי המחוקק ותפוקח על-ידי הממשלה. יעד רחב יותר הוא לאפשר ולעודד את השימוש בכלי רכב חשמליים. חשוב להדגיש שדילמות דומות מתקיימות כיום כמעט בכל תשתית ציבורית – פרטית או ממשלתית, והפתרונות ברוב המקרים די דומים. למשל, לחברת החשמל, לבזק, תאגידי מים, חברות כבלים וכיוצא באלה מותר – בתנאים מסוימים – להעביר תשתיות גם בתחום נכסים בבעלות פרטית, ולאורך השנים נקבעו מנגנונים להגנה על זכויות כלל בעלי הנכסים והדיירים. עם זאת, בישראל, במהלך השנים, בוצעו רוב תהליכי החקיקה הרלבנטיים במסדרונות הכנסת, ושם הם חשופים הרבה יותר ללחצים של גופים חזקים ובעלי עניין מאשר לצרכים ולדרישות של כלל הציבור.

אנשי התוכנית הלאומית לתחבורה חכמה ומשרד האנרגיה גיבשו, כאמור, מתווה לחיבור עמדות הטעינה לרשת החשמל והוא מתייחס באופן ספציפי לשתי אפשרויות, הראשונה בהן היא כאשר החיבור של עמדת הטעינה הוא אל מונה חשמל משותף של הבניין. במקרה זה, כך לפי המתווה המוצע, תוכל נציגות הדיירים בבית משותף לקבוע תנאים לגבי "אופן התקנת התשתית וביצוע העבודות, לרבות תנאים הנוגעים לנוחות, חזות הבית או בטיחות", וכן לגבי אופן חיוב חשבון החשמל והסדרי ההתחשבנות בין כלל הדיירים לבין בעל עמדת הטעינה. במקרה של חוסר הסכמה יוכל כל דייר, או נציגות הדיירים, לפנות אל המפקח על רישום מקרקעין כדי שהוא זה שיקבע תנאים כאלה או ישנה תנאים שנקבעו על-ידי הנציגות או אף ימנע התקנת תשתית ברכוש משותף.

לפי המתווה שגובש צריך בעל דירה שרוצה לחבר עמדת טעינה למונה משותף לפנות אל נציגות הדיירים בבית, ולנציגות מוקצבים 15 ימים כדי לקבוע תנאים לאופן ההתקנה ולאופן ההתחשבנות והתשלום. תקנות שייקבעו על ידי הממשלה ינוסחו כך שיבטיחו שתנאים שיהיה מותר לנציגות לקבוע יהיו סבירים כך שהם יאפשרו התקנה ולא יסכלו אותה. מכאן יש שתי אפשרויות, האחת היא שהנציגות קבעה תנאים והאחרת היא שלא נקבעו תנאים. במקרה הראשון כל דייר יכול לפנות תוך 30 ימים למפקח על המקרקעין ולבקש שהמפקח ישנה תנאים שנקבעו או כי יורה למנוע את ההתקנה. במקרה האחר, אם הנציגות לא קבעה תנאים ולא הגישה בקשה למפקח, כל אחד מבעלי הדירות יכול לפנות בעצמו למפקח תוך 45 ימים מעת קבלת ההודעה של מי שרוצה להתקין עמדה, ולבקש ממנו לקבוע תנאים כאלה.

בשני המקרים, אם לא נעשתה פניה אל המפקח, מי שביקש להתקין עמדה יוכל לעשות את זה כעבור 45 ימים מהרגע שבו הוא הודיע לנציגות על כוונתו לעשות זאת.

האפשרות האחרת היא כאשר אפשר לחבר את תשתית הטעינה אל מונה חשמל פרטי של מי שמתקין את העמדה או להתקין מונה חדש וייעודי. במקרה הזה מוצע שמסלול הבקשה להתקנה יהיה קל יותר, וכל שעליו לעשות זה למסור הודעה לבעלי הדירות ולנציגות הבית המשותף, ולהתחייב לבצע את ההתקנה באופן בטוח תוך "מזעור הפגיעה בדירות הבית המשותף, ברכוש המשותף או בחזות הבית". בתסריט כזה ימסור מי שמבקש להתקין עמדה הודעה לנציגות הבית המשותף, וכעבור 15 ימים יהיה רשאי לבצע את ההתקנה.
בכל מקרה – המתווה קובע שמי שמבצע התקנת עמדת טעינה חייב לשאת בכל ההוצאות שכרוכות בהתקנת התשתית ברכוש המשותף ובאחזקתה, הסרתה או השבת מצב לקדמותו.

חשיבות הדיון הציבורי

הקול הקורא שפרסמו התוכנית הלאומית ומשרד האנרגיה מופנה לכלל הציבור ולבעלי העניין, ובפרט אל "אנשים שגרים בבתים משותפים, ועדי בתים, בעלי רכבים חשמליים, מתקיני עמדות טעינה, וכל גורם המוצא עניין בנדון". ככל שהדיון הציבורי בנושא הזה יחשוף מראש את כל התקלות והקשיים סביב הנושא, ויטפל בהם מבעוד מועד, כך יהיה קל יותר לפרוש את רשת הטעינה בעתיד – ולהיפך. אם יישארו סוגיות לא מטופלות הן יצוצו בעתיד ויעכבו את פרישת הרשת ואת הקבלה של מכוניות חשמליות בישראל.

אנשי התוכנית ומשרד האנרגיה עובדים כבר מספר שנים על המתווה הזה, אבל לציבור הם הקציבו פחות מחודש (עד ל-16 ביולי) כדי להגיב, וכמובן שגם לא הבטיחו לאמץ פתרונות שעשויים לעלות במסגרת הזאת. תהליכי "שיתוף ציבור" בישראל אינם שכיחים והציבור לא רגיל לקחת בהם חלק, לכן קשה לחזות כמה תגובות והצעות יתקבלו, ומה תהיה רמת השקיפות של אנשי התוכנית והמשרד לגבי אלה שכן יתקבלו אצלם.

בשלב זה צריך לקוות שהמטרה של כל המהלך הזה כנה ואמיתית, ושהיא לא נועדה רק לצורך יחסי ציבור או "סימון V". ככלל, "שיתוף ציבור" בתהליך קבלת החלטות ממשלתיות מקובל מאד בארה"ב ובאירופה. ממשלת בריטניה, למשל, החלה תהליך דומה בתחום הרכב החשמלי כבר לפני כארבע שנים, וכתוצאה ממנו כבר פרסמה מערכת כללים להתקנת עמדות טעינה בבתים משותפים ובבניה חדשה.

מי שמעוניין להשפיע על המהלך מוזמן לשלוח את השגותיו ורעיונותיו אל אלכסנדר קליינר ממשרד האנרגיה ודניאל צוקר מן התכנית הלאומית לתחבורה חכמה במשרד ראש הממשלה בכתובות הדוא"ל alexk@energy.gov.il. אם תכתבו גם אותנו ( editor.themove@gmail.com ) אנחנו נפרסם את הרעיונות המעניינים והחשובים ביותר בכתבה נפרדת.

The post מה דעתכם? איך צריך להתקין עמדות טעינה לרכב חשמלי בבתים משותפים? appeared first on The move.