מי שביקר לאחרונה בתאילנד יכול היה להבחין שהכבישים מלאים באופנועים קטני נפח כמו בכל עיר במזרח, שבולטים במיוחד אופנועי דו”ש קטנים המהווים את הפתרון האידאלי למדינות מתפתחות בהם כביש ממוצע הוא מה שנחשב אצלנו שביל לרכיבת סופ”ש. בין שלל הדו”שים בתאילנד קל להבחין בהונדה CRF250L שגם מיוצר במדינה, ונחשב לאחד הדגמים הפופולארים של הכנף האדומה שם.
גם לישראל מגיע הונדה CRF250L, אבל בעוד בתאילנד הוא נחשב לאופנוע “פול סייז” אצלנו, כמו גם באירופה, מדובר בדו”ש מתון ואופנוע מתחילים. כשהוא נהנה מההילה של משפחת ה-CRF הוותיקה והשורשית, מעיצוב וצביעה שלא נתן לטעות בה מנסה CRF250L לקרוץ לרוכבים העושים צעדים ראשונים בכביש, אבל גם בשטח.
כל רוכב וותיק יגיד לכם שאין כמו לעשות צעדים ראשונים של רכיבה ולימוד דרך השטח, מה שמאפשר ניסוי, תהיה ונפילה בתנאים מבוקרים יחסית. מה שטוב לרוכבי המרוצים הטובים בעולם טוב גם לכם. סיבה מספיק טובה לגשת ולבדוק האם באמת הונדה CRF250L עדין רלוונטי במציאות הקטנוענית של היום.
לשחרר קלאץ’
מפה לשם יצאתי מסוכנות הונדה בת”א על גביו של CRF250L כשלפני סוף שבוע גדוש ברכיבות וחוויות. אני משלב להילוך ראשון ומתחיל להתגלגל לכיוון איילון. לוח השעונים הדיגיטלי נראה עדכני, ומתגלה כפרקטי ויעיל. תנוחת הישיבה זקופה, כשיחד עם מבנה האופנוע התואם לפרופיל הדו-שימושי אני מרגיש על הגובה. הכיסא רחב ומפנק ואני מבין למה האופנוע הזה הוא להיט בקרב מורי הנהיגה. אין שום סיכוי שהכלי הזה יפתיע את הרוכב. 23 סוסים שמתקבלים ב-8,500 סל”ד גבוהים לא ישאירו אף אחד עם הגב על הכביש או עם התקף לב מפתיחת גז לא מרוסנת. האופנוע הזה פשוט, כמעט פשוט מדי. מיכל הדלק המתכתי עם פקק של פעם, תפס ייעודי לקשירת הקסדה ונתון צריכת דלק של כ-30 ק”מ לליטר ברכיבה רגועה מצביעים על פרקטיות ופשטות.
אותה הפשטות המדוברת ומצב החיסכון הכללי אליו מכוון האופנוע גרמו לכך שבהונדה הזה מותקנים בולמים, קדמי ואחורי, מזן בסיסי נטולי אפשרויות כיוון. לטעמי זה וויתור משמעותי. הבולמים כל כך רכים שמכל סגירת מצערת או השכבה על כביש מעט משובש הם מתחילים מהלך של סגירה שמכניס את האופנוע לנדנודים לא פרופורציונאליים, ומאפיינים את האופנוע בהתנהגות כביש לא טובה. ברכיבת שטח הם סוגרים מהלך מכל באמפ משמעותי, וזה מחייב רכיבה איטית. עם זאת, רכיבה בעמידה מפתיעה לטובה. הכל מרגיש במקום, מרכז הכובד יורד והאופנוע מתקדם בביטחון.
ההתנהלות העירונית עם ה-CRF250L מצוינת. זווית ההיגוי נדיבה ומאפשרת השתחלות קלילה בין טורי הרכבים כאילו מדובר בקטנוע 50 סמ”ק. מדרכות הופכות לבלתי-נראות ובאמפים נבלעים כלא היו. אני מעוניין לאותת בכדי להשתלב לכביש המהיר ובמקום זאת יוצאת לי צפירה. אופס. הצצה לכיוון אגודל שמאל שמחפש את האיתות מסמנים לי שכנראה במזרח חשוב יותר לצפור מאשר לאותת כי סידור הכפתורים לא רגיל. על הכביש המהיר אני בוחש בהילוכים וסוחט את המנוע עד תום כשמד המהירות מצייר 133 קמ”ש. מכובד אבל פחות אזור הנוחות של ההונדה הצנוע.
שביל באמצע, שביל בצד…
בשנת 2018 מכרה הונדה כמה עשרות יחידות של CRF250L. כיום, כשכל טיול עם שביל באמצע נחשב “אדוונצ’ר”, האופנוע הזה כנראה מתאים בול לכל מיני חובבים שמעוניינים ב”משהו זול שיעשה הכל”. בירידה לחולות התגלה חוסר הכוח של ההונדה והוא ממש ביקש בעזרת הוונטה שעבדה במרץ שנצא משם ונעבור לשבילים זורמים.
בשבילים ההונדה רך ונוסך ביטחון. 147 ק”ג(רטוב) אומנם נחשבים הרבה לאופנוע שטח, אבל האופציה להוריד רגל בקלות ולתת הכל בגז בלי חשש לשיגור משדרים לרוכב: “יאללה תנסה, הכל בסדר.” תוצאה היא דו”ש ידידותי למשתמש.
יום שבת ב-5:30 בבוקר המבול פסק ומצאתי עצמי מתקדם בקור העז לכיוון מדבר יהודה. בתכל’ס- זו מטרתו של דו”ש. לא צריך עגלה. תעלה על האופנוע, תשתמש באספלט עד לנקודת המפגש, רד לשטח לטייל, שתה קפה ותחזור על כביש 6 הביתה.
הונדה CRF250L הראה לי מה הוא מסוגל, הוא טיפס, ירד ועבר לצד ולפעמים לפני גדולים וחזקים ממנו. בירידה הראשונה, בעוד אני מנסה לבלום אני מבין שכרגע זו משימה מכיוון שלא זכרתי לכבות את מערכת ה-ABS ויש לציין שהיא נכנסת לפעולה מהר מאוד. לחיצת כפתור מנתקת את המערכת רק מן הגלגל האחורי. פעולה שיש צורך לבצע בכל פעם מחדש לאחר שסוגרים את הסוויץ’.
ה-CRF שהגיע כשהוא נעול בצמיגי דו”ש טיפוסיים, קרקש, התאמץ אבל חצה איתי את מדבר יהודה מדרום הר חברון עד לערד, והביא אותי למקומות מגניבים אליהם ניתן להגיע בזמן קצר רק עם אופנוע וזו חוויה מגניבה ושווה ביותר. כמעט 60 ק”מ מדבריים על 2.2 ליטר של דלק זה נתון מרשים, גם בהתחשב בכך שלא פעם צריך לסחוט את המנוע, מה שאומר ש-CRF250L ידידותי גם לכיס של הרוכב.
סיכום מסלול
על סולם הרחב של עולם אופנועי הדו”ש נמצא הונדה CRF250L באזור ה”שטח רך”. בתמורה למחיר של כ-35 אלף ש”ח כולל אגרות רישוי תקבלו חבילה שחיצונית נראית דומה מאוד לאופנוע מקצועי של גדולים, רק קצת יותר קטן. המחיר כולל התפשרות על יכולות כביש, אבל קונה יכולת שטח שבידיים נכונות תכניס אתכם גם לעולם הלא סלול בדרך הקלה.
לאורך השנים בהן משווק האופנוע הוא נחשב אמין ועמיד. בזכות כך שבמזרח הרחוק הוא אהוד מאוד, יש ברשת שלל אפטר-מרקט וסרטוני הדרכה לתחזוקה עצמית זולה וקלה. בעבר דו”שים קלים כדוגמתו היו נפוצים מאד בארץ. אבל הזמנים השתנו, וכעת ההונדה כמעט בודד בקטגוריה מבחינת מתחרים, כשבהעדר הימאהה WR250R והקוואסאקי KLX250 האופנוע הקרוב ביותר אליו הוא סוזוקי DRZ400S היקר ממנו בכ-10,000 ש”ח ויכול להיחשב בעיני מתחילים למעט מאיים.
בכך ההונדה דבק בשלו ופונה לכאלו שמחפשים כלי זול לרכישה ואחזקה, בעל יכולת עירונית לצד התגלגלות כביש בעת הצורך למטרות קישור כשלבסוף גם את האופציה הנחשקת לטעום שטח בסופ”ש באופן ידידותי ונעים. אופנוע מתחילים קלאסי, לכביש ולשטח.
