חברת הסטארט-אפ הישראלית ‘בליץ מוטורס‘, למעשה אחת מיצרניות הרכב הבודדות שקיימות אצלנו (למרות שהייצור פיזית מבוצע בחו”ל) – פרסמה לאחרונה באירופה הודעה לעיתונות אודות הקטנוע החשמלי שלה, 3000X, וזו צוטטה באופן שיוצר רושם שמדובר בדגם חדש. למעשה, למרות שדרוגים טכנולוגיים שאולי הוטמעו בו, 3000X הוא לא דגם חדש, והחידוש – אם בכלל – הוא הניסיון של בליץ לנגוס משוק הקטנועים שמשמשים במערב אירופה למשלוחי מזון בפרט, ולמשלוחים עירוניים בכלל.

בליץ, שהוקמה כחברת סטארט-אפ בשנת 2012, הפכה לפני חודשים אחדים לחברה בורסאית שנסחרת בבורסה בתל-אביב, וזה מאפשר לה לגייס הון ומאפשר לנו הצצה אל נתונים עסקיים מעניינים שקשורים בשוק הקטנועים החשמליים שמתפתח במהירות.

ראשית, לטובת מי שלא עקב אחר ההתפתחות העסקית של ‘בליץ’, נספר שבמהלך מאי-יוני השנה הושלמה בפועל עסקת המיזוג שלה, שסוכמה בדצמבר 2020, לתוך החברה הבורסאית “ענבר גרופ פיננסים“. פעולה זאת הפכה אותה, למעשה, לחברה נסחרת על כל המשמעויות שקשורות בכך. ערב העסקה נמסר שבליץ “מחזיקה בטכנולוגיה ייחודית, שנמצאת בתהליכי רישום פטנט, של סוללה קלה פיזית שמאפשרת טעינה קלה ובטוחה ונועדה לאפשר טווח נסיעה ארוך”. עוד נמסר ש”עד למועד העסקה מכרה בליץ בישראל כ-2,000 קטנועים חשמליים”, ואלה נמסרו ברובם ללקוחות עסקיים שהבולטים בהם הן רשתות המזון המהיר מקדונלדס ודומינוס פיצה.

במסגרת העסקה קיבלה ‘ענבר’ בעלות מלאה בבליץ, ואילו בעלי המניות של בליץ קיבלו כ-58% מן המניות של ‘ענבר’ (עם אופציה להגדלת נתח הבעלות), ובמקביל הוקצו מניות נוספות ואופציות של ‘ענבר’ למספר בעלי תפקידים ב’בליץ’, ושם החברה שונה ל’בליץ טכנולוגיות בע”מ’.

פחות מחודשיים לאחר מכן, ב-1 באוגוסט השנה, פרסמה בליץ שתי הודעות חשובות למשקיעים בבורסה בתל-אביב. האחת, שפורסמה בשעה 09:36, מתארת תקלה סדרתית שהתגלתה בחלק מן הסוללות שלה. “החברה מתכבדת להודיע בזאת”, נכתב בדיווח לבורסה, “כי לאחר מספר חודשים של עבודה עם הסוללות המשמשות את קטנועי ה-3000X בישראל התגלתה בעיה הקשורה בסוללות בעת תפעול האופנועים בטמפרטורה גבוהה. להערכת החברה למועד הדוח, מקור הבעיה בספק בשרשרת הייצור של הסלולות. יצוין, כי הבעיה רלוונטית אך ורק לדגם קטנוע 3000X אשר הושק בשנתיים האחרונות ומהווה למועד זה כ-15% מכלל הקטנועים שנמכרו ללקוחות החברה. החברה ספקה ללקוחותיה פתרונות חלופיים, ופועלת למציאת פתרון מתאים הן לטווח המיידי והן לטווח הארוך, זאת בדרך של שינוי ושיפור הנדרש בייצור הסוללות לקטנועים. החברה פועלת שהסוללות החלופיות כאמור תסופקנה ללקוחות במהלך הרבעון הרביעי של שנת 2021”.

פחות מרבע שעה (09:49) לאחר פרסום ההודעה הזאת פורסמה הודעה נוספת לבורסה, בדבר פיילוט עם רשת מזון מהיר שפועלת בבלגיה והולנד. רשת זאת מפעילה יותר מ-3,000 סניפים בעשר מדינות, ו’בליץ’, תספק לצורך הפיילוט “מספר אופנועים בהם ייעשה שימוש על ידי הלקוח הפוטנציאלי במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2021”. אם הפיילוט יושלם בהצלחה צפוי להיפתח משא ומתן מסחרי “לבחינת האופן המיטבי לתחילת שיתוף פעולה רחב אך מדורג”. באותה הודעה מזכירים אנשי בליץ שהפיילוט מבוצע כחלק ממדיניות החברה “להתמקד ולהתרחב בטריטוריות חדשות בכלל, ובמדינות באירופה, דרום אפריקה ודרום אסיה בפרט, תוך הרחבה של שרותי המידע הניתנים למשתמש”.

בליץ נגד NIU

בליץ, כחברת סטארט-אפ, הוקמה כאמור לפני כעשור ומאז פיתחה – בעצמה ויחד עם שותפים טכנולוגיים – טכנולוגיות ואינטגרציות ייחודיות לקטנועים חשמליים, וזאת שנים לא מעטות לפני שאלה התפתחו לפלח שוק רותח כפי שהם כיום. במצגת למשקיעים שפרסמה החברה לפני כחודש היא ממצבת את עצמה מול מספר יצרניות מובילות בתחום זה – רובן ככולן חברות טכנולוגיה שהחלו לייצר קטנועים (ולא להיפך) ובהן Silence, GoGoRo ,NIU ו-Askoll, ומדגישה שהיתרונות שלה (נכון ליום הכנת המצגת) הם זמני טעינה קצרים יותר (שעתיים לעומת 4-5 שעות), מספר סוללות שאפשר לטעון ולהחליף בקטנוע (שלוש, לעומת שתים או אחת), משקל הסוללה (7 קילוגרם לעומת 11-30), ונפח האחסון בדגם שמיועד למשלוחים (ארגז חיצוני בנפח 350 ליטרים לעומת אחסון פנימי בנפח 10-24 ליטרים).

בבליץ מכוונים בעיקר אל שווקי משלוחי המזון, משלוחי חבילות קטנות, תחבורה שיתופית (כלים להשכרה קצרצרה) וציי רכב ממשלתיים. בשוק משלוחי המזון לבדו, למשל, הם צופים גידול משמעותי מסדרי גודל של כ-130 מיליארד דולר כיום ל-171 מיליארד בתוך כשנתיים.

אחת מנקודות התורפה של בליץ, ודאי ביחס לחלק מן החברות שהיא מציינת כמתחרות, היא שהפעילות שלה נסמכת – נכון להיום – על שני כלים בלבד (3000X ו-6000), ואלה – אם להיות עדינים – לא נראו טוב במיוחד מבחינה עיצובית כאשר הושקו במקור ולא השתבחו מאז. לעיצוב יש משמעות לא פעוטה כשמדובר בכלי רכב – ודאי עבור לקוחות פרטיים אבל גם בקרב מפעילי ציי רכב.
נקודת תורפה משמעותית פי כמה היא שנראה שבליץ מאבדת במהירות את היתרון שאולי היה לה כמי שמציעה טכנולוגיה חדישה ופורצת דרך, במיוחד לנוכח העובדה שמאחורי המתחרות הנ”ל עומדים כוחות כלכליים חזקים הרבה יותר.

Niu Technologies הסינית, למשל, גייסה 125 מיליון דולר כבר עם הקמתה כחברת סטארט-אפ בשנת 2014 והרוויחה מאות מיליוני דולרים בשוק הסיני לפני שנרשמה למסחר בבורסה בניו-יורק. כיום, לאחר שהחלה השנה למכור קטנועים בארה”ב (ומנסה את כוחה גם אצלנו, בישראל), היא מפעילה כבר קווי ייצור בבעלותה עם ניסיון של אלפי כלים, וקשורה בהסכמים עם מספר מפעילות תחבוה שיתופית.

GoGoRo הטאיוואנית, שהוקמה שנה אחת לפני בליץ, מעסיקה 2,400 עובדים (כלומר בערך פי 100 מבליץ), גייסה כ-200 מיליון דולר, פיתחה מספר קווי מוצרים, הקימה רשת עמדות להחלפת סוללות לקטנועים (קצת בדומה למודל ‘בטר פלייס’, אך הרבה יותר פשוט), וחשוב מכל – פיתחה קשרים עסקיים עם מספר ענקיות, בהן יצרנית הדו-גלגלי הגדולה בהודו – חברת ‘הירו’, חברת פנסוניק שאיתה היא מפתחת סוללות, ומספר מיזמי תשתיות טעינה ותחבורה שיתופית.

Silence הספרדית הוקמה פחות או יותר במקביל ל’בליץ’, ובין השאר השקיעה בעיצוב, פיתוח ובייצור של קטנועים חשמליים עם 2 ו-3 גלגלים. ל’סיילנס’ יש מפעל חדיש בבעלותה ליד ברצלונה, עם כושר ייצור של 10,000 קטנועים ו-12,000 ערכות סוללה. גם ‘סיילנס’ מתמקדת בשוק המשלוחים, והשותפות העסקיות שלה הן חברות ענק כמו Repsol, Caixa Capital Risc ו- C.D.T.I.

Askoll האיטלקית הוקמה בשנת 2014 וכיום היא נסחרת בבורסה במילאנו. אסקול מייצרת אופניים חשמליים וטוסטוסים חשמליים, ומפתחת מכונית מיקרו עירונית חשמלית.

גם החברות האלה, שמהוות תחרות מיידית ל’בליץ’, עלולות להישטף בקרוב תחת המבול שעשויות להמטיר יצרניות האופנועים הגדולות שנהנות מעשרות שנות ניסיון רלבנטי, ואמצעי ייצור והפצה מתוקתקים לעילא ולעילא. במיוחד כדאי לפקוח עין על הפעילות של הונדה בסין, ויותר מכך על המיזם האדיר של חברת ‘אולה’ בהודו.

אגב, בסוף שנת 2018 הכריזה ‘בליץ’ על שיתוף פעולה שחתמה בהודו עם קבוצת משקיעים מקומיים, ביניהם מייסד ‘אובר’ בהודו, ושבעקבותיו היא מקימה שם מפעל ייצור והיא תפיץ ממנו את דגם 6000 שלה כבר בתחילת שנת 2019. באותו מעמד סיפרו אנשי בליץ שיש בידם מזכר הבנות חתום לשיתוף פעולה ארוך טווח עם חברות שונות בהודו, ושזה יסייע לחברה לתפוס נתח משמעותי משוק הרכב החשמלי הדו גלגלי שם. החברה המשותפת, כך נטען בשעתו, תכננה לפתח במהלך 2019 כלי חשמלי נוסף על בסיס הטכנולוגיה של בליץ, עם תג מחיר מיועד של 1,500 דולרים. לא ברור כיצד התפתחו התוכניות ההודיות, אבל ככל שאפשר ללמוד מן ההודעות של החברה הן לא מהוות חלק מחברת בליץ הבורסאית.

היום (ה’) פרסמה בליץ את הדוחות הכספיים שלה למחצית השנה הראשונה של 2021, ובה שני עדכונים מעניינים מאד. ראשית, בליץ נמצאת “בשלבים מתקדמים במשא ומתן לקראת חתימה על הסכם “ליבוא אופנוע חשמלי תלת גלגלי שלתוכו תוטמע מערכת של החברה” – בין השאר מערכת החלפת הסוללות והסוללות עצמן – וזאת “במקביל לשיפורים מכניים”. בבליץ טוענים שמדובר ב”אופנוע חדשני ובעל איכויות מכניות גבוהות”, והם רואים בו “כלי ייעודי לשימוש של עיריות, ממשלה וכוחות המשטרה. האופנוע, כמו יתר אופנועיי החברה, מבוסס על טכנולוגיה של החלפת סוללות. אנשי בליץ אמנם מזהירים שיכולים להיות עיכובים אבל מעריכים שתחילת השיווק של הכלי הזה תהיה ממש בקרוב – “ברבעון הרביעי לשנת 2021”.

בנושא תקלת הסוללות נראה שהמצב מעט יותר מורכב. מצד אחד, כנראה שהבעיה נוגעת רק למדינות חמות, כמו ישראל, ולכן תוכניות השיווק באירופה נמשכות כסדרן. מצד שני, הבעיה טרם נפתרה ובליץ “עובדת בשיתוף פעולה מלא עם ספק הסוללות ונמצאת בשלבים מתקדמים של בחינת חלופות הכוללות, בין היתר, סוללה על בסיס אלקטרוליט משודרג אשר משיג תוצאות טובות בהרבה הן באספקט של אורך חיים והן באספקט של עבודה בטמפרטורות חמות קיצוניות ואשר יסופק ללקוחות החברה לאחר בדיקה ובחינה יסודית של ביצועיו וביצועי המערכת בכללותה, תהליך אשר צפוי להסתיים במהלך הרבעון הרביעי של שנת 2021. יש להדגיש כי הבעיה שנמצאה קשורה רק לאורך חיי הסוללה ורק בתפעול בתנאי טמפרטורות קיצוניים ואינה קשורה לבטיחות”.

עדכון שלישי הוא שבתחילת חודש יוני השנה חתמה חברה בת בבעלות מלאה של החברה על מכתב כוונות עם שותף עסקי בסינגפור לקראת ביצוע פיילוט שבמסגרתו השותף הסינגפורי ירכוש וייבא לסינגפור אופנועים חשמליים של החברה מדגם  3000X ולקוחות הקצה יקבלו גם שירותי תמיכה וטלמטריה. בין אם עסקה זאת תתממש בסופו של דבר או לא – בליץ החלה בתהליך רישוי (הומולוגציה) של האופנועים בסינגפור.

מי אתה 3000X?

אם מתעלמים מן העיצוב המרושל, לבליץ 3000X יש כמה תכונות ייחודיות כמו האפשרות להכיל עד שלוש סוללות מתחלפות. בתצורה זאת מתאפשר טווח נסיעה של עד 120 קילומטרים בגרסת קטגוריית הרישוי L3 (שמאפשרת מהירות מרבית של 90 קמ”ש), או עד 200 קילומטרים עם גרסת רישוי L1 שמוגבלת למהירות מרבית של 45 קמ”ש. הקטנוע מוצע עם מטען נייד לשתי סוללות, שתי סוללות, וארגז סטנדרטי שמותאם למשלוחים ומסגיר את הייעוד העיקרי של הכלי: קטנוע לעסקי משלוח ומזון.

פתרון החלפת הסוללות של ‘בליץ’, שהופך באופן גורף לסטנדרט של תעשיית הקטנועים החשמליים, נועד למנוע את “חרדת הטווח” ויש לו חשיבות מיוחדת כשמדובר בכלים שמופעלים על-ידי ציים ולקוחות עסקיים. כמקובל, אפשר לטעון את הסוללות בתוך הכלי, באמצעות מטען נייד, וגם מחוץ לכלי.

לסוללות של בליץ, שכל אחת מהן שוקלת 7 קילוגרם, יש תכולת אנרגיה של 1.5 קילוואט שעה וזו אגורה בתוך תאי ליתיום NMC (“מהדור האחרון” – כך בליץ). על כל סוללה יש תצוגת נוריות LED שמאפשרות להבחין בקלות במצב הטעינה שלהן. אם רוכשים את הקטנועים עם סוללות נוספות אפשר להגדיל את טווח הנסיעה פשוט על-ידי החלפה שלהן, אבל אם סומכים על הסוללות המקוריות צריך לקחת בחשבון שטעינה ממצב כמעט ריק למלא לגמרי אורכת כשעתיים.

יתרון נוסף של בליץ, על אף שאיננו ייחודי, הוא שהיא מציעה את 3000X עם שירות טלמטריה שמבוסס על מערכת הניהול של הכלי ועל אפליקציה ייעודית, וזה כולל שירותים גנריים של ניהול צי ושירותי מיקום ותחזוקה.

על פניו, כדי שבליץ תמצא לעצמה מקום משמעותי תחת השמש היא זקוקה לאחד (או יותר) מן התסריטים הבאים: השקעה מאסיבית – פיננסית או אסטרטגית – של גוף שמאמין שאפשר למנף את הטכנולוגיה שלה מעל המתחרות שהוזכרו כאן, או מיזוג / רכישה עם יצרנית רכב קיימת, או עסקת ענק עם גוף שמפעיל מספר גדול מאד של קטנועים. כך או אחרת, אנחנו מקוים שתקלת הסוללות אותרה, תוקנה, ותוסר מהר מן השולחן.

The post האם בליץ מוטורס הישראלית מסוגלת להתמודד בשוק העולמי של קטנועים חשמליים? first appeared on TheDoo.