כמעט שנתיים חלפו כבר מאז שקיה השליכה לשוק הישראלי את פצצה חכמה בדמות קרוסאובר קומפקטי במחיר של מכונית נוסעים קומפקטית ונראה ששום דבר כבר לא ישוב להיות כשהיה.
בזכות "ספורטאז' ב-135 אלף ש"ח" חלה במהלך השנתיים האחרונות ירידת מחירים ריאלית גם של דגמים מתחרים, וקטגוריית הקרוסאוברים הקומפקטית שואבת אליה המונים ולא רק את מי שהיו רגילים למכוניות "משפחתיות", אלא גם לקוחות מקטגוריית הקרוסאוברים הקטנים, ואת מי ששקלו לרכוש מכוניות משפחתיות גדולות.
קטגוריית הקרוסאוברים, ככלל, היא לא רק הצומחת ביותר בישראל אלא הפכה במהלך 2016 להיות גם הגדולה ביותר בשוק, ובקרב הכלים הקומפקטיים נוצרו שתי קבוצות נפרדות שמוגדרות על-ידי המחירים: דגמים בסיסיים שעולים סביב ה-140 אלף ש"ח, ודגמים יקרים יותר שעולים בין 20 ל-50 אלף ש"ח יותר.
במלאת כשנה למהפך הספורטאז' נחתו אצלנו דור חדש ליונדאי טוסון – הראשון שהשיב מלחמה עם גרסת בסיס במחיר קרוב – ובסמוך לאחר מכן גם דור חדש של ספורטאז', אשר השיב עם מהלומה משלו עת הציג לשוק מערכות בטיחותיות אקטיביות מתקדמות כסטנדרט.
מעבר לשני הניצגים של קונצרן קיה-יונדאי, היחידי עד כה שהצליח להגיע מוכן עם תשובה לפלח שוק חדש בהיקף של לפחות עשרים אלף יחידות בשנה הוא רנו קדג'אר, אשר תוקף את נקודת התורפה העיקרית של ספורטאז' וטוסון עם מנוע טורבו-דיזל חזק למדי וחסכוני בדלק, ואף מצליח לעשות את זה עם תג מחיר די קרוב לשלהם.
כעת, לרגל שנתיים למהפך, מצליחים מתחרים נוספים להתאפס ולהביא תשובות משלהם: הגל השני של קרוסאוברים קומפקטיים בגזרת ה-140,000 ש"ח כולל כבר את 3008 החדש של פיג'ו ודגם חדש לגמרי של סיאט – אטקה.
על שני הכלים הללו נהגנו אמנם בהשקות הבינלאומיות שלהם לעיתונות, אולם אלה היו כלים שדוגמו ברמות אבזור נדיבות ונסעו על כבישים אירופאים מתורבתים.
כעת, לאחר נהיגה ראשונה על כבישי ארץ הקודש עם 3008 החדש של פיג'ו, צריך לפתוח דווקא עם שורת המסקנה החשובה ביותר: מהפיכת ה-140 אלף ש"ח בעיצומה, והיא מביאה לנו בשורות טובות. 3008 החדש מותח את המעטפת ומאתגר את שלושת קודמיו בזכות רמה גבוהה יותר של עידון, נוחות, ביצועים וחיסכון בסולר – והוא מציע את אחת ההצעות היותר אטרקטיביות עבור כל מי שרוצה לעלות לעגלת הקרוסאוברים.
סימן השאלה המשמעותי ביותר מעל 3008 החדש, אחד מבין שניים למעשה, הוא כיצד יגיב הציבור הישראלי לעובדה שאנשי פיג'ו הציבור במשבצת ה-140 אלף ש"ח גרסה שמונעת באמצעות מנוע טורבו-דיזל, ושבניגוד למקובל (ולטענה שמנועי דיזל יקרים יותר) הם דורשים 10,000 ש"ח נוספים תמורת מנוע הטורבו-בנזין.
עיצוב, מיצוב
הדבר הבולט הראשון ב-3008 הוא העיצוב החיצוני הייחודי שלו אשר מצד אחד מציב אותו ללא ספק בקטגוריית הקרוסאוברים – זהו כלי מוגבה ומנופח כדבעי – ויחד עם זאת משדר תמונה פחות כוחנית והרבה יותר מסוגננת מזו של "ג'יפון" קלאסי.
אפשר להבין את מי שאולי לא יתחברו לחרטום הבולט שלו וגם את מי שיחשבו שזהו כלי מעט נמוך מידי או לא מספיק מוחצן, אבל בעיניי מדובר בעיצוב מאד מושקע שמשדר תחושת יוקרה עדיפה על זעקת "גם לי יש ג'יפון" סתמית.
בעולם האבסורדי שבו רבים רצו לבלוט מעל כולם וגילו שכולם רוצים את אותו הדבר ולכן הם כבר לא בולטים כל כך – 3008 מייצר אמירה חדשה ורעננה שתאפשר למי שנוהגים בו להרגיש מיוחדים.
פיג'ו נמצאת בתקופת מהפך עיצובי עם כל דגמיה, 308 החדשה – למשל – נראית מתוחה ונמוכה מבעבר וכל הדגמים מקבלים בהדרגה את הפרצוף העדכני של משפחת האריה, ומבין כל הדגמים החדשים נראה ש-3008 הוא ההרמוני ביותר ולכן גם המשכנע והמוצלח יותר. בעיקר בולטת לטובה הפרופורציה בין הגוף, עם תחושת כתפיים חסונות, לבין הגג שנראה נמוך מכפי שהוא באמת – וזו משדרת מסר של כלי בעל נוכחות חזקה וניחוח פרימיום.
לאחר נהיגה של הרבה מאות קילומטרים על אספלט ישראלי צריך לומר לשבחו של 3008 שהעיצוב שלו לא פוגע בפונקציונליות כפי שאפשר היה לחשוד תחילה.
הבעיה השניה של 3008 היא המיצוב של פיג'ו בשוק הישראלי. בצדק או שלא בצדק פיג'ו נתפס כיום כמותג פחות אמין ולכן גם פחות "סחיר" ממותגים יפנים וקוריאנים, ובמקום ליהנות מן הפרימיום, שמגיע לו בדין, הוא סובל מדיעות קדומות – ברובן לא מוצדקות, וברתיעה של לקוחות שכלל לא מציבים אותו ברשימת האפשרויות שלהם.
מבחינה זאת יש ל-3008 את כל הכלים לשנות את הדרך שבה יתייחסו ישראלים אל המותג פיג'ו בכללותו מעתה והלאה, מפני שמי שלא חווה מוצרים אירופאים בשנים האחרונות, ויעלה לנהוג ב-3008, יגלה פיג'ו שכמותה לא הכיר – מה שכמובן יפתיע אותו לטובה.
שימושיות
כלי רכב בעלי מרכז כובד גבוה גובים מחיר לא מבוטל בהתנהגות הכביש שלהם, והם חייבים להחזיר אותו לכל הפחות בשני תחומים – נראות ושימושיות.
לאחר שצלח את מבחן הנראות חייב 3008 לספק את הסחורה גם ככלי להנעת משפחות, ובתחום זה הוא לא מאכזב.
סביבת הנהג והנוסע הקדמי של 3008 היא המיוחדת ביותר מבין כל המתמודדים בקטגוריה – ראשית לכל בזכות עיצוב מאד מיוחד שעוטף את הנהג מכל עבר.
גלגל ההגה הקטן – גימיק מיותר שפיג'ו החליטה להשתמש בו בכל דגמיה – פחות מתאים למכונית כזאת, אבל לכל הפחות הוא לא מסתיר את לוח השעונים הוירטואלי הייחודי שמוקרן על גבי מסך, ואשר מתחבר היטב לתחושת הפרימיום שמתקבלת בזכות רמה גבוהה מאד של כל חומרי הדיפון שמסביב.
מימין לנהג, במרכז הדאשבורד, מוצב מסך מידע מרכזי גדול ואיכותי, בגודל 8 אינטש, ומתחתיו מרוכזים כפתורים איכותיים וקונסולה מרכזית שימושית עם שפע מקום לאחסון.
כמה דברים מעיבים על הביצוע – והמפריע מכולם הוא הממשק הלא מוצלח של מערכת המולטימדיה והשליטה בפעולות שונות של המכונית.
פיג'ו פישלה עם המערכת הזאת בדגמים האחרים שלה, וב-3008 מוצגת כבר גרסה משופרת ונוחה יותר לתפעול בזכות כפתורי קיצור דרך וכפתור עוצמת קול נפרד. אבל הביצוע הכללי עדיין לא מספיק טוב ביחס למתחרים והוא פוגע בנהיגה מפני שכמעט כל פעולה מבוצעת דרך סדרת לחיצות מייגעת ודרך תפריטים שונים.
למשל, בעת נהיגת לילה קשה מאד להחשיך לגמרי את המסך, וכל פעולה (שינוי עצמת הקול למשל) מחזירה אותו לחיים ודורשת לחזור על כל סט הפעולות מחדש.
דוגמא אחרת: החלפת תחנה ברדיו דורשת סט מורכב של פעולות, וכך גם כיבוי פונקציית ה"הפסק והתנע" של המנוע או תפעול מיזוג האוויר.
בעידן שבו ספורטאז' הבסיסי מגיע עם מערכת מולטימדיה (אמנם בהתקנה מקומית) שכוללת ניווט ואפליקציות נוספות, ובו מאזדה 2 מגיעה עם מסך ותפריטים יעילים ונוחים יותר לשימוש – קשה להתנחם בעובדה שכל התפריטים של 3008 מוצגים בעברית וצריך לומר בצער שממשק המשתמש לא עומד ברמה הנדרשת.
מעצבי הפנים של 3008 השקיעו בתא נוסעים שמכיל הרבה מאד משטחים בזוויות שונות ומיוחדות ובמקבץ של הרבה מאד חומרים שונים – כל אלה מעניקים ניחוח יוקרתי משכנע בהרבה מכל המתחרים בשטח אבל עדיין חייבים להוכיח את עצמם במבחן הזמן. שאלה פתוחה היא כיצד ייראה תא הנוסעים הזה בעוד שנתיים וחצי מהיום, לקראת המכירה של המכונית.
עניין מפריע אחרון הוא בורר ההילוכים שנראה מתוחכם מאד אבל דורש הסתגלות.
אחרי כל אלה כל שנותר לנהג הוא ליהנות מתנוחת נהיגה טובה מאד (גבוהה ושולטת מכפי שניתן לשער כאשר מביטים ב-3008 מבחוץ), ממושב נוח ותומך ושפע מקום לרגל שמאל, וממרחב ראש וכתפיים מצוין.
מרחב המחיה של הנוסע מימין לנהג נפגע מעט מעיצוב הקונסולה המרכזית, אבל גם הוא זוכה לשבת בסביבה מכבדת ואיכותית יותר מאשר כמעט בכל הקרוסאוברים האחרים בקטגוריה – כולל גם בכאלה שעולים הרבה עשרות אלפי שקלים יותר.
מרחב המחיה במושב האחורי טוב יותר מאשר ברוב הכלים המתחרים בקטגוריה – גם כאן מתקבל מרחב ראש מפתיע לטובה והמושב עצמו נוח מאד, גם אם מעט קצר ונמוך.
פתח מיזוג האוויר למושב האחורי בולט יותר מידי ולכן מקשה על מי שיושב במושב האמצעי, אולם הרצפה שטוחה לגמרי ומרחב הרגליים טוב.
תא המטען מעוצב באופן נוח מאד לשימוש, המפתח שלו רחב ונראה שיהיה קל מאד להעמיס לתוכו קניות וחפצים. בנוסף, ידיות ייעודיות מאחור מקלות על קיפול מסעדי המושבים האחוריים כדי לשאת מטענים גדולים יותר.
התנהגות, נוחות
"חבילת ההשקה" של 3008 כוללת חישוקים וצמיגים רחבים (225/55-18) כבר בגרסת הבסיס (וגם מסילות גג), וזאת לעומת 215/65-17 הסטנדרטית, ולכן ייתכן שחלק ממאפייני ההתנהגות לא יתקיימו אם וכאשר הוא ינעל צמיגים צנומים יותר.
מכונית המבחן, מכל מקום, הציגה נימוסי כביש מרשימים שכוללים דבקות במשימה ותחושה בטוחה למדי – ודאי ביחס למרכז הכובד הגבוה של קרוסאובר.
המתלים מכוונים לנוחות בכל מחיר, עם זויות וקצב גלגול גוף ניכרים ושיכוך החזרה סביר – ואלה פועלים נהדר על כבישים סלולים כהלכה.
גלגל ההגה הקטן, וקצב גלגול הגוף, יוצרים תחושה מעט נוירוטית כאשר לוקחים את המשפחה אל פיתולי סדום-ערד ולכן ייאלץ הנהג הנלהב להרגיע את עצמו כדי לשמור על שלום בית.
הבעיה היא שכושר הספיגה של המתלים לא מספיק טוב כדי להעלים את פגעי מע"צ, ושיכוך ההחזרה בסדר אבל רק בסדר, ולכן מתקבלת התנהגות כביש קופצנית מידי על גבי אספלט משובש אשר פוגעת בתחושת הדיוק הכללית.
ישנם כלים, לא הרבה יש לומר, שמצליחים לתקל את אותם נתיבים ברמת אדישות גבוהה יותר – מה שתורם אצלם לתחושת ביטחון ומייצר התנהגות כללית רגועה ונשלטת יותר.
עם זאת, התנהגות הכביש, ככלל, בטוחה מאד ומשדרת לנהג שפע של מידע, כולל לגבי העובדה שזאת לא מכונית ספורט אלא קרוסאובר מוגבה שצריך לנהוג בו בהתאם.
על גבי כבישים סלולים כהלכה מתקבל 'קרוזר' נוח מאד שמפתה את הנהג לנהוג מהר בהרבה מכפי שמתיר החוק.
במהירויות עירוניות מתקבל כלי קופצני מידי – בעיקר כאשר חולפים על אספלט מחורץ או על בורות – וזה פוגם בתחושת הנוחות, בעיקר של הנוסעים מאחור.
היתרון הבולט ביותר של 3008 על פני כל מתחריו לקטגוריה הוא שיכוך רעשים מופלא שמעצים מאד את תחושת האיכות הכללית ותורם המון לנוחות.
שיכוך הרעשים כל כך טוב עד שכמעט לעולם לא חשים שבחזית של הכלי הזה מותקן מנוע דיזל ולאורך מאות רבות של קילומטרים לא נשמע קירקוש או ציוץ כלשהו מתוך המכונית. מאד סביר לקבוע ש-3008 הוא הקרוסאובר שמשדר את תחושת הנוחות והאיכות הגבוהה ביותר מקרב כל המתחרים שאינם מוגדרים כמותגי פרימיום.
מילה אחרונה לגבי גלגל ההגה קטן הקוטר: למרות שזהו גימיק מיותר, יש לו יתרון אחד ברור וזהו כושר תמרון קל טוב בתוואי עירוני ובחניות.
ביצועים
הפנינה האמיתית של 3008 היא מנוע הטורבו-דיזל בנפח 1.6 ליטר שמותקן בחזית, אשר לכאורה מספק רק 120 כ"ס אבל למעשה משדר לגלגלים הקדמיים 30.6 קג"מ של מומנט.
הכח עובר אל הכביש דרך תיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית והתוצאה פשוט מרשימה גם ביחס לקרוסאוברים בעלי מנועי בנזין אטמוספריים בנפח 2.0 ליטר (שלא לדבר על מנועי ה-1.6 ליטר של ספורטאז' וטוסון).
היות שרעש המנוע משוכך נהדר, כאמור, עצם העובדה שמדובר במנוע דיזל כמעט ולא משפיעה בחיי היום יום – למעט בנקודה אחת שהיא התדלוק בתחנה (שאותו עדיף לבצע עם כפפה חד פעמית או בסיוע של מתדלק).
תחושת הנהיגה בעיר נעימה מאד – המנוע מאיץ בקלות ושילוב ההילוכים נעים ונינוח, ותאוצות ממהירויות נמוכות לבינוניות אולי פחות משכנעות בתחושה שמקבל הנהג אבל הן מאד מרשימות "כנגד השעון" והמתחרים.
שיוט במהירויות חוקיות ומעל להן הוא ה"ספציאליטה" של המנוע הזה – שם הוא חי בנינוחות שמקרינה על הנהג והנוסעים, ותאוצות ביניים למטרת עקיפה מבוצעות בקלות ובבטחה.
במילים פשוטות – הדיזל הזה עושה עבודה משכנעת לא רק ביחס למנועי הבנזין (ודאי האטמוספריים המקובלים בקטגוריה) אלא גם ביחס לדיזל של רנו.
כצפוי, עם מנוע שטרם "נפתח" לגמרי ועם רגל כבדה על הגז הפיק כל ליטר סולר 13.13 ק"מ של נסיעה, אבל בנהיגה מתורבתת יותר (ולאו דווקא חסכונית) הגענו ל-16.8 קמ"ל מאד מכובדים, שמייצגים לפחות 50% יותר קילומטרים לליטר מאשר מנועי הבנזין השכיחים בקטגוריה. עבור מי שנוהג הרבה מדובר בהפרש כספי מאד משמעותי, אבל אפילו מי שלא נוהג הרבה מקבל את ההטבה הזאת מבלי שהוא נדרש לשלם תוספת כסף עבור מנוע דיזל, כמקובל בדרך כלל.
שורה תחתונה
3008 החדש צריך להתגבר על מחסום פסיכולוגי שקיים אצל חלק מן הלקוחות הישראלים מפני כלי רכב אירופאים בכלל וצרפתים בפרט, כמו גם על הרתיעה של לקוחות אחרים מפני מנועי דיזל.
מי שיתעלה מעל שני המכשולים האלה יקבל ככל הנראה את החבילה המעניינת ביותר כיום בקטגוריית הכניסה לעולם הקרוסאוברים הקומפקטיים: כלי בעל עיצוב מאד ייחודי, ולטעמנו גם מאד נאה, מנוע חזק, נעים מאד לשימוש וחסכוני ביותר, ותחושת יוקרה גבוהה באופן ברור מכל מה שמציעים כל המתחרים הנוכחיים בקטגוריה.
עבור מי שמכסה קילומטראז' מכובד, וסעיף ההוצאה שלו על דלק משמעותי מבחינתו מדובר בפריצת דרך של ממש – לנוכח העובדה שהמנוע הזה חף כמעט לחלוטין מן החסרונות של מנועי דיזל.
3008 אינו כלי מושלם, וצריך לקוות שיימצא פתרון לתפעול המייגע של מערכת המולטימדיה שלו, אבל כל מי שיגיע אליו מכלי יפני או קוריאני יחוש מיד בשדרוג מבחינת רמת העידון, הנוחות והאיכות.
