מכאן גם נובעת המסקנה הכאילו מובנת מאליה: כאשר קונים מכונית משומשת ומבקשים שהיא תהיה מבוטחת, חשוב לבטח אותה על שם הקונה ולא להסתמך על אף הבטחה או סיפור של אף אחד.

ובכל זאת, הרי לא היינו מביאים סיפור כל כך פשוט ובנאלי לולא היה בו משהו מעניין, למשל כמו מדוע שבעל רכב שנגנב בכלל יתבע חברת ביטוח שהוא לא מבוטח אצלה?

ובכן, מסתבר שלפי הפסיקה המקובלת, כל עוד שלא פג תוקפו של ביטוח חובה (שמכסה על נזקי גוף), ובהנחה שמאפייניו של קונה של רכב משומש דומים לאלה של המוכר (גיל, מין, ותק נהיגה וכל מה שעשוי להשפיע על גובה הפרמיה) – הרצף הביטוחי נשמר גם אם לא נרכשה פוליסה חדשה על-ידי הקונה (אלא אם מדובר בפוליסה על-שם ספציפי).

לגבי ביטוח מקיף (רכוש), לעומת זאת, קיימת מחלוקת משפטית אשר נובעת מנוסח החוק: "מפסיקה שניתנה בבתי משפט עולה כי הפרשנות שנתנו בתי המשפט לסעיף 55 בחוק חוזה הביטוח", כך כתבה בפסק הדין שלפנינו שופטת בית משפט השלום בירושלים קרן אזולאי, "הקובע כי "בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו" – היא שבשים לב למילים "למבוטח או למוטב" – הרי שאין לנתק בין הנכס המבוטח לבין זהות הבעלים של הנכס…"

השופטת אזולאי קיבלה, לכן, את עמדתה של הנתבעת, חברת הפניקס, לפיה פסק הדין המוביל בעניין זה קבע שעם מכירת מכונית "פוקע העניין הביטוחי של בעל המכונית", ובעקבותיו השתרשה ההלכה לפיה לא ניתן להעביר פוליסת ביטוח ממבוטח אחד לאחר ללא הסכמת המבטחת וללא ידיעתה.

התובע, לעומת זאת, טען שלצד הלכה זו נשמעו בשנים האחרונות קולות שקוראים לקבוע שאין בהעברת הבעלות כדי לשלול את אחריות חברת הביטוח, ובמקום זאת מוצע שהמבטחת תוסיף להיות אחראית גם כלפי הרוכש "אלא אם כן מוכיחה המבטחת שהייתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש".
שאלת המפתח, לשיטתו, היא אם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון: אם התשובה היא שלילית, אין לאפשר למבטחת להימנע מתשלום תגמולי ביטוח.

בהמשך פסק הדין קובעת אמנם השופטת אזולאי ש"דומה כי מחלוקת זו מעוררת שאלות נכבדות, במיוחד על רקע השינויים שחלו בפרשנות חוק חוזה הביטוח בשנים האחרונות, ולנוכח התכליות הצרכניות המונחות ביסוד החוק (לצד תכליות אחרות). יש להניח שעניין זה יוסיף להתברר בפסיקת בתי המשפט".

ובכל זאת קיבלה השופטת את טענת חברת הביטוח לפיה העברת הבעלות לא הובאה לידיעתה וכי בכל מקרה מדובר במבוטח בעל רמת סיכון גבוהה יותר (נהג צעיר) ולכן נדרשו שינויים בתנאי הפוליסה.

השופטת גם דחתה את טענת התובע לפיה סוכן הביטוח יעץ לו שלא להעביר את הביטוח על שמו ולהמתין לתחילת השנה כדי לבצע את השינוי. לדבריה, התובע לא הצליח להוכיח הבטחה כזו ואילו הסוכן הכחיש את הדברים.
לתובע לא עזרה העובדה שסוכן הביטוח פנה להפניקס וביקש לפצות את התובע תוך שימוש במילים " אני מבקש בכל לשון של בקשה ללכת לקראת המבוטח ולפצותו בגניבת הרכב. אין לי מנוח מזה בלשון המעטה…."
המבטחת, אגב, טענה שגם אם סוכן הביטוח נתן הבטחה כזו הוא נהג ברשלנות וחרג מן ההרשאה שניתנה לו.

לפיכך מוסר השכל: היות שהפסיקה לא ברורה במקרה הטוב, ופועלת לרעת המבוטח במקרה הרע – כאשר רוכשים מכונית משומשת ומבקשים שהיא תהיה מבוטחת – לא להתעצל ולא לעגל פינות, אלא להנפיק לה פוליסה חדשה על שם הרוכש.

ת"א 22822-08-10

The post זה שקנית מכונית לא אומר שקיבלת ביטוח appeared first on TheCar.

תביעות לפיצויים שמגישים מי שנפגעו על-ידי מכוניות בבעלות רוב חברות ההשכרה והליסינג מטופלות פחות טוב מכאלה שנוגעות למכוניות שמבוטחות על-ידי חברות ביטוח מסחריות, ובכוונת המפקח על הביטוח לעשות לזה סוף.
כך עולה מדברים שנשא אסף מיכאלי, מנהל מחלקת ביטוח כללי באגף שוק ההון הביטוח והחסכון באוצר, בכנס השנתי של ענף הביטוח הכללי שנערך ביוזמת חברת "עדיף".

לדברי מיכאלי, למשרד המפקח על הביטוח, ולמשרד התחבורה, מגיעות תלונות רבות אודות דרך הטיפול של חברות השכרה וליסינג בתביעות של צד ג' (תביעות שמוגשות על-ידי בעלי מכוניות שנפגעו על-ידי מכוניות בבעלות חברות אלה), רובן לגבי ניסיונות של החברות להערים קשיים על יישוב התביעות, ואלה מתארות פגיעה רחבת היקף בבעלי הרכב שנפגעו.

נכון להיום נוהגות רוב חברות ההשכרה והליסינג הגדולות והבינוניות לבטח את צי הרכב שלהן בעצמן, וכך הן נהנות מן "היתרון לגודל" שיש להן: כאשר צי הרכב גדול מספיק מתקזז הסיכון היחסי לפגיעה במכונית מסוימת עם עלות פרמיית הביטוח, וזהו העיקרון הכלכלי שמאחורי ענף הביטוח באופן כללי.
כל עוד שמדובר ברכוש שלהן עצמן – כלומר במכוניות שבבעלות החברות – זכותן של החברות שלא לבטח אותו גם מכיוון שהן אלה שנושאות בנזק וגם מכיוון שביטוח רכוש לא מחויב על-פי חוק.

עקרון זה קיים לכאורה גם לגבי ביטוח צד ג' – אף בעל רכב לא מחויב לרכוש פוליסת ביטוח כזאת – אלא שכאשר מדובר בחברה שמחזיקה אלפי כלי רכב, ואין לה כל שליטה על הנוהגים בהם, מאליו ברור שהצי שלה יהיה מעורב במספר רב של תאונות ולכך ישנה משמעות ציבורית רחבה.

פוליסת ביטוח צד ג' שמונפקת על-ידי חברת ביטוח מסחרית כפופה לרגולציה של המפקח על הביטוח, ויישוב התביעות חייב להתבצע בהתאם לתקנות. מאידך – חברות ההשכרה והליסינג אמנם חוסכות סכומים ניכרים בכך שאינן מבטחות את מכוניותיהן – אבל מסיבה זו הן גם לא כפופות לפיקוח על הביטוח ולתקנות שנועדו להגן על הציבור.

לא נכנסות לנעליים

בתי המשפט כבר פסקו במקרים רבים שבמקרה של נזק לרכוש חייבות חברות השכרה והליסינג "להיכנס לנעליה" של חברת ביטוח, וזאת מעצם העובדה שהן לכאורה מבטחות את עצמן. אלא שבפועל מתברר שחברות שונות לא נוהגות בהתאם לפסיקת בתי המשפט.

לפיקוח על הביטוח הגיעו, כאמור, תלונות רבות, בין השאר מסוכני ביטוח אשר נתקלו בחומה אטומה כאשר ביקשו לסייע למבוטחים שלהם ביישוב תביעות נגד חברות הליסינג וההשכרה.

גם המפקח על הביטוח ניצב חסר אונים לנוכח התלונות הללו מכיוון שהחוק לא מתייחס לסוגיה זו ולכן אין לו סמכות לכפות את התקנות, או להטיל עונשים על חברות שלא פועלות בהתאם להוראות.

כדי לפתור את הבעיה התקיימו לאחרונה דיונים בין המפקח על הביטוח לבין נציגי משרד התחבורה והוחלט לנסח הצעת חוק ממשלתית משותפת, אשר תכפה על חברות ההשכרה והליסינג לרכוש פוליסות ביטוח צד ג' בחברות ביטוח מסחריות. בדרך זו יוגשו תביעות עתידיות אל חברת ביטוח שכפופה לפיקוח על הביטוח.

רוכבים על הנהגים

בסוגיה נוספת אמר מיכאלי שהפיקוח על הביטוח מתכוון להסדיר גם את תחום ה"ריידרים", שהן תוספות שונות לפוליסות ביטוח אשר מוצעות למבוטחים בעת רכישת ביטוח. 'ריידרים' אופייניים כוללים ביטוחי גרירה וחילוץ, שמשות, תיקוני דרך ורכב חלופי במקרה של תאונה.

הבעיה בתחום זה היא מאבק שמתנהל בין חברות הביטוח לבין סוכני הביטוח, ובו כל צד מבקש להיות זה שמוכר את ה'ריידרים' למבוטחים ו"גוזר את הקופון" על מכירתם. חברות ביטוח טוענות שיש לכלול את הריידרים במסגרת הפוליסה עצמה, וזאת כדי שהמבוטח ידע שחברת הביטוח אחראית לשירותים שמוצעים בהם, לרוב על-ידי ספקים חיצוניים. סוכני הביטוח, לעומתן, טוענים שהם יכולים להציע תנאים טובים יותר למבוטחים אם שיווק הריידרים יבוצע על-ידם ולא כחלק מפוליסת הביטוח.

מיכאלי אמר שהמפקח על הביטוח מתכוון להתערב ולקבוע כללים לגבולות האחריות של הגופים השונים כלפי המבוטחים, וזאת תוך שמירה על שוק תחרותי, רמת שרות סבירה ומחירים הוגנים.

The post בגלל ריבוי תלונות: חברות ההשכרה והליסינג יחויבו לרכוש ביטוח צד ג' appeared first on TheCar.

האם יש קשר בין המחיר שבו נרכשה מכונית לבין גובה הפיצוי שמגיע למבוטח עבור מכוניתו שנפגעה בתאונה?

מפסק דינה של הרשמת הבכירה רנה הירש, מבית משפט השלום ברמלה, עולה שלא.

פסק הדין ניתן בעקבות דרישת חברת הביטוח AIG שחברת הליסינג ש. שלמה רכב תגלה לה את מסמכי הרכישה של מכונית בבעלותה, לאחר שזו ספגה אובדן מוחלט בתאונה עם מכונית שבוטחה על ידי AIG.

חברת הביטוח סירבה לשלם לש. שלמה את השווי המלא של המכונית, בטענה שחברת ש. שלמה, שהיא חברת ליסינג, רוכשת את המכוניות שלה בהנחות ניכרות מיבואני הרכב. חברת הביטוח דרשה לגלות לה את מסמכי הרכישה כדי שתוכל לחשב את "ערכו האמיתי" של הרכב לצורך תשלום הפיצוי.

לטענת AIG, מכיוון שחברת הליסינג מקבלת מן היבואנים הנחות משמעותיות אין לאפשר לה לקבל פיצוי גבוה ממחיר הרכישה, וגם היא זכאית ליהנות מההנחה לה זכתה חברת הליסינג. רק כך, לדעתה, יישמר הכלל הביטוחי של "השבת המצב לקדמותו".

ש. שלמה טענה מנגד שאין משמעות למחיר שבו רכשה את הרכב, כפי שלא היתה נדחית תביעה מי שקיבל נכס במתנה בשל העובדה שלא שילם דבר בעד הנכס. עוד טענה שהמידע והמסמכים שגילויים מתבקש הינם סודות מסחריים ועסקיים שאין לחשוף אותם.

הרשמת הבכירה רנה הירש, שדנה בתיק, קיבלה את עמדתה של חברת הליסינג: "לטעמי", היא כותבת בפסק הדין, "מחיר רכישת הרכב כלל אינו רלבנטי לצורך קביעת הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה נושא התביעה, הנתבעים טוענים כי העיקרון המהווה בסיס לדיני הנזיקין, עיקרון "השבת המצב לקדמותו", מחייב שהתובעת לא תקבל פיצוי בגין התאונה בחישוב ערך הרכב בהתאם למחירון, אלא שיש לבסס חישוב זה על מחיר רכישת הרכב על ידי התובעת.
טענה זו מבוססת על תפיסה מוטעית, לפיה יש חשיבות כלשהי, ולו שולית, לעלות הרכישה של הרכב שניזוק, וזאת כאשר אין כל קשר בין מחיר זה לבין זכותה של התובעת לפיצוי בשל אירוע התאונה".

עוד הוסיפה הרשמת הבכירה ש"לו רכשה התובעת את הרכב במחיר העולה על מחיר המחירון, האם גם אז היה במחיר הרכב כדי להוות שיקול בסכום הפיצוי המגיע לה? בדומה, ניקח לדוגמא מקרה קיצוני הפוך, בו התובעת היתה מקבלת את הרכב במתנה וללא כל תמורה. האם אז אפשר היה לקבל את הטענה כי הרכב חסר ערך ולפיכך חרף הנזק שנגרם לו, באחריותו של המזיק, פטור המזיק מתשלום? לשתי שאלות אלה יש בבירור תשובה אחת: לא"…
…לצורך הפעלת עקרון "השבת המצב לקדמותו" יש צורך לקבוע מהו הנתון אשר ישמש להערכת המצב כ"קדמותו".
הפעלת הכלל משמעותה להביא את התובעת למצב בו היתה לפני אירוע הנזק שנגרם בתאונה נשוא התביעה, ולפיכך יש לקבוע מה היה שווי הרכב בדיוק לפני התאונה שבה היה מעורב. שווי זה הוא המחיר שבו ניתן היה למכור את הרכב, בסמוך עובר לתאונה, בעסקה ממוכר מרצון לקונה מרצון.

אינני סבורה כי המחיר בו רכשה התובעת את הרכב – בין אם הוא מעל למחיר השוק ובין אם מתחת לו – מהווה שיקול כלשהו בקביעת נתון זה. הנתון היחיד הרלבנטי הוא שווי הרכב (רגע) לפני התאונה, ולא מחיר הרכישה".

תא"מ 36981-10-13

The post בית המשפט: מחיר הרכישה של מכונית לא קשור לגובה הפיצוי appeared first on TheCar.