לפני 10 שנים, באוגוסט 2011, ביצעו מחבלים שהגיעו מסיני מתקפת טרור משולבת על מספר כלי רכב שנעו על כביש 12 בואכה העיר אילת. במתקפה זאת נרצחו שישה אזרחים ישראלים ונפצעו 40 נוספים, ובמהלך המרדף אחרי המחבלים נהרגו שבעה מהם אך גם לוחם ימ"מ וחייל צה"ל.

מאז אמנם נבנתה גדר אדירה על גבול מצריים, בהשקעה של מיליארדי שקלים, אבל עד ימינו אלה אסורה תנועת אזרחים על כביש 10 (דווקא כביש 12 פתוח לתנועה) שמתוח לאורך הגבול, והוא נפתח למבקרים ומטיילים ישראלים רק במועדי ישראל. כעת, בחול המועד פסח, חלה אחת מן ההזדמנויות האלה וזה הזמן לבקר את הדרך המדברית המהממת שאורכה כ-180 קילומטרים.

כביש 10 מתוח בין גבול רצועת עזה בכרם שלום, דרומה לאורך גבול מצרים, ועד צומת סיירים, שם הוא מתחבר אל חלקו האחרון, הדרומי של כביש 12 שממשיך עד לאילת. כביש 10, שיש מי שמכנים אותו כביש הגבול הדרומי, נסלל בשנת 1982 במקביל לנסיגה מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

כעת, בימים הספורים שהוא פתוח לתנועה (בשעות היום בלבד), זאת הזדמנות ביקור שלא כדאי לוותר עליה, במיוחד עבור מי שמגיע ערב קודם ולן בניצנה או בעזוז וממשיך משם אל מספר נקודות מהממות לאורך הציר, כמו הר חריף, הר שגיא, הר כרכום, בור הסבחה, בורות לוץ, עין מערה ועוד.

למי שמגיע מרחוק כדאי לשקול אם לבצע את הנסיעה ביום אחד או במהלך יומיים שכוללים לינה בלילה שלפני או בלילה שאחרי הנסיעה על הציר עצמו. מומלץ לנסוע מצפון לדרום – מכיוון פתחת ניצנה ועד לאילת או למצפה רמון, אך אפשר גם בכיוון ההפוך. בכל מקרה, חשוב לתדלק לפני שמתקרבים אל הציר עצמו. תחנות הדלק היחידות בסביבה נמצאות בסמוך למשאבי שדה בצומת טללים, במצפה רמון. מי שבוחר לתדלק במשאבי שדה, למשל, הגיע לשם על כביש 40 מכיוון באר שבע, שאליו כדאי להגיע עם כביש 6 ואז לעקוף את באר שבע ממזרח ולחלוף על-פני רמת חובב וצומת הנגב (עיר הבה”דים). מכאן ממשיכים לכיוון טללים, ואז עולים על כביש 211 לכיוון ניצנה.

למי שמחליט לנסוע דווקא מדרום לצפון כדאי לתדלק במצפה רמון, ומשם להמשיך על כביש 40 עד שזה פוגש את כביש 12 לפני נאות סמדר. אפשרות נוספת, שאמנם חותכת כמחצית מן המסלול לאורך כביש 10, היא להגיע אליו מכיוון מצפה רמון על כביש 171, שגם הוא מסלול מרהיב וזנוח. לנסיעה עצמה, בין בארותיים לסיירים, מומלץ להקדיש בין 3 ל-5 שעות לפחות.

למי שזמנו בידו מומלץ להתחיל את המסלול מכיוון ניצנה ולהתעכב לקפה בעזוז, שהוא אחד הישובים המבודדים ביותר בישראל. כאמור, אפשר לתכנן מראש לינה בעזוז, ולהתחיל את יום הטיול משם. לחילופין אפשר לעצור לפיקניק בחורשת בארותיים, או ללון שם בשטח בחניון לילה.

באזור ניצנה, עזוז, באר מילכה והסביבה הקרובה ישנם מספר אתרים מאד מעניינים לביקור – חלקם מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ונדגיש רק שכל הדרכים באזור זה סלולות ברמה נמוכה, וחלקן דרכי עפר ממש. מי שיוצא מחורשת עזוז-בארותיים, יצטרך לעלות על דרך עפר סלולה אשר מגיעה למחסום הצבאי, אשר אמור להיפתח בשעה שבע בבוקר בימי החג. ממנו סלולים כ-55 קילומטרים של אספלט ברמה סבירה מינוס, לאורך הגבול, אשר מטפסים מגובה של כ-270 מטרים ועד ל-1000 מטרים בהר חריף.

מכאן פונים שמאלה וממשיכים דרומה, לאורך כ-3.5 קילומטרים, עד לבור הסבחה, שממוקם כ-900 מטרים (או כרבע שעת הליכה) ממזרח לכביש. הבור, שרוב השנה מלא במים, הוכשר כנראה על-ידי הנבטים לפני קרוב לאלפיים שנה. לא קל לאתר את המיקום המדויק של הבור אבל כאשר תגלו אותו מומלץ לרדת אליו בסולם ולשכשך במים.

מכאן ממשיכים דרומה דרך עמק שחרון, על כביש שמתפתל במגמת טיפוס אל תוך שלוחת קדש ברנע ומגיע למצפור קדש ברנע. מצפור זה הוכשר בגובה של 670 מטר מעל פני הים, ומכאן יש תצפית מרהיבה אל תוך סיני, לכיוון ג’אבל חלאל שהוא בין ההרים הגבוהים בצפון סיני.
ממזרח מתחברת לכאן “דרך הפטרולים הישנה”, או “דרך יאיר”, ומכאן ממשיכים דרומה אל שלוחת קדש ברנע ורמת ברנע בטיפוס מתון אל שטח שמורת הר הנגב. לפני שמגיעים אל הר הנגב, שגובהו כ-700 מטרים, עולים אל מצפור הר חורשה, בגובה 1,001 מטרים, וכאן כדאי להכין קפה ולתצפת לכיוון האזור שממנו הגענו זה עתה. מערבה מכאן פרושים נופי סיני, בהם נווה המדבר הגדול עין קודירת, שמזוהה כקדש ברנע המקראית.

השיא הבא במסלול המהמם הזה נמצא בהר חריף, שמתנשא לגובה מרשים של 1,012 מטרים. כביש 10, בנקודה זאת, מתפתל סביב גובה של כ-800 מטרים ובהמשכו נפגש עם כביש 171 שמגיע מצפון.

מי שממשיך על כביש 171 ימצא את אחד האתרים המיוחדים בארץ – הר רומם המתנשא לגובה של כ-1,000 מטרים. מכאן, לאורך כשניים וחצי קילומטרים, נמתח דרומה בין פסגות הר רומם והר רמון קו אבנים קדום וסתום ברוחב של כמטר, שנקרא “קו K”. אף אחד לא באמת יודע מי עמד מאחורי מפעל ההצבה של האבנים הללו ומה מטרתו. משני קצותיו התגלו אתרי קבורה, ויש שסבורים שקו זה מקביל לזווית השמש בעת שקיעה ביום הקצר ביותר בשנה.

בהמשך ציר 10, כחמישה קילומטרים דרומה מהר חריף, חולפים מעל לערוץ העמוק של נחל לוץ הענק שמנקז אליו את מי השיטפונות של הר רמון אל תוך סיני. פחות מעשרה קילומטרים דרומה משם מגיעים אל עין המערה, שהוא המעיין היחיד בצד הישראלי של הר הנגב.
מכאן ממשיכים לאורך כ-15 קילומטרים נוספים, חלקם בטיפוס קל, ובסופם מעפילים אל פסגת הר שגיא שמתנשא לגובה של 976 מטרים. מכאן, כמובן, ישנה תצפית נהדרת לכל הכיוונים ובעיקר מזרחה.

ההמשך דרומה, לכיוון צומת סיירים, מוריד אותנו מהר הנגב אל מדבר פארן שנחצה על-ידי הנחל הגדול ביותר בנגב ובו ישנם מישורים גדולים ומספר רמות. מי שספר עשרה קילומטרים אחרי הר שגיא יגלה שהוא נמצא על פיצול דרכים אל עבר הר כרכום, שעליו התגלו ציורי סלע ושרידי פולחן קדמוני.

כעבר מספר קילומטרים, בהמשך הכביש, ישנו פיצול נוסף אל הקניון הלבן שבנחל שגיא. זהו גב מים מרהיב שמוצף כולו בעת שיטפונות. מכאן אפשר להמשיך לכיוון אילת או לחזור צפונה דרך מצפה רמון ושדה בוקר או דרך כביש הערבה וצומת הערבה.

הצעות נוספות לפעילויות בחג באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחול המועד פסח: אל כביש 10 appeared first on TheCar.

צילומים: דובי זכאי

ימי סוף אפריל הם ימים יפים על רמת סירין: התבואה נקצרת ונערמת, מראות השדות משכרים, להבי הטורבינות בחוות החשמל הירוק החדשה מסתובבים בריחוף מהפנט, ובסוף המסלול מגיעים אל האלה סחופת הרוח של מצפה אלות.

שם, על המצפה הנהדר, משטה הרוח במטייל הנבוך, אבל אולי עושה כבר פחות רושם על עץ האלה. משך שנים רבות היא מכה בו בעוצמה וללא רחם, משחקת בענפיו, מותחת לרוחב את ענפי העץ האומלל.

רכס 'רמת סירין', שנקרא כך על שם חורבת סירין שנמצאת עליו, תחום ממזרח על ידי עמק הירדן, מדרום על ידי הערוץ העמוק של נחל תבור, ומצפון על ידי נחל 'יבנאל' ובקעת יבנאל. בשיפולי הרכס נמצאים מספר אתרים ארכאולוגיים, רובם מתקופת התלמוד, ובהם תל עין חדה, חורבת אולם וחורבת שרונה.

מטייליו המכורים של שביל חוצה ישראל מכירים את הצללית הייחודית של עץ האלה, פרי משחקי הרוח בענפים או הענפים עם הרוח, צללית שמתגלה לפתע למטייל המטפס לקראתה במעלה קשה שמתפתל אל התצפית מכיוון המושבה מנחמיה.

'מצפה אלות', ויש שטוענים "מצפה איילות" על שם הצבאים שמקפצים בסביבה, ממוקם בסמוך ל'נקודת טריג' אשר מסמנת את הגובה: 368 מ' מעל פני הים, או 578 מטרים מעל הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם.

מצפה אלות הוקם על ידי רשות המים ואגודת המים בעמק הירדן, הוא נקרא על שמו של נח כינרתי וממוקם בסמוך ל"מאגר נח" שגם הוא נקרא על שמו של "איש המים" כינרתי.

ליד סככת עץ שבנקודת התצפית, ולצד ספסל ישיבה, הוצב שילוט עם מידע בעברית ובאנגלית אודות המצפה ואתרי הנוף שבסביבה.

הרוח על רמת סירין מנשבת לעיתים במשבים קלים, כאילו שהיא מעניקה למטייל הנבוך להתרגל אליה.
או אז היא מתגברת, אוספת מוץ מן הקציר האחרון ומשלחת עננת אבק משתובבת, ואז היא מכה בעוצמה והופכת את העמידה על קצה המצוק למסוכנת.
מטייל זהיר לוקח צעד לאחור פן תישא אותו הרוח ותטיח אותו על המדרונות התלולים, מטייל נבון מקדים את הרוח ומתיישב, ואילו מטייל גרגרן מבקש לעצמו מקום נסתר כדי להכין בו קפה וללגום אותו בנינוחות אל מול הנוף המרהיב.

ברגעי חסד שבהם נרגעת הרוח אפשר להתייצב לתצפית בקצה המצוק – שביל קצר מוליך מעץ האלה אל נקודת התצפית – או אז נעתקת הנשימה באחת למראה משכר במיוחד של נוף מהמם: הרי גולן הרחוקים עטויים בערפל לבן ודק אשר מרכך נתיבי הנחלים שחרוצים בהם.

כאשר מתקרבים עוד אל שפת המצוק מתגלה הכנרת במלוא הדרה. אפילו מן המרחק והגובה אפשר לחזות במראה המים שנסגו הרחק מקו החופים, אבל איכשהו מכאן, היות שלא מבחינים בכל הפרטים, אפילו המראה הזה יותר מרהיב מאשר כואב היות שצבע כחול עמוק ממלא את התמונה.

עוד מספר צעדים וכתמים ירוקים של צמחיה אשר עוטפת את הישובים מתגלה לעין, גגות אדומים מציצים מתוך סבך ירוק, אלה הישובים בית ירח ולצידו דגניה אלף, עדיין מופרדת, עדיין ברוגז עם דגניה בית, עדיין ניצבת לצד הירדן.
מכאן מתגלה גם ערוץ נחל יבנאל, מסומן בנתיב של צמחייה ירוקה.

בסיבוב נוסף של הנוף אפשר להבחין בשרידי תחנת החשמל שבנהריים, באי השלום שעל הירדן ובישובים הירדניים שמעבר לגבול וכמובן במושבה מנחמיה – ממש למרגלות התצפית.

כאשר העין מטפסת במדרון מבחינים בבתי הישובים אלומות ופוריה כשהם מוסיפים להיאחז בקצות המצוק, ומכאן נשקפים גם בקעת הירדן, הרי גלעד, המירון והרי צפת, ואפילו כמה מבתיה של העיר נצרת והר תבור.

360 מעלות של יופי ישראלי אביבי, מחצית מהמדינה.

מכאן אפשר להמשיך ברגל אל שמורת 'מצפה אלות', או בחזרה אל שביל ירוק שמוביל לחורבת 'אולם', פינת חמד ובה שרידי ישוב קדום ובוסתני הכפר הערבי הנטוש 'אל-עולם'.
אפשר גם לטבול במימי עין אולם אשר מוגדר כ"מעיין אמיתי" במדריך 'המטייל' שמתאר טיול אופנועים באזור.

בחורבת הכפר סירין נתגלו ונחפרו שרידיו של בית כנסת מימי התלמוד ולצידם מצודה צלבנית ומסגד עתיק, ואם תרצו גם זה חלק מסיפורה של הארץ הנהדרת שלנו.

אפשר להמשיך עם השביל הכחול עד שהוא הופך לכביש שיורד אל מנחמיה, שם – במושבה בת המאה – נמצאים מספר אתרים בעלי עניין, המרכזי בהם הוא "מוזיאון בית הרופא".

מטיבי לכת, או הנוהגים ברכבי שטח, יכולים לחפש את 'האגם הנעלם': מחצבה ישנה ונטושה אשר התמלאה במי נגר ונמצאת מצפון לכביש שיורד מסירין אל עבר המושבה, וכל זאת במרחק של עשר דקות נסיעה מן הכנרת.

כך מגיעים: נוסעים מצומת גולני דרומה על כביש 65 ובצומת גזית, אחרי כפר תבור, פונים מזרחה אל כביש 7276.
בהמשך פונים שמאלה אל כפר קיש, והשביל מתחיל מעט לפני הכניסה הצפונית לישוב. דרך זאת מתאימה בעיקר לכלי רכב בעלי עבירות טובה, לאורך סימון שביל אדום אשר מתחבר בהמשך אל סימון שביל ישראל. בדרך עוברים ליד עין רכש – בריכת מים צלולים, וליד עין אולם. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 3, פרק 9 בספר 'שביל ישראל' (הוצאת מפה).

מי שרוצה להגיע ישירות למצפה יכול לעלות דרך כביש אשר מתפתל מן הכביש שמוביל אל המושבה מנחמיה, במעלה הכביש שמוליך אל רכס סירין. המצפה עצמו, אגב, נגיש גם לבעלי מוגבלויות.

הצעות נוספות לפעילויות סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול חג: אל רמת סירין appeared first on TheCar.

צילומים: דובי זכאי

ישנם מקומות שחייבים להימצא בהם בתזמון הנכון של היום, או אז מועצמת חוויית השהיה בזכות התאורה המתאימה.

עת שקיעה, למשל, היא הזמן להסתובב בין הרי אדום ובמפרץ אילת, כאשר ההרים והים מאדימים וחום היום צונח.
ברגעי הזריחה, כאשר צופים עליה מהר ציון, נגלית ירושלים העתיקה כ'ירושלים של זהב' אמיתית.

היום, ערב פסח, נספר על מקום שמתגלה במלוא יופיו והדרו ברגעים של לפני שקיעה: הפעם נבקר בנקודת תצפית נהדרת ורומנטית מתוך יער אורנים אפלולי, יער לימונים.

זה מתחיל בהבזק זהב שנשלח מכיפת המסגד, ומעליו זוהר באדום סלע עכברה הענק.
בתי הכפר נראים מכאן זעירים, צבעם ורוד, וכל היופי הפרוש למטה צבוע בקרני שמש אחרונות, רכות, הבהוב אחרון של יום.

במקום הזה לא זקוקה הרומנטיקה זקוקה למוסיקה. לחישת הרוח במחטי האורן, ציוץ ציפורים שנערכות ללינת לילה, אפילו המהום של מכונית רחוקה שמתאמצת במעלה כביש – אלה מנגנים ניגון רומנטי ברקע ומייצרים פס קול ליופי שמשתרע מסביב (ותודות לידידי, הטייל מהצפון אמנון גופר, שהובילני לנקודה רומנטית זאת תוך עצימת עיניים ובזכותו סימנתי לעצמי על מפת ארץ ישראל מקום שאליו ידעתי שאגיע שוב ושוב עם בת זוגי).

יער לימונים הוא יער קטן שמעטים פוקדים אותו על אף מיקומו – על כביש 89 הראשי שעוקף את עיר הקודש צפת, וממנו מתפצל כביש קטן אשר גולש אל הישוב עכברה.

יער לימונים, שנמצא ממש בכניסה אל כביש הגישה לעכברה, מטופח על ידי אנשי קק"ל ונטועים בו עצי אורן חסונים אשר מאפילים את החורש ויוצרים אווירה מקסימה ומיוחדת. המראות יפים מאד, בעיקר ובמיוחד לקראת שקיעה.

מסגד גדול, למרגלות 'סלע עכברה', נראה מכאן כמו צעצוע ילדים זעיר וצבעוני כשמעליו נישא מצוק עכברה הענק לגובה של 200 מטרים.
זהו מצוק נדיר ביופיו אשר עשוי סלע דולומיט קשה, נקובים בו מערות וכוכים שחלקם משמשים לקינון של עופות דורסים.

ידידי אמנון גופר מספר אודות אגדה עתיקה שמהלכת בין תושבי הסביבה ולפיה טמונים כאן אוצרותיו השדודים של בית המקדש. מסורת זאת, לדבריו, החלה להתפתח כבר בסוף המאה ה-16 ומקורה כנראה במקובלי העיר צפת. אלה 'ראו' בנחל עכברה ובמצוקיו את המקום שבו הוטמנו כלי קודש שהוברחו מבית המקדש.

המסורת מבוססת לכאורה על שלושה מקורות שונים – ראש וראשון להם הוא ספרו 'עמק המלך' של המקובל רבי נפתלי בן יעקב אלחנן. ספר זה נכתב בשנת 1684 בעיר אמסטרדם, ונרמז בו שבעין כחל, שמפכה בתוך אפיק נחל עכברה, נמצאים אוצרות גנוזים. מקור נוסף הוא ספר שנכתב כמעט מאתיים שנים לאחר מכן, בשנת 1844, על ידי רבי חיים הורוביץ ונקרא 'חיבת ירושלים', ובו נכתב: "סמוך לעכברא, בדרך שהולכים בה מהעיר צפת לטבריה, יש בקעה גדולה ועמוקה מאד ובתחתית הבקעה יש מעיין מים צלולים שנקרא 'עין כחל' ועוברים דרכו ובצידו המזרחי יש הר גבוה מאד ובראש ההר חצוב כדמות שער סתום ובהר זה נגנזו הכלים הקדמונים והיקרים של בית המקדש".

לאחר תיאור כל כך מפורט וברור אין פלא, לכן, שבספרו של הרב נפתלי ריישר, 'שערי ירושלים', מסופר שנפוליון בונפרטה (לאחר שכבש את מצרים ונכנס למסע כיבושים קצר בארץ ישראל, מסע שהופסק לרוע המזל כאשר נכשל הכיבוש של העיר עכו) – שלח אל נחל עכברה את חייליו כדי למצוא את האוצר הגנוז. עם או ללא קשר – על ראש המצוק טבועה כעין קשת, ועד היום לא ברור למומחים כיצד נוצרה והאם היא מסמלת דבר מה, אבל זה דווקא מוסיף לאווירת הקסם והמסתורין של המקום.

מי שמעוניין להגיע אל יער לימונים בדיוק בשעה הנכונה, ולאחר יום טיול מהנה, מוזמן לבקר לפני כן ביערות הנפלאים סביב ביריה ומירון, ולתזמן את ההגעה אל התצפית לעבר עכברה לסוף היום.

בעת ערביים, כאשר צופים לעבר המצוק עטוף בדמדומים, הוא נצבע כולו בארגמן ונראה כאילו הוא לוהט באש. או אז זוהרת לעומתו כיפת המסגד בזהב, בימי חורף מנוקד היער בפריחתן המשגעת של כלניות, והמקום כולו הופך למקום המושלם עבור מי שמבקש לעצמו פינה רומנטית, אפלולית, ושקטה ועטויית הוד של מסתורין.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 89, 'עוקף צפת' ממחלף אליפלט לכיוון עין זיתים ומירון. פונים שמאלה אל הישוב עכברה, ומיד לאחר הכניסה פונים ימינה אל 'יער נחל לימונים'. ממשיכים עד לחניון קטן ומשם פוסעים למשך כשתי דקות על שביל רגלי עד למרפסת הנוף של רמת פשחור.

טיפ 1: לאחר היציאה מן היער מומלץ לחצות את הכביש עד לקצה השטח הפתוח שממול, שם תגלו מעל נחל עכברה את הגשר הגבוה בישראל שעליו מתוח קטע מ'כביש עוקף צפת'. זהו מראה נהדר.

טיפ 2: כדאי לרדת אל הישוב עכברה כדי לחזות בעוצמתו ובגודלו של מצוק עכברה שמעליו.

הצעות נוספות לפעילויות בחג באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג: אל סלע עכברה appeared first on TheCar.