שורפות חזיות מדופלמות, פמיניסטיות בדם, לסביות לוחמניות וסטודנטים(יות) בחוג למגדר בוודאי מוכנים להשבע שאין הבדלים בין גברים לנשים ושכל ניסיון לתייג ולייחס למין שלנו את הבחירות שאנו עושים בחיים הוא שוביניסטי ואנטי שוויוני מיסודו.

יתכן שהם צודקים לחלוטין, אבל לפחות בכל הנוגע לבחירות המוטוריות כנראה שבכל זאת קיימים הבדלים די משמעותיים, כך לפחות עולה ממחקר שפורסם באתר הרכב הבריטי Carbuyer.
עם זאת, בניגוד לדעות קדומות שרבים בוודאי מחזיקים, המחקר חושף שנשים התגלו כמי שדווקא פחות מושפעות מדברים משניים כמו צבע המכונית וככאלו שהבחירות המוטוריות שלהן הן יותר שכלתניות ופחות רגשיות.

עוד ב-TheCar:
7 מכוניות שאנשים מצטערים שקנו אותן
מחקר: נשים משלמות יותר במוסך
זה היה צפוי: התנגש בעץ בזמן ששיחק ב"פוקימון גו"

כן, אז מסתבר שצבע ורוד כנראה לא ישכנע יותר מדי נשים לקנות רכב מסוג מסוים, אך פרמטר שולי יחסית כמו צבע המכונית מהווה מרכיב חשוב למדי בבחירות של גברים ועל פי המחקר הסיכוי שצבע כזה או אחר יגרום לגברים לקנות רכב מסוים גבוה ב-20 אחוזים מאשר בקרב נשים.

יתרה מזאת, גברים נוטים להיות מושפעים מאוד מהמוניטין של המותג ולעשות את הבחירות שלהם בהתאם לתדמית שהוא משדר לסביבה ואילו נשים התגלו דווקא כאלו שנתנו יותר תשומת לב לנושאים משמעותיים יותר ביום יום כמו צריכת דלק, עלויות תחזוקה, נפח תא המטען, מספר תאי האחסון, המרווח לרגליים והשימושיות באופן כללי.

למעשה המחקר מנפץ אחת אחר השניה את רוב הסטיגמות הקשורות לנשים ולמכוניות ורק בתחום אחד הוא תואם לסטריאוטיפ הישן – מסתבר שנשים עדיין לא מרגישות מאוד בנוח באולמות התצוגה או במוסך ועל כן מתקשות להתמקח על המחיר והסיכוי של גברים לדרוש הנחה ולקבל מחיר טוב יותר הוא גבוה באופן משמעוותי, דבר שמעל לכל מוכיח שסוכנויות הרכב והמוסכים כנראה עדיין לא מספיק ידידותיים לקהל הנשי ובשנת 2016 אין ספק שהגיע הזמן שהדבר ישתנה.

תוצאות המחקר הבריטי שהתפרסמו השבוע מצטרפות למחקר אמריקאי שהתפרסם לפני זמן מה והצביע על נתונים מעניינים שדי מחזקים את המסקנות מהממלכה המאוחדת.

על פי המחקר האמריקאי, המבוסס על נתוני רישוי אמיתיים בארץ הדוד סם, במרבית הדגמים המשפחתיים לא נרשמה זהות מגדרית ברורה לדגם זה או אחר, אך בהחלט נרשמה גם נרשמה העדפה גברית ברורה לרכבי ספורט. כך למשל 95.3 מרוכשי פרארי 458 היו גברים, במקום השני במצעד הגברי אנו פוגשים ב.מ.וו M3, במקום השלישי אודי R8 ובהמשך העשיריה הפותחת של המכוניות שמלהיבות בעיקר אנשים עם הרבה טסטוסטרון ניתן לפגוש עוד כמה רכבי ספורט אייקוניים כמו פורשה 911, ניסאן GT-R ושברולט קורבט ובאופן די צפוי לארץ הדוד סם גם שני טנדרי פיק אפ אמריקאים ענקיים.

העשיריה הפותחת של הנשים באמריקה שונה בתכלית וכוללת מכוניות יותר הגיוניות ופחות ראוותניות.
המכונית הנשית ביותר באמריקה, עם כ-60 אחוזים של רוכשות ממין נקבה, התגלתה כוולוו S40, מכונית שלכאורה לא קולעת בדיוק לשום סטיגמה אך יתכן כי נשים אוהבות אותה בגלל גודלה השפוי, המרווח הפנימי שלה ובעיקר מוניטין הבטיחות המוצק שמאוד חשוב למי שמרבה לנסוע עם ילדים.

הרכב השני ברשימה הוא רכב פנאי, הגרסה האמריקאית לניסאן קשקאי, שכבר הרבה יותר תואם להעדפות הנשיות וגם בישראל זוכה לפופולריות גבוהה בקרב נשים מחתך סוציו-אקונומי בינוני-גבוה.

במקום השלישי במצעד הנשי אנו פוגשים את אלו שאוהבות את זה טופלס ומעדיפות את הפולקסווגן EOS הפתוחה והנאה.
במקום הרביעי אנו נשארים עם פולקסווגן ופוגשים את הדור העדכני של החיפושית, מי שסבלה בדורה הקודם מראשית המילניום השלישי מתדמית נשית ברורה, אולי אפילו מדי.

במקום החמישי הנשים מספקות עוד הוכחה שבניגוד לגברים השיקולים שלהן בחיים ענייניים הרבה יותר ושבהחלט ברוב המקרים לא צריך יותר מטויוטה משפחתית טובה כמו המטריקס (גרסת האצ'בק אמריקאית לקורולה בדומה לאוריס האירופאית).
החיבה הנשית לג'יפונים קומפקטיים תופסת תאוצה מהמקום השישי ואילך עם יונדאי טוסון, הונדה CR-v, טויוטה ראב-4 , ניסאן ג'וק וג'יפ קמפוס שסוגר את העשיריה הנשית.

The post גברים מפרארי ונשים מוולוו: על מגדר, כוחות סוס ומה שביניהם appeared first on TheCar.

בשנים 2015 ו-2016 מתכנן משרד התחבורה להשקיע כ-11.3 מיליארד שקלים בפיתוח כבישים, ומתברר שעיקר התקציב נועד לשרת גברים: לפי ניתוח שערך משרד האוצר, כ-7.9 מיליארד שקלים מסך תקציב הפיתוח ישרתו גברים, ורק כ-3.4 מיליארד שקלים ישרתו נשים.

ואיך הגיעו במשרד האוצר למסקנה העגומה? "נראה שכ-70% מכלל הנסועה של נהגים ונוסעים ברכב פרטי מתבצעת על-ידי גברים, ובהתאמה (רק) כ-30% על-ידי נשים", מסבירים באגף התקציבים באוצר. ומתברר שמקור ההתפלגות הלא שוויונית של הנסועה הוא אי שוויון בין גברים ונשים.

באוצר אומרים כי הפערים בנסועה בין גברים ונשים נובעים משני גורמים אפשריים: "פערי השכר בין גברים לנשים, שאינם מאפשרים לנשים להצדיק כלכלית נסיעה ארוכה לעבודה, וכן המוסכמה החברתית הנפוצה, שעל האישה להיות זמינה יותר מהגבר לחזור מהעבודה הביתה, במידה ועולה צורך לטפל באירוע לא מתוכננן הקשור לילדי המשפחה".

חוסר השוויון בין גברים ונשים נמשך גם בתחבורה הציבורית. למרות שנשים משתמשים באוטובוסים בשיעור גבוה מאשר גברים, תכנון הקווים אינו מתחשב בצרכים והרגלי נסיעה ייחודיים של נשים.

במשרד האוצר מסבירים כי "על אף הנתונים המצביעים על רוב של נשים אשר עושות שימוש בתחבורה הציבורית, התלות היחסית שלהן בשירותי התחבורה הציבורית ודפוסי השימוש הייחודיים להן, כיום לא ניתנת התייחסות מגדרית בתכנון ותפעול התחבורה הציבורית".

היעדר ההתחשבות בצרכים הייחודיים של נשים בתחבורה הציבורית גורר בעיות נוספות, ובהן – פגיעה באפשרויות התעסוקה של נשים. באוצר מבהירים כי "ניתן לשער כי מאפייני השימוש של נשים בתחבורה הציבורית, והיעדר המענה לכך בשירותים המסופקים, מכתיבים ומצמצמים פעמים רבות את בחירת אזור התעסוקה הרלוונטי עבור נשים, ואף מהווים חסם בפני השתתפות בשוק התעסוקה בכלל במקרים מסוימים".

כבישים במקום אוטובוסים ורכבות קלות
למרות שבמשרד התחבורה מתגאים בשנים האחרונות בהשקעה גוברת בתחבורה ציבורית, עיקר תקציבו של המשרד מופנה לפיתוח כבישים בינעירוניים. בשנים 2015 ו-2016 ישקיע המשרד כ-10 מיליארד שקלים בפיתוח כבישים בינעירוניים, לעומת כ-3.3 מיליארד שקלים שיושקעו בפיתוח תחבורה ציבורית ואמצעי הסעת המונים.

פיתוח כבישים בינעירוניים משרת בעיקר את השכבות החזקות והמבוססות בחברה: שיעור הבעלות ברכב פרטי בישראל נמוך משמעותית מהמקובל במדינות מפותחות, ורבים ממשקי הבית בעשירונים התחתונים אינם מחזיקים ברכב פרטי, או שהם מחזיקים לכל היותר ברכב פרטי אחד.

אגב, במשרד האוצר אומרים כי בפיתוח פרויקטי תחבורה ניכר "תת ביצוע" – פער בין התכנון והביצוע בפועל, שמתבטא בין השאר בכך שחלק מהתקציב המיועד לפרויקטים תחבורתיים אינו מנוצל. באוצר מסבירים שהסיבה לתת הביצוע היא עיכובים שונים בהקמה של פרויקטים והשלמתם, אשר נובעים בין השאר מקשיים בתכנון ובתיאום.

הקשיים והעיכובים ניכרים בעיקר בפרויקטי תחבורה ציבורית, וכתוצאה מכך מגיעה המדינה למצב אבסורדי: עוד ועוד תקציבים מושקעים בכבישים, במקום לקדם ולהשלים פרויקטי תחבורה ציבורית. בעניין זה מבהירים באוצר כי "קשיי התכנון, התיאום והביצוע בתחום התחבורה הציבורית, בדגש על מערכות להסעת המונים במטרופולינים, גרמו באופן קבוע בשנים האחרונות להסטת תקציב לא מנוצל… מפרויקטי התחבורה הציבורית אל פרויקטי הכבישים".

ומתברר שבאוצר מצאו פתרון לעיכובים בהקמת פרויקטי תחבורה ציבורית: "הפתרון הבסיסי לקשיים אלה הינו שינוי מבני, שעיקרו מעבר לניהול ענף התחבורה הציבורית באמצעות רשויות תחבורה ציבורית מטרופוליניות, תוך העברת הסמכות והאחריות ממשרדי הממשלה לרשויות מטרופוליניות.. שינוהלו על-ידי השלטון המקומי, כמקובל במטרופולינים המתקדמים בעולם".

אין ספק שהפתרון שמצאו פקידי האוצר ראוי, אך יש עמו בעיה אחת: מאז שנות ה-70 ממליצים מומחי תחבורה, ועדות ציבוריות, כלכלני בנק ישראל ואפילו בכירי משרד התחבורה על הקמת רשויות מטרופוליניות לניהול התחבורה הציבורית. אלא שעד היום, לא הצליחה אף ממשלה בישראל להקים רשות שכזו.

ולמה מתקשה מדינת ישראל ביישום פתרון שהוכח במדינות מפותחות? בסקירה של מרכז המחקר של הכנסת מ-2009 מוצגת הסיבה העיקרית, שהייתה תקפה אז – והיא תקפה גם כיום: "רוב הקשיים מתרכזים בטיב חלוקת הסמכויות בין הרשויות המקומיות לבין עצמן, ובין הרשויות המקומיות לבין הממשלה. עיקר הקושי הוא של הגופים השונים לוותר על חלק מסמכויותיהם לטובת גוף חדש, אשר אין להם שליטה מלאה עליו".

The post תקציב התחבורה: משקיעים בכבישים ובגברים, ולא בנשים ואוטובוסים appeared first on TheCar.

מחקר מקיף שה-NHTSA (הרשות הלאומית האמריקאית לבטיחות בדרכים) פרסמה לאחרונה, המתבסס על ניתוח נתונים שנאספו בארצות הברית במשך כמה עשורים, מציג מסקנות חד משמעיות ודי מטרידות: הסיכוי של נהגים ממין זכר למות בתאונת דרכים קטלנית יותר מכפול מזה של נהגות.

אמנם בשנים האחרונות, בעיקר הודות לשיפור החד ברמת הבטיחות של כלי הרכב הודות לכריות אוויר, למערכות בקרה אלקטרוניות ולתכנון מבנה עמיד יותר, נרשמה ירידה של כ-50 אחוזים במספר ההרוגים על הכביש, אך הפער בין נהגים לנהגות נשמר.

אחת הסיבות הברורות לכך היא העובדה שגברים נוהגים בממוצע כ-50 אחוזים יותר קילומטרים מנשים בכל שנה, אבל גם כשמנקים את הנתון הזה עדיין שיעורי המעורבות שלהם בתאונות קטלניות גבוהים בהרבה.

ב-NHTSA טוענים שמעבר לנטייה המובנת של גברים לקחת יותר סיכונים וכתוצאה מכך גם לנהוג בצורה פזיזה יותר, אחד הגורמים המשמעותיים לפער בין נשים לגברים הוא נהיגה תחת השפעה ובשכרות שאופיינית הרבה יותר לגברים מאשר לנשים.

בעוד שבתאונות קטלניות ההבדלים בין גברים לנשים ברורים, המצב משתנה בכל הנוגע לתאונות קלות יותר וכך למשל בתאונות עם נפגעים קלים נרשם כמעט שוויון בין המינים ואילו בתאונות של נזק בלבד אלו דווקא הנהגות שמחזיקות בבכורה ובהפרש קטן מעורבות ביותר תאונות פגוש לפגוש.

>> הרשימה שמשרד התחבורה מסתיר מאיתנו, או שלא מכיר בעצמו

.

The post הסיכוי של נהגים למות בתאונה קטלנית יותר מכפול מזה של נהגות appeared first on TheCar.