אם אתם מתרגשים מצרפתיות חמות סביר להניח שאתם שמחים שאחרי שנים של חיפוש כיוון, עם כמה דגמים משממים ונטולי חדוות נהיגה, האריה הצרפתי של פיג'ו חזר לשאוג עם גרסאות ספורטיביות שהזכירו דגמים אייקוניים מן העבר.

גרסאות ספורטיביות של 208, 308 ו-RCZ החזירו ללא ספק עטרה ליושנה וסייעו לצרפתים לנער אבק ולהשיב את רוח הנעורים שאפיינה את פיג'ו בשנות ה-80 וה-90, אלא שלמרבה הצער החליטו לאחרונה קברניטי פיג'ו להקפיא את הפיתוח של דגמים וגרסאות ספורטיביים עתידיים.

בראיון למגזין Autocar הבריטי הסביר ז'אן פיליפ אימפרטו (Imparato), מנכ"ל פיג'ו, שמאחורי ההחלטה להכניס את הדגמים החמים להקפאה עומד הצורך לבסס את המכירות של המותג בשווקים מתפתחים. "כרגע, המטרה העיקרית שלנו היא לגדול, לחצות את קו שני מיליון המכוניות בשנה, ולהפוך למותג עולמי. על מנת להגיע למטרות אלה עלינו למכור יותר מ-50 אחוז מהמכוניות שלנו מחוץ ליבשת אירופה, ולכן אנחנו חייבים להתמקד בדגמים שנמכרים במאות אלפים ולא ברכבים ספורטיביים שמעניינים קהל הרבה יותר מצומצם".

בראיון אישר אימפרטו שהרעיון להעביר לייצור סדרתי את קונספט R 308 ההיברידית בוטל, וגם שהחברה לא מתכננת בשלב זה מחליפה ל-RCZ קופה.

אימפרטו ציין שאחד הדגמים הראשונים שהוא רוצה להוסיף לפורטפוליו של החברה הוא טנדר פיק-אפ למשקל של טונה אחת, סוג רכב פחות מבוקש ביבשת הישנה אך כזה שנהנה מביקושים גבוהים באפריקה, שאליה שואפת פיג'ו לחזור.

"בעבר זכו הטנדרים שלנו – 403, 404 ו-504 – להצלחה גדולה באזורים הללו, משום שהם נחשבו לכלים חסונים שקשה להרוס. כעת אנחנו צריכים לרכוש שוב את אמון הלקוחות שמחפשים סוס עבודה ששורד בכל תנאי.
החטיבה המסחרית שלנו מצליחה יפה באירופה והגיע הזמן שנוסיף טנדר אמיתי להיצע, אנחנו יכולים לפתח רכב כזה בעצמנו או להיעזר בקשרים שיש לנו עם יצרנים אחרים כמו טויוטה (שיחד איתה קונצרן פיג'ו סיטרואן פיתח ומייצר את דגמי המיני של שלושת המותגים) אשר יש לה מוניטין מוכח בסגמנט".

עוד ב-TheCar:
כוח מול מוח: ב.מ.וו 140M מול אודי S3 במבחן
פיג'ו 3008 זכתה בתואר מכונית השנה
מבחן דרכים: פיג'ו 308Gti

השאיפות הבינלאומיות של החברה לא עוצרות ביבשת השחורה וכוללות אולי גם חזרה לצפון אמריקה במהלך חמש השנים הקרובות. בשלב זה לא ברור מתי זה יקרה אך אימפרטו סבור כי 508 החדשה, שתוצג בשנה הבאה, תוכל לעזור למצב את המותג ככזה שנוגע בפרימיום.

סבלנות חברים, בסוף יהיה כאן חם!

אימפרטו אמנם מבהיר שבעתיד הקרוב פיג'ו לא תשיק אף דגם ספורטיבי חדש אבל הוא קורא לנו להתאזר בסבלנות ולא לאבד תקווה: לאחר שיושג היעד של הפיכת פיג'ו למותג גלובלי אפשר יהיה להפנות משאבים לחטיבת הספורט. "כשנעשה את זה, נעשה את זה כמו שצריך – לא עם מחליפה ל-RCZ אלא עם מכונת נהיגה שתציג ביצועים ללא פשרות ותוכל לרשום זמני שיא בנורבורגרינג. אני מאוד מעריך את המחויבות של יצרניות כמו פורשה למכוניות שכאלה, ומאמין שעם הידע שיש לנו בפיג'ו ספורט גם אנחנו נוכל לעשות את זה".

בהקשר זה חשוב להדגיש שמנכ"ל קבוצת פיג'ו-סיטרואן, קרלוס טווארס, הוא לא רק חובב אדוק של ספורט מוטורי אלא נהג מרוצים בעצמו, ואין להעלות על הדעת שהוא יאפשר לפיג'ו לאבד לאורך זמן את המיתוג שלה בתחום הביצועים. אפשר להבין מדוע יצרנית שנחלצה זה לא מכבר מפשיטת רגל, ומאז רשמה זינוק מדהים לא רק במכירות אלא גם בביצועים הפיננסיים, נוקטת משנה זהירות ולא משקיעה בפיתוח דגמי נישה, אבל צריך להניח שפיג'ו לא תסתפק לאורך זמן רק בייצור של גרסאות GTI חמות.

בעידן שבו קל יותר לייצר מגוון של גרסאות מרכב על כל פלטפורמה מודולרית צריך להניח שדגם או דגמים ספורטיביים שיישאו את דמות האריה אינם שאלה של "האם" אלא של "מתי?".

The post זה לא ספורט: פיג'ו מבטלת דגמי ביצועים   appeared first on TheCar.

כמעט כמו החיפושית של פולקסווגן, הדה-שבו של סיטרואן נהנית ממעמד מיוחד בקרב אספני הרכב בעולם. העיצוב החמוד, האופי המיוחד, השנים הרבות בהן יוצרה ופשטות וזמינות החלקים הפכו את המכונית העממית של סיטרואן לבחירה הטבעית של אספנים מתחילים או נטולי תקציב.

בארץ משום מה, על אך שבזמנו הדגם היה פופולרי למדי ואף שימש ציי רכב והיה רכב קצינים בצה"ל, לא יותר מדי דה-שבוים שרדו את השנים ואין ספק שכל 2CV שחוזר לחיים ולימי גדולתו הוא סיבה קטנה למסיבה כמו זו שתיערך מחר (יום שישי, 3 במרץ בשעה 16:30) בשיתוף ובחסות חברת לובינסקי, יבואנית סיטרואן בישראל, במסגרת המפגש השבועי של מועדון החמש ברחבת החניה של היכל הספורט ביד אליהו לכבוד הצגתה, לאחר שיפוץ מקיף, של הדה שבו 1965 של האספן אילן ברשי.

לכבוד האירוע רחבת החניה תתמלא ברכבי אספנות מדגמי סיטרואן השונים, מכל השנים, וברכבי אספנות צרפתיים אחרים כשברקע דגלי טריקולור ומוזיקה צרפתית וכיבוד להשלמת האווירה.

עוד ב-TheCar:
סיטרואן רצינית: מחזירה את מהארי בגרסה חשמלית
קוראים לי קישקשתא: סיטרואן קקטוס במבחן צברי
הגרוטאה שריגשה אותנו

ואם בדה-שבו עסקינן, אם תמיד נמשכתם לדגם, הפרוטה מצויה בכיסכם ואתם מחפשים רכב אספנות נדיר למדי במונחים עולמיים, יתכן שהדה-שבו סהרה הוא בדיוק הרכב שאתם מחפשים.

בזכות משקל עצמי קליל (פחות מ-600 קילו), הנעה קדמית, מרווח גחון נדיב ומתלים עצמאיים ארוכי מהלך לכל דה-שבו הייתה עבירות מצוינת ויכולת לנוע בכבישים לא סלולים ודרכי עפר ואלה הפכו אותו לחביב במיוחד על החוואים הצרפתים.
ועדיין, היו מי שהיו צריכים עוד קצת יכולות שטח וככל הנראה בעקבות דרישה של לקוחות החברה שעבדו באפריקה (כזכור, אז לצרפת היו עדיין לא מעט קולוניות ביבשת השחורה) וחיפשו רכב פשוט ולא יקר מדי שיאפשר התניידות חופשית באזורים מדבריים, בסיטרואן החליטו לייצר גרסת הנעה כפולה לדה-שבו.
במקום לעשות את המתבקש ולהוסיף מערכת תמסורת וגל הינע שיעביר חלק מכוח המנוע גם אל הגלגלים האחוריים, מהנדסי סיטרואן, שהיו ידועים בדרך מחשבתם הייחודית, החליטו פשוט להוסיף מנוע זהה נוסף מאחור במקום בו בדה שבו הרגילה נמצא תא המטען. מבחינה עיצובית השינויים בין הגרסאות היו קלים וכללו את העברתו של הגלגל הרזרבי למיקום בולט על מכסה המנוע הקדמי והוספת פתחי אוורור למנוע האחורי בקורה האחורית ובדלת התא האחורי.

כל אחד מהמנועים תפקד באופן עצמאי לחלוטין ואף היה מצויד במיכל דלק נפרד ובמתג הנעה עצמאי וכך למשל בנסיעה על הכביש ניתן היה פשוט לכבות את המנוע האחורי ולנוע בצורה חסכונית בהנעה קדמית.

הדה-שבו סהרה יוצרה בין השנים 1960 ל-1971 ועל אף שהיה מדובר בגרסה מוצלחת מאוד שנהנתה, מעבר לתכונות הבסיס של כל דה-שבו, גם מיכולת עבירות מרשימה מאוד בשטח ויכולות טובות על הכביש בזכות הספק המנוע הכפול, בגלל תג המחיר הגבוה, כמעט פי 2 מדה-שבו רגילה, רק 694 יחידות יוצרו במהלך השנים והיום על פי הערכות רק כמה עשרות אקזמפלרים שרדו שככל הנראה אחד מהם נמצא כאן בארץ.

דה-שבו סהרה מבציר 1965 שימש אנתרופולוג בריטי שעבד בניגריה. כשמלחמת האזרחים פרצה במדינה הוא עזב את אזורי הקרבות במהרה וחצה עם הדה-שבו את מדבר הסהרה הטובעני הנמתח לאורך של יותר מ-1600 קילומטרים בשטח והשיט אותו לבריטניה. בשנת 1969 הוא חזר עם הרכב לאפריקה וחצה בשנית את הסהרה בדרכו לניגריה.

לאחר שסיים את עבודתו במקום הוא מכר את הדה-שבו כפול ההנעה לרופא מקומי.
כשיצא לפנסיה בשנות ה-80' הוא נסע לביקור בניגריה והתפלא למצוא את הדה-שבו הנדיר נטוש.
הוא החליט להחזיר את הרכב לבריטניה ולשקם אותו בזמנו הפנוי. בסופו של דבר בשנת 2012 הרכב נמכר לבעלים שלישי וזה שיקם את הסהרה למצב חדש ובחודש הבא הוא יחפש בעלים חדשים במסגרת הפנינג מכירת רכבי אספנות בבירמינגהם בסכום שצפוי לנוע בין 75 ל-80 אלף דולרים – כמחירה של פורשה 911 או ריינג' רובר חדשים.

The post הכירו את הדה-שבו ששווה יותר מפורשה חדשה appeared first on TheCar.

הוא חתום על כמה ממכוניות הפורמולה 1 האייקוניות ביותר והיה המתכנן של ההייפר קאר הבלתי נשכחת שהחזיקה בתואר "המכונית המהירה בעולם" במשך כעשור וחצי, אבל בשנים האחרונות גורדן מארי, אחד השמות הגדולים בעולם הרכב, שינה כיוון ומשקיע את מרב מרצו וכישרונו בפיתוח כלי תחבורה פחות נוצצים אבל בעלי חשיבות תחבורתית גדולה יותר, אם ברחובות הכרך או בערבות המדבר.

לפני מספר ימים מארי חשף את הפרויקט האחרון שלו, GVT OX, בשיתוף "Global Vehicle Trust" – ארגון שמטרתו להביא את הבשורה המוטורית לחלקים היותר נידחים והפחות מפותחים של העולם,
ה-GVT OX הוא למעשה רכב להרכבה עצמית באריזה שטוחה, ממש כמו רהיטים מאיקאה, ו-3 אנשים עם ידע בסיסי במכונאות וכלים סטנדרטיים יוכלו להרכיבו לצורתו הסופית בקצת יותר מיום עבודה.

עוד ב-TheCar:
של מציגה מכונית קונספט חסכונית בדלק
בתמונה לפניכם: טנדר טויוטה עם מיליון מייל
80 אלף מייל מסביב לעולם במכונית בת 100

הרעיון מאחורי שילוח רכב מורכב חלקית הוא חסכון גדול בעלויות השילוח ובעוד שמכולה סטנדרטית יכולה להכיל מקסימום שני רכבים מורכבים, בכל מכולה שכזו ניתן יהיה להכניס לא פחות מ-6 יחידות של GVT OX.
בשל העובדה שהפילוסופיה מאחורי הרכב היא פשטות מרבית ותג מחיר נמוך, חלקי המרכב השונים הם ישרים לחלוטין ומורכבים בעזרת ברגים גלויים לעין, כמו כן גם שמשות הרכב ישרות והפנסים אוניברסליים, דבר שיאפשר גם בעת הצורך תיקון פשוט ללא צורך בהמתנה לחלקים מיוחדים.

בחלקה הקדמי של המכונית 3 מקומות ישיבה כשעמדת הנהג ממוקמת במרכז הרכב, על מנת שגרסה אחת תתאים גם למדינות עם הגה שמאלי וגם למדינות עם הגה ימני.
הרכב, שתוכנן כדי לשרוד בתנאים הקשים ביותר, יכלול מנוע דיזל פשוט בנפח 2.2 המפיק 99 כ"ס ללא טורבו, תיבת הילוכים ידנית ומרווח גחון ומהלך מתלים נדיבים במיוחד שיאפשרו לרכב לנוע בתנאי שטח קשים למרות שאינו מצויד בהנעה כפולה בגלל שיקולי עלות ורצון לדבוק במכלולים פשוטים.

החלק האחורי מאפשר שימושים מגוונים ולמרות הגודל הכללי הקומפקטי במחוזות של רכב פנאי משפחתי, ה-GVT OX יאפשר הסעה של לא פחות מ-13 נוסעים והובלת מטען בגודל של עד 3 משטחים או 8 מכלי מים של 44 גלון כל אחד.
בנוסף, בתכנון הרכב הושקעה מחשבה רבה במציאת פתרונות פשוטים מאוד לצרכים שונים וכך למשל דלת תא המטען הופכת לרמפה המאפשרת העמסה קלה של מטענים כבדים לרכב ומשענות הספסלים האחוריים ניתנות לפירוק ולשימוש בתור סולמות חול המקלים על מעבר בשטחים עם קרקע רכה או טובענית.

על אף שבשנים האחרונות בחברות שבעות מאוד מקובל לחשוב על כלי רכב כגורם שלילי לסביבה שמייצר הרבה זיהום אוויר ונפגעים בתאונות, במבט מפוכח אין ספק שלמכוניות, בין אם מדובר במודל T בארצות הברית או בחיפושית ובדה-שבו באירופה, הייתה תרומה מכרעת במאה ה-20 לצמצום פערים חברתיים ולקירוב הפריפריה למרכז, ולמעשה הן חוללו שינוי כללי בדרך בה אנו חיים.

בקרן שיזמה את הפרויקט מקווים שהוא יעורר עניין יזכה למימון שיאפשר לשנות את מציאות החיים באותם מקומות באזורים לא מפותחים על פני הגלובוס שנשארו מאחור. הכוונה היא להציב רכב שכזה בכל נקודת יישוב כזו ולהביא בעזרתו מים נקיים, חומרי בניה, אנשים לטיפול רפואי וילדים לבתי ספר אזוריים.

The post מכונית ה"איקאה" בדרך לשינוי מציאות החיים במקומות הנידחים על הגלובוס appeared first on TheCar.