כדי להדוף את החום ואת החיכוך יש בכל מנוע בעירה מערכת שימון ומערכת קירור – וכדי לחסוך לעצמנו נזקים כספיים כבדים ועגמת נפש יש להקפיד על פעולות תחזוקה פשוטות כמו בדיקה תקופתית של מפלסי שמן המנוע ונוזל הקירור.

רוב מנועי הבעירה, בדגש על מנועי טורבו-בנזין חדישים יחסית, שורפים כמויות קטנות של שמן מנוע בתוך כדי פעולה, וגם במנועים שכבר ביצעו כמות מכובדת של קילומטראז' עוברת כמות שמן קטנה דרך האטמים ("רינגים") ונשרפת בצילינדרים.

לכן – ירידה קלה של מפלס שמן מנוע בין טיפולים תקופתיים לא בהכרח מעידה על תקלה, אבל מאוד חשוב להוסיף כמויות קטנות של שמן איכותי כדי שתמיד תישמר במנוע כמות שמן מספקת. לעומת זאת – צריכת כמויות שמן גדולות מעידה על נזק שכדאי לטפל בו בדחיפות, וחשוב לדעת שמנועי בעירה נהרסים לחלוטין כאשר לא מחליפים שמן בזמן או אם אין בתוכם מספיק שמן.

בכתבה זאת נתאר טעות שלא רבים מזכירים אבל גם היא עלולה לגרום לנזק חמור: הוספת כמות שמן רבה מידי. נסביר כאן כיצד לטפל בה וגם איך לבדוק את מפלס שמן המנוע ולהגיב לשינויים.

בדיקה קבועה של מפלס שמן מנוע אחת לחודש או חודשיים היא אחת מפעולות התחזוקה הפשוטות ביותר והיא תחסוך המון כסף ועגמת נפש. כל שנדרש לצורך זה הוא לשמור בבית מיכל קטן של שמן מנוע איכותי.
ה"סכנה" היחידה במילוי עצמי של שמן מנוע היא "התלהבות" רבה מידי ומילוי כמות שמן גדולה יתר על המידה, מפני שגם עודף שמן במנוע עלול להרוס אותו.

למה עודף שמן מזיק למנוע?

כאשר יש עודף שמן במנוע גל הארכובה מקציף אותו, והקצף עלול לסתום חלק ממעברי השמן ולחסום זרימה ושימון. כך נוצרים חום וחיכוך מסוכנים. בנוסף, הקצף מתחמם מהר ו"מבשל" את השמן, ונגרמת צניחה בלחץ השמן שעלולה לגרום למנוע להיתפס.

מתי בודקים את מפלס השמן?

אם הרכב נמצא אצלך מזה זמן ולא היו בו בעיות אפשר לבדוק את מפלס השמן אחת לחודש כדי לקבל מושג כמה שמן הוא צורך, ובהתאם לכך לקבוע את שגרת הבדיקות. אבל אם רכשת זה עתה רכב משומש כדאי להתחיל בבדיקה שבועית, ועם הזמן להאריך את הפער בין הבדיקות.

אחרי מספר בדיקות והוספות שמן כל בעל רכב מתרגל לכמויות שהמנוע שלו צורך במצבים שונים, למשל אחרי נסיעות מאומצות. אבל עד שמקבלים את התחושה הנכונה עדיף להוסיף כמויות קטנות של שמן במספר מזיגות מאשר להגזים ולהתמודד עם עודף שמן.

לבדוק עם מנוע קר או חם?

כאשר המנוע קר השמן מתנקז אל "עוקת השמן" שנמצאת בתחתיתו. כאשר המנוע חם – חלק מן השמן נמצא בתוך מעברים וצינורות ב"רחבי" המנוע". את בדיקת המפלס יש לבצע כאשר המנוע "חמים", כלומר בערך 20 דקות לאחר שמדוממים אותו.

איך בודקים?

המכונית חייבת לעמוד על משטח ישר ומאוזן, ובמצב כזה מוודאים שבלם היד מופעל והרכב לא יכול להתדרדר, פותחים את מכסה המנוע ומאתרים את מדיד השמן. ברוב המקרים קל לזהות טבעת צהובה שמחוברת למוט גמיש שניתן לשליפה בקלות, אך אם לא בטוחים – אפשר למצוא הנחיות מתאימות בספר הרכב.

זה הזמן לשלוף את מדיד השמן ולנקות אותו עם פיסת בד נקי או עם נייר סופג איכותי. כאשר המדיד יבש מכניסים אותו בחזרה למקומו ומוציאים אותו שוב, מחזיקים אותו באופן מאוזן ובוחנים את מיקום הנוזל על המדיד.
מדידים שונים מציגים את המפלס בדרכים שונות אבל כמעט תמיד יש עליהם טווח שמסומן בין שתי נקודות או על גבי שטח מחוספס או מפוספס. כמות שמן אידאלית במנוע "חמים" תסמן את החלק ה"רטוב" של המדיד במרכז הסקאלה (או בין שני חריצים על המדיד), ובמנוע קר יגיע המפלס עד לנקודה העליונה ביותר שלו.

אם מוציאים מדיד יבש – כלומר שכמעט ואין עליו שמן – המצב לא טוב וצריך להוסיף לפחות ליטר שמן, אבל אם מפלס השמן עובר את הקו העליון יש לנו בעיה הפוכה – של עודף שמן.

כמה שמן למלא?

אם חסר שמן במנוע המדיד יהיה יבש או שיופיע מעט נוזל בקצה שלו. במצב כזה מחזירים את המדיד למקומו, מאתרים את פתח המילוי (בדרך כלל מסומן עם צורה של מיכל שמן) ומוסיפים מזיגה עדינה של בערך חצי כוס שתיה קטנה.

לאחר מכן שולפים שוב את מדיד השמן ובודקים עד לאן עלה מפלס השמן, וחוזרים על הפעולה עד שהמפלס מגיע בערך לשני שליש שבין המינימום למקסימום.

איך יודעים אם הגזמנו?

כאשר מגזימים עם כמות השמן התוצאה תהיה פליטת עשן לבן או כחול וקצת מסריח מן המפלט (אגזוז) לאחר התנעת המנוע. כדי לוודא שזאת באמת הבעיה (ולא משהו אחר) אפשר להניח למנוע להתחמם למשך כעשר דקות שבמהלכן השמן ינוע דרך כל מעברי השמן והמסנן. לאחר מכן אפשר לבדוק שוב את גובה המפלס. אם המפלס נמצא מעל הקו העליון על המדיד – הייתה כאן הגזמה ובמנוע יש יותר מידי שמן.

ואם קרה, אז מה קרה?

עודף שמן במנוע עלול לגרום ללחץ שמן נמוך מידי או גבוה מידי. במקרה הראשון לא יהיה מספיק שימון ובמקרה השני ייפגעו אטמים שונים במנוע ועודפי שמן יידחפו מבעד לאטמי הבוכנה ("רינגים") ויישרפו בצילינדרים. בשני המצבים אנחנו עשויים לקבל התראה מנורית לחץ שמן על לוח המכשירים של הרכב.

שריפת שמן במנוע מלכלכת את המצתים וגורמת לפעולה לא תקינה של המנוע, ועודפי שמן נפלטים אל מערכת הפליטה והורסים את הממיר הקטליטי, מה שעלול לעלות ביוקר. דליפת עודפי שמן דרך אטמים פרוצים עשויה להותיר "שלוליות" שמן מתחת לרכב, ובמקרים קשים יישמעו רעשי מנוע חריגים כמו דפיקות, נקישות או תקתוקים.

לא סוף העולם

אם ברור שקיים עודף שמן במנוע אין מנוס ונדרש ניקוז שלו. לצורך זה צריך לעלות על בגדי עבודה, להצטייד בקופסת פלסטיק ובמפתח ברגים מתאים (בד"כ 3/8 "שלוש שמיניות אינטש"), ולהחליק את מתחת לרכב (כשהרכב חונה במקום בטוח, בהילוך, ועם בלם יד מופעל).

כאשר נמצאים מתחת למנוע צריך למצוא את עוקת השמן (בדרך כלל במרכז תחתית המנוע) ואת הבורג הגדול ביותר שנמצא בתחתית שלה. צריך להתמקם במרחק סביר, להניח את קופסת הפלסטיק על הקרקע מתחת לבורג הריקון, ולפתוח לאט ובעדינות את הבורג עד שמתחיל לצאת זרזיף קטן של שמן.

אנחנו ממש לא רוצים לפתוח את הבורג הזה יותר מידי אלא לנקז כמות הגיונית של שמן, קצת פחות מן הכמות שמילאתם. כאשר משיגים את ההישג הנדרש סוגרים בחזרה את הבורג באופן הדוק, אבל לא להגזים עם עוצמת הסגירה. כעת נשלפים החוצה ובודקים שוב את המדיד. ניקזתם קצת יותר מידי? לא נורא, אפשר למלא קצת מחדש.

מה אומר הצבע?

לשמן מנוע חדש יש צבע שקוף-צהבהב, מעין ענבר, וככל שהוא זורם יותר זמן במנוע הוא סופח אליו חלקי פיח ותוצרי שריפה ומסיע אותם אל מסנן השמן. ככל שיחלוף זמן מאז החלפת השמן האחרונה כך הצבע יהפוך ליותר ויותר כהה ושחור, וזאת תופעה נורמלית שלא מעידה על תקלה.

עם זאת – חשוב להחליף את שמן המנוע לפחות אחת לשנה ולא להשתמש בו למשך יותר מ-12,000 קילומטרים. במנועים שידועים כרגישים, למשל כאלה שיש בהם רצועת תזמון טבולה – כדאי להחליף שמן בכל 6,000 קילומטרים לכל היותר.

לקריאה נוספת:

מגלים את הסוד: קבלו שליטה מלאה על המכונית שלכם באמצעות סורק תקלות OBD

כמה זמן כדאי להחזיק מכונית משומשת? רמז: הרבה יותר ממה שחשבתם

יש לכם יונדאי או קיה עם מנוע מתפגר? כך אולי תוכלו להציל אותו

זה מותג הרכב הכי פחות אמין בבריטניה

The post עודף שמן יהרוס את המנוע שלכם. כך תשמרו עליו appeared first on TheCar.

מבחינת בעלי הרכב, וגם עבור בעלי המוסכים, מדובר בתוכנית חינמית שלא דורשת מהם שום דבר חוץ מאשר להשתמש בשמנים של קסטרול. בעלי רכב לא נדרשים לשלם דמי ביטוח וגם לא השתתפות עצמית, ואילו בעלי המוסכים לא נדרשים לשלם שום דבר במקרה של נזק למנוע. אם כל זה נשמע יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי כדאי שתקראו עד הסוף.

במאמר מוסגר נזכיר רק שמבצע או תוכנית מן הסוג שקסטרול השיקה כעת אינו חדש. אפילו אצלנו, בישראל, הוצעו כבר לפני יותר מ-15 שנים תוכניות דומות, למשל על-ידי חברת פטרוטק יבואנית תוספי BG. יחד עם זאת – שוק הרכב השתנה מאד בכל העולם בשנים האחרונות וכך גם התוכנית של קסטרול.

תוכנית הביטוח עצמה פשוטה: כל מי שטיפל במוסך מורשה עצמאי, שאינו מוסך רשת, והשתמש בשמנים מתוצרת קסטרול, יכול להירשם באתר האינטרנט הייעודי של התוכנית ולקבל בחינם ביטוח שמכסה כל נזק למנוע, עד גבול אחריות של 13,200 ש"ח (3,000 לירות שטרלינג). גם מגבלות התוכנית ברורות ולא מכבידות: יכולה לקבל אותה כל מכונית בת פחות מ-12 שנים עם מנוע בנזין או דיזל שנסעה פחות מ-240 אלף קילומטרים, והאחריות חלה למשך שנה מיום החלפת השמנים ובתנאי שהמכונית נסעה לכל היותר 29,000 קילומטרים. אגב, גם מכוניות שגמאו כבר יותר מ-240,000 קילומטרים יכולות לקבל אחריות, אם כי מופחתת: קסטרול תממן את מחצית עלות התיקון במקרה של כשל במנוע, ועד לתקרת פיצוי של 6,600 ש"ח.

האחריות מכסה כל נזק לבוכנות וטבעות אטימה, מיסבים במגדש טורבו, שרשראות תזמון, טלטלים, משאבת שמן, מוטות דחיפים, גל ארכובה, מיסבים, מרימי שסתומים, מערכת תזמון שסתומים ולמעשה כמעט כל החלקים הפנימיים והיקרים במנוע בעירה פנימית.

האותיות הגדולות

לפני שנספר על האותיות הקטנות של התוכנית כדאי לשבח את הרעיון עצמו, מפני שהוא מועיל בראש ובראשונה ללקוחות, בעלי הרכב, וזאת בשני אופנים. לא רק שלקוח מקבל אחריות בחינם, ובין אם יש או אין לה ערך – מה שבטוח זה שאין לה עלות. המחיר היחיד שעלול להיות כרוך בתוכנית, מבחינת הלקוח, הוא אם השמנים עצמם מעט יותר יקרים, אבל גם אם כן מדובר בהפרש בטל בשישים. מה שיותר חשוב – וזה רווח נקי: הלקוח הופך ליותר מודע לסוג השמן שבו נעשה שימוש בעת הטיפול. עד היום נמצא סעיף "סוג השמן" בעיקר בתחום הכדאיות המסחרית של המוסכניק והרחק מתשומת ליבו של בעל הרכב.

בעלי מוסכים עצמאיים, שמתקשים להיאבק בכוחות גדולים בשוק, נשכרים מתוכנית כזאת מפני שהיא יכולה למשוך אליהם לקוחות פרטיים באמצעות פיתוי שלא עולה להם כסף. אחת הבעיות הגדולות של מוסכים עצמאיים היא שבשונה ממוסכי רשת, שנהנים מגיבוי ומכוח קניה של רשת או של יבואן רכב, בדרך כלל הם לא יכולים להציע ללקוחות אחריות היות שהסיכון הכלכלי שלהם גדול מידי. כאן נכנס לתמונה גורם חזק חיצוני שמשפר עבורם את ההצעה ללקוח.

כמובן שהנהנית העיקרית היא קסטרול – הנה כתבנו עליה כאן ואתם נחשפים לשם שלה (מדובר באחת החברות הוותיקות בעולם השמנים, אך בישראל אין לה כמעט ביטוי ביחס לחברות המקומיות שלנו), שזוכה לחשיפה תקשורתית חיובית. בנוסף, תוכנית אחריות, מעצם טבעה, מחזקת את האמון של לקוח במוצר, וזאת סיבה טובה ללקוח להעדיף שימוש בשמן מתוצרת אחת על-פני אחרת.

האותיות הקטנות

"הראש הישראלי" עובד שעות נוספות כאשר מציעים לו תוכניות אחריות, וכל אחד מאיתנו יכול לחשוב על כל אותם בעלי מכוניות עם מנועים לפני אוברול שהאוזניים שלהם מזדקרות למקרא כתבות כאלה.
אז מסתבר שהבריטים קצת פחות מטומטמים או נאיביים מכפי שאפשר ליחס להם, וגם אם אנשי קסטרול לא סגרו את כל הפרצות הם לכל הפחות גידרו לא רע את הסיכונים שהם לוקחים על עצמם. ראשית לכל, התוכנית מיועדת ללקוחות פרטיים, כלומר לא למכוניות ששייכות, בעבר או בהווה, לציי רכב. זה אמנם מנפה מרשימת הלקוחות הפוטנציאליים חלק ניכר מצי הרכב המשומש, אבל מותיר בתמונה את המכוניות ששוות יותר ומסייע להן להעלות את ערכן.

שנית, האחריות לא נכנסת לתוקף באופן מידי, כלומר שמי שהמנוע שלו כבר גמור יתקשה קצת להירשם אליה: מימוש האחריות מתאפשר רק כעבור 30 ימים מיום הטיפול, ובתנאי שהמכונית נסעה לפחות 1,600 קילומטרים אחרי החלפת השמנים. אז נכון, אמנם, שקומבינה בין בעל רכב למוסכניק יכולה להפיל את קסטרול (למשל אם בזמן הטיפול נרשם קילומטראז' לא נכון והלקוח המתין 30 ימים), אבל מן הסתם גם לכך יש פתרונות.

אנשי קסטרול מסבירים שהם ביצעו מחקר שוק ומצאו שהסיבה העיקרית שמרתיעה לקוחות פרטיים מלטפל במכוניות שלהם במוסכים עצמאיים היא כיסוי האחריות המקיף שמציעים מוסכי הרשת, ושהמוצר שהם אפיינו נועד באופן מיוחד כדי לסייע למוסכים עצמאיים (ולעודד אותם להעדיף קשר עם קסטרול על-פני ספקי שמן אחרים).

The post השתמשת בשמן 'קסטרול'? קיבלת אחריות למנוע appeared first on TheCar.

העניין הוא שגם אנחנו סקרנים לקבל תשובות לאותן שאלות, ואחת הדרכים היא פשוט לשאול את הציבור. אז אנשי קסטרול מימנו מחקר בינלאומי שכלל קרוב ל-10,000 בעלי רכב ואנשי מקצוע בשמונה מדינות ברחבי העולם, ובו הם נשאלו מה צריכות להיות התכונות של מכונית חשמלית כדי לשכנע אותם לעבור אליה. מה צריכים להיות טווח הנסיעה שלה, משך הטעינה, וגם – המחיר. אגב, זאת לא הייתה הסיבה היחידה לפרסום המחקר, אבל גם אליה נגיע בהמשך.

במחקר שבוצע עבור קסטרול השתתפו 9,000 בעלי רכב, 750 מנהלי ציי רכב ו -30 אנשי תעשיות הרכב בארצות הברית, בריטניה, נורבגיה, צרפת, גרמניה, הודו, סין ויפן, וכדי שלא להחזיק את כולנו יותר מידי במתח נאמר שהממוצע העולמי של כלל התשובות הוא שכדי להגיע ל"אימוץ המוני" של מכוניות חשמליות הן חייבות, (בממוצע), להשיג טווח של 468 קילומטרים בין טעינות, להציע משך טעינה של 31 דקות, ולעלות כ-36,000 דולר.

מותר היה להניח, לפני המחקר, שמשך זמן הטעינה יהיה אחד הגורמים החשובים ביותר לאימוץ רכב חשמלי, ואולי אף המשמעותי ביותר, אבל מסתבר שדווקא למחיר של המכונית יש משמעות עוד יותר גבוהה. מכל מקום, כמעט שני שלישים מן הנשאלים (61%) מעדיפים, בשלב הזה, להמתין בתקווה שטכנולוגיית הסוללה תשתפר במידה ניכרת בשנים הקרובות. מנהלי ציי רכב מפגינים זהירות, אולי מוגזמת, וכ-54 אחוזים מהם אמרו שהם מתכוונים להמתין ולראות מה יעשו המתחרים שלהם לפני שיעברו בעצמם לשימוש ברכב חשמלי.

שמונה המדינות שנסקרו מייצגות (לפי התחזית לשנת 2025) מכירות שנתיות שמסתכמות ב-376 מיליארד דולר, וכיום רק אחת מכל 50 מכוניות חדשות שנמכרות בהן היא מכונית חשמלית (המובילות הן נורבגיה וגרמניה, הודו וארצות הברית משתרכות מאחור). עם זאת, למעט בארצות הברית בכל שמונה המדינות האלה משקיעות הממשלות סכומי כסף גדולים כדי שלא להישאר מאחור (ובמקרה של סין ונורבגיה אפילו להוביל את המהפכה). חלקן, למשל גרמניה, צרפת ובריטניה, אף מנצלות את ההשקעות הנדרשות בגלל משבר קורונה כדי להשיג הישגים בגזרת צמצום פליטות המזהמים וגזי חממה, וממנפות את השיפורים הטכנולוגיים המשמעותיים בטכנולוגיות הסוללות בשנים האחרונות.

אמון הציבור

מעבר לשאלות הסובייקטיביות – כמו מה צריך לקרות כדי שכל נשאל בפני עצמו יחליט לעבור להשתמש ברכב חשמלי, הנשאלים נשאלו גם לגבי ההערכות הלא מדעיות בעליל שלהם לגבי קצב החדירה של הטכנולוגיה בעולם. בממוצע, בעלי רכב מאמינים שהם עצמם ישקלו לרכוש רכב חשמלי כבר בעוד שלוש שנים, לקראת שנת 2024, אבל הם מאמינים (בממוצע) שרק בשנת 2030 תעבור תעשיית הרכב את נקודת המפנה ורוב המכוניות החדשות שיימכרו בעולם תהיינה חשמליות. כמובן שממוצע, מעצם טבעו, מפספס את ההבדלים בין כלל המדינות שנסקרו, ובחלק מן המדינות ממשלות פועלות מהר יותר מאשר באחרות, כמו גם באופן יותר נחוש ואפקטיבי. בעלי רכב בהודו, למשל, ישקלו לקנות רכב חשמלי כבר בשנת 2022, כלומר בעוד מעט יותר משנה, ואילו הסינים – שדווקא מובילים את המהפכה, ענו שהם מאמינים שזה יקרה רק שנה לאחר מכן.

אחת מהנחות היסוד במחקר היא קביעת "נקודת המפנה" ככזאת שבה יותר ממחצית הרוכשים הפוטנציאליים ישקלו לרכוש רכב חשמלי. כדי להגיע לנקודה זאת חייבות יצרניות הרכב לעמוד בחמישה אתגרים.

1. מחיר: 36,000 $
כאמור, המחקר שנערך עבור קסטרול מצא שמחיר הרכישה של רכב חשמלי הוא 'האתגר הקריטי' החשוב ביותר עבור בעלי רכב, ושתג המחיר שיחולל את "נקודת המפנה" הוא 36,000 $. מחיר זה, אגב, הוא שווה ערך למחיר הממוצע של מכונית חדשה, עם מנוע בעירה פנימית, בארצות הברית. כמעט שני שליש מבעלי הרכב שנשאלו אמרו שרמת המחירים (נטו) של כלי רכב חשמליים כיום נמצאת מעבר לטווח המחירים שמקובל עליהם.

2. משך טעינה: 31 דקות
טעינה איטית של רכב חשמלי – 6-8 שעות או אפילו רק 4 – לא נתפשת עדיין כמקובלת על כל מי שלא מוגדר כ"מאמץ מוקדם של טכנולוגיה". כל מי שמורגל בנוחות התדלוק של מכונית קונבנציונלית מצפה לטעינה מהירה שתארך לכל היותר 31 דקות, וזה שקול פחות או יותר למשך זמן הפסקת הצהריים של רבים. המחקר מגלה שמשך זמן הטעינה הוא 'האתגר הקריטי' השני בחשיבותו עבור לקוחות.
אגב, למרות שמשך טעינה כזה ארוך בהרבה ממשך התדלוק הממוצע של מכונית עם מנוע בעירה פנימית, הוא ארוך רק בתשע דקות מן ההפסקה הממוצעת בעצירת מנוחה.

3. טווח: 469 ק"מ
טווח הנסיעה של רכב חשמלי בין טעינות הוא 'האתגר הקריטי' השלישי בחשיבותו עבור הצרכנים, והמחקר מצא שכדי לעבור את נקודת המפנה חייבים כלי רכב חשמליים להציע טווח של כ-469 קילומטרים – שווה ערך למרחק הנסיעה בין לונדון לפריז. כל מי שמנסה לקדם שימוש ברכב חשמלי מספר לנו השכם והערב שהקילומטראז' האמיתי שמבצעים בעלי רכב בימינו לא עולה על 70-100 קילומטרים ביום, וזה כנראה נתון חשוב. השאלה היא רק את מי הוא משכנע.

נכון, מאמצים מוקדמים וכל מי שמאמין ברכב חשמלי וחש צורך להשתמש בו ולקדם אותו יכולים ואף מעוניינים לשנות את ההתנהגות שלהם ולהתאים אותה למגבלות של רכב חשמלי. העובדה היא שעבור מאות אלפי אנשים ברחבי העולם זה בהחלט עובד. העניין הוא שהמחקר הזה לא בדק מי הם המאמצים המוקדמים ומי הם אלה שמוכנים ורוצים לקנות רכב חשמלי, אלא דווקא להיפך: הוא בדק מה צריך לקרות כדי שכל האחרים ישתכנעו בטכנולוגיה הזאת וירצו לאמץ אותה.

אז נכון, כנראה שרוב רובם של "החוששים המוקדמים" באמת לא זקוקים לטווחי נסיעה ארוכים – ודאי לא על בסיס יומי, אבל אין להתעלם מכך שכמעט כל מכונית הבעירה הפנימית בימינו מספקות טווחי נסיעה ממוצעים של בין 500 ל -1,000 קילומטרים, ושגם לאחר מכן נדרשות רק חמש דקות כדי לתדלק אותן.

4. תשתיות טעינה: בעיית הביצה והתרנגולת
רבים מבין הנשאלים במחקר דירגו דווקא את תשתית הטעינה לרכב חשמלי כאתגר הקריטי החשוב ביותר עבורם. שבעים אחוזים מן הנשאלים מאמינים שנקודת המפנה עבור רכב חשמלי תתקיים רק לאחר שתשתיות הטעינה הלאומיות שלהם יהיו זמינות עבורם לפחות כמו תחנות התדלוק הקיימות.

5. מבחר כלי רכב: רוצים גיוון
מבחר של דגמי רכב חשמלי הוא אמנם מחסום פחות חשוב עבור רוב הנשאלים, אבל דווקא מבחינת מנהלי ציי רכב זה נתפש כרגע כגורם השני בחשיבותו בדרך אל נקודת המפנה. בסך הכל ציינו יותר ממחצית מן הנשאלים שהם ישקלו לעבור לרכב חשמלי רק כאשר ימצאו דגם מקביל לרכב האהוב עליהם.

עורכי המחקר מסכמים ואומרים שאחד האתגרים החשובים שניצבים כיום בפני כל מי שמאמין ברכב החשמלי ורוצה לקדם אותו הוא לסייע ללקוחות להבין שרוב החסמים שנתפשים מבחינתם ככאלה שמפרידים בינם לבין המעבר לרכב חשמלי צפויים להיות מוסרים הרבה יותר מוקדם מכפי שהם חושבים.

אגב, בשונה מבעלי הרכב, עורכי המחקר עצמם סבורים ש"נקודת המפנה" ומעבר משמעותי לשימוש ברכב חשמלי יתרחש ראשית לכל בהודו (2025), לאחר מכן בסין (2027), באירופה (2030-2031) ולבסוף גם בארה"ב (2032). כך או אחרת מדובר בפרקי זמן מאד קצרים במונחים של תעשיית הרכב, ואנחנו הרבה יותר קרובים ליום הזה מכפי שאנחנו רחוקים מחזון המכונית החשמלית של חברת 'בטר פלייס'.

הזכרנו בתחילת הדברים שחברות הנפט בוודאי פחות אוהבות את המעבר ממכניות שורפות דלק לרכב חשמלי. זה נכון, אבל צריך להכניס דברים לפרופורציות ולהזכיר שחברת האם של 'קסטרול' – BP – נערכת מזה זמן למהפך הרכב החשמלי וכבר החלה להקים תשתיות טעינה ולהשקיע בטכנולוגיות סוללה ובטכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת. מסתבר גם שמכוניות חשמליות אמנם לא זקוקות לשמן מנוע במובן שאנחנו מכירים כיום, אבל זה לא אומר שהן לא זקוקות בכלל לשמן. קסטרול משתמשת במחקר הזה כדי לקדם מודעות לסדרת חומרי סיכה חדשים שפיתחה לאחרונה במיוחד עבור כלי רכב חשמליים, תחת שם המותג 'e-fluid'.

The post מתי נרצה לעבור למכונית חשמלית? appeared first on TheCar.

מכוניות בנות ימינו לא זקוקות להמון תחזוקה, ומרווחי הטיפולים בהן ארוכים יותר מאי פעם בעבר. אגדות מספרות שיש חברות – אולי במדינות מרוחקות ואולי קרוב אלינו – שדוגלות ב"תחזוקת שמש", כלומר שהן "יענו לוקחות את המכונית לטיפול" אבל בתכל'ס מעמידות אותן בשמש ומחזירות אותן כלעומת שבאו, כאילו שטופלו. אז אם אכן נעשים מעשים כאלה הרי שמדובר לא רק ברמאות לשמה אלא בעיקר בפגיעה ב"בריאות העם". בדיוק כמו שחולה קורונה מאומת מסכן אותנו אם הוא מסתובב במרחב הציבורי ומלקק ידיות של דלתות, גם מכונית לא מטופלת מסכנת לא רק את מי שנוהג בה אלא את כל מי שמשתמש בדרכים.

אבל לא צריך לנסוע רחוק. טיפולים שגרתיים במכונית שלנו, אם עושים אותם נכון, הם לא יקרים, מצמצמים את הבלאי ברכב, ומונעים פגיעה – לרוב יקרה – במערכות חיוניות. בשונה מאשר ברוב מדינות העולם, החוק בישראל קיצוני מידי באיסור על טיפולים ברכב על מי שלא מחזיק בהסמכה לניהול מוסך. לכן לא נוכל להמליץ כאן פעולות תיקון ושדרוג שמותרות לכל בעל רכב בארה"ב ובאירופה, ונתמקד בדברים שכן מותר לעשות כאשר המכונית חונה במרחק של 100 מטרים מן הבית (לאחר שמצטיידים במסכת פנים וזוג כפפות, כמובן).

אחרי חודש, או שבועיים, של עמידה ללא נוע, הדאגה המיידית שלנו היא, כמובן, לצמיגים ולמצבר, ובשני המקרים ישנם פתרונות שאפשר ליישם ממש בצמוד לבית או תוך ניצול הזדמנות בדרך להצטיידות השבועית במזון בסופרמרקט. הצמיגים נושאים את משקל המכונית וממילא קיימת מהם דליפה קבועה של אוויר, ואם לא נטפל בהם הם יתבלו ויינזקו. הדבר הראשון שצריך לדעת הוא מה לחץ האוויר שמומלץ על-ידי יצרנית הרכב, בהתאם למידות הצמיגים. מצטיידים בדף ועט ויורדים לבדוק את המידות, שרשומות על הצמיג עצמו. זאת הזדמנות טובה לבחון את מצבו של כל אחד מארבעת הצמיגים ולחפש תקלות: חריצים, סדקים, בליטות, שחיקה, או כל דבר שעלול להעיד על בעיה עתידית בקשר שלנו עם הכביש.

מידות הצמיגים רשומות על הדופן החיצונית בסדרת מספרים שנראית כך: 205/55R-16 ולעת עתה צריך לוודא שכל ארבעת הצמיגים הם באותן מידות (מי שבמכוניתו התקין היצרן צמיגים שונים על כל סרן יודע, לרוב, את הסיבה לכך…). אם גיליתם בעיה בצמיגים עצמם, או באחידות המידות שלהם, אתם עלולים להיות בסכנה גדולה יותר מאשר לחלות בקורונה, וחשוב לסדר אותה בהקדם האפשרי. מוסכים ופנצ'ריות פתוחים בימים אלה במגבלות שונות.

כעת פותחים את דלת הנהג או את מכסה פתח התדלוק ומחפשים מדבקה עם סדרת מספרים (או שמחפשים בספר הרכב את הפרק שעוסק בצמיגים). בדרך כלל מופיעה סדרה לא קצרה של אפשרויות ללחצי ניפוח – גם לפי מידות הצמיגים וגם לפי אופי הנסיעה (עירוני, עמוס, בינעירוני, חיסכון בדלק וכו') אבל מכיוון שהמכונית שלנו צפויה להוסיף ולעמוד בתקופה הקרובה צריך לבחור בלחץ האוויר הגבוה יותר שרשום שם. ממילא, במהלך התקופה הבאה הלחץ ירד. אם יש ברשותך מדחס (קומפרסור) ומד לחץ אוויר אפשר למלא אוויר ליד הבית – וזאת גם האפשרות המומלצת בימים כתיקונם. אם לא – צריך לנצל את הקפיצה הבאה לסופרמרקט כדי לעבור בתחנת תדלוק ולמלא אוויר. כדאי לזכור שצמיגים שאינם מנופחים ללחץ הנכון משפיעים לרעה על ביצועי המכונית, מאריכים את מרחק הבלימה – וגורמים גם לנזק כלכלי בגלל צריכת דלק רבה יותר ובלאי מואץ לצמיגים עצמם.

הסיבה מספר 1 לתקלות: מצבר שנפרק

הרכיב הבא שנפגע בגלל עמידה ממושכת ללא תנועה הוא המצבר. הוא עלול להיפרק בגלל זליגת חשמל באחת המערכות ברכב, אבל גם באופן טבעי, וככל שהמצבר ותיק יותר כך צפויה זליגת חשמל בעייתית יותר שמסכנת את שלומו. אגב, כדאי לדעת שמצברים תקולים הם הגורם המוביל, בהפרש ניכר, בהשבתות של כלי רכב. אורך חיים טבעי של מצבר במכונית הוא בין 3-5 שנים, אבל הוא מושפע מאד מטיב המצבר, וגם מאופי השימוש במכונית: במכוניות שנוסעות מעט ומותנעות הרבה יש עומס רב יותר ולכן אורך החיים של המצבר מתקצר. מצבר פרוק לגמרי עלול "לעבור את הסף" וללכת לעולמו מוקדם יותר מאשר אותו מצבר במצב טעון.

בעבר היה נהוג להניע את המכונית ולהשאיר את המנוע פועל כדי לטעון את המצבר, אבל זאת פעולה לא מומלצת ראשית לכל בגלל פליטה מיותרת ומסוכנת של מזהמי אוויר רעילים וגם בגלל בזבוז מיותר של דלק. כאשר יש בעיות נוספות ברכב, למשל במערכת הקירור, ייגרמו גם נזקים נוספים. הפתרון המומלץ, לכן, הוא לחבר אל המצבר סוללה נטענת (סוללת התנעה) שאותה אפשר לקנות בחנויות ציוד לרכב או להזמין באינטרנט. אלה סוללות קטנות פיזית שאותן טוענים מרשת החשמל הרגילה, ולאחר מכן פשוט מחברים אותן אל קטבי המצבר ומשאירים מתחת למכס מנוע סגור. ליתר ביטחון כדאי להשאיר פתח תזכורת על לוח המכשירים כדי שלא לנהוג במכונית מבלי לפרק את הסוללה לפני ההתנעה הבאה (סוללת ההתנעה לא תוכל לספוג את הספק הטעינה של האלטרנטור, וזאת מעבר לכך שהיא פשוט עלולה ליפול אם הונחה באופן לא מאובטח).

חשוב לזכור שסוללת התנעה נועדה לחילוץ ממצבים שבהם המצבר נפרק, כלומר שהיא לא נועדה לטעינת מצברים. לכן, במידת האפשר עדיף לחבר למצבר מטען ייעודי שמתחבר לרשת החשמל (אך לא כל אחד יכול לחנות במרחק סביר משקע ביתי). אם רוכשים סוללה חדשה כזאת עדיף לבחור בסוללה עם קיבולת חשמל גבוהה.

גם כאן, האלטרנטיבה היא לנצל את הזדמנות ההצטיידות הבאה כדי לנסוע עם המכונית, אם כי כדאי לזכור שאנחנו אמורים להגיע לסופרמרקט בדרך הקצרה ביותר האפשרית. היות שמצבר נטען לאורך זמן, כלומר שנהיגה מהירה או "העלאת טורים" (לחיצה על המצערת לסל"ד גבוה) לא טוענת אותו מהר יותר, כדאי פשוט לנהוג לאט כדי לאפשר לאלטרנטור די זמן לטעינת המצבר.

עבודות במחנה

היות שאנחנו ממילא בהסגר, יש לנו הזדמנות די נדירה להשקיע כמה שעות בטיפול במכונית, תוך כדי תשומת לב לדברים שבדרך כלל אין לנו יותר מידי זמן אליהם. כדאי להתחיל עם "בדיקת נוזלים", ועוד לפני שמתניעים את המנוע לקחת סמרטוט ישן כדי לבדוק את מפלס השמן. מאתרים את מדיד השמן, מוציאים אותו בתוך כדי ניגוב עם הסמרטוט, מחזירים למקום ושולפים שוב. המדיד אמור להיות "מצופה" בשמן מנוע וגובה המפלס צריך להיות בין שני הפסים שמסומנים עליו. אם המפלס נמוך מידי עלול להיגרם למנוע נזק לא הפיך.
אגב, בדיקת מפלס השמן היא פעולה חשובה מאד גם לא בימי קורונה, היות שהיא יכולה למנוע נזקים יקרים מאד למנוע. חשוב לבצע אותה אחת לשבועיים ולכל הפחות אחת לחודש או לפני נסיעה ארוכה, מכיוון שאם המכונית צורכת שמן באופן קבוע זה מעיד על תקלה או על בלאי רב של המנוע. כדאי לטפל במצבים כאלה לפני שהם הופכים לקריטיים: אם לא יהיה שמן במנוע הוא יינזק באופן לא הפיך ולא יהיה מכוסה במסגרת אחריות.

אם יש ברשותכם שמן מבקבוק סגור – אפשר להוסיף את הכמות החסרה, וחשוב מאד לוודא שסוג השמן מתאים לדרישות היצרן. הבעיה, בימים אלה, היא שרוב החנויות סגורות ואפשר להצטייד בשמן מנוע כמעט אך ורק בתחנות דלק. לחברת הדלק יש מוניטין רע מאד, ולרוב גם מוצדק, לגבי מחירים מופרזים שהן גובות תמורת שמנים ומוצרים אחרים. יחד עם זאת, אם אין ברירה אז אין ברירה: עדיף לשלם יותר מאשר להסתכן בנזק למנוע. חשוב לשים לב למה שנכתב בתחילת הדברים: בודקים את מפלס השמן כאשר המנוע קר. אם המנוע חם – חלק מן השמן עדיין לא ירד אל העוקה (מצבור השמן שבתחתית המנוע), והמדידה תהיה שגויה.
נוזל קירור

מנועי בעירה פנימית הולכים לעולמם גם בגלל התחממות יתר, וזה מצב שלא אמור לקרות כאשר מערכת הקירור שלהם תקינה. שלוש נקודות תורפה של מערכות קירור הן הטרמוסטט, אותו רכיב שפותח מעברי מים ו/או מכניס לפעולה את מאוורר המצנן (רדיאטור) כאשר המנוע מתחמם, משאבת המים, ונוזל הקירור. מבין שלושת אלה יש לנו שליטה רק בשלישי (אבל חשוב לשים לב גם לשניים הראשונים). נוזל הקירור מבצע עבורנו סוג של "בדיקת דם" של הטרמוסטט ומשאבת המים: אם צנח מפלס הנוזל רוב הסיכויים שקיימת נזילה דרך אחד משני הרכיבים האלה, או מבעד לצינור קרוע או רופף. אם מפלס נוזל הקירור ירד בגלל בריחת מים לתוך הצילינדרים אזי המנוע נמצא כבר בסוף דרכו, לאחר שחווה טראומה קשה.

אחרי שכל זה נאמר, מה שנדרש מאיתנו זאת פעולה פשוטה מאד: להביט על מיכל העיבוי (מיכל פלסטיק שקוף למחצה שבו נמצא נוזל הקירור) ולוודא שגובה מפלס הנוזל נמצא בין הקווים שמסומנים עליו. במידת הצורך יש להוסיף כמות קטנה של נוזל קירור, אבל אם חסר הרבה נוזל (או אם חסר נוזל לאחר מילוי ראשון) – חייבים להכניס בדחיפות את המכונית למוסך כדי לאתר את הנזילה ולמנוע נזקים יקרים.
הדבר הבא הוא מפלס נוזל שטיפת החלונות, ומאד מומלץ להשתמש בנוזל שטיפה ייעודי שמכיל דטרגנט ומנקה טוב יותר את השמשות. בצוק העיתים אפשר להשתמש במעט נוזל לשטיפת חלונות מהבית, או אפילו בסבון כלים כשהם מהולים במים מסוננים או מים שנאספים מצינור מזגן (כדי להימנע מסתימה בגלל אבנית) – אם כי זה פתרון פחות מומלץ.

זה הזמן ל"סיבוב מנורות": כאשר המנוע מונע בודקים את תאורת החזית – אורות חניה, אורות דרך ואורות גבוהים, את ארבעת פנסי האיתות, את תאורת הפנסים האחוריים ואת שלושת פנסי הבלימה. במקרה הצורך אפשר להחליף נורה שרופה, אם כי כמה מיצרניות הרכב הפכו את הפעולה הזאת למסובכת ברמות מעצבנות במיוחד.
בימי אביב אלה, כאשר חמסינים ראשונים מזכירים לנו את הקיץ הישראלי, סביר שרובנו לא נתעכב על מגבי השמשות, וזאת טעות. גם אם צלחת בהצלחה את החורף, שחיקת להבי המגבים תגרום בשלב ראשון לרעשי שחיקה מעצבנים אבל חמור מכך – לשטחים לא נקיים על שמששה הקדמית, ויצירת "שטחים מתים" שמגדילים את הסיכון לתאונה. למרבה הצער, מגבים לא נבדקים במבחני הרישוי השנתיים בישראל ("טסט לרכב"), אבל ההחלפה שלהם קלה ולא יקרה.

מסנן אוויר

בעל רכב ממוצע עלול להתקשות להחליף בעצמו את מסנני השמן והדלק (פעולה גבולית או אסורה בישראל אשר מותרת ברוב מדינות העולם), אבל לא צריכה להיות לו בעיה לבדוק את מצב מסנן האוויר. באוויר הישראלי יש הרבה מאד אבק שסותם את המסננים, ומסנן סתום מקשה על מעבר אוויר למנוע, חונק אותו, ומגביר את תצרוכת הדלק וזיהום האוויר. בארצות הברית ובאירופה קל להשיג מסנני אוויר איכותיים במחיר נמוך, סדר גודל של 40-60 שקלים למסנן ברמה גבוהה, אבל הרגולציה הישראלית גורמת לכך שלקוח פרטי נאלץ לא רק להתאמץ יותר אלא גם לשלם יותר תמורת התענוג הזה.

מסנני האוויר נמצאים בתוך קופסת פלסטיק שמחוברת אל סעפת היניקה של המנוע, ובדרך כלל לא מסובך למצוא ולפתוח אותר ולחלץ ממנה את המסנן. אם המסנן מלוכלך ויש לך גישה למדחס (קומפרסור) – אפשר לנקות אותו בעדינות תוך הקפדה על התזת אוויר מן החלק הפנימי אל החלק החיצוני של המסנן, כדי שהאבק ייצא החוצה ולא יידחס פנימה. חשוב לשים לב שלחץ אוויר חזק מידי עלול לפגוע במסנן על-ידי הרחבת החרירים שבו, לכן לא תמיד זה שווה את המאמץ. בכל מקרה, אם המסנן רטוב משמן, מלוכלך באופן קיצוני או נראה במצב רע – צריך פשוט להחליף אותו במסנן חדש. כדאי להחליף מסנן פעם בשנה, ולכל המאוחר בכל 20,000 קילומטרים. החלפת המסנן אורכת 10 דקות לכל היותר, ולרוב אין צורך בכלים מיוחדים או בהבנה טכנית כדי לבצע אותה. כן חשוב לוודא שמשתמשים במסנן איכותי ומתאים, ושמכניסים אותו לכיוון הנכון שלו. לאחר החלפת מסנן או ניקוי שלו חשוב לסגור את קופסת המסנן באופן הרמטי.

תחזוקה קבועה

לכל מכונית יש מרווח טיפולים שוטפים שמומלץ על-ידי יצרן הרכב, וחשוב להקפיד לבצע אותם בהתאם למרווחי הזמן והקילומטראז' המומלצים. ביצוע טיפולים באופן מסודר, ורישום מפורט שלהם (רצוי יחד עם שמירת תיעוד של חשבוניות) יסייע למנוע נזקים וחשוב מכך: יסייע להעלאת ערך המכירה של המכונית בעתיד. המלצות היצרניות כוללות בדרך כלל גם "בדיקה כללית" של חלקים שהבלאי שלהם לאו דווקא תלוי במספר הקילומטרים שביצעתם, אלא בתנאי האקלים או באופי הנסיעה. כך, למשל, בלאי של רכיבי גומי – צינורות, אטמים וכיוצא באלה – מתקיים גם אם מכונית עומדת, ולפעמים אפילו מואץ בנסיבות כאלה. לכן – עם או ללא קשר לטיפולים השוטפים במוסך – מומלץ מאד לבצע מידי פעם בדיקות חזותיות – פשוט להציץ מתחת למכסה המנוע ולחפש סדקים, צינורות שעומדים להתפורר, דליפות של נוזלים וכיוצא באלה – לפני שהם הופכים לבעיה יקרה.

The post פנק אותה: גם המכונית שלך בבידוד appeared first on TheCar.

שתי האסכולות מעלות טיעונים הגיוניים מאד שקשה להתווכח איתם באופן רציונלי מבלי לחקור את הדברים לעומק, וכדי שלא לצלול לעומק הוויכוח נאמר רק שהטענה המרכזית של חסידי "החלפת שמן כל 5,000 ק"מ" היא שאם היתרון העיקרי של שמן סינטטי הוא אורך חיים הרי שאין שום סיבה לשלם מחיר כפול תמורת נוזל שממילא לא יזכה למצות את ייעודו.

החלפת שמנים, אצל האמריקנים, היא לכל הפחות "אובססיה לאומית" וזה צריך להיחשב לביטוי עדין ביחס למי שמרגישים שאם המכונית שלהם לא עברה החלפת שמן כל 3,000 מייל היא עלולה לסבול מטראומות נפשיות.
מבחינה זאת אין ספק שהמנטליות הישראלית, שבמידה רבה למדה בעשורים האחרונים את סודות "תחזוקת השבר" היא ממש הפוכה. האמריקנים משתמשים לא רק במוסכים "מורשי יצרן" אלא גם ברשתות לטיפולים מהירים שמתמחות ב"טיפולים קטנים" (החלפת שמנים ומסננים) ובכל מקרה כאשר הם מכניסים מכונית למוסך מוצעות להם מספר אפשרויות לבחירה בנוזל הדם של המנוע.

קראו גם: הפטנט שיבטל את הצורך להחליף את שמן המנוע

אצלנו, להבדיל, גם אם מתעלמים מציי רכב שונים שבהם פשוט מדלגים על החלפת שמנים – רבים מן המוסכים לא טורחים לשאול את הלקוחות באיזה שמן הם רוצים שייעשה שימוש אלא מציבים בפניהם עובדה. זאת מכיוון שרוב המוסכים רוכשים את שמני המנוע בכמויות מסחריות שמוזרמות למיכלי אגירה, ולכן רוב המכוניות שמטופלות אצלם, אם לא כולן, מקבלות בדיוק את אותו השמן. עם זאת, כל לקוח ישראלי זכאי ורשאי להגיע למוסך עם שמן מנוע שאותו רכש בעצמו, ולדרוש שבמהלך הטיפול ייעשה שימוש בשמן הזה.

בדקו ברצינות

מכל מקום, בדוח המחקר של ה-AAA ישנם 59 עמודים שמסתכמים במסקנה אחת עיקרית ומספר מסקנות משנה. הכותרת היא ששמנים סינתטיים עולים על השמנים המינרליים בשיעור ממוצע של כמעט 50%, ומציעים הגנה טובה יותר על מנועי הרכב תמורת תוספת ממוצעת (במחירי ארה"ב כמובן) של כ-5 דולר נוספים לחודש, וזאת כאשר מבצעים החלפת שמנים בהתאם להוראות יצרנית הרכב (ולא כל 5,000 ק"מ).

"עם עמידות מעולה בפני הידרדרות", אומרים אנשי הארגון, "הממצאים של המחקר מעלים ששמן סינתטי מועיל במיוחד בכלי רכב חדשים עם מנועי טורבו ובכלי רכב שמבלים זמן רב בפקקי תנועה עם מערכות "דומם והנע" (כיבוי המנוע בעת עמידה), לכלי רכב שגוררים מטענים כבדים ולכאלה שפועלים בתנאי מזג אוויר קיצוני – חם או קר".

אז נכון, אין כאן חדשות שמפילות מן הרגליים וכולנו ידענו ששמן סינטטי טוב יותר עבור המכונית שלנו, אבל השאלה היא "בכמה"?

המחקר של AAA מבוסס על שמונה בדיקות תקניות מקובלות בתעשייה שבוצעו בהתאם לתקן ASTM (החברה האמריקנית לבדיקות חומרים) ובהן עמידות, היווצרות משקעים בשמן, תנודתיות, זרימת נוזל (שאיבה) בטמפרטורה קרה, עמידות לחמצון ועוד. כל השמנים שנבדקו עמדו בדרישות התקינה של מכון הנפט האמריקני ובמפרטי ועדת התקינה הבינלאומית.

בין השאר בדקו עורכי המחקר את השאלות הבאות:
ש: האם קיימים הבדלים בביצועים בין שמנים מינרליים לשמנים סינתטיים?
ת: בממוצע, שמנים סינתטיים עולים על השמנים הקונבנציונליים ב -47%.
ש: מהו אחוז כלי הרכב החדשים שבהם נדרש במפורש שימוש בשמן מנוע סינתטי?
ת: מעט מאוד כלי רכב "דורשים" שימוש מפורש בשמן סינתטי. עם זאת, רוב יצרניות הרכב דורשות עמידה בסטנדרטים של שמני מנוע כתנאי לאחריות.
ש: מהי העלות הנוספת, אם בכלל, שקשורה במעבר לשמן סינתטי?
ת: ההבדל הממוצע במחיר בין שמן מינרלי לשמן סינתטי (בארה"ב) הוא 32 דולר (כ-100 ש"ח) להחלפה.
ש: מה היא נטיית הציבור (האמריקני) בנוגע לשמנים סינתטיים?
ת: 44% מהנהגים לא בטוחים אם שמן מנוע סינתטי טוב יותר עבור המנוע שלהם, או שהם לא מאמינים בכך.

אגודת יצרני השמנים העצמאיים האמריקנית (ILMA) מסרה בתגובה למחקר שהם "עדיין מנתחים את דו"ח המחקר של AAA; עם זאת, נראה כי אין שום דבר מפתיע בממצאים או בהמלצות של AAA. האגודה מביעה את הערכתה לעורכי המחקר על כך שהם הדגישו את העובדה שקטגוריות איכות שהיו נהוגות בעבר עדיין מתאימות למכוניות ישנות יותר – בהתאם לאמור במדריכי השימוש של אותן מכוניות, וכן את העובדה שבמכוניות חדשות חשוב לעשות שימוש בשמנים שלכל הפחות עומדים בדרישות העכשוויות של יצרניות הרכב".

נראה שמה שהניסוח המעט מסורבל הזה מנסה לומר חשוב במיוחד לבעלי רכב ישראלים: מי שמטפל במכונית חדשה במוסך שמשתמש בשמן מתוך מאגר (ולכן משתמש באותו השמן לכל המכוניות שמטופלות במוסך) חייב לוודא ששמן זה עומד לכל הפחות בדרישות של יצרנית הרכב.

מי שמטפל במכונית ותיקה יותר יכול להסתפק גם בשמן פחות יקר, ובתנאי שהוא עומד בדרישות שהיו נהוגות ביום שבו המכונית עלתה על הכביש (וכמובן ששמן מתקדם אך יקר יותר לא יגרום נזק – למעט לכיס). אנשי AAA ניסחו את אותם דברים בדרך מעט שונה בהודעתם לעיתונות כשכתבו ש"בעוד שרק מספר מצומצם של כלי רכב דורשים ספציפית שימוש בשמן סינטטי, כל כלי הרכב יכולים להפיק תועלת משימוש בשמן סינתטי".

מצד שני, הם גם אומרים בכנות שאף מנוע לא ייפגע משימוש בשמן מינרלי שתואם את דרישות היצרן. לא מן הנמנע שעדיף לפעמים להשקיע את הכסף בארוחה במסעדה במקום בשמן יקר מידי שלא באמת יועיל למכונית ותיקה, אבל במכוניות חדשות עלולה ארוחה כזאת לעלות ביוקר מפני שלשמן הסינטטי בהחלט יש תועלת לטווח הארוך.

שורה תחתונה

במכוניות בעלות מנועים מתוחכמים ו/או מוגדשים במגדש טורבו או מגדש על עדיף כנראה להשקיע בשמן סינתטי איכותי, וכך גם במכוניות שעובדות קשה או חשופות לתנאי מגז אוויר קיצוניים. ההיסוס של בעלי רכב כאשר מציעים להם להשתמש בשמן שמחירו יקר כפליים הוא די מובן ואפילו האמריקנים אומרים שהוא "עלול לנבוע מאי אמון במוסך".

כך או אחרת, לפני שבוחרים שמן מנוע או מדברים עם המוסכניק חשוב מאד לעיין במדריך השימוש של הרכב כדי לדעת מה היא רמת האיכות הנדרשת על-ידי יצרנית הרכב למנוע המסוים שבו מדובר.

The post שמן סינטטי או מינרלי? כמה זה באמת חשוב? appeared first on TheCar.

עד שזה יקרה אנו נמשיך להמליץ לכם לא לוותר על טיפולים תקופתיים ולהקפיד הקפדה יתרה על החלפת שמנים במועד. יתרה מזאת, על אף שלא מעט יצרני רכב מאפשרים בשנים האחרונות מרווחי טיפולים של אפילו 30 אלף קילומטרים, אנו סבורים, למרות השיפור הדרמטי באיכות השמנים בשני העשורים האחרונים, שבתנאי האקלים ואופי הנהיגה במחוזותינו רצוי להחליף שמן מנוע כל מקסימום 15 אלף קילומטרים.

שמן המנוע הוא "הדם" של המנוע וככל שהוא מזדקן ומתחמצן פעולת הסיכוך שלו פחות יעילה, בלאי החלקים הנעים במנוע גדל והוא מתפרק ויוצר בוצה שעשויה לסתום מעברים ולפגום בפעולתו התקינה של המנוע.

אין ספק שהחלפות שמן תכופות מאריכות את חייו של המנוע, אך אנשים רבים נרתעים ומעדיפים שלא להיכנס למוסך אם הם לא חייבים בשל בזבוז הזמן הכרוך בכך ובעיקר מחשש לכל מיני הוצאות כבדות נוספות שינחתו עליהם בכל ביקור שם.

עוד ב-TheCar:
קולה במקום שמן מנוע – רעיון טוב או אסון?
נס פך השמן: המצאה שתאפשר לכם להחליף שמן ברכב תוך פחות מדקה
טוב שמן טוב משמן רע

אמנם כמעט כל מי שאין לו שתי ידיים שמאליות יכול די בקלות ללמוד להחליף את שמן המנוע בעצמו, אך מדובר בעבודה מלוכלכת למדי שמרבית האנשים מעדיפים לוותר עליה וכאן נכנס לתמונה המכשיר של חברת הסטארט-אפ הגרמנית RobinOne שאמור לייתר כמעט לחלוטין את הצורך להחליף את השמן, זאת מבלי לפגוע במנוע או לגרום לו נזק.

למעשה זו מערכת שעובדת על עיקרון דומה למכשיר הדיאליזה האנושי ומנקה את שמן המנוע על ידי סינון המשקעים שהצטברו בו והסרתם.

המכשיר נייד ומזכיר בצורתו ובגודלו מיכל של גלון שמן. הוא מופעל על ידי כבלים המתחברים למצבר הרכב וכולל שני צינורות – אחד המושחל לאגן השמן דרך תעלת מדיד השמן ושני אותו שמים בפתח מילוי השמן ומחזיר שמן למערכת לאחר ניקוי יסודי שאורך 15 דקות.

לטענת המפתחים, שימוש במכשיר בכל עשרת אלפים קילומטרים עד 15 אלף קילומטרים (בהתאם לסגנון ולאופי הנהיגה) יאריך את אורך חייו של שמן המנוע בצורה דרמטית לעד 200 אלף קילומטרים בין החלפות. עם זאת, המפתחים ממליצים להחליף את מסנן השמן של המנוע בכל 50 אלף קילומטרים.

את הפילטר הייחודי שנמצא בלב RobinOne יש להחליף כל 20 מחזורי טיהור (משמע כל 200 עד 300 אלף קילומטרים).

מעבר לחסכון בזמן ובכסף מפתחי המכשיר מדגישים במיוחד את התרומה הסביבתית של הפיתוח החדש בשל היכולת למנוע בזבוז של מיליוני ליטרים של שמן בשנה ובמיוחד לצמצם נזקים משמנים ישנים שלא מוחזרו כראוי ועשויים לגרום להשפעות סביבתיות הרסניות. (לשם הדוגמה, ליטר שמן בודד עלול לזהם מיליון ליטרים של מי שתייה).

המפתחים של ה-RobinOne פתחו לאחרונה בפרויקט מימון המונים דרך אתר IndieGogo בתקווה לגייס 150 אלף דולרים ובמסגרתו ניתן לרכוש את המכשיר במכירה מוקדמת בעבור 150 דולרים, כמחצית ממחירו הצפוי לצרכן לכשיגיע לייצור סדרתי.

תקראו לנו סקפטיים או אולד סקול, אבל על אף שהפיתוח בהחלט נראה ונשמע מבטיח מאוד ולמרות שהסביבה חשובה לנו, בשלב ראשון לפחות אנחנו נמשיך להקפיד על החלפות שמנים במועד וניתן למישהו אחר להקריב את המנוע שלו כשפן הניסיונות של הטכנולוגיה.

The post הפטנט שיבטל את הצורך להחליף את שמן המנוע appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar: 
נס פך השמן: המצאה שתאפשר לכם להחליף שמן ברכב תוך פחות מדקה 
טוב שמן טוב משמן רע 
חברת 'טן' מציגה: כך הורסים מנוע עם עודף שמן 

לפני כמה חודשים הבאנו לכם כאן את סיפורו של קשיש בן 73 מלטביה שהחליט לבזבז את כספי הפנסיה שלו על ניסוי חשוב לאנושות שכלל קפיצה עם אוטו לתוך בריכת 12 אלף ליטרים של קולה. כעת החבר'ה הפינים מערוץ היוטיוב "Beyond the press", המתמקד בניסויים שונים שתכליתם להרוס דברים, החליטו לנסות האם קולה יכולה לשמש כתחליף לשמן מנוע.

על אף שלא צריך להיות כימאי גדול או מכונאי מדופלם כדי להבין שמשקה מסוכר חלקלק שמתפרק בחום לא באמת יכול להחליף נוזל שמנוני שמתוכנן לעבוד בחום גבוה, הפינים המסורים החליטו לבחון זאת בכל זאת ולצורך הניסוי המדעי הם נידבו פורד אסקורט מסוף שנות התשעים.

בתחילת הניסוי שמן המנוע נוקז ובמקומו הושמו כ-4 ליטרים של קולה. לאחר מכן הגיע הזמן לסובב את הסוויץ' ובאופן מפתיע משהו המנוע ניעור לחיים ללא היסוס ובשניות הראשונות גם עבד ללא בעיה.
לאחר זמן מה בסיבובי מנוע גבוהים למדי נשמעו מעת לעת כמה רעשים משונים אבל המנוע עדיין המשיך לעבוד ללא בעיה.
המצלמות שהוצבו מכל זווית כדי לתעד את הפיצוץ הגדול היו מוכנות, אך זה לא הגיע והמנוע המשיך לעבוד ולעבוד עד שלפתע הוא השתנק וכבה בצורה נטולת כל דרמה.

מאחר שאף טלטל לא עף מהאגזוז ומשום שלפחות במבט ראשון הכל נראה שלם ובמקומו הוחלט לנסות להניע את המנוע פעם נוספת כדי שזה יחזיר נשמתו לבורא בדרך ספקטקולרית יותר, אך ללא הצלחה והמנוע הזקן פשוט סירב לחזור לקחת חלק במסע ההתעללות הזה.
לדעתנו יתכן שהבעיה נעוצה בבחירה בקולה רגילה ולא בדיאט קולה, שכן כידוע קולה מכילה כמויות עצומות של סוכר שבעת חימום הופך לקרמל דביק שאולי פשוט תקע את פעולת הגל הארכובה.

The post קולה במקום שמן מנוע – רעיון טוב או אסון? appeared first on TheCar.

בפעם הבאה שבה תרכשו מכונית משומשת, או כאשר יציעו לכם טיפול ממש זול במוסך, מאד כדאי שתבדקו מה היא איכות שמן המנוע שבו נעשה שימוש, היות ששמן באיכות ירודה עלול לגרום לנזקים כבדים.

מסקנה זו עולה בין שורותיה של פרשה משפטית שהתגלגלה לאחרונה אל אולמה של השופטת אורית ליפשיץ מבית משפט השלום באשקלון.

השופטת ליפשיץ אמנם דחתה את התביעה שהגיש מוסך כנגד ספק השמן שלו וכנגד חברת הביטוח שלו, אבל בין חוות הדעת השונות שהוגשו לבית המשפט מודגש גם הנזק בפועל למנועים שבהם נמצא שמן לא איכותי.

המוסך מסמיה מ.י. תבע בתביעה זו את חברת שוסטר חלפים, אשר מייבאת ומשווקת בין השאר שמן מנוע חצי סינטטי שאמור לעמוד בתקן SL/CF. שמן זה מיוצר בתורכיה על ידי חברת טרמונד, ומיובא גם על-ידי יבואנים נוספים.

מוסך מסמיה טען בכתב התביעה כי רכש 600 ליטרים מן השמן הזה מחברת שוסטר לצורך טיפול בכלי רכב של לקוחותיו, שהם בעיקר חברות ליסינג והשכרה.

לטענת המוסך, המכוניות שבהן נעשה שימוש בשמן התורכי סבלו מבעיות זמן קצר לאחר החלפת השמן, ולכן נאלץ המוסך לשלוח קריאת זימון (ריקול) ל-476 מכוניות שבהן, להערכת המוסך, נעשה שימוש בשמן (אם כי מדובר בממוצע של 1.26 ליטר למכונית בלבד).

בפועל נענו לקריאת השירות רק 76 מכוניות, ובהן בוצעה החלפת שמן ושטיפה של מערכת השמן.

בשש עשרה מכוניות נאלץ המוסך לבצע שיפוץ של מנועים שניזוקו ובחלקן אפילו נדרשה החלפת מנוע.

המוסך העריך את הנזק הכולל שנגרם לו ב-135,017 שקל, מהם 90 אלף שקל בשל הצורך להחליף ולשפץ מנועים. את סכום ההוצאה הזו תבע המוסך מחברת שוסטר, כמו גם מחברת הביטוח כלל שבה הוא מבוטח.

הצדדים המעורבים הגישו לבית המשפט חוות דעת של שמאים ושל מעבדות.

כל תוצאות הבדיקה במעבדות העלו שצמיגות השמן תאמה את הכתוב על האריזה, אבל רוב הבדיקות העלו שהתוספים בשמן לא תאמו את המובטח על האריזה.

מוסך מסמיה טען, לכן, שהנזק נגרם למכוניות בגלל שמן שלא עומד בסטנדרטים המוצהרים, וזה, לטענתו, סופק לו על ידי חברת שוסטר.

חברת הביטוח כלל, מצידה, טענה שפוליסת הביטוח מכסה רק נזקים שנגרמים למוסך בעקבות תביעות צד ג (לקוחות המוסך) כנגד המוסך. משלא הוגשו תביעות כאלה אין המבטחת, לטענתה, חייבת לשפות את המוסך על הנזקים או ההוצאות שנגרמו לו.

במילים אחרות, היוזמה הברוכה בה נקט המוסך במטרה לנסות ולצמצם את נזקי לקוחותיו היא אולי יפה וברוכה, אבל לא צריכה לבוא על חשבון המבטחת, לדעתה.

בנוסף, הפוליסה אמנם מכסה עבודה לקויה של המוסך שגורמת לנזק, אלא שבמקרה הזה המוסך רכש שמן שאינו מתאים להוראות יצרן הרכב, וזאת בידיעה מראש ומתוך מטרה לחסוך בעלויות. במצב כזה, טענה החברה, ומכיוון שנעשה שימוש בשמן אסור לשימוש ולא מתאים, אין היא אחראית לנזק או לפיצוי המוסך.
רשלנותו התורמת של המוסך, בשל שימוש בשמן זול, טענה חברת כלל, הינה מכרעת, וממילא היקף ההשתתפות העצמית שבה מחויב המוסך גבוהה מסכום הנזק.

ממי קנית את השמן?

מי שלכאורה סיפקה את השמן למוסך, חברת שוסטר, העלתה טענות מעניינות ביותר. ראשית, כך טענה, היא מספקת למוסך שמן מנוע מתוצרת אותו יצרן תורכי, ומאותו סוג, מזה כשלוש שנים ומבלי שאי פעם התקבלו תלונות שנוגעות לאיכותו.

שנית, תביעת המוסך כלפיה הוגשה רק לאחר שהיא עצמה תבעה את המוסך בגין העובדה שלא שולם לה עבור השמנים שנרכשו.

בנוסף, שוסטר טענה שהמוסך כלל לא הוכיח שהנזק בכלי הרכב נשוא התביעה נגרם בגלל השמנים שהיא מכרה למוסך, היות שבאותה תקופה הוא רכש שמנים גם מיבואנים אחרים, ובהם גם יבואן אחר שמייבא את אותו שמן ממש.

תביעת המוסך, כך טענה שוסטר, נולדה רק לאחר שחברת הביטוח דחתה את תביעת המוסך, וכעת הוא "מחפש כיס אחר" למימון ההוצאה.

זאת ועוד, חברת שוסטר טענה שהיצרן בו מדובר הוא יצרן גדול וידוע בתורכיה, וכן שהשמן נמכר למוסך לפי דרישתו ובחירתו.

"ככל שנתגלו תקלות ברכבים", טענה שוסטר, "הרי זה כתוצאה מכך שהשמן שהושם אינו מתאים (לכלי הרכב המסוימים שלמנועיהם נמסך השמן), ולא מכך שהשמן היה פגום מלכתחילה".

דבר המומחה

בעקבות חילוקי הדעות וחוות הדעת המנוגדות מינה בית המשפט את מהנדס הרכב שמואל בן ארי כמומחה מטעמו, וזה קבע שהסיבה העיקרית לבעיות שנגרמו למכוניות שבהן טיפל המוסך היא שימוש במנת שמן מנוע לקויה מתוצרת חברת TARMOND, שאותו רכש המוסך משוסטר. השימוש בשמן זה, קבע בן ארי, הוא הגורם העיקרי לנזקים ויש לראות בשוסטר את האשם לתקלות.
להערכת בן ארי סך הנזק שנגרם לתובע הינו 115,445, לא כולל תשלום לעדים מומחים.

אלא שהשופטת אורית ליפשיץ דחתה את תביעת המוסך תוך שהיא קובעת שהמוסך לא הצליח להרים את נטל ההוכחה לכך שהנזק למנועים נגרם בגלל שמן שנרכש מחברת שוסטר: "כל בדיקות המעבדה שהונחו בפני אינן מלמדות מהו מקור השמן", קבעה השופטת, "והאם אכן נרכש הוא משוסטר. נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה כנגד שוסטר להידחות".

לדברי השופטת ליפשיץ המוסך גם לא הצליח להוכיח שהנזקים מכוסים במסגרת פוליסת הביטוח שהנפיקה חברת כלל ביטוח.
"התובעת לא הוכיחה ברמת ההסתברות הנדרשת את גובה הנזק וכן כי הנזק נשוא התביעה מכוסה בפוליסה אותה רכשה מחברת הביטוח", היא קבעה, והוסיפה שפוליסת הביטוח ביטחה את המוסך כנגד מצב שבו צד ג', כלומר לקוח של המוסך, תובע את המוסך בגין עבודתה.

"בענייננו", הוסיפה השופטת, "התובעת פעלה באופן הפוך ובניגוד לאמור לעיל: על דעת עצמה קראה היא לרכבים, הכניסה את כולם לתיקון, תיקנה להם את אשר תיקנה, ולאחר מכן תבעה את חברת הביטוח לשפותה בגין הוצאות אותם הוציאה על דעת עצמה, מבלי שכלל נתבעה על ידי צד ג' כלשהו. אין ספק כי הפוליסה, במתכונתה הנוכחית וכפי שהוצגה לי, אינה מזכה את התובעת בשיפוי הוצאות אותם הוציאה התובעת על דעת עצמה, מבלי שנתבעה ע"י צד ג', כמבוקש על ידה בתביעה זו".

השופטת ליפשיץ קיבלה מנגד את תביעת חברת שוסטר בנוגע לאי תשלום תמורה בגין השמן, (600 ליטרים בערך של 15,375 שקל או כ-25 ₪ לליטר), "היות והוכח בפני מעל לכל ספק כי השמנים נשוא התביעה… אכן סופקו לתובעת והנתבעת לא שלמה בעדם", והיא גם חייבה את המוסך לשלם לשוסטר הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 27,000 ש"ח.

לחברת כלל ביטוח חוייב המוסך לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 22,000 ש"ח.

נוסף לאלה חויב המוסך לשלם גם למומחה שמינה בית המשפט סך של 1,500 ש"ח, ולשמאים ומומחים אחרים סך מצטבר של 2,750 שקל נוספים.

ת"א 5888-08 מוסך מסמיה מ.י בע"מ ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

The post טוב שמן טוב משמן רע appeared first on TheCar.