אחת התוצאות החשובות ביותר של פרשת 'דיזל-גייט', בה נחשפה "תוכנת המירמה" של פולקסוואגן שנועדה "לעבוד" על מבחני זיהום האוויר, היא בחינה מחדש של כל סוגי מבחני המעבדה שבהם צריכות לעמוד מכוניות חדשות.
זאת לאחר שסוף סוף, לאחר שנים של מחאות מצד ארגוני הגנת הסביבה וארגוני צרכנים, התקבלה הטענה שלהם לפיה תוצאות שמתקבלות במבחנים הנוכחיים לא משקפות את הביצועים האמתיים של כלי רכב בתחומי זיהום האוויר ותצרוכת הדלק.

בסדרת כתבות שפורסמה לאחרונה ב'גארדיאן' הבריטי נחשפו תוצאות של שני מחקרים שונים שנערכו באירופה, מהם עולה בבירור שרמות פליטת המזהמים – ובמיוחד תחמוצות חנקן, שפולטים רוב מנועי הדיזל שנמכרים באירופה גבוהות במידה משמעותית מן הרמות שנמדדו להם בבחינות המעבדה הרשמיות הנוכחיות.

הפערים בין התוצאות לא נובעים (ככל הידוע) מרמאות של יצרניות הרכב אלא משתי סיבות אחרות: בחינות המעבדה הקיימות לא מייצגות את מה שעובר על מכוניות "בחיים האמתיים", ואילו יצרניות הרכב מכיילות את המנועים כך שיגיעו להישגים הטובים ביותר שלהם באותם מבחנים לא ריאליים.

מחקר ראשון שצוטט על-ידי הגארדיאן בוצע על-ידי ארגון הנהגים הגרמני ADAC, הגדול מסוגו באירופה, ובו נמצא שכמה מן המנועים פלטו בפועל עד כדי פי אחת עשרה כמות של תחמוצות חנקן מן הכמות שנמדדה להן במבחנים האירופאים הנוכחיים של האיחוד האירופי (שנקראים NEDC). הגארדיאן ואנשי ADAC מדגישים שאין ראיות לפעילות בלתי חוקית מצד יצרניות הרכב כמו ב"פרשת דיזל-גייט" של פולקסוואגן.

מחקר נוסף נערך על-ידי חברת 'אנליטיקס' הבריטית, אשר בחנה 200 דגמי דיזל, מהם כ-50 שאמורים לעמוד בתקני אירו 6 החדשים וכ-150 שאמורים לעמוד בתקני אירו 5 הקודמים, ומצא שרק חמישה דגמים עומדים בדרישות החוק "בחיים האמיתיים".

אנשי ADAC בדקו 79 מכוניות שונות, ראשית לכל במבחן האירופאי הרגיל (NEDC) ומיד לאחר מכן במבחן קפדני וריאלי יותר אשר פותח על-ידי האו"ם לאותה מטרה ואשר נקרא WLTC.
גם מבחן זה מבוצע במעבדה אולם הוא ארוך יותר ואמור לייצג טוב יותר את תנאי הנהיגה האמיתיים. נכון להיום אמורה תעשיית הרכב האירופית לעבור לשיטת מבחני WLTC בשנת 2017.

המכוניות שנבחנו על-ידי ADAC הן מתוצרת רנו, ניסאן, יונדאי, סיטרואן, וולוו ופיאט. מכוניות שנמצאו בחריגה גדולה במיוחד על-ידי חברת אנליטיקס הן מתוצרת מרצדס, הונדה, מאזדה ומיצובישי.

המבחנים של ADAC מצאו שרנו אספאס פלטה פי 11 יותר תחמוצות חנקן במבחן החדש מאשר במבחן הנוכחי, ואילו ברנו גרנד סניק וקאדג'אר נפלטו פי עשרה יותר תחמוצות חנקן.
גם ג'יפ רנגייד, עם מנוע דיזל בנפח 2.0 ליטר פלט פי עשרה תחמוצות חנקן במבחן החדש, ואילו סיטרואן DS5 Hybrid 4, יונדאי i20 ופיאט 500X פלטו פי שישה יותר תחמוצות חנקן מאשר בבחינה הנוכחית.

מי ש"זכתה" לככב בראש רשימת פולטות הזיהום במבחני ADAC היא דווקא וולוו S60 D4 – שאצלה נמדדה רמת תחמוצות חנקן גבוהה פי 14 במבחן החדש לעומת המבחן הישן, אלא שדובר מטעם חברת וולוו מיהר להגיב ולומר שבמקרה הספציפי הזה מדובר במכונית פגומה. לדבריו, "וולוו חוקרת את המקרה אולם האינדיקציה המוקדמת היא שמערכת בקרת הפליטה (במכונית שנבחנה) הייתה מקולקלת". עם זאת, בדגם אחר של וולוו – V60 D3 נמצא שרמת תחמוצות החנקן שנמדדה במבחן החדש גבוהה פי שלושה מאשר במבחן הנוכחי.

אנשי ADAC בדקו מכוניות שאמורות לעמוד בתקן אירו 5 היוצא, ומצאו הפרשים משמעותיים גם שם: ניסאן אקס-טרייל, למשל, פלט במבחן החדש פי שישה יותר תחמוצות חנקן מאשר במבחן הנוכחי, וזאת למרות שדרישות החובה של אירו 5 נמוכות משמעותית מאלה של התקן החדש. דובר ניסאן מסר בתגובה שהמכונית שנבחנה היא מסדרת טרום ייצור ולא מתוך המכוניות הסדרתיות שמיועדות למכירה.

חשוב להדגיש שגם המבחן החדש, שמבוצע כאמור במעבדה, לא יפתור ככל הנראה את בעיית זיהום האוויר ממנועי דיזל בפרט ומנועי בעירה פנימית בכלל: לטענת ארגוני הגנת סביבה גם שיטת המבחן החדשה מציגה נתונים "אופטימיים" בפער של כ-25% ביחס לרמות הפליטה שמיוצרות בפועל על הכבישים על-ידי כלי רכב.

מן הממצאים של חברת 'אנליטיקס' עולה שמכוניות מתוצרת מרצדס, הונדה, מאזדה ומיצובישי פולטות רמות גבוהות משמעותית של תחמוצות חנקן יחסית לתוצאות המעבדה לפי המבחן הנוכחי.
בכמה מדגמי הונדה נמצאה רמת פליטה גבוהה פי שש מן המגבלה החוקית באירופה, ואילו בחלק מן הדגמים בעלי הנעה כפולה – למרבה הצער החברה לא מסרה באילו דגמים מדובר – נמצאו חריגות של פי 20 ביחס לדרישות החוק.

בדגמים שונים של מרצדס נמצאו חריגות של פי 2.2 מתקנות אירו 5 ופי חמש מן הרמה המותרת באירו 6. בדגמים של מאזדה נמצאה חריגה של בין פי 1.6 ועד פי 3.6 מרמות הבדיקה לפי שיטת NEDC ואילו ביחס לתקני אירו 6 נמצאה חריגה של פי 3. אצל מיצובישי נמצאה בחלק מן הדגמים חריגה של בין פי 1.5 ל- 3.4 ממצאי המעבדה לפי המבחנים הקיימים. ה'גארדיאן' לא פרסם נתונים ספציפיים נוספים אולם ציטט את אנשי אנליטיקס שטוענים שחריגות נמצאו גם אצל סיטרואן, פולקסווגן ואאודי.

דוברי כל החברות הללו מסרו שכל המכוניות שלהם עומדות בתקנים ושלא בוצעו בהן פעולות כלשהן במטרה לרמות את בחינות המעבדה. חלק מן הדוברים הדגישו ש"בחינות המעבדה לא נועדו לדמות את פליטות המזהמים בחיים האמיתיים". דוברים מטעם מרצדס והונדה אמרו שהחבות שלהם תומכות ב"הידוק התקנות".

עם זאת, במכתב שפורסם בשבוע שעבר על-ידי סוכנות הידיעות רויטרס, אשר נשלח אל הנציגים הרלבנטיים באיחוד האירופי על-ידי התאחדות יצרני הרכב האירופאים בחתימתו של יו"ר ומנכ"ל רנו, קרלוס גוהן, נכתב שלפני שנת 2019 לא תיתכן התקדמות משמעותית בצמצום רמות הפליטה של תחמוצות חנקן.

על-פי רויטרס, קרלוס גוהן אמר לפקידים באיחוד האירופי בתחילת חודש זה שכדי שהמכוניות הקיימות כיום יוכלו לעמוד בתקנים לפי שיטת המבחן החדשה יש צורך להעלות (בתקנות) את רמות הפליטה המותרות לתחמוצות חנקן ב-70%.

The post הבלוף הגדול נחשף: רוב המכוניות מזהמות יותר appeared first on TheCar.

יש לנו מיניסטריון להגנת הסביבה, תקנים מחמירים לשמירת הטבע, מנגנונים ופקחים; אבל איכות הסביבה מתדרדרת בתהליך חד-כיווני ומייאש. ג'יפאים יכולים וחייבים לתרום ולשמור על הטבע, אז בואו ניקח אחריות!

היה זה ערב של יום מפרך. משעות הבוקר טיילנו בשבילי הצפון, מתַקלים שבילים קשי עבירות שגרמו לנו להזיע וליהנות, להיתקע ולחלץ… גברברים במלכודת! אחר הצהריים התפזרה החבורה ואני בחרתי לצאת אל הכביש לבדי, בשביל פתוח שמסתלסל בין שדות מצהיבים; המכונה פעמה ברכות, אקליפטוסים ומשוכות סברס חלפו על פני, מסביב התקמרו גבעות נמוכות שעליהן רעו פרות הבשן. כיביתי את המזגן ופתחתי חלונות, נושם את אוויר העמק המבושם. איזה כיף!

אבל לא הכל היה מושלם: לא יכולתי שלא להבחין בשרידי 'קוֹלִיס' שנחרצו לפני שנים, על דופן הואדי. לאורך השביל היו פזורים בקבוקי פלסטיק ריקים, שקיות ניילון התבדרו ברוח… יפה היא ארצנו, אבל יותר מידי אנשים לא מקפידים לשמור עליה. בכתבות 'הפינה הירוקה' ננסה להראות מדוע חשוב כל כך לשמור על הסביבה. כג'יפאים אנחנו נהנים מהטבע יותר מרוב עמישראל, לכן גם מוטלת עלינו אחריות גדולה שלא לקלקל את מה שיש. האמת, זה ממש לא קשה: קצת מודעות, קצת משמעת, והנופים ישארו יפים ונקיים.

יש דרכים רבות לשמור על הסביבה בנהיגת חורף ומים, בישול על מדורה, חניוני לילה, איסוף אשפה, ועוד, אבל החוק הראשון לג'יפאי הוא לנסוע אך ורק על שבילים מסומנים.

חכם השביל מן ההולך בו

עזריה אלון הוא אבי תורת סימון השבילים בישראל, והוא גם טבע את הפתגם על חוכמתו הנצחית של השביל, מפני ששביל עתיק, שנכבש בצעדי נוודים משך אלפי שנים, לעולם יעבור בנתיב היעיל והנוח ביותר לאדם ובהמה. כמובן שאז מגיע מושיקו עם הג'יפ החדש שלו, נועל צמיגי 44 אינץ' ושש נעילות דיפרנציאל, והוא מוכרח, פשוט חייב, לפתוח ציר חדש תוך כדי טחינת הקרקע, פגיעה בצמחיה העדינה, והטבעת חריצים מכוערים שיהפכו בחורף לערוצי מים שיגדילו שבעתיים את הנזק.

חריצי קרקע שנחרטו באמצעות צמיגי רכב נקראים "קוֹלִיס", ובעבר המודעות של ג'יפאים לנזקיהם היתה נמוכה. בסוף שנות ה-90 התרחש בישראל פיצוץ אוכלוסין של ג'יפאים חדשים נטולי ניסיון ומודעות שהתלהבו מאופנת ה-4X4 תוך שהם מוצאים ברכבי השטח מפלט מס. אלה הציפו את המדבר בשיירות ארוכות ומעצבנות, ואי אפשר היה להחדיר באספסוף העירוני הזה משמעת וסדר. כמו כל אופנה, ובעזרתה האדיבה של רשות המיסים, אלה נעלמו מן העולם וכיום, למזלנו, למרבית הטיילים יש מודעות סביבתית.

אנחנו מטיילים כדי ליהנות מטבע ראשוני ובתולי: גבעות מעוגלות חמוקיים, דיונות מלטפות, ערוצי נחל שאותם עיצבה אימא אדמה במשך מיליוני שנים. הדבר האחרון שאנחנו רוצים לראות במדבר יהודה הוא קוליס אגרסיביים שמראים עד לאיזה גובה הצליח מוישל'ה לטפס עם סמל הסטטוס שלו.

בישראל יש למעלה מעשרת אלפים קילומטרים של שבילים מסומנים, די והותר למאות טיולים וחוויות שטח, ובל נשכח גם שירידה מהם אינה חוקית ומי שנתפס בכך ייאלץ להשליש לקופת המדינה קנס בסך 800 שקלים.

מי נותן בהם סימנים?

סימוני שבילים מופיעים במפות הנייר של החברה להגנת הטבע, ובתוכנות ניווט ייעודיות לשטח. Waze ותוכנות כביש אחרות לא מסייעות בניווט שטח, אבל מכשיר GPS טוב ומפות מתאימות הם כל שצריך כדי להישאר בנתיב הנכון. סימוני שביל מצויירים על סלעים בשולי הדרך, גזעי עצים, עמודים ושאר עצמים קבועים. אין משמעות לצבעי הסימון: ירוק, אדום, שחור או כחול – כולם זהים, והצבע לא מצביע על רמת הקושי, אורך, או יפי השביל. יוצא דופן הוא 'שביל ישראל' שמסומן בשלושה צבעים: כתום-כחול-לבן. בשטח ישנם גם שבילים רבים שלא מסומנים במפה, אבל בדרך-כלל הם נתיבים פיראטיים  שאנחנו ודאי שלא רוצים לבסס ולהעמיק.

 הועדה לשבילי ישראל מנהלת את הסימון והתנועה על השבילים, והחלטותיה מיושמות ומבוצעות על-ידי פקחי רשות שמורות הטבע. לא תמיד אנחנו מחבקים את החלטות הוועדה, אבל תמיד צריך לשמור עליהן מפני שחוק הוא חוק. גם אם סגרו לנו את נחל פרצים שעובר במקום אסטרטגי, גם אם חסמו קטע מנחל דישון, בסופו של דבר מטרתם של הבחורים הטובים בטנדרים הירוקים היא לשמור על הטבע עבורנו ועבור בני בנינו.

נהיגה על שבילים, לכן, בדמנו היא. ישנם גורמים רבים שלא בשליטתנו, כמו סלילת כבישים, הרחבת ישובים ועבודות עפר, אימוני הצבא (הופעת טנק ה'מרכבה' וה'האמר' גרמו למהפך מכאיב ופוצע מפני שאין לאלה כמעט מגבלות עבירות), או הקמת ערים חדשות ומחנות צבאיים. אבל כג'יפאים אנחנו מהווים גורם רב חשיבות בעניין הקוליסים, ובמדינה צפופה כמו ישראל  זאת החובה שלנו לשמור על שטח נקי ולעזור בחינוך נהגים אחרים, כולל רוכבי אופנוענים וטרקטורוניסטים. הערה עניינית ומנומסת שלנו יכולה להחזיר קבוצת פורעי שטח אל דרך הישר. ככל שנקפיד בנסיעה על שבילים מסומנים, כך תהיה הארץ הזו יפה ונעימה לנו יותר, ואף אחד לא יטיל מגבלות על טיולי השטח שלנו.

The post לשמור על הטבע שלנו: נסיעה על שבילים מסומנים appeared first on TheCar.