לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות בחר הרכב השופטים אלון גביזון, נועה חקלאי והשופט הבכיר אלון אופיר לקבוע הפוך מן ההחלטה שהתקבלה בתיק בדראן, וקבע שהוכח שמצלמות המהירות אמינות ברמה הנדרשת בפלילים. בכך הרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו.

בפסק דין שאוחז יותר מ-80 עמודים החמיאו השופטים לעבודת הסניגור אך קבעו שעל אף שהוא לא הותיר אבן על אבן עדיין הוכח שהמצלמות אמינות. השופטים ביססו את החלטתם על קבלת התוצאות של יותר מ-700 ניסויים שבוצעו במצלמות אלה, חלקן ב"טכניון", לפיהן הסטייה המקסימלית בין המהירות הנמדדת למהירות בפועל קטנה מאוד, וניתן לאיין אותה באמצעות הפחתה של 5 קמ"ש מן התוצאה שמתקבלת, כפי שנעשה גם כיום כנוהל.

עם זאת, השופטים בחרו למתוח ביקורת על ליקויים רבים שנתגלו בהפעלת המצלמות ותחזוקתם. כך, למשל, נמצא שעל אף דרישה רגולטורית שמצלמה תושבת באופן אוטומטי במקרה בו לא עברה בדיקה תקופתית – נמצאה עמדת צילום שהמשיכה להנפיק דוחות במשך שלושה חודשים ללא אישור כיול. לא הוברר מה עלה בגורל דוחות אלה והאם בוטלו.

עוד נמצא שה"הסמכה" שאותה עוברים שוטרים לצורך תפעול המצלמה כלל לא כוללת מבחנים, אלא רק השתלמות שבה נדרשים השוטרים להיות נוכחים ולהקשיב. בנוסף נמצאו ליקויים באופן ההתקנה של המצלמות עצמן ושל לולאות החוטים שמותקנות על הכביש. על אף ההערות הרבות של בית המשפט, והמלצתו למשטרה לפעול לתיקון של הליקויים האלה, נקבע שאלה שנמצאו לא פוסלים את אמינות המכשיר.

יודגש שבפני בית המשפט העידו רק מומחים מטעם התביעה, בהם מר גטסונייד, הבעלים של החברה שמייצרת את המצלמות ובנו של המייסד, אבל לא העיד אף מומחה מטעם ההגנה.

עו"ד תומר גונן, אשר עומד בראש צוות הסנגורים שאחראי לזיכוי ב"תיק בדראן", ואשר מנהל בימים אלה תיקים עקרוניים אחרים בבתי משפט בארץ, מסר בתגובה על הפסיקה ש"בית המשפט הרשיע על פי החומר שהיה בפניו. לא זו בלבד שכל צוות המצלמות שמנהל את כל התיקים האחרים בארץ סמוך ובטוח שהתמונה תשתנה לאחר שתסתיים חקירת מומחה הטכניון ויוצגו ראיות ההגנה – הרי שכבר עתה ניתן לזהות פגמים משמעותיים ביותר שמעידים שהמערכת אינה אמינה ובטח לא מכויילת בהתאם להוראות היצרן.

היה זה כבוד השופט הבכיר אלון אופיר שקבע בתיק המצלמות הקודם שראוי היה לשמוע מומחה מטעם ההגנה, וכמו שזה לא נעשה אז זה לא נעשה גם בתיק הנוכחי שהתנהל בבאר-שבע. צוות הסנגורים שמכיר את המערכת על בוריה סמוך ובטוח שביתר התיקים המתנהלים התמונה תשתנה לחלוטין בהמשך ההליכים שם".

מן המשטרה נמסר ש"הכרעת הדין בבית משפט השלום בבאר שבע בהרכב שלושה שופטים קבע – מצלמת א3, מצלמות המהירות של המשטרה אמינות ומדויקות מאוד".

וזאת דעתי המשפטית

שאלת אמינות מצלמות המהירות מתגלגלת מזה כחמש שנים בבתי משפט שונים בארץ במספר "תיקים עקרוניים", כאשר המשטרה מחד, ועורכי דין מאידך, מנסים להוכיח או לקעקע אותה. לאחר ההפסד בבית המשפט בעכו יכלה המשטרה לערער על ההכרעה לבית המשפט המחוזי, אולם לו הייתה מפסידה היא הייתה סותמת את הגולל עם פסיקה עקרונית שהייתה מנחה את כל בתי המשפט לתעבורה. לכן, במקום לקחת את הסיכון, במשטרה העדיפו שלא לערער אלא לנהל בבתי המשפט לתעבורה "תיקים עקרוניים" שכל אחד מהם מוגבל בהשפעתו אך ורק למקרה שלפני בית המשפט.

כותרת ההליך בבית המשפט בבאר שבע היא אמנם ניצחון למשטרה ולמצלמות, אלא שצריך להכניס אותה לפרופורציה הראויה ולזכור שהיא לא מחייבת. חשוב גם להדגיש שבהליך הזה לא העידו מומחים מטעם ההגנה, ולא היה מי שיסתור את הראיות שהציגו מומחי המשטרה בדבר אמינות המערכת. למעשה, במקרה הזה התבססה ההגנה אך ורק על חקירה נגדית של עדי התביעה ועל עימות עם סתירות בניסויים ובממצאים.

המאבק המשפטי אודות אמינות המצלמות רחוק מהסתיים, אולם אין מחלוקת שמדובר במערכת ישנה, בת שני עשורים או יותר, שבמדינות רבות חדלו מלהשתמש בה. לאחרונה אף פורסם שהמשרד לביטחון הפנים מתכוון להחליף את הציוד הזה במערכת חדשה שמבוססת על מהירות נסיעה ממוצעת, וזה צפוי לסיים אחת ולתמיד את הסאגה המשפטית הזאת, ולהתחיל סאגה חדשה.

התקנת והפעלת מערכת אכיפה שמבוססת על מהירות ממוצעת דורשת תיקוני חקיקה, היות שנוסח החוק הנוכחי דורש שעבירת מהירות תצולם והמהירות הנטענת תתועד. במדידת מהירות ממוצעת אי אפשר לדעת באיזה רגע נעברה עבירה.

The post בית המשפט קבע שמצלמות המהירות אמינות, אבל זה לא סוף פסוק appeared first on TheCar.

מצלמות המהירות האלקטרוניות של פרויקט א-3 גבו עד היום מאזרחי מדינת ישראל יותר ממיליארד שקלים של קנסות בלי אף בדל של הוכחה לכך שהן הפחיתו ולו במעט את הקטל בכבישים. למעשה, סביר יותר שהפרויקט הזה הגדיל את מספר התאונות, ההרוגים והפצועים בישראל – אבל כמו לגבי עצם התכנון והניהול של הפרויקט, אשר עלה לאזרחי המדינה יותר מ-300 מיליוני שקלים – כנראה שאף עובד ציבור לא ייתן על כך את הדין.

באמצע חודש יולי השנה, לאחר מספר חודשי השבתה של המערכת (שבמהלכם חלה ירידה במספר תאונות הדרכים) – אישר משרד המשפטים למשטרה לשוב ולהפעיל את המצלמות לצורך משלוח דוחות. אלא שמספר עורכי דין שעוסקים בתחום מתלוננים שפרנסתם נפגעת מכיוון שבפועל, לטענתם, המערכת עדיין לא מנפיקה דוחות בקצב מהיר כבעבר.
נהגים שקיבלו דוחות ודורשים להישפט יוצאים כרגע ברוב המקרים מבתי המשפט עם עונשים סמליים בלבד, ואילו הנהגים המנותקים – מי שלא שמעו על הפרשה -פשוט משלמים את הדוחות שלהם וכך גוזרים על עצמם לא רק קנס בלתי הפיך אלא גם רישום פלילי ונקודות. אז אם המשטרה כל כך בטוחה בצדקתה, ובאמינות המצלמות, מדוע היא לא מפעילה את המערכת בתפוקה מלאה? ואם קיבלתם דוח ממצלמה אוטומטית מה עליכם לעשות? לשלם? לבקש להישפט? להתייעץ עם עורך דין?

התשובה הקצרה לשאלות האלה היא שככל שאפשר להסיק ממסמכים שהועברו אתמול (ה') לידינו – אין למשטרת ישראל "קלף מנצח" ביד. לכן, אלא אם הם ינקטו בתעלולים משפטיים ויתעמרו בנאשמים – תובעים משטרתיים יתקשו מאד להרשיע נהגים שיהיו מיוצגים כהלכה בבית משפט.

למרות שאך לאחרונה השקיעה המשטרה כחצי מיליון שקלים בניסויים ובכתיבת דוחות במטרה לשכנע את הפרקליטות לאפשר להם להחזיר את המצלמות לפעולה – הם לא העלו בחכתם אף הוכחה חדשה לאמינות המערכת. מה שיותר חמור – אנשי המשטרה לא אומרים לציבור את האמת בכל הקשור לתרומה, כביכול, של מצלמות המהירות לבטיחות בדרכים.
בכלל, עד כה העסיקה שאלת האמינות הטכנית של המצלמות את המשטרה, את בתי המשפט ואת הציבור, אבל כעת נראה שנבחרי הציבור יידרשו לעסוק בשאלה הרבה יותר מהותית, שהיא שאלת האמינות של משטרת ישראל. מפני שאם מניחים שהמשטרה אמורה להיות גוף חסר פניות, אמין, וכזה שפועל אך ורק לתועלת הציבור – פרשת מצלמות המהירות מציירת תמונה אחרת לחלוטין ומטרידה מאד.

מפזרים מסך עשן

מה אנחנו באמת יודעים על מצלמות המהירות האוטומטיות, על רמת האמינות שלהן ועל תרומתן לבטיחות בדרכים, ובעיקר – מהיכן אנחנו שואבים את הידע הזה?

כאזרחים אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שגופים כמו משטרת ישראל, משרד המשפטים ומכון התקנים לא פועלים במזיד כנגד הציבור, ושאין להם אינטרסים סמויים שיגרמו להם "לעבוד עלינו" במקרה הטוב, או לעבור על החוק במודע במקרה הרע. לא רק אנחנו חושבים כך. המערכת המשפטית הישראלית כולה מבוססת על ההנחה שגופים ציבוריים פועלים לטובת הציבור ולכן הם מעדיפים את עמדתם ומקבלים את טענותיהם יותר מאשר את אלה של אזרחים מן השורה.

אלא שבמהלך השנתיים האחרונות, בתוך כדי עיסוק בשאלת האמינות של מצלמות המהירות, נחשפנו לקציני משטרה בכירים אשר הדיחו קצינים ושוטרים אחרים לרמות את בתי המשפט ואת עורכי הדין, למכון תקנים שמרמה את המשטרה ולאחר מכן גם את בית המשפט, והיום אנחנו חושפים כאן גם מערך תקשורת שעובד לכאורה על הציבור תוך ניצול ציני של האמון שנותנים בו עיתונאים. מציאות כזאת מחייבת אותנו, כאזרחים, לכל הפחות להיות הרבה יותר חשדנים כלפי מידע שמועבר אלינו, ולא להאמין למשטרה ולמשרד המשפטים במצבים שבהם הם מסרבים לחשוף בפני הציבור מידע ונתונים שברשותם.

אתמול (ה'), בתום חודשיים של המתנה, קיבלנו לידינו מסמכים אשר מוכיחים לכאורה שאנשי משטרת ישראל "לא דייקו", בלשון המעטה, בהודעות שהעבירו לעיתונאים בישראל לפחות בשלוש הזדמנויות: ערב ההכרעה במשפט המפורסם בעכו, בחודש אוקטובר שעבר, ובחודש יולי השנה. בשלוש ההזדמנויות האלה העבירה המשטרה הודעות לכלי התקשורת לפיהן יש בידה הוכחות לאמינות המצלמות – למרות שזה פשוט לא נכון.

אלא שלמעט קומץ לא גדול של עיתונאים, שחלקם "סומנו" ככל הנראה כ"עושי צרות" ולכן מודרו מראש על-ידי המשטרה, רבים מכלי התקשורת פרסמו את עמדת המשטרה מבלי לקבל הוכחות. התוצאה: עיון בפרסומים שונים של רבים מכלי התקשורת בשנתיים האחרונות מגלה "רכבת הרים" של מידע מעורפל: פעם אחת מפסיקים את השימוש במצלמות, רגע לאחר מכן מוכרז שהן אמינות, לאחר מכן בית המשפט מקעקע את אמינותן, ואז מגיע "דוח טכניון" שאמנם מוסתר מן התקשורת אבל משמש את המשטרה כ"הוכחה" לאמינות המצלמות. חולפים מספר חודשים נוספים שבמהלכם המצלמות מושבתות, ואז יוצאת שוב הודעה לפיה המערכת אמינה.

בעוד שרוב כלי התקשורת עוסקים בצד ה"עסיסי" של רמת הדיוק והאמינות של המצלמות – כמעט אף אחד לא חקר לעומק את תרומתן – החיובית או השלילית – לבטיחות, וגם לא את העובדה שמשטרת ישראל – גוף שאמור לפעול ביושר ובשקיפות למען הציבור – פועלת בעניין מצלמות המהירות במחשכים ולא כפי שנוהג מי שאין לו במה להתבייש או מה להסתיר. בשורה תחתונה האזרח ברחוב, והנהג ברכב, מבולבלים, וערפל הקרב הזה מאפשר למשטרה להמשיך עם "שיטת מצליח" אשר ברוב המקרים באמת מצליחה לגרום לנהגים לשלם דוחות בלי להתווכח או לחשוד שעובדים עליהם.

אמינות או לא?

ב-18 ביולי השנה נחת על שולחנו של ניצב אבי אדרי, מפקד אגף התנועה במשטרת ישראל, מכתב שחתום על-ידי אדם עלום כלשהו מפרקליטות המדינה, אשר אנשי משרד המשפטים החליטו שאסור לפרסם את שמו (ההשחרה של שם החותם היא במקור – כך נשלח המסמך בתגובה לבקשת חופש מידע שהוגשה).
במכתב זה נכתב – בשמו של שלמה למברגר, המשנה לפרקליט המדינה, ש"לאחר שהוצגו לנו תוצרי הבדיקות וחוות הדעת של הגורמים הרלבנטיים, נחה דעתנו כי מערכת מצלמות א3 הינה מערכת אמינה ומדויקת. לפיכך אנו סבורים כי ניתן להמשיך לעשות שימוש במערכת מצלמות א3 לשם אכיפת עבירות תנועה מתאימות".

אנשי אגף התנועה עטו על המציאה וזימנו "תדרוך עיתונאים" דחוף. באופן תמוה, שלא לומר מעבר לכך, הם לא הזמינו עיתונאים שנוהגים להקשות עליהם עם שאלות מקצועיות נוקבות. באותו תדרוך, ובמספר לא מבוטל של ראיונות לכלי התקשורת ביומיים הבאים, סיפרו אנשי האגף שהם ביצעו בדיקות רבות להוכחת אמינות המצלמות, ושהם חיברו דוחות מקצועיים שאותם הציגו לפרקליטות. לדבריהם, כתוצאה מעבודה זאת ניתן האישור של הפרקליטות להפעלה מחדש של מצלמות המהירות, וזאת לאחר חודשים רבים של השבתה. בנוסף, כמעט כל פרסום של המשטרה, וכל ראיון, נחתם בטענה שמצלמות המהירות מצמצמות את הקטל בדרכים ומצילות חיים.

בעקבות הפרסומים פנינו אל אגף התנועה וביקשנו לקבל מסמכים אשר מוכיחים את אמינות המצלמות, בדגש על מסמכים חדשים שאולי הוצגו לפרקליטות המדינה, או הסבר להחלטה להחזרת המצלמות לפעולה. בנוסף, ביקשנו לקבל מחקר או הוכחה אחרת לקשר בין שימוש במצלמות מהירות לבין שינוי במספר תאונות הדרכים ו/או הנפגעים בישראל.
במקום תשובה כתובה נקבע ראיון טלפוני עם ניצב משנה אלברט אסרף, ראש מחלקת מחקר ופיתוח באגף התנועה, וכבר בתחילתו הוא טען שבמצלמות עצמן לא בוצע כל שינוי: "הן היו ונשארו כפי שהיו בשנת 2012" (שנת התחלת ההפעלה המעשית שלהן בישראל – ג.מ.).
נצ"מ אסרף טען שהמשפט בעכו לא קעקע את אמינות המצלמות אלא את התקן של מכון התקנים. אבל, לדבריו, "המשטרה ממילא רואה בתקן הזה תקן וולונטרי" ולא יותר מזה. אסרף סיפר שבעקבות פסק הדין כינס אגף התנועה צוותים מקצועיים ולמד את פסק הדין, ולאחר שהובהר שמכון התקנים לא יוכל לתקף את התקן שהוא עצמו כתב הוחלט "להקים מאגר ראייתי חלופי לתקן, כדי לבסס בדיקות אחרות במקומו".

נצ"מ אסרף סיפר שבהנחיית הפרקליטות נשלחו צוותים אל יצרנית המצלמות ואל מכון התקנים ההולנדי, ובמקביל פנתה המשטרה לטכניון "במטרה להגיע לחקר האמת". לדבריו, לאחר מכן פורסם דו"ח הטכניון (חשוב להדגיש – בניגוד לדברי אסרף – הדו"ח לא פורסם, והמשטרה אף סרבה להעביר אותו במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע – ג.מ.).

ההבטחה החשובה ביותר בשיחה שניהלתי עם נצ"מ אסרף הייתה ש"בימים הקרובים נפרסם את המארג הראייתי כדי שתבין אלו עדי תביעה יוצגו" (בהליכים משפטיים עתידיים בנושא א-3 – ג.מ.). במילים אחרות, המשטרה הבטיחה לפרסם את ההוכחות לאמינות המצלמות.
לעניין תרומת המצלמות לבטיחות ציטט נצ"מ אסרף מספר רב של נתונים, אלא שניכר בדבריו שהוא לא קרא לעומק את המחקרים שמהם הם מצוטטים, והוא גם הודה בכך. מכל מקום, בשיחה הרקע עם אנשי אגף התנועה הובטח לי שאקבל את כל המסמכים שמוכיחים את "טוהר ליבם" של אנשי האגף ואת "כנות כוונותיהם" – ובכלל זה מסמכים שמעידים שמצלמות המהירות אמינות, ושהן אכן תורמות לצמצום מספר התאונות והנפגעים.

מה יש לכם להסתיר?

למרות הבטחתו המפורשת של נצ"מ אסרף, אגף התנועה לא פרסם את "המארג הראייתי" שמוכיח את אמינות מצלמות המהירות, וגם לא את דו"ח הטכניון שחשפנו כאן. ייתכן, אגב, שדוח הטכניון לא פורסם מכיוון שהוא מוכיח לכאורה דווקא חוסר אמינות של מערכת א-3, וזאת בניגוד מוחלט להודעות שנמסרו בעבר לעיתונות.

כפי שפרסמנו כאן אתמול – משרד המשפטים סרב לבקשה לפי חוק חופש המידע, ולא מוכן לחשוף את חוות הדעת של אגף התנועה שעל בסיסן התקבלה החלטת הפרקליטות, וגם דובר אגף התנועה של המשטרה סרב להעביר דוחות כאלה לידינו. זה כמובן מעלה חשד שאנשי אגף התנועה הצליחו לשכנע את הפרקליטות על סמך טענות לא נכונות או לא מבוססות – ובכל מקרה לא מאפשר לבדוק לעומק את הטיעונים עצמם, או את סבירות ההחלטה של הפרקליטות.

אם בידי אגף התנועה יש מסמכים, דוחות או מחקרים שמוכיחים שמצלמות המהירות אמינות, ושיש להן תרומה לבטיחות בדרכים בישראל – קשה לחשוב על איזו שהיא סיבה בעולם שמסמכים כאלה לא יפורסמו על-ידם. לכן חיכינו בציפייה דרוכה לקבלת המסמכים שהובטחו לנו על-ידי אנשי האגף. קשה לתאר מה רבה הייתה אכזבתי כאשר קיבלתי אתמול מאגף התנועה את מה שלדעתם אמור לענות על כל החששות והספקות שהעליתי כאן.

במקום שנקבל שמץ של הוכחה שמישהו מצידם, או מצד איזה שהוא גוף ממשלתי ישראלי אחר (למשל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) בחן את פרויקט המצלמות בכללותו או את המצלמות לכשעצמן במציאות הישראלית – קיבלנו הוכחה מוחצת שדבר כזה לא נעשה. אנשי האגף שלחו לנו שמונה לינקים אל אתרי אינטרנט בינלאומיים שבהם פורסמו מחקרים שונים, אבל למרבה המבוכה – במקום שאלה יוכיחו את יעילות המצלמות ואת תרומתן לצמצום הקטל – הם מעלים את החשד שאפילו אנשי המשטרה לא טרחו לקרוא את המחקרים או שלא הצליחו להבין מה כתוב בהם (אחרת לא היו שולחים לנו כמה מהם…).

מחקר ראשון שנשלח אלינו הוא ה"טרי" ביותר בשוק ופורסם רק השנה, אבל הוא לא עוסק במצלמות מהירות אלא במצלמות אור אדום (חלק ממצלמות א-3 משמשות גם ככאלה). מחקר זה לא בחן בעצמו את הסוגיה אלא ביצע "סקר מחקרים" של 18 מחקרים שפורסמו בשנים 2013–2017. המסקנה העיקרית של מחקר זה, אשר ממוקד בעיקר בהבדלים בין מצלמות רמזור רגילות לבין מצלמות רמזור שמתעדות גם מהירות נסיעה – היא שמצלמות אור אדום מצמצמות ב-12% את המספר הכולל של תאונות חזית-צד, אבל מגדילות, במקביל, את מספר התאונות מסוג חזית-אחור.

הלינק השני שנשלח אלינו מוביל אל תקציר למאמר שממוקד באמצעי ריסון מהירות בתוך אזורים עירוניים, ובוחן את השאלה "האם מצלמות אכיפת מהירות יעילות יותר מאשר אמצעי ניהול מהירות אחרים?". מחקר זה בוצע על-ידי המחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת ליברפול, אנגליה, ולמרבה המבוכה הוא קובע שאמצעי ריסון מהירות זולים ופשוטים, למשל "מהמורות מהירות" – יעילים פי שניים (!) מאשר מצלמות מהירות בהפחתת מספר התאונות. למעשה, המחקר הזה קובע שאפילו אמצעים הנדסיים אחרים – שנמצאו כפחות יעילים ממהמורות המהירות, עדיין יעילים יותר מאשר מצלמות מהירות…

לינק שלישי הפנה אותנו אל מחקר עתיק, ושנוי במחלוקת אשר פורסם לפני 15 שנים על-ידי סטפן הס מן המרכז ללימודי תחבורה של אימפריאל קולג' בלונדון. מעבר לעובדה שמאמר זה לא מתייחס לשיטת האכיפה הישראלית, מדובר בניתוח סטטיסטי של נתונים שנאספו במחוז קמברידג'שייר באנגליה בין השנים 1990 ל-2002, עם כלי רכב שאינם דומים למכוניות בנות ימינו ובמיקומי מצלמות שלא מדמים את רוב המיקומים של מצלמות מהירות בישראל.
מחקר זה לא בחן את השיקולים שהובילו את מציבי מצלמות המהירות להציב אותן במיקומים שנבחרו, או את נקודות הייחוס – כלומר האם צמצום מספר התאונות נובע רק מעצם ההימצאות של מצלמות או שמא הוא חלק ממגמה כללית, אשר אולי הצליחה יותר דווקא בנקודות שבהן לא הוצבו מצלמות.

לינק רביעי לוקח אותנו אל מחקר נוסף שעוסק במצלמות רמזור ולא במצלמות מהירות, וכותרתו: "הערכה וניתוח מרחבי של הפעלת מצלמות אור אדום אוטומטיות". מחקר זה בוצע על ידי מוחמד אחמד ומוחמד עבדל-אטי עבור מחלקת ההנדסה והארכיטקטורה האזרחית של אוניברסיטת וויומינג בארה"ב, ופורסם לפני חמש שנים. עורכי המחקר פותחים ואומרים שלמרות שמצלמות אור אדום עשויות להשפיע לטובה על הפחתת מספר העבירות (מעבר באור אדום) – קיימת מחלוקת אודות השפעתן על הבטיחות הכוללת בצמתים.
החוקרים בחנו נתונים שנמסרו להם ממשרד התחבורה של מדינת פלורידה בארה"ב, וגילו ירידה משמעותית ועקבית בתאונות מסוג חזית-צד, ומנגד התגלתה עליה משמעותית בתאונות חזית-אחור.

לינק חמישי שנשלח אלינו שב אל עבודתם השנויה במחלוקת של הס ופולק (שעליה כתבנו כאן בהרחבה כבר לפני חמש שנים), והפעם אל מחקר מלפני 12 שנים שכותרתו "ניתוח ההשפעות של מצלמות אכיפה להגבלת מהירות על שיעורי תאונות". גם מחקר זה, כמו קודמו, מנתח את נתוני מחוז קמברידג'שייר בין השנים 1990 ל-2001, כלומר עד לפני 18 שנים. מכל מקום – מסקנתו של המחקר היא שהמצלמות משיגות הפחתה במספר הפציעות בתאונות דרכים.
לינק שישי שלח אותנו אל פרסום של משרד התחבורה האמריקני מלפני 12 שנים, וגם הוא לא עוסק במצלמות מהירות אלא במצלמות רמזור. כמו שני המחקרים הקודמים באותו נושא, גם מחקר זה מצא ירידה משמעותית בתאונות מסוג חזית-צד, ועלייה משמעותית בתאונות מסוג חזית-אחור.

כותרת המאמר נשוא הלינק השביעי היא "הערכת היעילות התפקודית של מערכות אכיפת תנועה אוטומטיות", והוא נכתב על-ידי ארבעה חוקרים רוסים מאוניברסיטאות סראטוב וסנט פטרסבורג. מטרתם הייתה לפתח מודל אידאלי למערכות אכיפת תנועה אוטומטיות, וזאת באמצעות איתור הגורמים שמשפיעים על תפקודם היעיל, בדגש על היחס בין מספר התאונות להערכת היעילות של מצלמות אכיפת תנועה.
מה שמרתק במאמר הזה הוא שהוא מוכיח שממשלת רוסיה עושה היום את מה שממשלת ישראל צריכה הייתה לעשות לפני 15 שנים, לפני שאפיינה את מערכת א-3: "מטרת עבודה זאת", כותבים החוקרים, "היא לפתור בעיה אסטרטגית אשר נקבעה בתוכנית היעד הפדרלית "שיפור הבטיחות בתעבורה בשנים 2013 – 2020". ואכן, החוקרים הרוסים פיתחו אלגוריתם שמאפשר לקובעי המדיניות לקבוע איזו מערכת תשיג את האפקט הטוב ביותר בצמצום מספר התאונות והנפגעים כתלות בתנאים הייחודיים לכל אחד מן האתרים שבהם תותקן מערכת אכיפה. מחקר זה לא עוסק בשיעור ההפחתה בתאונות באמצעות מצלמות קיימות.

לינק שמיני ואחרון שלח אותנו אל דוח מפורסם של 'מועצת הבטיחות בתחבורה האירופאית' (ETSC) שנחשבת לאחד הגופים החשובים והמכובדים בתחום הבטיחות בדרכים. דוח זה, שראה אור לפני שלוש שנים, עוסק במספר פעילויות בטיחות (אכיפת מהירות, נהיגה בשכרות, שימוש בחגורות בטיחות, שימוש בטלפונים ניידים). בתחום אכיפת המהירות מוקדש פרק נפרד לאכיפה אוטומטית, אבל מעצם טבעו מדובר בדוח שמסכם את כל מה שרשויות התחבורה בכל מדינה אומרות על עצמן – ואין זה מחקר אובייקטיבי או משווה.
נוסף לשמונת הלינקים האלה קיבלנו גם ארבעה מסמכים, החדש ביניהם הוא "סקר ארצי של מהירויות נסיעה בישראל 2017" אשר בוצע עבור הרלב"ד. הסקר אמנם לא עוסק בקשר בין אכיפת מהירות אוטומטית לבין תאונות דרכים, אבל מביא נתון מעניין: בשנת 2017 – שנת השיא בשימוש במצלמות מהירות אוטומטיות, נהגו 70% מן הנהגים בדרכים הבינעירוניות מעל המהירות המותרת בחוק (90 קמ"ש). כאמור, אף מילה במסמך הזה לא קשורה לאכיפת מהירות אוטומטית או לאפקטיביות שלה.

מסמך נוסף הוא המחקר של אנשי אוניברסיטת באר שבע שפורסם על-ידי הרלב"ד בשנת 2014 ונסקר אצלנו בהרחבה, המחקר לא מוכיח קשר בין הפעלת פרויקט א-3 לצמצום מספר נפגעי תאונות דרכים. שני מסמכים אחרונים הם עמוד "וורד" שאליו הודבקו לינקים לשישה מבין שמונת המאמרים שתארנו כאן, וכן דו"ח 'ועדת קמא' שאותו סקרנו כאן בהרחבה.

הבלוף נחשף, האמנם סוף דבר?

יכול להיות שבידי משטרת ישראל ישנם מסמכים נוספים בעניינים שנסקרו כאן בהרחבה, ואם כן – אפשר רק להצטער שהם בחרו שלא לחשוף אותם. בהנחה שאגף התנועה לא מחזיק בחומרים נוספים אין מנוס מלהגיע למסקנה שאנשיו ניצלו לרעה את האמון שנתנו בהם עיתונאים – והשתמשו בהם שימוש ציני כדי להעביר לציבור מידע מטעה.

אבל האם חשיפת הבלוף תמנע מאגף התנועה לשוב ולהגיש דוחות מהירות שיופקו על-ידי מערכת א3? כנראה שלא. כעת, כאשר הם מצוידים באישור של פרקליטות המדינה לשוב ולהפעיל את המצלמות צפויה "הקופה הרושמת" להמשיך לדפוק, ונהגים רבים צפויים לקבל דוחות ונקודות. מבחינת "המערכת", מספיק ש-50% מן הנהגים ישלמו דוחות בלי להתווכח כדי שהפרויקט הכלכלי האדיר הזה יצדיק את עצמו.
ומה לגבי מי שמתכוון להילחם על חפותו בבית המשפט? ובכן, כל התיקים הפתוחים שהתנהלו לגבי בקשות להישפט מן התקופה שלפני השבתת המערכת נסגרים כיום "בסיטונות" על-ידי תובעים משטרתיים בכל רחבי הארץ בעונשים סמליים בלבד, מאות שקלים בודדים לכל דוח, ולרוב גם ללא נקודות. בדרך זאת גם חיסלה המשטרה את "תיק הדגל" שהיא החלה לנהל בחיפה.

מותר להניח שהתביעה המשטרתית חוששת כרגע לייצר לנאשמים תמריץ כלכלי מספיק שיגרום להם להיאבק בה משפטית ולהביס אותה שוב. לכן, צריך להניח שרוב הנהגים שיגיעו להישפט יוכלו לסיים את התיקים שלהם בהסדר נוח מול פרקליטי המשטרה – בין אם בעצמם ובין אם בסיוע עורך דין.

אבל ניסיון העבר, גם עם הממל"ז (מד מהירות לייזר) וגם עם המולטינובה (מכמונת מהירות מבוססת רדאר) מלמד שהמשטרה נוהגת לשחק משחק מלוכלך במטרה להשיג בסוף הדרך "מסה קריטית" של הרשעות, וכך לבסס את מהימנות המכשיר באמצעי משפטי ולא בהוכחה מדעית-טכנית. איך עושים את זה? מייצרים כמות גדולה של נאשמים, מתישים אותם בבתי משפט, נסוגים מכתב האישום בכל הליך שבו נאשם מיוצג על-ידי עורך דין תותח ומשיגים "ניצחון" כאשר נאשם מיוצג על-ידי עורך דין פחות מוצלח, וכאשר נצברים מספיק "ניצחונות" בבתי משפט מחוזיים טוענים שאין עוד מחלוקת בנוגע לאמינות המכשירים. הערכה סבירה, לכן, היא שבתביעה המשטרתית יש מי שממתין לשעת כושר כדי למצוא הליך נוח באחד מבתי המשפט בישראל, אולי בתל-אביב, במטרה לנהל שם תיק עקרוני שיסתיים בהרשעה מהדהדת.

תגובת משטרת ישראל: "כפי שפורסם, לאחר קבלת כל חוות הדעת הנדרשות מהגורמים הרלוונטים נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת, וניתן אישור מפרקליטות המדינה לחדש את האכיפה, ובהתאם לחזור ולהנפיק דו"חות. צר לנו כי הכתב, למרות שקיבל את המסמכים שדרש,  מטעה את הציבור ומכפיש את הגופים הפועלים במאבק בקטל בכבישים. משטרת ישראל תמשיך למנוע תאונות דרכים ולהציל חיים!"

The post בלוף מצלמות המהירות הגדול: לא יהיה כלום כי אין כלום appeared first on TheCar.

לפני כמעט חודשיים הדהדו כותרות העיתונים ואתרי החדשות בישראל את הודעת אגף התנועה של המשטרה לפיה מצלמות המהירות האלקטרוניות מסוג 'גאטסו' הושבו לפעולה מלאה, וזאת בעקבות אישור שנתקבל לצורך זה מפרקליטות המדינה. חדי עין, ובעלי אוזן רגישה, יכולים היו להבחין בין השורות של הודעת המשטרה שבידי משטרת ישראל אין כל הוכחה שהמצלמות אכן אמינות, אלא ש"המשטרה (פעלה) בתאום מלא עם פרקליטות המדינה לקבלת חוות דעת מקצועיות מכלל הגורמים הרלוונטיים, על מנת לבסס את אמינות ודיוק מערכת א-3 במישור המשפטי".

במילים פשוטות – מה שעמד מאחורי ההודעה הדרמטית הוא "הכשר משפטי", ולאו דווקא הכשר טכנולוגי, וזה, באופן טבעי, עורר את הסקרנות שלנו ולכן פנינו אל דוברות אגף התנועה כדי לקבל את כל אותן "חוות הדעת הנדרשות" אשר לפי הודעת את"ן מוכיחות ש"נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת".

לקריאה נוספת: מצלמות המהירות חוזרות: במשטרה סומכים על זה שהציבור מטומטם

במקביל, עו"ד מיכאל ליטווק, אשר מייצג נהגים שהואשמו על-ידי המשטרה בנהיגה במהירות מופרזת ומשמש גם כיועץ משפטי בשורות עמותת 'בצלמו', פנה אל משרד המשפטים ואל משטרת ישראל בבקשה לקבל את אותם דוחות שאנחנו ביקשנו, כמו גם לדעת כמה עלה תהליך ההכשרה הזה למשלם המיסים. בתשובת לשכת היועץ המשפטי של משטרת ישראל נכתב ש"עלותן הכוללת של כל חוות הדעת והבדיקות החדשות שבוצעו לצורך הוכחת אמינות מערכת א-3 מסתכמת בסכום של 480,000 ש"ח". פירוט של סעיפי ההוצאה השונים לא נמסר.

במילים פשוטות, משטרת ישראל השקיעה לכל הפחות חצי מיליון שקלים רק לצורך "חוות הדעת והבדיקות החדשות" שנועדו להכשרת המצלמות, וסכום זה לא כולל כמובן עלויות כבדות נוספות שנדרשו עוד קודם לכן – למשל לצורך הטסתם הבהולה של אנשי משטרה למעבדות מכון התקנים ההולנדי, שם הם גילו לתדהמתם את השקרים שמכרו להם אנשי מכון התקנים הישראלי.

הכסף נזרק לאסלה

חצי מיליון שקלים הוא סכום זעום אפילו ביחס לתקציב המשטרה, שלא לדבר על האינטרס של חקר האמת, אבל זה בכל זאת הכסף שלכם ולכן מעניין לדעת כיצד הוא נוצל לתועלת הציבור. הדוח הטכני היחיד שעליו ידוע לנו, אשר נועד להכשיר את המצלמות (או להוכיח את אמינותן) הוא דוח שמסכם בדיקות שבוצעו על-ידי הטכניון. אגף התנועה של משטרת ישראל סיפר לתקשורת, ודרכה לאזרחי המדינה, שהדוח הזה מוכיח את אמינות מצלמות המהירות. אלא שכפי שחשפנו כאן באופן בלעדי – לא רק שדוח הטכניון לא מוכיח את טענת המשטרה אלא דווקא להיפך: לו היה נעשה שימוש בדוח הזה בהליך משפטי סביר להניח שהוא היה מביא לזיכוי הנאשם. לא מפתיע, לכן, שמשטרת ישראל הסתירה את הדוח הזה וסרבה למסור אותו גם כאשר היא התבקשה לעשות זאת באמצעות חוק חופש המידע.

אם כן, ייתכן שקיים דוח אחר, או חוות דעת נוספות, אשר מצדיקות הוצאה של חצי מיליון שקלים, משהו שעל בסיסו יכולה הייתה המשטרה לטעון שאנשיה פעלו "בחודשים האחרונים… בתאום מלא עם פרקליטות המדינה… על מנת לבסס את אמינות ודיוק מערכת א-3 במישור המשפטי".

אתמול, למרבה ההפתעה, התקבלה התשובה הבאה אצל עו"ד מיכאל ליטווק: נציגי משרד המשפטים כתבו לו ש"בפנייתך… ביקשת… לקבל את חוות הדעת אשר על בסיסן נמצא כי מערכת מצלמות התנועה א-3 אמינה ומדויקת… לאחר בירור בקשתך הריני להשיבך… בקשתך לקבלת חוות הדעת על בסיסן התקבלה החלטת הפרקליטות נדחית לפי סעיף 14 (א)(8) לחוק חופש המידע, בהיותן מידע שנאסף לצורכי חקירה, מידע המהווה חלק מתיקי חקירה שעודם מתנהלים..."

במילים פשוטות – משרד המשפטים מסרב לחשוף דוחות וחוות דעת אשר נרכשו בכסף ציבורי, בתוך מערכת ממשלתית, למען הליכים שמנהלת מדינת ישראל, ואתם – קוראי שורות אלה – אמורים להאמין שלמשטרת ישראל ולמשרד המשפטים אין מה להסתיר.

לקריאה נוספת: השופט רוזן: התביעה המשטרתית שיקרה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות

התוצאה המיידית של הדברים, נכון לעכשיו, היא שמשטרת ישראל הוציאה כחצי מיליון שקלים לצורך ביצוע בדיקות וקבלת חוות דעת שלדעת הפרקליטות אפשר (או צריך) להסתיר מעיניכם ומעיניי כלל הציבור, וזאת בפרשה שבמסגרתה כבר נחשפו גורמים שונים במשטרה בקלקלתם.

בשעות הקרובות אנחנו אמורים לקבל מדוברות אגף התנועה במשטרה מסמכים נוספים, אשר לטענת האגף מוכיחים את אמינות המצלמות כמו גם את תרומתן לצמצום הקטל על כבישי ישראל. ייתכן שהמסמכים שנקבל ישפכו אור נוסף ומעניין על פרשת מצלמות המהירות, ובכל מקרה צפו לפרטים מעניינים שנפרסם כאן בהמשך.

The post משטרת ישראל הוציאה חצי מיליון שקלים אבל לא הצליחה להוכיח את אמינות מצלמות המהירות appeared first on TheCar.

הדוח, שאל שורת הסיכום שלו נתייחס בסוף הדברים – מתאר התנהלות פסולה של פיליפסון ושל בכירים אחרים במשטרה בפרשת מצלמות המהירות, ופותח צוהר אל מה שנראה כמו תרבות ארגונית של שקר, ושל דרכי פעולה שנוגדות את האינטרס הציבורי והדמוקרטי. אלא שכפי שמסתבר כעת – נצ"מ פיליפסון היא ככל הנראה רק קצה הקרחון של פרשה הרבה יותר מסועפת וחמורה שמתרחשת כולה "במשמרת" של השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן.

מתחת לפני השטח, כפי שאנחנו חושפים כאן לראשונה, מסתתרות שאלות קשות בנוגע לבדיקה שביצעה המשטרה באמצעות הטכניון ושעליה הסתמכו המשטרה והפרקליטות כאשר החליטו לחדש את ההנפקה הסדירה של דוחות מהירות. שאלות אלה נוגעות גם לממצאים שמהנדסי הטכניון עצמם טרחו לציין בדו"ח, גם לשיטת הבדיקה ולעצם הכשירות של הטכניון לבצע בדיקה כזאת, ובעיקר בנוגע להתנהלות החשאית של המשטרה.

מצלמות המהירות: עונת 2018

בחודש יולי שעבר, לאחר שבפרקליטות התקבלה תלונה אודות ההתנהלות של התביעה המשטרתית ועל הסתרת מידע אודות עדות השקר של אילן כרמית (אשר מכהן כיום כמנכ"ל בפועל של מכון התקנים), כינס המשנה לפרקליט המדינה את ראשי אגף התנועה במשטרה, הורה להם לבצע בדיקה מעמיקה לנושא מצלמות המהירות מסוג 'גאטסו' שמשמשות בפרויקט א3 הידוע לשמצה, והנחה אותם להפסיק לשלוח דוחות מהירות לנהגים.

בסוף אוגוסט, מעט יותר משבוע לפני שהשופט יעקב בכר מבית המשפט בעכו עמד להקריא את הכרעת הדין שבה נקבע בין השאר שאילן כרמית, נציג מכון התקנים, שיקר בפניו, ושגם נציגי המשטרה לא מילאו את חובתם כלפי האמת והצדק, שלפו לפתע אנשי המשטרה את מה שנודע לימים כ"דוח הטכניון", וטענו בפני כל מי שהיה מוכן להקשיב להם שמהנדסי הטכניון קבעו חד משמעית שמצלמות המהירות אמינות וש"הכל בסדר", אפשר להמשיך ולחלק דוחות.

הכרעת הדין של השופט בכר, שפורסמה כשבוע לאחר מכן, קבעה ששום דבר לא בסדר, לכל הפחות בכל מה שקשור להתנהלות של מי שאמורים לייצג את המדינה. למרות זאת – כחודשיים לאחר מכן החליטו אנשי הפרקליטות להפוך את החלטתם הקודמת ולאמץ את בקשת המשטרה לחזור ולשלוח דוחות, וזאת על בסיס דו"ח הטכניון. לנוכח ההחלטה הזאת פנה עו"ד מיכאל ליטווק אל המשטרה בבקשה לקבל את דו"ח הטכניון, ומשסורב הוא פנה שנית, בהליך לפי חוק חופש המידע. באופן מפתיע, שלא לומר חשוד, קיבל עו"ד ליטווק באמצע חודש נובמבר הודעה לפיה המשטרה מסרבת להעביר לידיו העתק של הדוח. "לאחר שבחנו את הבקשה", כתבו לו, "ושקלנו את השיקולים הרלבנטיים, החלטנו לדחות את בקשתך. המסמך המבוקש עדיין אינו סופי ונמצא בשלבי עיצוב, ולכן לא נוכל למסור אותו לידיך בשלב זה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 9 (ב)(2) לחוק חופש המידע".

במילים פשוטות, כשלושה חודשים לאחר שדוברי המשטרה הצהירו שיש בידיהם דו"ח של מומחים שקובע שמצלמות המהירות אמינות – מודה המשטרה שהדו"ח שעל פיו שוכנעו אנשי הפרקליטות להחזיר את מצלמות המהירות לפעולה סדירה "נמצע עדיין בשלבי עיצוב". אם לא די בכך, ב-5 בדצמבר האחרון, בדיון שנערך בבית משפט השלום בחיפה, הודו נציגי המשטרה שנכון לאותו מועד עדיין לא נמצא בידיהם דוח סופי ומגובש של הטכניון.

לידי TheCar הגיעה לאחרונה נוסח של "דו"ח הטכניון" שמתוארך ל-4 בנובמבר 2018, כלומר למעלה מחודש לאחר שהפרקליטות אישרה למשטרה לשוב ולשלוח דוחות מהירות לנהגים, כשבועיים לפני שעו"ד ליטווק קיבל תשובה שלילית לבקשתו, וכחודש לפני שנציגי המשטרה החליטו שלא להעיד בבית המשפט את מי שחיברו אותו.

הדו"ח, ברובו, מתאר את סדרות הבדיקות שביצעו מהנדסי 'המעבדה להנדסת רכב ומכונות של מכון המתכות הישראלי במוסד הטכניון למחקר ופיתוח', "אשר בחנו את מצלמות המהירות שהוצגו להם על-ידי משטרת ישראל", והוא מציג ממצאים שונים מבלי לקבוע עמדה נחרצת לגבי סוגיית אמינות המצלמות באופן כללי. יתרה מכך: בראשית המסמך נכתב באופן מפורש ש"הדו"ח כולל בדיקה טכנית של ממצאים… כמו גם בדיקות שטח וניסויים המדמים תנאי סביבה שונים… למען הסר ספק מודגש בזאת כי מהנדסי המעבדה להנדסת רכב, המעבדה להנדסת רכב, מכון המתכות הישראלי, מוסד הטכניון למחקר ולפיתוח בע"מ והטכניון – מכון טכנולוגי לישראל – אינם ולא יהיו אחראים לכל נזק ו/או הוצאות ו/או הפסד, מכל סוג ומין, שנגרם או עלול להיגרם, כתוצאה ישירה או עקיפה, למקבל הדו"ח או לצד ג' כלשהו, לרבות ומבלי לגרוע, למשטרת ישראל, למדינת ישראל, משרד התחבורה או כל גורם מסחרי אחר עקב דו"ח זה או בהקשר אליו, לרבות בשל יישום האמור בו".

הבדיקות, כך נכתב בדוח, בוצעו כבר בין החודשים מאי – יולי 2018, ובתיאור פעולות הבודקים נכתב ש"דו"ח זה הוכן על פי הזמנת משטרת ישראל במסגרתו נבחרו מצלמות במיקומים שונים המשמשים את המשטרה באכיפת עבירות תנועה. המצלמות נבחרו בשיתוף משטרת ישראל ואנשי המעבדה לרכב בהתחשב ביכולת ביצוע הבדיקות (תנאי הדרך, יכולת סגירת כבישים וכו')… נערכו בדיקות השוואתיות בין קריאת המהירות של רכב חולף ע"י מערכת א 3 לבין מהירותו של הרכב כפי שנמדדה ע"י מכשיר המדידה".

כבר בפרק הראשון של סיכום הממצאים עולה עובדה מטרידה: "סה"כ בדיקות שבוצעו: 849", נכתב בדו"ח, "בדיקות במהירות קבועה: 604, בדיקות במהירות משתנה: 114, בדיקות שנפסלו: 131". במילים פשוטות: כ-15.5% מן הבדיקות שבוצעו – נפסלו, כלומר שבבדיקות אלה לא מצויין בדו"ח מה היה הפער בין מהירות הנסיעה האמיתית של המכוניות לבין מה שתיעדו מצלמות א3!

בהמשך הדו"ח נכתב: "בתאריכים 13-25/5/18 התבצעו סדרת בדיקות (1-7), השוואת מהירות בין מערכת א3 לרכב המטרה. בסדרת בדיקות אלו בוצעה מדידת מהירות רכב המטרה באמצעות מכשיר VBOX. בסדרת בדיקות אלו נדגם נתון מהירות בודד בקו הרוחב האחרון של הלולאה השנייה בנתיב (הכוונה לקו על הכביש שבו מוטמן אחד מחיישני המצלמה – ג.מ.).
בתהליך ניתוח הנתונים לסדרת בדיקות 1-7 זוהה הפרש מהירויות שחורג מדרישות ההמלצות הבינלאומיות, OIML R91, בין מערכת א 3 למכשירי המדידה, במספר מדידות. בבחינת הנתונים (ש)בהם נמצא שהפרש המהירויות החורג מדרישות ההמלצות הבינלאומיות OIML R91 נבדק ונמצא שרכב המטרה חצה את אזור הלולאות במהירות משתנה (האצה /בלימה). המידע המפורט בסעיף 9.3 הועבר לידיעת לנציג המשטרה".

במילים פשוטות, ב"דוח הטכניון" נכתב שחור על גבי דוח שכאשר המכוניות שנמדדו שינו את מהירותן (האטו או האיצו) כאשר חלפו מעל לחיישני המצלמות נמצא שהמצלמות תיעדו מהירות שונה ממהירות הנסיעה האמיתית שלהן, ומי מאיתנו מתחייב לנסוע במהירות קבועה כאשר הוא חולף מעל לחיישני מצלמת מהירות? עוד כתוב בדוח, במפורש, שהמידע הזה נמסר לנציגי המשטרה – כלומר שאלה לא נאלצו להמתין לדוח הביניים או לדוח הסופי כדי להבין שהתגלתה בעיה.

בסיכום ביניים אפשר לציין את העובדות הבאות: המשטרה, שהיא בהחלט גוף עם אינטרס מאד משמעותי בפרשה הזאת, משלמת לטכניון כדי שיבצע עבורה מחקר, ומלווה את מומחי הטכניון בתוך כדי ביצוע המחקר. בעולם אידאלי, שבו המשטרה משרתת אך ורק את טובת האזרח ומסייעת לבית המשפט לעשות משפט, אפשר אולי היה להתעלם מניגוד עניינים כל כך ברור. אלא שבמקרה הזה, ודאי לנוכח הממצאים החמורים של השופט דוד רוזן, המשטרה מסתובבת עם גוש חמאה על הראש. מיותר, אגב, לציין שבדו"ח המדובר אין כל אזכור למומחיות של מהנדסי הטכניון בביצוע בדיקות מסוג זה או לניסיון קודם שלהם בבדיקות מאין אלה, ואין גם תאור של נוהל כלשהו שלפיו מבוצעות הבדיקות. התוצאה הבלתי נמנעת של "ניסוי וטעיה", תרתי משמע, לא אחרה להגיע.

אבל כאן רק מתחיל הבלגאן: לאחר שמהנדסי הטכניון גילו שכאשר מהירות הנסיעה של מכוניות משתנה תוך כדי מעבר על החיישנים, ואז היא לא תואמת את המהירות ש"מתועדת" על-ידי המצלמה, הם פסלו את כל המדידות האלה ולא התייחסו אליהן. מדוע? או, טוב ששאלתם: מפני שכדי להבין איך המערכת שהם בוחנים בכלל עובדת הם נאלצו לפנות אל… נציגי היצרנית שלה…

נחזור שוב: מהנדסי הטכניון נשכרו כדי לבצע בדיקה למערכת טכנולוגית, ותכננו ניסוי שככל הנראה לא מגובה באף נוהל ידוע (ואם כן, הם לא טרחו לציין בדו"ח שלהם לפי איזה נוהל בוצעו הבדיקות). לאחר שהם גילו ממצאים שאינם נוחים  למי שהזמין את הבדיקה הם פנו אל מי שמייצר את הציוד – ועלול להיות מסובך עד מעל לראש בתביעה כספית דרמטית, וביקשו לקבל ממנו מידע אודות המערכת שהם נשכרו לבדוק.

"במערכת א 3", קובעים בדוח שלהם מהנדסי הטכניון, "דיוק מדידת המהירות ודיוק ממוצע כלל הבדיקות, עומד בדרישות ההמלצות הבינלאומיות המפורטים במסמכים ישימים". מיותר לומר שהאמירה הזאת לא מבטיחה את אמינות המצלמות, ואולי אפילו מוטב לולא הייתה נאמרת כלל – היות שהיא מתארת רק את הממצאים של מהנדסי הטכניון (וככל הנראה לא את כולם, שהרי אין להתעלם מהפרשי המדידה שנתגלו על-ידם ואת 15.5% המדידות שנפסלו במהלך הבדיקות).

"לצורך בחינת נושא המעבר במהירות משתנה", נכתב בדוח, "בוצעו סדרת בדיקות… ביוזמת נציגי המשטרה התקיים דיון בהשתתפות נציגי חברת "מלמ תים" (נציג היצרן) והמעבדה לרכב בטכניון, בו הוצגו הפרשי המהירויות החורגים מדרישות ההמלצות הבינלאומיות OIML R91. נציג היצרן, באמצעות המשטרה, התבקש וסיפק נתונים על אופן פעולת המערכת מחברת GATSOMETER (יצרנית המערכת)… בבחינת מסמכים של היצרן כפי שנמסרו מהמשטרה הובהר כי המערכת דוגמת את מהירות הרכב במספר נקודות במהלך המעבר על גלאי הלולאות ומבצעת חישוב ממוצע. בסדרת בדיקות 1-9 דגמנו נקודה בודדת בלבד על הלולאה השנייה… הסתבר כי שיטת המדידה שננקטה בבדיקות 1-9 בבדיקות במהירויות משתנות, לא תאמה את שיטת הפעולה של המערכת… לאחר קבלת המסמך מיצרן המערכת הותאמה שיטת הבדיקה – דגימת מספר מהירויות במהלך מעבר הרכב על הלולאות במקום נתון בודד, בהתאמה לשיטת המדידה של מערכת א3. לאחר התאמת שיטת הבדיקה נערכו סדרות ניסויים נוספות במהירות משתנה". אתה הבנת את זה, ברוך?

"עבור נסיעה במהירות משתנה" נכתב בדו"ח, "נדגמים נתוני מהירות של רכב המטרה בנסיעה באזור הלולאות. מנתונים אלו מחושבת המהירות הממוצעת בה עבר רכב המטרה את אזור הלולאות… שיטת דגימה זו נקבעה לאחר קבלת מידע נוסף (מסמכים מיצרן המערכת GATSOMETER) המפרט את שיטת הבדיקה של מערכת א3 המבוססת על דגימת מספר מהירויות וחישוב מהירות ממוצעת ולא על דגימת נתון בודד".
אגב, ארבעת ה"קריטריונים לפסילת בדיקה" שנמנים בדוח של הטכניון הם: "חוסר קריאה ואי רישום נתונים במכשיר המדידה, חוסר קריאה ואי רישום של מערכת א3, רכב מפריע נמדד על ידי מערכת א3 לפני רכב המטרה, והסיבה המפוארת ביותר: "בדיקה בנסיעה במהירות משתנה בדגימת נתון בודד (עקב אי התאמה בין תהליך בדיקת המהירות במכשיר המדידה לתהליך מדידת המהירות במערכת א3 ואי דגימת מהירות ממוצעת במהלך המעבר באזור הלולאות)".

שקר שקר תרדוף

"בירור תלונתך", כותב השופט בדימוס דוד רוזן לעו"ד תומר גונן אשר פתח את "תיבת הפנדורה" שבה מדובר כאן, "גילה התנהלות חמורה ובלתי קבילה של התביעה בהסתרה מכוונת של חומר חקירה מהותי מההגנה. הסתרת חומר חקירה הינה אך מקלעת אחת ברשת השקר והחיפוי שנפרשה על-ידי התביעה בבית המשפט. נראה כי נכון לשוב ולחזור על מושכל ראשון, לפיו עורך הדין הינו בבחינת "נאמן בית המשפט" ושליחו של החוק ומשרתו. משכך, תפקידו העיקרי של עורך הדין הוא לסייע לבית המשפט לעשות משפט…
…דברים אלה מקבלים משנה תוקף כשמדובר במייצגי המדינה בערכאות. אל לו לעורך הדין בכלל, ומקל וחומר – למייצג המדינה בערכאות, להטעות את בית המשפט לפניו הוא מופיע. מכלל התמונה העובדתית שנצטיירה בבירור תלונתך עולה כי בית המשפט הוטעה במכוון על-ידי מייצגי המדינה בערכאות. תובע משטרתי בדרגת רפ"ק, בצוותא חדא עם קצינה בכירה בדרגת ניצב משנה במשטרה, הנושאת עמה בתפקידה הרם אחריות מקצועית לעשרות רבות של תובעים, הסתירו, לכאורה, בכוונת מכוון מבית המשפט עובדות מהותיות שהיה בכוחן לקעקע מארג ראיות התביעה".

יפים דבריו של השופט בדימוס רוזן לא רק למה שהתרחש ברקע ההליך המשפטי בעכו, אלא למה שקורה בתביעה המשטרתית באופן כללי, ויותר ספציפית לעניין השימוש המוטעה או המטעה ב"דוח הטכניון". לא ברור כיצד נשכרו מלכתחילה שירותיה של המעבדה להנדסת רכב בטכניון, שהרי אם יש לה את הידע הנחוץ כדי לבחון את אמינות מצלמות המהירות מדוע היא לא נבחרה בשעתו על-ידי מכון התקנים לאותו צורך?

לאחר שנשכרו שירותי הטכניון, ותמורתם שולמה מתקציב המדינה – כלומר מן הכסף של כולנו – איזו זכות יש למשטרת ישראל להסתיר את ממצאי הבדיקה הזאת מן הציבור? לא מיותר להזכיר, בהקשר הזה, שעו"ד ליטווק הגיש פעם נוספת בקשה לקבלת הדוח בהליך לפי חוק חופש המידע (הפעם הוגשו שתי בקשות – גם למשטרה וגם לטכניון), ואלה לא נענו עד לרגע זה.

עו"ד תומר גונן, מי שבזכותו ובזכות צוות ההגנה שפעל יחד איתו נחשפה ההתנהלות הפסולה של אנשי המשטרה, בחר שלא להתייחס לדוח הטכניון אלא לומר ש"מוטב שמדינת ישראל תפסיק לאלתר את השימוש במערכת האכיפה המיושנת והלא רלבנטית שנקראת א3". את תגובת המשטרה והטכניון נוסיף כאן אם וכאשר הם יבחרו להגיב.

צילומים: מתוך דוח הטכניון, מהדורת נובמבר 2018

The post מצלמות המהירות נכשלו בבדיקות הטכניון appeared first on TheCar.