חברת טרהפוגיה (Terrafugia) האמריקנית, אשר נרכשה בשנה שעברה על-ידי יצרנית הרכב הסינית ג'ילי, "פתחה את ספר ההזמנות" ומבטיחה לספק מכונית-מטוס ראשונה מייצור סדרתי כבר במהלך השנה הבאה.

תמורת סכום צנוע של 279,000 דולר יכול כל מי שמחזיק ברישיון טייס תקף לרכוש את הגלגול המודרני של אחת הפנטזיות שהלהיבו את הדמיון האנושי כבר מאז המצאת המכונית והמטוס, לפני יותר ממאה שנים.

הרעיון הנהדר הזה, שהומחש בדרך הספרותית הנפלאה ביותר עם המכונית החושבת והגיבורה 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' – פרי עטו של איאן פלמינג (שכתב גם את סדרת ספרי ג'יימס בונד), העסיק מאות ממציאים ומהנדסים לאורך המאה האחרונה, אלא שאף אחד מהם לא ממש הצליח לפתור את הקונפליקטים שבין משקל, עילוי, כח, חוזק מבני ובטיחות.

Terrafugia הוקמה לפני 12 שנים במדינת מסצ'וסטס שבארה"ב במטרה לממש את החזון, הציגה אב טיפוס ראשון כבר כעבור שנתיים, אבל גם המוצר שלה לא הצליח להמריא, תרתי משמע, עד שהסינים נכנסו לתמונה לפני שנה עם כסף חדש. כעת, כאמור, הם הכריזו על קבלת הזמנות ראשונות למכונית המעופפת הראשונה שלהם, אשר יכולה לעבור ממצב נסיעה למצב טיסה בתוך פחות מדקה באמצעות מספר לחיצות כפתור.

יש להודות שהמוצר המוגמר עדיין נראה מעט מוזר, אבל החבר'ה מבטיחים שהוא יכול לנסוע על כביש ציבורי במהירות של כ-161 קמ"ש, לשאת נהג/טייס שמחזיק ברישיון נהיגה וברישיון לתעופה ספורטיבית וכן נוסע נוסף, ולאחר המראה אפשר לנחות איתו כעבור לא הרבה זמן במרחק של כ-644 ק"מ מנקודת ההמראה – וכל זה עם מנוע בעירה פנימית שמוזן בבנזין סטנדרטי.
המנוע, מתוצרת חברת רוטקס שמתמחה, בין השאר, בייצור מנועי אופנועים ומנועים לכלי טייס, הוא מנוע ארבעה צילינדרי (רוטקס 912iS) שמספק 100 כ"ס. נהיגה "יבשתית" מונעת באמצעות מנועים חשמליים שניזונים ממנוע הבנזין, ותצרוכת הדלק המוצהרת היא 19 ליטר דלק לשעה.

מי שיצליח לשים יד על המכונית המעופפת של טרהפוגיה אולי לא ימצא אותה שימושית במיוחד, אבל בלי ספק יחזיק פיסת היסטוריה, מפני שהניחוש שלנו הוא שמדובר ב"חוליה החסרה" בדרך אל עולם שבו התווך האווירי מנוצל הרבה יותר מכפי שנעשה בו שימוש בימינו (לטוב ולרע).

מעבר לאתגר הטכנולוגי, אחד החסמים המשמעותיים מפני התעופפות של חפצים ואנשים מעל לראשים שלנו הוא תקנות תעופה שחייבות להבטיח לא רק את שלום המעופפים אלא בעיקר את שלומם של מי שנשארים עם רגליים על הקרקע. הממשל האמריקני, באמצעות מינהל התעופה שלו וסוכנות החלל, מנסים להתמודד עם האתגר הזה מזה כשני עשורים וכבר פיתחו פרוטוקול לטיסות בין אלפי שדות תעופה קטנים ומאות אלפי מנחתים מאולתרים שפזורים ברחבי ארה"ב. אבל נראה שמוצר מסחרי אמיתי וטס כמו זה של טרהפוגיה יאלץ אותם לשבת על המדוכה באופן יותר ממוקד ולהביא את פרויקט השליטה בתנועה האווירית לידי מימוש.

אגב, אנשי טרהפוגיה מבטיחים שעד עתה השלימו כבר מאות שעות טיסה עם אבות הטיפוס השונים שלה, ובסרטונים שאנשיה העלו נראה שמדובר בחוויה מרגשת ומסקרנת.

העתיד: רחפנים

בטרהפוגיה קוראים לדגם המסחרי הראשון שלהם Transition (מעבר, שינוי), ונראה שהם עצמם עוברים בעת האחרונה שינוי משמעותי בדרך החשיבה שלהם, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות בעולם.

עתיד התעופה האישית מתקדם כעת במהירות בזכות התפתחויות רבות בטכנולוגיה (מערכות ניווט, תקשורת סלולרית, רובוטיקה, בינה מלאכותית, חיישנים, הגנת סייבר, אגירת אנרגיה חשמלית, כח מיחשוב), בתחבורה (חברות תחבורה משתפת כמו אובר), במסחר (אמזוןן), ובמידה רבה גם בזכות שבירת מחסומים מחשבתיים אצל בני אדם לאחר שהם נתקלים במוצרים מוחשיים – במקרה הזה רחפנים. התוצאה המתבקשת היא שהרבה יותר סביר ש"מכונית מעופפת" אמיתית ונפוצה לא תיראה בעתיד כמו הכלאה בין טרקטורון לפייפר, אלא כמו רחפן גדול, ואוטונומי.

גם בטרהפוגיה מבינים את זה ולכן בחודשים האחרונים הם מקדמים הדמיות ראשוניות של משפחת דגמים נוספת, TF-2, שהיא המקבילה המעופפת למיניוואן. הרעיון כאן, בשונה מכלי רכב שהופך לכלי טייס, מבוסס על הפרדה בין התחומים, כאשר מה שמקשר ביניהם הוא למעשה תרמיל (POD) שנבנה מראש כדי לשאת בני אדם או מטענים.
כלי הטייס הוא למעשה רחפן גדול, אשר במהדורה המאוירת הראשונה שלו הופיע כאשר הוא מוטס בידי אדם ובמהדורות האחרונות הפך לכטב"מ (כלי טייס בלתי מאויש) או כתמ"מ (כלי טייס מאויש מרחוק), והוא קולט את התרמילים שמובלים קרקעית על-גבי כלי רכב שמעוצב כמשאית.

רעיון התרמילים מתכתב באופן מושלם עם רעיון ה'היפרלופ', וזה אומר שכאשר אנחנו מפנטזים על תחבורה עתידית יכול להיות שכדאי להתמקד בקפסולות ולזכור שכל מי שלא רוכב על כלי דו-גלגלי או כלי רכב לניידות אישית (גם כעת), ארוז למעשה בתוך תרמיל מהיר יותר או פחות.

The post הנה זה בא: מכונית מעופפת ראשונה כבר בשנה הבאה appeared first on TheCar.

לפני כשבועיים פרסם רשם הפטנטים האמריקני את בקשת הפטנט של חברת טויוטה צפון אמריקה ל"רכב דו מצבי עם גלגלי מדחף" – או, בתרגום לעממית, "מכונית רחפן שהגלגלים שלה יכולים לשמש לנסיעה על כביש או כפרופלורים".

הרעיון הבסיסי, עוד לפני שנכנסים לנוסח הפטנט, פשוט מגניב, ולקוח מעולמה של 'צ'יטי צ'יטי בנג בנג' המופלאה: כשמישהו מרגיש קצת תקוע בפקק תנועה הוא פשוט לוחץ על כפתור, ובתוך כמה רגעים הופכים גלגלי המכונית שלו למדחפים ומעבירים את המכונית למצב ריחוף, וטיסה.

תקציר בקשת הפטנט, בתרגום חופשי, מתייחס אל "כלי רכב בעל שני מצבים, גלגלים לכלי רכב זה, ולשיטת השינוי של כלי הרכב בין מצב נסיעה למצב ריחוף… במצב נסיעה כוללת השיטה את הסיבוב של שתי זרועות גלגלים סביב ציר מרכזי שמנמיך את הגוף של כלי הרכב לגובה הקרקע. כל זרוע של גלגל נמתחת ממרכז הציר לגלגל".
בקשת הפטנט מתארת את מהלך הזרועות ואת הסיבוב שהן מבצעות, ולאחר מכן את השיטה שבה הופכים הגלגלים למדחפים שמסתובבים במהירות ובעוצמה מספקים לטיסה. לפי בקשת הפטנט של טויוטה אמור כל אחד מן הגלגלים / מדחפים להיות מונע באמצעות מנוע חשמלי שמוזן מתוך סוללה חשמלית, תא דלק מימני, או כל מקור אנרגיה חשמלית אחר, למשל טורבינת גז.

בבקשת הפטנט מתוארת גם דרך לא קונבנציונלית לשינוי כיוון התנועה של הרכב כאשר הוא נוסע על כביש: במקום שהגלגלים הקדמיים יהיו מחוברים למערכת היגוי רגילה (מה שכנראה לא היה מאפשר להם להפוך למדחפים) – שינוי הכיוון מבוצע בדרך המקובלת בציוד מכאני הנדסי כבד, ובטנקים. הגלגלים בצד שאליו רוצים לפנות מסתובבים לאט ביחס לגלגלים שבצד השני, וכלי הרכב פונה אל הכיוון הראשון.

הי, הביטו למעלה!

בקשת הפטנט הוגשה לרשם הפטנטים האמריקני בשם שני מהנדסים ממרכז הפיתוח הצפון אמריקני של טויוטה, ונרשמה כבר בחודש מרץ 2017 (הפרסום נעשה החודש, לאחר שהרשם התרשם שהבקשה מוצדקת). מעט לאחר מכן נודע – ככל הנראה ללא כל קשר – שטויוטה מעורבת ביוזמה לפיתוח כלי תחבורה מרחף אחר, במסגרת פרויקט CARTIVATOR שמפתח מכונית רחפנית בשם Skydrive, אשר אמורה להדליק את האש האולימפית במשחקים האולימפיים שייערכו בטוקיו בשנת 2020.

בשנים האחרונות הזניקו פיתוחים טכנולוגיים רבים בתחומי האלקטרוניקה, הניווט, אגירת חשמל, קישוריות ועוד, וגם התעצמות השימוש ברחפנים לצרכים אזרחיים וצבאיים, את היתכנות השימוש ברחפנים ככלים לתחבורה אישית וציבורית. ההתעוררות הזאת סוחפת את מי שכבר נמצאים בתחום התעופה, חברות כמו איירבוס ויצרניות מסוקים, אבל גם כמה מיצרניות הרכב ששמות לב שהמודל הישן של מכירת מכוניות ניצב בפני נקודת מפנה היסטורית.

יצרנית המכוניות הסינית ג'ילי, למשל, רכשה את הסטארט-אפ האמריקני Terrafugia, אשר הציג קונספט ראשון לרחפן ככלי תחבורה אזרחי כבר בשנת 2015. חברת 'אובר', שמשכירה ומפעילה בערך כל דבר שזז חוץ מרכבות שוקדת בימים אלה על פרויקט "מוניות מעופפות" שיפעיל כלי טייס מרחפים ואוטונומיים, לארי פייג', אחד ממייסדי גוגל, שוקד על פרויקט מכונית מעופפת משלו, וגם אאודי נכנסה לא מכבר לזירה המעופפת באמצעות חברת בת שלה, איטדסיגין. זאת פיתחה בשיתוף עם יצרנית המטוסים איירבוס את רכב התצוגה היבשתי-אווירי Pop.Up Next.

כמובן ששימוש יעיל במכוניות מעופפות, או אפילו ברחפנים שיבצעו משלוחי מזון וחבילות, דורש התייחסות מערכתית מורכבת ומאד ברורה לתווך האווירי במדינה, ומדובר ברגולציה לא פשוטה שדורשת הרבה מאד שכל ותכנון מוקדם. אז מה עושה משרד התחבורה הישראלי כדי להכין את המדינה לעתיד שבו רחפנים יוכלו לשמש ככלי תחבורה במרחב הציבורי?

טוב ששאלתם. המשרד שבמשך יותר מעשור לא מצליח להפוך את האופניים והקורקינטים החשמליים לחלק ממערך התחבורה – וכך להפחית את השימוש בכלי רכב אחרים – משקיע כעת מיליארדים מהכסף שלכם בהקמת… רכבלים.

כן, מה ששמעתם: לקברניטי משרד התחבורה הישראלי יש כנראה חיבה עזה להיסטוריה, ולכן הם משקיעים בימים אלה מיליארדי שקלים מהכסף שלכם בתכנון והקמת מערכי רכבל בירושלים, בחיפה, וגם באחת הנקודות החשובות ביותר בישראל מבחינה פוליטית: אל הר מירון. לטכנולוגיית הרכבל אין אמנם ככל הידוע זיקה ישירה ליהדות, אבל יש ויש לה פרספקטיבה היסטורית רחבה. הרכבל הראשון נבנה בשנת 1644 בעיר גדאנסק שבפולין על-ידי המהנדס והממציא ההולנדי Adam Wybe. הרעיון עצמו, אגב, נהגה שנים קודם לכן על-ידי הבישוף הקרואטי Fausto Veranzio שהיה איש אשכולות וממציא, ופעל בשטח הרפובליקה הוונציאנית ששלטה באותה תקופה בשטחי קרואטיה של ימינו.

אז בשעה שאלון מאסק הביא לעולם את ה'היפרלופ', וטויוטה, פולקסווגן וג'ילי מפתחות רחפנים – משרד התחבורה שלנו משקיע מיליארדים בטכנולוגיה בת 374 שנים. כבוד.

את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.

The post מדינה שלא מתמודדת עם אופניים חשמליים תסתדר עם מכוניות מעופפות? appeared first on TheCar.